בבילון (סרט)

בבילון
Babylon

בימוי	דמיאן שאזל
הופק בידי	מארק פלאט אוליביה המילטון מאט פלוף
תסריט	דמיאן שאזל
עריכה	טום קרוס
שחקנים ראשיים	דייגו קלווה בראד פיט מרגו רובי לי ג'ון לי ג'ין סמארט ג'ובן אדפו טובי מגווייר
מוזיקה	ג'סטין הורוויץ
צילום	לינוס סנדגרן
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי פרמאונט סי טו מושן פיקצ'ר גרופ מארק פלאט הפקות וילד צ'יקן הפקות סרטי אורגניזם
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
הקרנת בכורה	14 בנובמבר 2022 19 בינואר 2023
משך הקרנה	189 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה היסטורית קומדיה קולנוע אפי
תקציב	78–80 מיליון דולר
הכנסות	63 מיליון דולר (2023)
דף הסרט ב־IMDb

בבילון (באנגלית: Babylon) הוא סרט קולנוע אמריקאי רחב יריעה מסוגת דרמה היסטורית קומית אפית בבימויו של דמיאן שאזל ובכיכובם של דייגו קלווה, מרגו רובי ובראד פיט, אשר יצא לאקרנים ב-14 בנובמבר 2022.

עלילת הסרט מתרחשת בראשית המאה ה-20 על רקע תור הזהב של הוליווד והמעבר בין הראינוע לקולנוע, וסובבת את גורלם של כמה מהכוכבים המפורסמים ביותר של אותה העת, פיקטיביים והיסטוריים כאחד.

עלילה

המסיבה

הסרט נפתח ב-1926 בשכונת בל אייר, לוס אנג'לס, באזור מדברי ונידח. מהגר מקסיקני בשם מנואל "מאני" טורס (דייגו קלווה) מנסה לשנע פיל אדיר ממדים על גבי משאית קטנה לעבר אחוזתו של מפיק הוליוודי מפורסם, דון וולך (ג'ף גרלין), שבשירותו הוא עובד, כחלק מתוכנית הבידור עבור מסיבת ענק שתכנן הלה לערוך באותו הערב.

מאני מגיע לשערי האחוזה בשעת בין ערביים כשמאחוריו המשאית עם הפיל ושיירה ארוכה של רכבים, כולם מלאים באישים שנאלץ לשחד באמצעות הזמנה למסיבה וזאת בתמורה לעזרתם בהזזת החיה הענקית. האירוע מתגלה כחגיגה פרועה וחסרת גבולות, מעין בכחנליה צבעונית ורועשת השופעת מין, סמים ואלכוהול, בה מספקים האורחים את דחפיהם החייתיים ביותר ללא כל שמץ של צניעות או של ענווה.

בתוך המולת צלילי התזמורת, בלוני הענק, האורחים המחופשים והנשים העירומות, נאלץ מאני להתרוצץ ממקום אחד למשנהו בניסיון למלא אחר בקשותיהם הבלתי פוסקות של החוגגים, כאשר לפתע הוא נתקל בדמות אקסצנטרית הפורצת לשטח האחוזה ברכב גנוב ומרסקת את אחד מפסליו היקרים של דון וולך: נלי לה-רוי (מרגו רובי), רוח חופשית וזוהרת אשר הופכת במהרה למרכז העניינים של המסיבה כולה. מאני נחלץ לעזרתה ומסייע לה לעבור מבעד לשומרים, והשניים מסניפים קוקאין יחדיו בחדר צדדי ומשוחחים על חלומותיהם למצוא את מקומם בעולם הקולנוע.

המסיבה מקבלת תפנית רגועה יותר כאשר ליידי פיי ז'ו (לי ג'ון לי), בדרנית לסבית ממוצא אסיאתי, פותחת את מופעה עם שיר גס וקליט אשר נועד להרגיע מעט את הרוחות בטרם יגיע הלילה לשיאו. מאני נקרא לאחד החדרים העליונים בכדי לטפל בשחקנית שצרכה מנת יתר של סמים, ומציע לשחרר את הפיל בכדי להסב אליו את תשומת לבם של האורחים כך שיוכלו לסלק אותה משם בחסות ההמולה. אחד המפיקים מבחין בלה-רוי הרוקדת בפרעות במרכז הרחבה, ומחליט ללהק אותה כמחליפת מקום עבור השחקנית המעולפת.

לקראת שעות הבוקר המוקדמות ובתום החגיגה נקרא מאני להסיע את ג'ק קונרד (בראד פיט), שחקן הדגל המפורסם של חברת מטרו גולדווין מאייר, חזרה לביתו. מתוך אדי השכרות חושף בפניו קונרד את חזונו האישי עבור עולם הראינוע ומתעלף לתוך בריכת אחוזתו, אך לא לפני שהוא מציע לו לבוא לעבוד בשירותו. בצורה זו, הן מאני והן לה-רוי הצליחו להשיג את מבוקשם, וצעדו את צעדיהם הראשונים לתוך עולמה של הוליווד.

סט הצילומים

למחרת היום מתגלה סט הצילומים כמקום אחוז שיגעון לא פחות מהמסיבה של ליל אמש, עם אנשי הפקה ושחקנים המתרוצצים לפה ולשם, ואף כמה ניצבים הנהרגים בשוגג במהלך הצילומים. מאני ולה-רוי, עם זאת, מצליחים למצוא את מקומם במהרה בתוך שאון הטירוף וההמולה.

לתדהמתו של קונרד מגלה מאני יכולות ניהול מוצלחות ביותר, לאחר שהוא משתלט על עדר אלים של מכורים לסם אשר הובאו לשמש בתור כוח עבודה זול בידי צוות ההפקה, ובהמשך אף מציל את יום הצילומים כולו כאשר עולה בידו להשיב עמו את המצלמה השלמה היחידה שנותרה באזור כולו, ובכך להשלים את סצנת השקיעה בה מנשק קונרד את אהובתו ומסיים את הסרט.

