לדלג לתוכן

בית אולא

בית אולא
بيت أولا
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה חברון
שטח 22,432 קמ"ר
גובה 563 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 10,885 (2007)
קואורדינטות 31°35′46″N 35°01′44″E / 31.59600833°N 35.02876111°E / 31.59600833; 35.02876111 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית אולא (ערבית: بيت أولا) היא עיר פלסטינית בנפת חברון, 10 ק"מ צפונית מערבית לחברון, במרכז חבל יהודה.

חוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל וגם החוקר הצרפתי ויקטור גרן הציעו לזהות את בית אולא עם היישוב המקראי בתול (יהושע ט', ד'), היישוב המקראי בתואל (דברי הימים א', ד', כ"ח-ל), והישוב "בית-אל דיהוד", שמוזכר באיכה רבה (א', מ"ה) כאחת משלוש תחנות שהציב הקיסר הרומי אדריאנוס כדי לתפוס פליטים מביתר לאחר כישלון מרד בר-כוכבא.[1][2]

בסקר ארכאולוגי שנערך במקום לאחר מלחמת ששת הימים לא נמצאו שרידים קדומים.[3]

ויקטור גרן ביקר בבית אולא בשנות ה-60 של המאה ה-19, וכתב כי גרים בו 500 איש. הוא ציין כי בסמוך לכפר היו גרנות עתיקות, בורות מים, מרתפים חצובים בסלע, ומטעים של תאנים ורימונים המוקפים במשוכות צבר.[2]

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה בית אולא 825 תושבים, כולם מוסלמים. המספר גדל במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל ל-1,045, אשר שכנו ב-217 בתים. במפקד האחרון הוא נמנה עם חירבת בית קנון, חירבת חוואלה, וחירבת טאוואס.

בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית בית אולא 1,310 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל היה 24,045 דונם אדמה, על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מתוכם 1,324 דונם היו מטעים ואדמות השקיה, ו-8,747 היו של גידולי דגנים, ואילו 71 דונם היו שטח בנוי.

בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן משנת 1949, עברה בית-אולא לשליטה ירדנית אשר הייתה בפועל בשנים 1948 - 1967. בשנת 1961 הייתה אוכלוסיית בית עולא 1,677.

מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, בית אולא נמצא תחת שליטה ישראלית.

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 מנתה האוכלוסייה 10,885 תושבים. בית אולא נמצא בשטח כולל של 22,432 דונם, מתוכם 74.5% מוגדרים כשטח B, ו-25.5% ממוקמים בשטח C.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית אולא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, pp. 302–303
  2. ^ 1 2 ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 235
  3. ^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 52