לדלג לתוכן

בעל (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעל
Baal
כתיבה ברטולט ברכט עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 8 בדצמבר 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"בעל" (בגרמנית: Baal) הוא מחזהו הראשון באורך מלא של המחזאי המודרניסט הגרמני ברטולט ברכט. המחזה קרוי על שם האל הכנעני הקדום בעל. למחזה כותרת מוקדמת יותר שעליה ויתר ברכט: "בעל זולל! בעל רוקד!! בעל משנה מהותו!!!" (!!!Baal frißt! Baal tanzt!! Baal verklärt sich).

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בעל" נכתב בשנת 1918 כשברכט היה סטודנט בן עשרים באוניברסיטת מינכן. ברכט למד בסמינר לתיאטרון של היסטוריון הספרות וחוקר הדרמה ארתור קוטשר (Arthur Kutscher, 1878-1960), ולמרות המוניטין שיצאו לאחרון כשם דבר וכמוביל בחוגי התיאטרון לא התרשם ממנו ברכט לטובה. באותה העת לימד קוטשר את אחד המחזות האהובים עליו ביותר, את הדרמה האקספרסיוניסטית "המתבודד: שקיעת הבריות" (Der Einsame: Ein Menschenuntergang) מאת המחזאי הנאצי-לעתיד הנס יוהסט (Hanns Johst, 1890-1978). "המתבודד" היא דרמה ביוגרפית על חייו של המחזאי הגרמני בן המאה התשע-עשרה קריסטיאן דיטריך גרבּה (Christian Dietrich Grabbe, 1801-1836). ברכט, שזלזל ביצירה, טען שהוא עצמו יכול לכתוב מחזה טוב יותר על אותו הנושא. על רקע ויכוח זה החל בכתיבת "בעל". קוטשר, בכל אופן, קרא את מחזהו של ברכט ופטר אותו בתור ניסיון עקר ומעורר בחילה.[1]

  • בעל (Baal), משורר
  • מך (Mech), מוציא-לאור, איש עסקים גדול
  • אמילי, אשתו
  • ד"ר פילר (Piller), מבקר ספרות
  • יוהנס שמידט (Schmidt), חסידו של בעל
  • פשירר (Pschierer), מנהל ה"וסרפיסקוס"
  • אדון צעיר
  • גברת צעירה
  • יוהאנה רייהר
  • אקרט (Ekart), מלחין
  • לואיזה, מלצרית
  • שתי האחיות: צעירה ובכירה
  • עקרת בית
  • סופי בארגר (Barger)
  • הנווד
  • לופו (Lupu)
  • מיורק (Mjurk)
  • הזמרת, סוברטה
  • פסנתרן
  • הכומר
  • בולבול (Bolleboll)
  • גוגו (Gougou)
  • קבצן זקן
  • מאיה (Maja), קבצנית
  • האישה הצעירה
  • וצמן (Watzmann)
  • מלצרית
  • שני ציידים
  • סוורים
  • איכרים
  • חוטבי עצים וכדומה

עלילת המחזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בערך בשנת 1911, באזור אאוגסבורג וסביבותיה.

המשורר בעל הוא אורח הכבוד בסעודה שעורך לכבודו המוציא-לאור מך. האורחים, מבקר הספרות ד"ר פילר, איש העסקים פשירר, יוהנס שמידט, חסידו של בעל, ושאר צעירים וצעירות, - הכול מהללים את שירתו של בעל ואף מקריאים בחגיגיות קטעים משירתו. בעל, לעומת זאת, אינו מתרשם מתשבחותיהם, מזלזל בגלוי בקריאות לחייו, ואינו מפסיק לזלול ולשתות גם כשפונים אליו בשאלות. אגב סביאה, מלטף בעל את זרועה של אמילי, אשתו של מך. המסובים מזדעזעים לשמוע כי בעל מתגורר בעליית גג ומתפרנס משירה לסוורים במסבאות. מך מציע לבעל בחגיגיות להוציא לאור את שירתו, ונעלב כאשר הלה דוחה את הצעתו על הסף. הכול קמים בתרעומת, ובעל נכנס להתקלח.

