ברזיל ההולנדית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה |
פורטוגזית  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אמריקה הדרומית | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
1630 | ||
| תאריכי פירוק |
1654 | ||
| ישות קודמת |
 ברזיל הקולוניאלית | ||
| ישות יורשת |
 ברזיל הקולוניאלית | ||
  | |||
ברזיל ההולנדית, המכונה גם הולנד החדשה, הייתה החלק הצפוני של המושבה הפורטוגזית של ברזיל, שנשלטה על ידי ההולנדים במהלך הקולוניזציה ההולנדית של אמריקה בין 1630 ל-1654. הערים העיקריות של המושבה ההולנדית של ניו הולנד היו הבירה מאוריצסטאד (היום רסיפה), פרדריקשטאט (ז'ואאו פסואה), אמסטרדם החדשה (נטאל), סנט לואיס (סאו לואיס), סאו כריסטובאו, פורט שוננבורץ' (פורטלזה), סירינהאם ואולינדה.
משנת 1630 ואילך, כבשה הרפובליקה ההולנדית כמעט מחצית מהאזור האירופי המיושב של ברזיל באותה עת, עם בירתה ברסיפה. חברת הודו המערבית ההולנדית (WIC) הקימה את המטה שלה ברסיפה. המושל, יוהאן מאוריץ ואן נאסאו-זיגן, הזמין אמנים ומדענים למושבה כדי לסייע לקידום ברזיל ולהגדלת האוכלוסייה. עם זאת, השפע התהפך כנגד ההולנדים כאשר הפורטוגזים זכו בניצחון משמעותי בקרב השני בגוארראפס בשנת 1649. ב-26 בינואר 1654 נכנעו ההולנדים וחתמו על הכניעה, אך רק כהסכם זמני. עד מאי 1654 דרשו ההולנדים לקבל את ניו הולנד בחזרה. ב-6 באוגוסט 1661 הועברה רשמית ניו הולנד לפורטוגל באמצעות חוזה האג.
התקופה הזו הייתה חשובה לא מעט בזיכרון ההיסטורי בברזיל, אף שהייתה בעלת חשיבות זמנית בלבד עבור ההולנדים. לא היו בה שינויים מתמשכים בהתפתחות החברתית והמוסדית של ברזיל הפורטוגזית.[1] מתיישבים פורטוגזים מקומיים נאלצו להתנגד להולנדים בעיקר בעזרת המשאבים שלהם, כולל גיוס בעלי ברית שחורים וילידים, ועשו שימוש בידע שלהם על התנאים המקומיים. מאבק זה נחשב בזיכרון ההיסטורי הברזילאי כמניח את זרעי הלאום הברזילאי. תקופה זו הביאה גם לירידה בתעשיית הסוכר בברזיל, מכיוון שהסכסוך בין ההולנדים לפורטוגזים שיבש את ייצור הסוכר הברזילאי, תוך התגברות התחרות מצד מושבות בריטיות, צרפתיות והולנדיות בקריביים.[2]
יחסי איבריה-הולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
משפחת הבסבורג ששלטה בארצות השפלה מ-1482. האזור הפך לחלק מהאימפריה הספרדית תחת בית ההבסבורג הספרדי בשנת 1556; עם זאת, בשנת 1568 פרצה מלחמת שמונים השנים (1568-1648), וההולנדים הקימו את הרפובליקה המאוחדת של הולנד בשנת 1581. כחלק מהמלחמה תקפו הולנדים אדמות ספרדיות, מושבות מעבר לים וספינות. בשנת 1594 פיליפה השני, שהיה מלך ספרד וגם (משנת 1580) של פורטוגל, נתן אישור לספינות הולנדיות שנמלטו לברזיל להפליג יחד פעם בשנה בצי של עשרים אוניות.[3] בשנת 1609 חתמו בית הבסבורג והרפובליקה ההולנדית על הפסקת נשק של עשר שנים, במהלכה הורשתה הרפובליקה ההולנדית לסחור עם יישובים פורטוגזים בברזיל. גודלה הגאוגרפי הקטן של פורטוגל ואוכלוסייתה הקטנה גרם לכך שהיא הייתה זקוק ל"השתתפות זרה בקולוניזציה ובמסחר עם האימפריה שלה". ההולנדים מילאו תפקיד כזה שהביא תועלת הדדית.[4] כחלק מההפוגה בין השנים 1609–1621, הסכימו ההולנדים גם לעכב את הקמתה את חברת הודו המערבית, מקבילה לחברה ההולנדית המזרחית ההודית שכבר הייתה קיימה.