לה-רוי, מנגד, חושפת כישרון משחק מולד לאחר שהיא מפגינה הופעה רגשית כה מוצלחת עד שהיא לוכדת את תשומת לבם הן של השחקנים, הבמאים, ואף של המפיק הראשי עצמו, דון וולך.

תור הזהב

בעקבות הופעת הבכורה המוצלחת שביצעה על הסט הופכת לה-רוי לכוכבת הוליוודית ידועה ולאיט גירל: פניה מופיעים על שערי כל המגזינים והיא דוחקת בקלות את שאר השחקניות מכלל התפקידים הנחשקים. מאני משגשג אף הוא תחת שירותו של ג'ק קונרד, אשר ממשיך באורח חייו הראוותני ומפוצץ את קשרי נישואיו בזה אחר זה. לבסוף, עם זאת, מחליט הלה לעזוב את קונרד לטובת קריירה עצמאית כמפיק בחברה המתחרה של דון וולך, קינוסקופ.

לאור הקשיים המתעוררים בשל המעבר מהראינוע לקולנוע ותפיסת התאוצה של הסרטים המוזיקליים, הוגה מאני מספר תוכניות מבריקות עבור מעסיקיו החדשים: ראשית, שינוי תדמיתה של לה-רוי מרקדנית זולה לכדי שחקנית מתוחכמת אשר תשתלב היטב בעולם הקולנוע העולל, בנוסף לשילוב של שחקנים אפרו-אמריקאים, וביניהם סידני פאלמר, חצוצרן מוכר ונאהב, על מנת להשביע את תאוות הצופים לתרבותם של כהי העור.

עידן הזהב תם במסיבה פרועה אחרונה בלב המדבר בה מנסה לה-רוי להילחם בנחש פעמונים לעיני כל עמיתיה, אך מוכשת בצווארה ומתמוטטת ארצה. ליידי פיי ז'ו נחלצת לעזרתה ועורפת את ראשו של הנחש, בטרם מתחילות שתיהן להתנשק בחושניות.

כוכבים נופלים

השנה היא 1930, ומאני מתאמץ להציל את הקריירה הגוססת של לה-רוי, אשר מתמכרת לסמים ושוקעת בחובות הימורים כבדים. הוא דואג להביאה למסיבה מכובדת של האליטה בה משתתפים אינספור אנשי אצולה מרוממים וטיפוסים עשירים כאלו ואחרים המתקצבים את סרטיו של דון וולך. לה-רוי, עם זאת, אינה מצליחה להשתלט על טבעה הפראי, ומפוצצת את האירוע בנאום מלא גסויות שבסופו היא מקיאה על אחד מבני המעמדות לעיניו של וולך הזועם.

בה בעת מנסה ג'ק קונרד להתמודד עם כישלונו של סרטו החדש, אך בלית ברירה נאלץ לשים סוף להתכחשויותיו כאשר הוא נתקל באולם קולנוע מלא בצופים הצוחקים בלעג למראה אחת מהופעותיו הדרמטיות. בתום ליהוק אחרון בסרט כושל נוסף, גומר הלה בדעתו לשים קץ לחייו ומתאבד באמצעות ירייה בראשו.

לא חולף זמן רב בטרם מאבד מאני את אחד מנכסיו החשובים ביותר, החצוצרן כהה העור סידני פאלמר, לאחר שהוא דורש ממנו למרוח את פניו בפחם כתוש כדי שייראה "שחור" יותר לעיני המצלמות. במקביל הוא קורס תחת צרותיה של לה-רוי, אשר סופגת איומים על חייה בשל חובותיה הרבים. הוא מבקר באחוזתו של אחד מנושיה, ג'יימס מקיי (טובי מגווייר), אשר לוקח אותו עמו לצינוק אימים תת-קרקעי בלוס אנג'לס בו מתרחשות הצגות זוועה שונות.

כאשר מבחין מקיי כי הכסף שהביא לו מאני מזויף הוא מנסה להורגו, אך הלה מצליח להימלט ולשוב אל לה-רוי. יחדיו בורחים השניים מלוס אנג'לס לקול הפצרותיו של מאני, המתחנן אליה לבוא עמו למקסיקו, שם יוכלו לחיות בבטחה, אולם היא נעלמת אל תוך חשכת הלילה בעודה רוקדת בחוסר דעת, ולא נראית עוד לעולם. המתנקש של מקיי עולה על עקבותיו של מאני, אך נוהג בו במידת הרחמים ודורש ממנו לעזוב את העיר בהקדם ולא לשוב לעולם.

אחרית דבר

מאני שב להוליווד כעבור עשרים שנה, כעת נשוי ואב לילדה קטנה, ומבקר באולפניה של חברת קינוסקופ. הוא נכנס לבדו לאחד מאולמות הקולנוע וצופה בסרט "שיר אשיר בגשם". הסרט תם במעין מונטאז' מהיר של עשרות קטעים קצרים מסרטי קולנוע מפורסמים שונים, ביניהם "אווטאר", "מטריקס" ו"פרסונה". בנוסף מוצג קטע קצר מתוך סצנת המסיבה שפתחה את הסרט, בה מספר מאני ללה-רוי על חלומו לעבוד בתעשיית הקולנוע ולהיות חלק מדבר גדול יותר.