עליית הגג של בעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל והצעיר יוהנס מביטים לשמיים מחלון עליית הגג. בעל מנגן בגיטרה. הם מדברים על אהובתו של יוהנס, בתולה צנועה בת 17. יוהנס מביע את חששותיו מאופייה הטמא של ההזדווגות, מסמכות החוק ומההורים. בעל סותר את דבריו ועל שאף שמאשר את אופייה הלא-טהור והלא-שוויוני של ההזדווגות, הוא מתארהּ כהתרוממות רוח וכמעשה אלוהים. הוא בז לדור הזקן כסמכות שאבד עליה הכלח וכשאינם מסוגלים עוד להתמודד עם האהבה. בנקודה זו מביע בעל גם את גישתו הלא-כובלת וחסרת ההתחייבות לאהבה בכלל: "האהבה היא גם כמו אגוז קוקוס, שהוא טוב כשהוא טרי, אבל צריך לירוק אותו כשנגמר המיץ והבשר שנשאר הוא מר".[2] לבסוף, רומז בעל ליוהנס שהוא האחרון איננו חזק מדי לאהבה מסוג זה.

בעל מספר לסוורים במסבאה שאחרי שנפרד אתמול ממארחיו, שכב עם אשתו של מך, אמילי, ועכשיו הוא מבקש להיפטר ממנה. יוהנס נכנס למסבאה עם אהובתו יוהאנה, ומיד לאחר מצטרפת גם אמילי. בערבוביה של פיוטיות וגסות לשמה מביא בעל את אמילי לידי השפלה עצמית. הוא שר ופורט על הגיטרה שיר קומי שלאחריו ניגש אליו המלחין אקרט ומציע לו להצטרף אליו לחיי דרכים נטולי דאגות. בין השאר רומז אקרט על הנשים הרבות שהתאבדו בטביעה בנהר לאחר ששכבו עם בעל. בעל מסרב לאקרט בטענה שעוד מוקדם מדי לכך, ואקרט יוצא בכעס. מול פניה של אמילי, שואל בעל את המלצרית אם תתפנה לו הערב. בעל ממשיך להשפיל את אמילי בגסות מול הסוורים, ולאחר מכן מתקרב אל יוהאנה ופונה אליה. יוהנס מתערב ובעל שב לפיוטיות שלו. יוהנס, יוהאנה והסוורים יוצאים, ובעל נשאר לבדו עם אמילי הבוכה ומשליך עצמו עליה.

עליית הגג של בעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל ויוהאנה במיטה. יוהאנה נתקפת מוסר כליות, ואילו בעל איבד כל עניין בה. בגסות הוא מציע לה להתרחץ ונשאר אדיש לכל מילותיה. היא יוצאת, ובעל צונח על הרצפה.

בצהריים, בעל שוכב על המיטה. נכנסות שתי אחיות לבקר את בעל. ככל הנראה, כבר ביקרו האחיות אצל בעל, והוא רק מפטיר לעברן, "תתפשטו!". האחיות מספרות שיוהאנה הטביעה עצמה בנהר לך, אך גופתה עוד לא נמצאה. בעל עונה בשלווה "עדיין צפה...". אחרי שהתפשטו האחיות, אומר להן בעל שהוא עצלן מדי היום והוא שולח אותן חזרה לביתם. על רקע תחינתן של האחיות נכנסת בעלת הבית שמבקשת ללא מועיל להויח את בעל, מזהירה את האחיות מאופיו ולבסוף לוקחת אותן בידיהן החוצה.

בערב, בעל מהרהר בחייו ומבקש להתאוורר מדירתו. הוא מתמלא תשוקה, יורד למטה לרחוב וגורר אחריו נערה בשם סופי בארגר. בינתיים נכנס יוהנס לדירה, אבל הוא יוצא כשבעל נכנס ומטיח בו האשמות אירוניות על מותה של יוהאנה. סופי נקרעת בין רצונה ללכת ובין קסמו האגרסיבי של בעל, והתמונה מסתיימת כשבעל תופש בה על המיטה.

בתים מסוידים וגזעי עץ חומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן תהלוכת חג קורפוס כריסטי, מבכה בעל על "גופות" העצים הממוסמרים לקירות הבתים ומשווה אותן לגופות נשים. בעל מתנגד מכל וכל לאווירת המוות של החג, "פגרים לא מעניינים אותי".[3]

לילה במאי, מתחת לעצים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל וסופי שוכבים ומחליפים דברי אהבה. בעל כועס על כך שאי אפשר לשכב עם עצים, ובכך מביע את רצונו לשבור את חוקי הטבע.