בסוף ההפוגה, ההולנדים הרחיבו במידה רבה את רשתות הסחר שלהם וצברו למעלה ממחצית המסחר בין ברזיל לאירופה. (צפון הולנד הפעילה 29 בתי זיקוק לסוכר עד שנת 1622, לעומת 3 בשנת 1595.[5] ) בשנת 1621 פג תוקף הסכם השלום בן 12 השנים והולנד המאוחדת הקימה מייד את חברת הודו המערבית ההולנדית.[6] המלחמה ההולנדית-פורטוגזית שהחלה בשנת 1602 התחדשה, ובאמצעות החברה החדשה החלו ההולנדים להתערב במושבות הספרדיות והפורטוגזיות באמריקה.
הפלישת הכושלת 1624
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדמירל ג׳יקוב וילקנס בדצמבר 1623 הוביל כוח של חברת הודו המערבית ההולנדית (WIC) לעיר סלבדור בירת אזור באייה בברזיל. העיר הייתה אז בירת ברזיל ומרכז חשוב של ייצור קנה הסוכר.[7] המשלחת כללה 26 ספינות וכ-3,300 איש.[8] הם הגיעו לשם ב־8 במאי 1624, ואז נכנע המושל הפורטוגלי דיוגו טריסטאו דה מנדונקה פורטאדו.[9]
עם זאת, ב־30 באפריל 1625 תפסו הפורטוגזים את העיר מחדש בעזרת כוח ספרדי ופורטוגלי משולב המורכב מ-52 אוניות ו-12,500 איש.[10] לאחר מכן, העיר תמלא תפקיד קריטי כבסיס למאבק הפורטוגלי נגד ההולנדים לשליטת ברזיל.
בשנת 1628 תפסו ההולנדים שיירת כספים ספרדית, מה שסיפק לחברת הודו המערבית הולנדית הון רב למימון ניסיון נוסף לכבוש את פרנמבוקו בברזיל.[11]
הקמת ברזיל ההולנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלישה מוצלחת משנת 1630
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1629 רצו ההולנדים מחדש להשתלט על המדינה הברזילאית של פרנמבוקו, אזור ייצור הסוכר הגדול והעשיר בעולם.[12][13] הצי ההולנדי, שכלל 65 ספינות, הובל על ידי הנדריק קורניזון. חברת הודו המערבית ההולנדית (WIC) השיגה את השליטה באולינדה ב-16 בפברואר 1630 וברסיפה (בירת פרנמבוקו) ב-3 במרץ.[13]
איחוד השליטה ההולנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטיאס דה אלבוקרקי, מושל פורטוגל, הוביל התנגדות פורטוגזית חזקה שהפריעה להולנדים לפתח את מבצריהם על האדמות שתפסו. עד 1631, ההולנדים עזבו את אולינדה וניסו להשתלט על קאבדלו על פאראיבה, ריו גרנדה, ריו פורמוסו, וקאבו דה סנטו אגוסטינו. עם זאת, ניסיונות אלה לא הצליחו.
ההולנדים עדיין שלטו באנטוניו ווז ורסיפה, לאחר מכן השיגו דריסת רגל בקאבו דה סנטו אגוסטיניו. בשנת 1634 שלטו ההולנדים על קו החוף מריו גראנדה דו נורטה עד קאבו דה סנטו אגוסטינו של פרנמבוקו. הם עדיין שמרו על שליטה גם בים. עד 1635 בחרו מתיישבים פורטוגזים רבים להישאר באדמות שנכבשו על ידי הולנד על פני מעבר לאדמות בשליטת פורטוגל. ההולנדים הציעו חופש פולחן וביטחון רכוש. בשנת 1635 כבשו ההולנדים שלושה מאחזים של הפורטוגזים, אלו העניקו להולנדים את אדמות יצור הסוכר שהובילו לעלייה ברווח.