ליהוק

דייגו קלווה – מנואל "מאני" טורס – מהגר מקסיקני בעל כישורי אלתור מוצלחים המפלס לעצמו דרך לתוך תעשיית הקולנוע במהלך תור הזהב של הוליווד תחת שירותו של ג'ק קונרד, ובהמשך בחברתו של דון וולך. בראד פיט – ג'ק קונרד – כוכב ראינוע מפורסם הנודע באורח חייו הראוותני ובקשרי הנישואים הרבים אליהם נקלע. על אף ניסיונותיו להשתלב בעולם הקולנוע החדש ובתעשיית הסרטים המדברים, הוא אינו מצליח למצוא את מקומו ולהשיב את תהילתם של ימיו האבודים ככוכב, ושם קץ לחייו. מרגו רובי – נלי לה-רוי – רוח חופשית ופראית הנחשפת לראשונה באחת ממסיבות הענק של הוליווד כאיט גירל והופכת במהרה לכוכבת ראינוע מפורסמת, אולם בדומה לשחקנים אחרים, אינה מצליחה למצוא את מקומה לאחר המעבר לסרטים מדברים, ובתום מספר שנים של שימוש כבד בסמים ושקיעה בחובות הימורים, נרצחת בידי נושיה. לי ג'ון לי – ליידי פיי ז'ו – בדרנית לסבית ממוצא אסיאתי המרבה להופיע בנישה ההוליוודית ולהשתתף במסיבות הפרועות הנערכות בלוס אנג'לס. מפתחת מערכת יחסים רומנטית עם נלי לה-רוי לאחר שהיא מצילה את חייה מהקשת נחש פעמונים. ג'ובן אדפו – סידני פאלמר – חצוצרן אפרו-אמריקאי המחלחל לתעשיית הסרטים המוזיקליים של הוליווד הודות למאני טורס, המוצא פוטנציאל בתאבונם של הצופים כלפי תרבותם של כהי העור. ג'ין סמארט – אלינור סנט ג'ון – מבקרת קולנוע פופולרית ונחשבת הלוקחת חלק ניכר בעיצוב דעת הקהל אודות סרטיה החדשים של הוליווד, ומלווה את כוכבי הסרטים המובילים לאורך הצלחותיהם וכישלונותיהם. ג'ף גרלין – דון וולך – מפיק מפורסם העומד בראשות חברת ההפקה קינוסקופ, מתגלה כטיפוס קר ומחושב המוביל את עולם הקולנוע בעקבות תאוות קהל הצופים ללא כל התחשבות בהשלכות על חייהם השבריריים של כוכבי הקולנוע. לוקאס האס – ג'ורג' מאן – מפיק הוליוודי ואחד מחבריו הקרובים ביותר של השחקן ג'ק קונרד. טיפוס מדוכדך ועצוב בעל הצלחה מעטה מאוד בקרב נשים, דבר המוביל אותו לשים קץ לחייו. טובי מגווייר – ג'יימס מקיי – בעל אחוזה עשיר ותמוה המייצג את תאוותו חסרת השובע של קהל הצופים. לאחר שנלי לה-רוי נופלת בחובו בשל התמכרותה להימורים, לוקח הלה את מאני טורס לטיול זוועות בצינוק תת-קרקעי המעלה הצגות זוועה בלוס אנג'לס. לפקודתו, מחסלים לבסוף אנשיו את נלי לה-רוי.

אריק רוברטס – רוברט רוי – אביה השתיין של נלי לה-רוי, מנצל את הצלחתה של בתו בכדי לקדם את רעיונותיו האישיים, אך זוכה ללעג וקלס שוב ושוב. פלי – בוב לוין – מפיק הוליוודי העובד בשירותו של דון וולך. מקס מינגלה – אירווינג תלברג – ראש ההפקה של חברת קינוסקופ. פול ג'פרי בירן – מקס – איש הפקה נוירוטי ואחוז טירוף המועסק בחברת ההפקה של דון וולך. עבודתו כרוכה בדחיקת הבמאים והשחקנים להתקדם עם צילומי הסרטים, ותחת השגחתו חסרת הזהירות נהרגים בשוגג כמה מאנשי הצוות של ההפקה. אוליביה ויילד – אינה קונרד – אחת מנשותיו של ג'ק קונרד, מתגרשת ממנו לאחר שהוא מסרב להפסיק לדבר עמה באיטלקית. קרולינה שימצ'ק – אולגה פוטי – זמרת הונגרייה מפורסמת ואחת מנשותיו של ג'ק קונרד. במהלך התקף זעם מנסה פוטי לירות בו למוות, אך פוצעת אותו בלבד. קתרין וטרסון – אסטל – שחקנית תיאטרון מרחוב ברודוויי ואחת מנשותיו הרבות של השחקן ג'ק קונרד. ספייק ג'ונז – אוטו פון שטרסברגר – במאי קולנוע אקסצנטרי ונוירוטי המועסק בשירותה של חברת מטרו גולדווין מאייר וידוע בשיטות עבודתו הקיצוניות. אוליביה המילטון – רות אדלר – במאית קולנוע המועסקת בשירותה של חברת קינוסקופ והראשונה לגלות את כישרון המשחק של נלי לה-רוי. רורי סקובל – הרוזן – איש הפקה אלמוני ותמוה המסתובב על סט הצילומים בתחפושת קבועה ומוכר לשאר אנשי הצוות כדורי סם. טרוי מטקאלף – אורוויל פיקוויק – שחקן הוליוודי הסובל ממשקל יתר ונוהג לפקוד את מסיבות הענק של דון וולך. פיבי טונקין – ג'יין ת'ורנטון – שחקנית הוליוודית זוטרה הלוקחת מנת יתר של סמים במהלך מסיבתו של דון וולך ובכך מפנה את מקומה לנלי לה-רוי, צירוף מקרים שבזכותו הופכת הלה לכוכבת מפורסמת. סמארה ויבינג – קונסטנס מור – כוכבת ראינוע המאבדת את תהילתה לאחר שנלי לה-רוי חוטפת ממנה את כל תפקידיה.