מועדון לילה: "ענן בלילה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל שותה ומהתלך בבית קפה מזוהם, זמן קצר לפני הופעתו. בעל דורש כוסית ברנדי, אבל מיורק, האמרגן, לא מתיר לו לשתות לפני ההופעה. בעל עולה לבמה, מנגן בגיטרה ושר. הוא מפסיק באמצע ההופעה, יורד מהבמה ונכנס עם הגיטרה לשירותים. הוא נועל את הדלת אחריו ובורח דרך חלון בית השימוש.

שדות ירוקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל ואקרט הולכים בדרכים הכפריות. בעל מתאר את הטבע ואת חלופת העונות בפיוטיות ובמועקה, "הנשמה שלי, אחי, היא אנחת שדות-החיטה".[4]

פונדק כפרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל מבקש להתל באיכרים המקומיים כדי לממש תמונת פנטזיה שלו. הוא מספר להם שאחיו רוצה לקנות פר מרשים במיוחד במחיר רב, ומציע להם להביא את הפרים מכל הכפרים באזור. אחרי שהאיכרים יוצאים, מסביר בעל לאקרט המזועזע שאין בכוונתו לשלם להם, אלא לחזות בעדר הפרים המרהיב על רקע דמדומי הערב. אקרט אינו מוכן לקחת חלק בתוכנית ומבקש לברוח. כומר נכנס ומבקש להוכיח את בעל, "העולם איננו הקרקס שלך", אך בעל משיב, "אז מהו העולם?".[5]בסופו של דבר בעל מאבד עניין ויוצא עם אקרט.

חבורת חוטבי עצים, וביניהם בעל, סביב גופתו של אחד מחבריהם. בהתייחסם ל"עורו" העבה, חוטבי העצים מכנים את בעל "פיל". הם רוצים לספוד לו בשתיית הברנדי שלו, אך מתברר שבעל כבר הספיק לשדוד את הגופה. הם עצובים ונפגעים, אך בעל טוען שהוא העז לפעול, ועל כן הגיע לו, בניגוד לאחרים, לשתות את הברנדי.

אופי המחזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונות מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את "בעל" כתב ברכט טרם פיתח את התאוריות והשיטות הדרמטורגיות של התיאטרון האפי. עם זאת, אין המחזה נשמע לכללי המחזה האריסטוטלי. גוף המחזה מורכב מקובץ תמונות שקשרן העלילתי רופף בלבד. כל תמונה עוסקת בהיבט אחר של הדמות הראשית, ואיננה מקדמת את העלילה לכיוון ברור. העלילה הקטועה מסופרת בדיאלוגי פרוזה גבוהה שאיננה תמיד ריאליסטית. כמו כן כולל המחזה ארבעה שירים והמנון פתיחה, "הכוראל על בעל הגדול", שנכתבו למלודיות שהלחין ברכט עצמו.

"בעל" הועלה לראשונה על הבמה ב-8 בדצמבר 1923 ב"תיאטרון הישן" (Altes Theater) בלייפציג. בשנת 1926 ערך ברכט מהדורה שנייה של המחזה יחד עם אליזבת האופטמן (Elisabeth Hauptmann, 1897-1973), עבור הפקה חטופה שהתקיימה ב-14 בפברואר ב"תיאטרון הגרמני" (Deutsches Theater) בברלין.
בארץ הועלה המחזה בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב בשנת 2004 בביצועם של תלמידי משחק שנה ג', בבימויו של משה פרלשטיין ובכיכובו של שרידי ג'בארין.[6]

תרגום לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bertolt Brecht, www.theatredatabase.com
  2. ^ ברטולט ברכט, "בעל" (רמת-גן: הוצאת בית צבי, בתרגום שמעון לוי, 1987), עמ' 15.
  3. ^ שם, עמ' 34.
  4. ^ שם, עמ' 40.
  5. ^ שם, עמ' 42.
  6. ^ תיאטרון - בעל, באתר www.habama.co.il