ברזיל ההולנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1637 נתנה החברה ההולנדית להודו המערבית WIC שליטה על אזורי כיבושיה הברזילאיים, שנקראה אז "הולנד החדשה", ליוהאן מאוריץ ואן נאסאו-זיגן (ג'ון מוריס מנסאו), אחיינו של וילם הראשון נסיך אורנג׳ . בתוך שנה כבש יוהאן מאוריץ את המחוז הברזילאי של סיירה ושלח משלחת לתפוס את עמדת המסחר במערב אפריקה של טירה אלמינה (גאנה), שהפכה לבירת חוף הזהב ההולנדית. בשנת 1641 ההולנדים כבשו את מחוז מרניאו בברזיל, כלומר הייתה שליטה מלאה הולנדית ברחבי החוף כולו בין נהרות האמזונאס לנהר סאו פרנסיסקו.[14]
בית הכנסת העתיק ביותר ביבשת אמריקה. מספר מוערך של 700 יהודים התגוררו בברזיל ההולנדית, כ-4.7% מכלל האוכלוסייה.[15]
ממשל תחת מאוריץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוריץ טען כי תמיד אהב את ברזיל בגלל יופייה ואנשיה, ותחת שלטונו, המושבה שגשגה.[16] חסותו על ציירי תור זהב ההולנדי, כגון אלברט אקהאוט ופרנס פוסט, לתאר את העושר של ברזיל, הביא ליצירת עבודות ציור המראות גזעים שונים, נופים, וטבע. הוא גם הזמין חוקרי טבע ג'יאורג' מארקגרפ ווילם פיסו לברזיל. הם אספו ופרסמו כמות עצומה של מידע על ההיסטוריה הטבעית של ברזיל, וכתוצאה מכך התפרסם בשנת 1648 הספר החשוב Historia Naturalis Brasiliae, קובץ הידע האירופי הראשון המאורגן על יבשת אמריקה, שהשפיע רבות על חוגים מדעיים אירופיים מלומדים במשך למעלה ממאה שנה.[17]
הוא ארגן צורה של שלטון מקומי על ידי יצירת מועצות עירוניות ומועצות כפריות עם חברים הולנדים וגם ברזילאים פורטוגזיים לייצוג האוכלוסייה.[18]
באמצעות אלה החל לחדש את פני המדינה עם רחובות, גשרים וכבישים ברסיפה. באי אנטוניו ווז הוא ייסד את העיירה מאוריצסטאד (הידועה גם בשם מאוריצ'יה) שם הקים מצפה כוכבים אסטרונומי ותחנה מטאורולוגית, שהיו הראשונות שנוצרו על ידי האירופאים ביבשת אמריקה.
בשלטונו של מאוריץ הוגברה ההגנה ליהודי ברזיל שנדחו בעבר. הוא התיר ליהודים לשעבר (האנוסים) שנאלצו להתנצר לחזור לאמונתם הקודמת. נוצרים לא-קתולים, כמו קלוויניסטים, הורשו גם הם להחזיק באמונתם כחלק מהסובלנות הדתית. יתר על כן, הרוב הקתולי בברזיל ההולנדית הורשה להחזיק את אמונתם בחופשיות, בתקופה בהיסטוריה בה היו סכסוכים דתיים קיצוניים כמו מלחמת שלושים השנה בין קתולים לפרוטסטנטים. כך נוצר החוק החדש של ברזיל ההולנדית בהסכם השלום שנחתם לאחר כיבוש פאראיבה. המסדרים הנזירים הפרנציסקנים, הכרמליטים והבנדיקטינים היו די בולטים במושבה הפורטוגזית לשעבר. הם גם הורשו לשמור על כל הכנסיות והמנזרים שלהם ואיפשרו להטיף לקתוליות בקרב האוכלוסייה.[18]
אוכלוסיית ברזיל ההולנדית.