פרסים

טקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע המקוון של בוסטון (2022) זוכה פרס הפסקול המקורי – ג'סטין הורוויץ טקס פרסי קליפורניה על המיקום (2022) זוכה פרס עוזר מנהל המיקום – ג'יני פארנם מועמד עבור פרס מנהל המיקום – כריס באו טקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו (2022) זוכה פרס הפסקול המקורי ביותר – ג'סטין הורוויץ מועמד עבור פרס הצילום הטוב ביותר – לינוס סנדגרן מועמד עבור פרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר – מרי זופרס מועמד עבור פרס העריכה הטובה ביותר – טום קרוס מועמד עבור פרס התכנון האמנותי וההפקתי הטוב ביותר – אריק סונדאל, פלורנסיה מרטין טקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של דאלאס-פורת' וורת' (2022) מועמד עבור פרס הסרט הטוב ביותר – דמיאן שאזל טקס פרסי חוג מבקרי הקולנוע של פלורידה (2022) זוכה פרס הבימוי וההפקה האמנותיים הטובים ביותר – אנתוני קרלינו, פלורנסיה מרטין זוכה פרס הפסקול הטוב ביותר – ג'סטין הורוויץ מועמד עבור פרס הליהוק הטוב ביותר – צוות השחקנים טקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של מערב ניו יורק (2022) מועמד עבור פרס הסרט הטוב ביותר – דמיאן שאזל מועמד עבור פרס השחקן הטוב ביותר – דייגו קלווה מועמד עבור פרס השחקנית הטובה ביותר – מרגו רובי מועמד עבור פרס הצילום הטוב ביותר – לינוס סנדגרן מועמד עבור פרס העריכה הטובה ביותר – טום קרוס מועמד עבור פרס הפסקול הטוב ביותר – ג'סטין הורוויץ

טקס פרסי האמצע של איגוד המבקרים של הוליווד (2022) מועמד עבור פרס הסרט המצופה ביותר – דמיאן שאזל טקס פרסי חוג מבקרי הקולנוע של לאס וגאס (2022) זוכה פרס הבימוי האמנותי הטוב ביותר – אנתוני קרלינו, פלורנסיה מרטין מועמד עבור פרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר – מרי זופרס איגוד מבקרי הקולנוע המקוון של ניו יורק (2022) זוכה פרס הסרטים הטובים ביותר של השנה – דמיאן שאזל חוג המבקרים של פיניקס (2022) זוכה פרס הפסקול הטוב ביותר – ג'סטין הורוויץ מועמד עבור פרס הצילום הטוב ביותר – לינוס סנדגרן טקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של פיניקס (2022) זוכה פרס עשרת הסרטים הטובים ביותר – דמיאן שאזל זוכה פרס הפסקול הטוב ביותר – ג'סטין הורוויץ זוכה פרס עיצוב ההפקה הטוב ביותר – פלורנסיה מרטין איגוד מבקרי הקולנוע של סנט לואיס (2022) מועמד עבור פרס הפסקול הטוב ביותר – ג'סטין הורוויץ

הפקה

פיתוח

תחילת העבודה על הסרט הוכרזה לראשונה ביולי 2019, כאשר נודע שהבמאי דמיאן שאזל החל לעבור על הפרויקט הבא שלו, דרמה היסטורית העוסקת בתור הזהב של הוליווד. השמועות הראשונות הציעו כי חברת ההפקה סרטי ליונסגייט, אשר הפיצה את אחד מסרטיו הקודמים של הבמאי, לה לה לנד, הייתה עתידה לרכוש את הזכויות על הפרויקט. בנוסף נכתב כי בראד פיט ואמה סטון לוהקו לסרט בתור השחקנים הראשיים, כאשר מספר מקורות טענו כי שאזל, אשר כבר עבד קודם לכן עם סטון, ביקש ללהק אותה במיוחד לתפקיד שזוהה עם השחקנית קלרה בואו, אשר פעלה באותה העת.

צילומי החוץ של סצנת המסיבה הפותחת את הסרט נערכו בטירת שיה , לוס אנג'לס.

במהלך חודש נובמבר אותה שנה נודע כי חברת סרטי פרמאונט רכשה את הזכויות לסרט כאשר פיט וסטון עדיין מיועדים לשמש בתור השחקנים הראשיים, והקרנת הבכורה של הסרט נקבעה ל-25 בדצמבר 2020 והפצתו הציבורית ל-7 בינואר 2021, מעט לפני טקס פרסי האוסקר ה-93. מספר דיווחים מאותה העת העידו על חששות בקרב חברות ההפקה לגבי רכישת הזכויות לסרט, זאת בשל תסריטו הארוך יחסית, בן כמאה ושמונים עמודים, וכן התקציב הנדרש לשם הפקתו, בין שמונים למאה מיליון דולרים. בהמשך לשמועות הקודמות אודות תפקידה של סטון נודע כי פיט נועד לגלם תפקיד היסטורי גם הוא, המזוהה עם השחקן ג'ון גילברט .

ליהוק

לאחר שצילומי הסרט נדחו בעקבות מגפת הקורונה הודיעה אמה סטון בדצמבר 2020 כי תבטל את השתתופתה בהם בשל מחויבויות קודמות לפרויקטים אחרים, ושיחות משא ומתן בין שאזל וסרטי פרמאונט לבין השחקנית מרגו רובי החלו על מנת להחליפה. מאוחר יותר צוטט שאזל אומר כי ”תחילה התפקיד יועד לאמה סטון, אבל לוח הזמנים של ההפקה השתנה. חוץ מאמה או מרגו, קשה לי לדמיין מישהי אחרת בתפקיד, אולם כעת כשאני רואה את מרגו לצדו, איני יכול לדמיין מישהי אחרת מלבדה. אז אני חושב שדברים מתרחשים בגלל סיבה כלשהי”.

צילומי הפנים של סצנת המסיבה הפותחת את הסרט נערכו בתיאטרון האמנים המאוחדים שבמלון אייס לוס אנג'לס , במרכז העיר.

השמועות על ליהוקו של בראד פיט לא התערערו לכל אורך ההפקה, על אף שהלה לא התחייב בצורה כלשהי או הכריז על השתתפותו בסרט, דבר שבגינו זכה לדברי שבח דומים מאת שאזל, ”עם בראד, הוא היה הראשון שנצמד לפרויקט ונותר לצדו למרות שהיינו צריכים לעצור את הכל ולחכות עם הצילומים. קשה לי לדמיין אנשים אחרים מלבדו באותו התפקיד”.