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהיו מהגרים הולנדים בברזיל, רוב האוכלוסייה הייתה פורטוגזית ילידת ברזיל, עבדים אפריקאים וילידים. השלטון ההולנדים היווה את שכבת-העל החברתית מעל החברות שהיו קיימות קודם.[16] המושבה של ברזיל ההולנדית התקשתה למשוך מתיישבים הולנדים להגר ולהתיישב בברזיל, שכן האטרקציה העיקרית של המושבה הייתה העושר הקיצוני שניתן היה להשיג מההתחלה במטעי סוכר, מכיוון שהיא הייתה בין יצואני הסוכר הגדולים לאירופה באותה תקופה. המצב הזה קשור ככל הנראה ביכולת לרכוש עבדים אפריקאים, ורק גברים עשירים יכלו להרשות לעצמם להתחיל להחזיק מטע סוכר. היה גם סיכון משמעותי מאוד עם מחלוקת גבולות והתכתשות עם הפורטוגזים באזורי ברזיל שעדיין היו בשליטתם ונאמנותם של הברזילאים הפורטוגלים המקומיים למושבה ההולנדית. מרבית ההולנדים המועסקים בחברת הודו המערבית ההולנדית, חזרו להולנד לאחר שפוטרו מתפקידם ולא נשארו לשבת בקולוניה. לפיכך, ההולנדים היו מיעוט ששלט באוכלוסייה פורטוגזית ילידת ברזיל.[18]
המתיישבים ההולנדים חולקו לשלוש קבוצות נפרדות: הראשונה של חיילים, ביורוקרטים שהועסקו על ידי חברת הודו המזרחית. הקבוצה השנייה של מתנחלים הולנדים שהיו לרוב חיילים לשעבר, אך החליטו להתיישב כחקלאים. קבוצה שלישית כללה הולנדים אשר עזבו את הולנד למצוא חיים חדשים כסוחרים. קבוצה זו הייתה החשובה ביותר מבחינה כלכלית בניו הולנד מכיוון שרוב המסחר היה בשליטתם.
סופה של ברזיל ההולנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יציאת מאוריץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1640 הכריז ז'ואאו, הדוכס השמיני מברגנסה, על עצמאות פורטוגזית מספרד, וסיים את האיחוד האיברי בן ששים השנים בין ספרד לפורטוגל. כתוצאה מכך, האיום של התערבות ספרדית נוספת נגד ברזיל ההולנדית פחת, מכיוון שברזיל במקור נותרה מושבה פורטוגזית. בשנים 1641–1642 חתם המשטר הפורטוגלי החדש על הפסקת אש עם ההולנדים, והפסיקו פעולות איבה באופן זמני, אך ההולנדים נשארו בברזיל. בשנת 1643 צייד יוהאן מאוריץ את משלחתו של הנדריק ברואר, שניסה ללא הצלחה להקים מאחז הולנדי בדרום צ'ילה.[19][20] בשנת 1644, מרכז חברת הודו המערבית ההולנדית, קרא ליוהאן מאוריץ לחזור לאירופה בניסיון לקצץ בהוצאות הצבאיות, לאחר הפסקת פעולות האיבה.
חיסול פעולת חברת הודו המערבית ההולנדית בברזיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה לאחר שהוזמן מאוריץ על ידי מועצת החברה, WIC התמודדה עם התקוממות גדולה של בעלי חוות פורטוגזיות ביוני 1645. החוות הפורטוגליות סביב פרנמבוקו מעולם לא קיבלו את שלטונה של הולנד, והן התמרמרו גם על הריביות הגבוהות שגבו ממלווים ההולנדים בגין הלוואות לבנייה מחדש של מטעיהן לאחר הכיבוש ההולנדי הראשוני. באוגוסט, הם התמרדו וגברו על כוחות ההולנדים בקרב קל שהיה מחוץ לרסיפה, ובכך למעשה סיימו את השליטה ההולנדית במושבה. עד שנת 1646, ה WIC שלטה רק בארבעה מאחזים לאורך החוף הברזילאי, והראשון בהם הייתה רסיפה.