זמן קצר לאחר מכן נפתח סבב ליהוק נוסף, עם הצטרפותה לצוות של השחקנית האסיאתית לי ג'ון לי אשר נועדה לגלם דמות המזוהה עם אנה מיי וונג , כוכבת עבר הנחשבת לשחקנית הסינית-אמריקאית הראשונה בהוליווד.

מספר חודשים לאחר מכן, במרץ 2021, פורסם כי השחקן המקסיקני דייגו קלווה ילוהק לסרט בתפקיד ראשי לצדה של מרגו רובי, אשר ערכה עמו קודם לכן מספר הכנות על מנת לבדוק את השילוב ביניהם. לאחר שנבחר, החל שאזל להדריך אותו באופן אישי בכדי ללטש את כישורי המשחק שלו ולהכינו לדרישות התפקיד.

לאורך החודשים הבאים התקיים סבב הליהוק הגדול ביותר של הפקת הסרט עד לאותה עת, עם גיוסם של עשרות שחקנים לצוות, חלקם אישים הוליוודים ידועים זה מכבר, וביניהם קתרין וטרסון , מקס מינגלה, פלי, סמארה ויבינג , לוקאס האס , אריק רוברטס, רורי סקובל , דיימון גופטון , פול ג'פרי בירן , אוליביה ויילד, ספייק ג'ונז, פיבי טונקין, טובי מגווייר, קלואי פיינמן , ג'ף גרלין, טרוי מטקאלף ואחרים.

צילום

צילומי הסרט, אשר היו אמורים להתקיים בשלהי 2020, נדחו, כאמור, בשל מגפת הקורונה, על אף שהפרויקט היה אחד מבין שלושה עשר סרטים בודדים, חלקם עצמאיים וחלקם בראשות אולפני הפקות, שקיבלו אישור מוועדת הקולנוע של קליפורניה להתחיל בהפקה בין גבולות המדינה ב-2020. כמו כן קיבל הסרט זיכוי מס בשווי של כ-17.5 מיליון דולרים עבור הוצאותיו. הצילומים החלו, אפוא, באיחור של שנה, ב-1 ביולי 2021, ונמשכו מעט יותר מארבעה חודשים, עד ה-21 באוקטובר אותה שנה.

לדברי שאזל, ניסתה ההפקה להציג לצופים את לוס אנג'לס של שנות ה-20 באמצעות צילום הסצנות במקומות המדבריים שבשולי העיר אשר טרם הפכו לאורבניים, ”הדרך ליצור את לוס אנג'לס של לפני מאה שנים היא לשוב לפרברי לוס אנג'לס של היום, היכן שעדיין ישנם שטחי אדמה רחבים ולא מנוצלים לצד חורשות תפוזים, שם זה עדיין מרגיש כמו עיירה כפרית קטנה. רצינו למצוא מקומות בהם עדיין ניתן להרגיש את האבק של אותה עיר קדומה שלוס אנג'לס הייתה בעברה”.

מספר סצנות צולמו בטירת גרין , פסדינה, אשר נבנתה בסגנון אדריכלות שונה מזה האופייני ללוס אנג'לס, במטרה להעניק להן אווירה אחרת.

סצנות החוץ של המסיבה הפותחת את הסרט צולמה בטירת שיה , מעון פרטי שנבנה ב-1924 בידי הברון ריצ'רד פיטר שיה. סצנות הפנים של אותו תרחיש נערכו בתיאטרון האמנים המאוחדים שבמלון אייס לוס אנג'לס , במרכז העיר. פלורנסיה מרטין, מעצבת ההפקה, תיארה אותו בדבריה, ”אתה צועד אל תוך אולם הכניסה, והוא תרתי משמע מטפטף פרטים מדויקים, משום שמדובר בסגנון ספרדי-גותי. היה בפנים מעין דוחק שכזה, מפני שדמיאן שאזל רצה שהמסיבה תהיה מאוד לחוצה, ממש כתף אל כתף”. הסצנות הבאות, המציגות את יומם הראשון של מאני ולה-רוי על סט הצילומים, צולמו במיקומים שונים, שכן כל אחת מהדמויות הגיעה להפקה שונה. סט הצילומים של מאני, בו משתתף גם ג'ק קונרד, צולם בחווה הקולנועית בלו סקיי, אשר שימשה סרטים הוליוודים נוספים כגון אין מצב. סט הצילומים של לה-רוי צולם ברנצ'ו טמסקל , אזור מדברי גדול ורחב לא רחוק מאגם פירו , קליפורניה.

מספר סצנות בודדות כגון המפגשים המאוחרים בין ג'ק קונרד לזמרת ליידי פיי ז'ו או מבקרת הקולנוע אלינור סנט ג'ון צולמו בטירת גרין שבפסדינה. לדבריה של פלורנסיה מרטין נעשתה בחירה זו כדי ליצור אקלים אשר אינו מזוהה עם לוס אנג'לס, ”הטירה נבנתה ב-1890 וכשאתה נכנס פנימה אתה מגיע למקום שלא מרגיש כמו לוס אנג'לס. מה שאהבנו, הוא שהמקום הזה מחזיר אותך אחורה בזמן”.

פסקול

פסקול הסרט הולחן בידי ג'סטין הורוויץ, בשיתוף הפעולה החמישי בינו לבין דמיאן שאזל עד לאותה העת, ועבודתו על הפסקול, שאורכו כמעט שעתיים, נמשכה כשלוש שנים. רבות מהמנגינות שהלחין שואבות את השראתן ממקורות שונים, כגון עולם הג'אז, המאופיין בחצוצרות וסקסופונים, מוזיקת רוק אנד רול, וכן מקצבים מודרניים יותר.