באביב 1646 שלחו ההולנדים משלחת לעזרת רסיפה המורכבת מ-20 אוניות עם 2,000 איש, ובכך זמנית עיכבה את נפילת העיר. באירופה, קריסת ברזיל ההולנדית האיצה את המאמצים ההולנדים לסיים את הסכסוך רב השנים שלה עם ספרד. באוגוסט 1647 נציגים מהפרובינציה של זילנד ההולנדית (המחוז הדרומי בהולנד) נרתמו לשלום מונסטר שסיים את המלחמה עם ספרד. בתמורה, זילנד קיבלה הבטחות משאר המחוזות ההולנדים לתמוך במשלחת עזרה שנייה וגדולה יותר לכיבוש ברזיל. המסע השני מהולנד לברזיל, כלל 41 אוניות עם 6000 איש, הפליג ב־26 בדצמבר 1647.[21]
בברזיל, ההולנדים כבר נטשו את עמדותיהם ב־13 בדצמבר 1647. כוח ההולנדי החדש הגיע מאוחר לרסיפה. באפריל 1648 חיסלו הפורטוגלים את כוח המשלוח בקרב הראשון בגוארראפס - קרב שהתנהל מחוץ לרסיפה. הפורטוגזים שלחו ארמדה של 84 אוניות, כולל 18 אוניות מלחמה כדי לכבוש את רסיפה מחדש.[22] בפברואר 1649, הפורטוגלים שוב הביסו את ההולנדים בקרב השני על גוארארפס.[23] לאחר לחימה קשה, הפורטוגלים נכנסו בניצחון לעיר וההולנדים שנותרו נדחקו מברזיל.
ההולנדים איבדו לבסוף את השליטה ברסיפה ב־28 בינואר 1654, והשאירו לפורטוגלים את מושבת ברזיל שלהם ושמו קץ לניו הולנד.[24]
גם ההולנדים וגם הפורטוגזים השתמשו בעבדים אפריקנים בסכסוך, לעיתים תוך הבטחה לחופש ללחימה. בצד הפורטוגלי, שם אחד בולט בהיסטוריה, הנריקה דיאס, שזכה למעמד אצילי על ידי המלך, אך לא קיבל תואר אבירות במסדר המשיח כפי שהובטח.[25]
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הניצחון על ההולנדים, הפורטוגזים גמרו ״חשבונות״ עם עשרות מקומיים שתמכו בהולנדים. היו מתחים בין פורטוגזים שברחו מהאזור שהיה תחת הכיבוש לבין אלה שחיו תחת הכיבוש ההולנדי. החוזרים ניסו להתדיין כדי להחזיר לעצמם את הנכסים שנטשו, שבאזור זה המייצר סוכר כולל מזקקות סוכר ומבנים אחרים וכן שדות קנים. ההתדיינות נמשכה שנים.[26]
לסכסוך בצפון מזרח ברזיל היו השלכות כלכליות קשות. שני הצדדים נהגו במדיניות אדמה חרוכה ששיבשה את ייצור הסוכר, [3] והמלחמה הסיטה את השקעת הכספים הפורטוגלים בכלכלה הקולוניאלית. לאחר המלחמה נאלצו הרשויות הפורטוגזיות להוציא את הכנסות המס שלהן על בנייה מחדש של רסיפה. תעשיית הסוכר בפרנמבוקו מעולם לא התאוששה לחלוטין מזמן הכיבוש ההולנדי, לאחר מכן עבר מרכז ייצור בסוכר לבאהיה .[27]
בינתיים, האיים הקאריביים הבריטיים, הצרפתיים והולנדיים הפכו למתחרים עיקריים בסוכר הברזילאי בגלל עליית מחירי הסוכר בשנות ה-30 של המאה ה-17 וה-40 של המאה ה-17. לאחר שה- WIC פינתה את פרנמבוקו, הביאו ההולנדים את מומחיותם ואת הונם לקריביים. בשנות ה-30 של המאה ה-17 סיפקה ברזיל 80% מהסוכר שנמכר בלונדון, ואילו לאחר מכן היא סיפקה רק 10% עד שנת 1690.[28] המושבה הפורטוגזית של ברזיל לא התאוששה כלכלית עד גילוי הזהב בדרום ברזיל במהלך המאה ה-18.[29]
התקופה ההולנדית בברזיל הייתה "סוגריים היסטוריים עם מעט עקבות מתמשכים" בתחום החברתי.[30] עם זאת, קיימת הנצחה אמנותית הולנדית של החיים בברזיל, השאירה תיעוד חזותי חשוב של אנשים ומקומות ברזילאים במאה ה-17.