האתגר העיקרי בהלחנת הפסקול, לדבריו של הורוויץ, היה להתאים בין אופיו הפרוע של הסרט לבין התקופה בה הוא מתרחש, קרי שנות ה-20: ”אחד האתגרים הגדולים ביותר בהם נתקלנו עוד מראשית הדרך היה להבין כיצד לקחת מספיק מתוך אותו עידן מבלי להישמע בדיוק כמוהו, משום שהדבר האחרון שרצינו לעשות היה ליצור ג'אז של שנות ה-20”.

הפתרון עבור הלחנת הפסקול בצורה קצבית כך שיתאים לרוח התקופה אך מבלי שיהפוך למשעמם או מיושן, כך טען, נמצא לבסוף בשימוש בכלים מאותה העת, אך בצורה עכשווית יותר: ”זה סרט פרוע, פרוע מאוד, אז רצינו להלחין פסקול שייקח אותנו לסוג של מסע מטורף. לכן, השתמשנו בעיקר בכלים מאותו עידן.. אבל ניסינו להשתמש בהם בדרכים מודרניות יותר”.

ישנן ארבעים ושמונה רצועות שמע בתוך הפסקול, כאשר שתיים מתוכן, "וודו מאמא" ו"קראו לי מאני", ראו אור גם באופן נפרד בתור סינגלים. בנוסף לכך, שלוש מהרצועות, "החתול \ הכוס של חברה שלי", "לילה על הר קירח", ו"שיר אשיר בגשם", אינן מקוריות, אלא נלקחו ממקורות קודמים והולחנו בהתאם לאווירת הסרט. רצועות השמע הן כדלהלן:

בבילון
מס'	שם	כותב(ים)	משך
1.	ברוכים הבאים	ג'סטין הורוויץ	04:00
2.	המנגינה של מאני ונלי	ג'סטין הורוויץ	00:53
3.	מלך הקרקס	ג'סטין הורוויץ	02:28
4.	ג'אב ג'אב	ג'סטין הורוויץ	00:56
5.	חדר הקוקאין	ג'סטין הורוויץ	02:31
6.	החתול \ הכוס של חברה שלי	הארי רוי	02:29
7.	גברת איידהו	ג'סטין הורוויץ	00:55
8.	וודו מאמא	ג'סטין הורוויץ	03:59
9.	מנגינת חוף הזהב (המסיבה של וולך)	ג'סטין הורוויץ	01:41
10.	החיים גדולים, לא?	ג'סטין הורוויץ	01:38
11.	בבילון	ג'סטין הורוויץ	00:30
12.	בוקר	ג'סטין הורוויץ	02:00
13.	פסנתר הרגטיים של קינוסקופ	ג'סטין הורוויץ	00:35
14.	הארהו של קינסקופ (שלך, אוריינטלית)	ג'סטין הורוויץ	01:28
15.	מוזיקת הקרנבל של קינוסקופ	ג'סטין הורוויץ	00:49
16.	מוזיקת האורגן של קינוסקופ	ג'סטין הורוויץ	00:45
17.	לילה על הר קירח	מודסט מוסורגסקי	02:08
18.	המולתו של הרמן	ג'סטין הורוויץ	02:02
19.	שקיעת חוף הזהב	ג'סטין הורוויץ	02:00
20.	שמפנייה	ג'סטין הורוויץ	02:55
21.	ילדה פראית	ג'סטין הורוויץ	03:03
22.	ניו יורק	ג'סטין הורוויץ	02:02
23.	נתראה בלוס אנג'לס	ג'סטין הורוויץ	00:48
24.	שטן אדום	ג'סטין הורוויץ	01:56
25.	אני רוֹצָה גבר	ג'סטין הורוויץ	02:02
26.	שלך, אוריינטלית	ג'סטין הורוויץ	02:11
27.	תביא לי	ג'סטין הורוויץ	01:32
28.	שיר אשיר בגשם	ארתור פריד, נאסיו הרב בראון	01:22
29.	פרעה ג'ון	ג'סטין הורוויץ	00:39
30.	הכירו את גברת לה-רוי	ג'סטין הורוויץ	00:39
31.	קראו לי מאני	ג'סטין הורוויץ	03:37
32.	המסיבה של הירסט	ג'סטין הורוויץ	06:41
33.	חבטות דמשק	ג'סטין הורוויץ	02:10
34.	הכל מובן	ג'סטין הורוויץ	00:55
35.	ניאה סמירני	ג'סטין הורוויץ	02:03
36.	טנגו ווייקלה	ג'סטין הורוויץ	03:38
37.	קרפדה	ג'סטין הורוויץ	02:01
38.	בלוקהאוס	ג'סטין הורוויץ	02:10
39.	להקת המסיבות של ג'ק	ג'סטין הורוויץ	01:34
40.	מנגינת חוף הזהב (המסיבה של ג'ק)	ג'סטין הורוויץ	01:42
41.	לקום	ג'סטין הורוויץ	00:34
42.	מר. אבוקדו	ג'סטין הורוויץ	02:23
43.	היי	ג'סטין הורוויץ	03:00
44.	מנגינת חוף הזהב (חואן בונילה)	ג'סטין הורוויץ	02:56
45.	אני אוהב אותך, נלי	ג'סטין הורוויץ	01:31
46.	מנגינת חוף הזהב (הסולו של סידני)	ג'סטין הורוויץ	02:47
47.	המנגינה של מאני ונלי (חזרה)	ג'סטין הורוויץ	00:45
48.	פינאלה	ג'סטין הורוויץ	00:45
משך כולל:			01:37:15

הפצה

קדימונים

הקדימון הראשון של הסרט הוקרן במהלך הטקס ה-47 של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו ב-12 בספטמבר 2022, במהלך ראיון מסוג "שאלות ותשובות" שנערך עם הבמאי, דמיאן שאזל, ועם מנכ"ל הפסטיבל, קמרון ביילי . הקדימון הופץ לידי הציבור למחרת היום, יחד עם מספר כרזות לא רשמיות שהציגו את צוות השחקנים. בעקבות העירום הבלתי מצונזר הנראה בו, בנוסף לשיח המכיל גסויות וניבולי פה, וכן סצנות המציגות שימוש בסמים, השוו מספר מפרסמים בין האווירה של הקדימון לבין סרטים אחרים כגון הזאב מוול סטריט וגטסבי הגדול. הקדימון השני והסופי של הסרט שודר ב-28 בנובמבר, ויחד עמו פורסמה לראשונה גם כרזת הסרט הרשמית.