הסכם השלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבע שנים לאחר כניעתה של רסיפה, נחתם הסכם שלום בין הרפובליקה ההולנדית לפורטוגל. לפי ההסכם, שכונה אמנת האג (1661)[31] נקבע כי פורטוגל תשלם כספים במשך תקופה של 16 שנים על מנת לעזור להולנדים להתאושש מההפסדים בברזיל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Barlaeus, The History of Brazil Under the Governorship of Count Johan Maurits of Nassau, 1636-1644. Gainesville: University of Florida Press 2011.
- Boxer, C.R., The Dutch in Brazil, 1624–1654, The Clarendon press, Oxford, 1957. ISBN 0-208-01338-5
- Boogaart, Ernst Van den, et al. Johan Maurits van Nassau-Siegen, 1604-1679: A Humanitst Prince in Europe and Brazil. The Hague: Johan Maurits van Nassau Stichting 1979.
- Dutra, Francis A. "Dutch in Colonial Brazil" in Encyclopedia of Latin American History and Culture, New York: Charles Scribner's Sons 1996, vol. 2, pp. 414–420.
- Feitler, Bruno. "Jews and New Christians in Dutch Brazil, 1630-1654," in Richard L. Kagan and Philip D. Morgan, eds. Atlantic Diasporas. Jews, conversos, and Crypto-Jews in the Age of Mercantilism, 1500-1800. Baltimore: Johns Hopkins University Press 2009, 123-51.
- Groesen, Michiel van. "Lessons Learned: The Second Dutch Conquest of Brazil and the Memory of the First," Colonial Latin American Review 20-2 (2011) 167-93.
- Groesen, Michiel van, Amsterdam's Atlantic: Print Culture and the Making of Dutch Brazil, University of Pennsylvania Press, Philadelphia, 2017. ISBN 978-0-8122-4866-1
- Groesen, Michiel van (ed.), The Legacy of Dutch Brazil, Cambridge University Press, New York, 2014. ISBN 978-1-107-06117-0
- Israel, Jonathan I. "Dutch Sephardi Jewry, Millenarian Politics, and the Struggle for Brazil (1645-54)." In Diasporaporas Winthin a Disapora. Jonathan I. Israel, ed. Leiden: Brill 2002.
- Israel, Jonathan, Stuart B. Schwartz, and Michiel van Groesen. The expansion of tolerance: religion in Dutch Brazil (1624-1654). Amsterdam University Press, 2007.
- Joppien, Rüdger. "The Dutch Vision of Brazil: Johan Maurits and His Artists," in Johan Maurits van Nassau-Siegen, 1604-1679: A Humanist Prince in Europe and Brazil, ed. Ernst van den Boogaart, et al. 297-376. The Hague: Johan Maurits van Nassau Stichting, 1979.
- Klooster, Wim. “The Geopolitical Impact of Dutch Brazil on the Western Hemisphere.” In The Legacy of Dutch Brazil, edited by Michiel van Groesen, 25-40. Cambridge: Cambridge University Press, 2015.
- Novinsky, Anita. “A Historical Bias: The New Christian Collaboration with the Dutch Invaders of Brazil (17th Century).” In Proceedings of the 5th World Congress of Jewish Studies, II.141-154. Jerusalem: World Union of Jewish Studies, 1972.