כרזת הסרט המקורית.

מספר סרטונים קצרים מסוג מייקינג אוף אודות הסרט פורסמו בחודש הקרנת הבכורה שלו. הראשון מביניהם ראה אור ב-21 בנובמבר, והציג את צוות השחקנים המגוון שלוהק עבור הסרט. סרטונים נוספים העוסקים בעבודות הבימוי, הצילום, הפסקול, העריכה ועיצוב ההפקה פורסמו גם הם, כך שבסך הכל פורסמו כשישה מהם.

הקרנת הבכורה

הקרנת הבכורה של הסרט יועדה לאישי ומבקרי תעשיית הקולנוע בלבד, ונערכה בבית הקולנוע סמואל גולדווין , לוס אנג'לס, ארצות הברית, ב-14 בנובמבר 2022, ולמחרת היום גם בניו יורק. הפצת הסרט לציבור החלה באופן מוגבל רק כעבור יותר מחודש, ב-23 בדצמבר אותה שנה.

קופות

הסרט גרף כ-15.4 מיליון דולרים בארצות הברית ובקנדה לאחר שהוקרן בכ-3,342 בתי קולנוע ברחבי שתי המדינות, וכ-35.1 מיליון דולרים בשאר העולם, כלומר בסך הכל כ-50 מיליון דולרים. בשבוע הראשון להקרנתו בארצות הברית גרף כ-5.3 מיליון דולרים, כ-1.5 מיליון מתוכם במהלך יומו הראשון. בשבוע הראשון להקרנתו במדינות אירופה גרף כ-3.3 מיליון דולרים בצרפת וכ-1.6 מיליון דולרים בממלכה המאוחדת.

מספר מקורות טענו כי חלק מהסיבות לכישלונו היחסי של הסרט בקופות היו החששות שנפוצו בקרב אוכלוסיית העולם מפני התפרצות נוספת של מגפת הקורונה, וכן סערת החורף שהכתה בצפון אמריקה באותה העת.

גרסאות ביתיות

גרסת הסרט לשירותי וידאו על פי דרישה הופצה ב-31 בינואר 2023, וגרסאות ה-4K, הדי וי די, והבלו-ריי, צפויות להיות מוכנות ב-21 במרץ אותה שנה. גרסת האקדמיה האמריקאית לקולנוע תכיל ארבעים דקות נוספות העוסקות בתעשיית הקולנוע במהלך התקופה בה מתרחש הסרט, והגרסה האמריקאית תכיל צילומי מייקינג אוף ומספר סצנות שהוסרו הן מהגרסה התיאטרלית והן מגרסת הבמאי.

ביקורת

מסכמי ביקורות

אתר האינטרנט עגבניות רקובות העניק לסרט ציון מבקרים שלילי של כ-56 אחוזים מתוך סיכום של כ-332 ביקורות, ציון קהל שלילי של כ-52 אחוזים מתוך סיכום של יותר מאלף דירוגי משתמשים, וניקוד ממוצע סופי של כ-6.40 מתוך 10 נקודות. הקונצנזוס הכללי שהביע צוות המבקרים של האתר הוא: ”התוכן המוגזם שבבילון מציע הוא מתיש, אבל בדומה לתעשייה אותה הוא בא להציג, הזוהר והפאר הראוותניים, הבנויים והמשוחקים היטב שלו, עשויים להוות הסחת דעת מוצלחת מעת לעת”, בעוד שדבר הקהל קבע כי ”יש לבבילון כמה רגעים מבדרים והשאפתנות שלו מרשימה, אבל קשה באמת להנות מאופן הפעולה הכאוטי והקטוע שלו”.

ציונים
מסכמי ביקורות
מסכם ביקורות	ציון
עגבניות רקובות	56/100 (כל המבקרים) 45/100 (מבקרים מוכרים) 6.40/10 (ממוצע כל המבקרים) 6/10 (ממוצע מבקרים מוכרים) 58/100 (כל הצופים) 52/100 (צופים מאומתים) 3.2/5 (ממוצע כל הצופים) 3.3/5 (ממוצע צופים מאומתים)
מטקריטיק	60/100 (ציון המבקרים) 7/10 (ציון הצופים)
עיתונים
עיתון	ציון
אייריש טיימס
האובזרבר
איונינג סטנדרט
ג'ואיש כרוניקל
סידני מורנינג הראלד
האוסטרלי
פייננשל טיימס
שיקגו סאן-טיימס
כתבי עת ומגזינים
כתב עת או מגזין	ציון
רולינג סטון	ללא ציון
אתרי אינטרנט
אתר אינטרנט	ציון
ווקס	ללא ציון

אתר האינטרנט מטקריטיק העניק לסרט ציון ממוצע של כ-60 מתוך 100 נקודות על פי סיכום של כ-63 ביקורות, כאשר ציון המשתמשים עמד על כ-7 מתוך 10 נקודות על בסיס 147 דירוגי צופים מאומתים.