- Parker, Geoffrey (1976). "Why Did the Dutch Revolt Last Eighty Years?". Transactions of the Royal Historical Society. 26.
- Schmidt, Benjamin, Innocence Abroad: The Dutch Imagination and the New World, 1570-1670, Cambridge: University Press, 2001. ISBN 978-0-521-80408-0
- Wiznitzer, Arnold. Jews in Colonial Brazil. New York: Columbia University Press, 1960.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ James Lockhart and Stuart B. Schwartz, Early Latin America, New York: Cambridge University Press 1983, p. 251.
- ^ Lockhart and Schwartz, Early Latin America, p. 252.
- ^ Acta Historiae Neerlandicae IX By R. Baetens, H. Balthazar, etc.
- ^ James Lockhart and Stuart B. Schwartz, Early Latin America. New York: Cambridge University Press 1983, p. 250.
- ^ Parker 1976, p. 64.
- ^ Catherine Lugar, "Dutch West India Company" in Encyclopedia of Latin American History and Culture, New York: Charles Scribner's Sons 1996, vol. 2, p. 421.
- ^ Lockhart and Schwartz, Early Latin America, p. 2150.
- ^ Francis A. Dutra, "Dutch in Colonial Brazil" in Encyclopedia of Latin American History and Culture, New York: Charles Scribner's Sons 1996, vol. 2, p. 415.
- ^ Facsimile of manuscript regarding the ending of hostilities:Tractaet van Bestand ende ophoudinge van alle acten van vyandtschap als oock van traffijq commercien ende secours ghemaecht ghearresteert ende beslooten in s'Graven-Hage den twaelf den Junij 1641 ...;
- ^ Dutra, "Dutch in Colonial Brazil" p. 415.
- ^ Lugar, "Dutch West India Company", p. 421.
- ^ "The Brazil Reader: History, Culture, Politics". Google Books. p. 121. Retrieved 21 September 2016.
- ^ 1 2 Recife—A City Made by Sugar". Awake!. Retrieved 21 September 2016.
- ^ Parker 1976, p. 70-71.
- ^ Bloom, Hebert Ivan. The Economic activities of the Jews in Amsterdam in the seventeenth and eighteenth centuries
- ^ 1 2 Lockhart and Schwartz, Early Latin America, p. 251.
- ^ Neil Safier, "Beyond Brazilian Nature: The Editorial Itineraries of Marcgraf and Piso's Historia Naturalis Braziliae in Michiel Van Grosen, The Legacy of Dutch Brazil. New York: Cambridge University Press 2014, pp. 168-186.
- ^ 1 2 3 Schwartz, Stuart B. Early Brazil: A Documentary Collection to 1700. New York, NY: Cambridge University Press, 2010.
- ^ Robbert Kock The Dutch in Chili Archived March 3, 2016, at the Wayback Machine at coloniavoyage.com
- ^ Kris E. Lane Pillaging the Empire: Piracy in the Americas, 1500–1750, 1998, pages 88-92
- ^ Parker 1976, p. 71-72.
- ^ Dutra, "Dutch in Colonial Brazil", p. 418.
- ^ Parker 1976, p. 72.
- ^ Facsimile of manuscript regarding the surrender of Dutch Brazil:Cort, Bondigh ende Waerachtigh Verhael Wan't schandelyck over-geven ende verlaten vande voorname Conquesten van Brasil..
- ^ Dutra, "Dutch in Brazil, pp. 415-16.
- ^ Dutra, "Dutch in Colonial Brazil", p. 419
- ^ Schwartz, Stuart (2004). Tropical Babylons. The University of North Carolina Press. p. 170
- ^ Schwartz, Tropical Babylons, p. 170.
- ^ Lockhart and Schwartz, Early Latin America, pp. 251-2.
- ^ Lockhart and Schwartz, Early Latin America, p. 251
- ^ Facsimile of the treaty:Articulen van vrede en Confoederarie, Gheslooten Tusschen den Doorluchtighsten Comingh van Portugael ter eenre, ende de Hoogh Mogende Heeren Staten General ...;