עיתונים

דונלד קלארק מהאייריש טיימס העניק לסרט ביקורת מעורבת אך חיובית בעיקרה, לאחר שטען כי הסרט מציג בחלקו את עבודתו המוצלחת ביותר של דמיאן שאזל, אך באותה העת גם את כמה מטעויותיו המגושמות ביותר. לדבריו, ”מה שאנחנו מקבלים הוא תנודתיות מרתקת, מרתיחה, לעיתים מבדרת ולעיתים מגוחכת, בין שני קיצונים”. הוא מסכם את דעתו כי למרות כל הבלבול והכאוס הקיימים בו, הסרט אכן מתפקד, בסופו של דבר, כחגיגת ניצחון של אמצעי אמנותי אשר היה נתון תחת סכנה במשך זמן רב, ”סרטו של שאזל מנציח את רגש ההיבריס של אותו עידן, תוך כדי שהוא מתענג מעט על שלו”. בנוסף שיבח את עבודתו של ג'סטין הורוויץ על פסקול הסרט ושל פלורנסיה מרטין על עיצוב ההפקה.

מארק קרמוד מהאובזרבר פתח את ביקורתו השלילית אודות הסרט בתיאור בעלי החיים הנראים לכל אורכו, ביניהם פיל המטיל את צואתו על פועל מקסיקני ועכברים הנאכלים בעודם בחיים בידי בדרן, ותיאר את הסרט במילים, ”מעודן הוא לא, וגם לא מוצלח”. לדבריו, ניסה שאזל לדמיין את יצירתו בתור סיפור הנגזר מהסרט המוזיקלי שיר אשיר בגשם, על אף שלדעתו עבודתם של סטנלי דונן וג'ין קאלי הרבה יותר מוצלחת משלו. קרמוד סיכם את דעתו בכך ש”הסרט אינו מרגש בצורה מתישה, יותר היסטרי מאשר היסטורי, ויותר מועתק מאשר מומצא”.

שרלוט או'סאליבן מהאיונינג סטנדרט כינתה את הסרט ”רדוד, סנטימנטלי, שיפוטי, קלישאתי, חסר צורה ומתחת למצחיק – בנוסף לכך שהוא ארוך יתר על המידה”. לדבריה, צוות השחקנים המופלג שלוהק עבור הסרט אינו חסר את הכישרון בכדי להפוך אותו למוצלח, מאחר שהבעיה, הלכה למעשה, היא שכל חבריו משמשים כמריונטות בידיו של הבמאי, אשר אינו בטוח איזה מסר הוא מעוניין להעביר. שאזל, לטענתה, נוגע בנושאים אקטואליים לתקופתו כגון הומוסקסואליות וגזענות, אולם שחקנים המייצגים דמויות כאלו, כגון ליידי פיי ז'ו וסידני פאלמר, אינם מקבלים די זמן מסך. דעתה הסופית של או'סאליבן היא כי ”בבילון הוא אסון בקנה מידה תנ"כי, בדיוק מפני שהיה לו כל כך הרבה פוטנציאל”.

לינדה מאריק מהג'ואיש כרוניקל טענה כי הסרט אינו סטנדרטי במובן של חלוקה לשני חצאים נפרדים, אלא שרק שליש מתוכו מכיל תוכן מבריק בזמן שכל השאר מורכב מכאוס ובלאגן המעורבבים זה בזה. נטייתו של שאזל לבימוי קולנועי מדויק, לטענתה, אינה מסתמנת כאן, מפני שהפעם, בניגוד לסרטיו הקודמים, בחר לשחרר לחופשי את יצריו העמוקים ביותר. לדבריה, סצנות הפתיחה שלו הן מהמוצלחות ביותר שנראו בעולם הקולנוע אי פעם, על אף שהסרט מתחיל להתפרק עם סיומן. ”שאזל רדף אחרי חזונו האישי בדיוק כפי שדמיין אותו, אך הסרט שלו מרגיש קצת יותר מדי מרוצה מעצמו”, כתבה, וסיימה את ביקורתה באכזבה מסוימת, בטענה כי ציפתה לתוצר יותר קוהרנטי מבמאי סרטים כה מוצלח.

סנדרה האל מהסידני מורנינג הראלד כינתה את מאמציו של שאזל להפיק סרט מוצלח כ”אמיצים אך אבודים מראש”, מאחר שהלה ניסה ליצור כאוס באורך שלוש שעות ובאותה העת גם לרסן אותו. עם זאת, טענה האל כי הבמאי הצליח בסופו של דבר להגשים את משאלתו ולעורר את האלגיה אחריה חיפש, בכך שהעניק לסרט מעין סיום מדיטטיבי המגשים את רעיונות דעיכת התהילה ושבריריותם של אלו המנסים להחזיק בה ולשרוד. הסרט היה מוצלח יותר, לדבריה, אם שאזל היה משתלט על כל הבלאגן במקום לציית לכלל שנראה כאילו הכתיב את עבודת בימויו: שום דבר אינו מצליח כמו הגזמה.

דייוויד סטרטון מהאוסטרלי מצא את הסרט מעניין אך ארוך מדי, רועש, לא מעודן, וכינה את ניסיונותיו של שאזל להצחיק את הצופים ולהשתמש בהומור כלא נעימים לעין. על אף טבעו המוגזם נשם סטרטון מספר אנחות רווחה לאורך הצפייה, כגון במהלך שיחת הנפש בין ג'ק קונרד לאלינור סנט ג'ון או בסצנת המונטאז' המסיימת את הסרט, סצנות שנתפשו בעיניו כמוצלחות. הוא מסכם את דעתו במילים, ”לאורך מרבית אורכו בבילון הוא בלאגן כה לא מעודן וכה בלתי ניתן לעיכול שעל אף כל הכישרון המצוי בו והנושא המרתק בו הוא עוסק, הוא מוכרח להיתפש כסוג של אסון כלשהו”.

דני לי מהפייננשל טיימס שיבח את הסרט על מאמציו וכינה אותו בשם ”המנון הדורש תשומת לב לכבוד עידן הסרט השקט”. חלקים רבים ממנו, טען לי, הם כיפיים, על אף שכדבר שלם הוא ארוך יתר על המידה, ואם אורכו נועד להוות מחווה לאופי המוגזם של סרטי אותה העת, ייתכן כי שאזל עשה טעות מרה – במקום לספק את תאבונם של הצופים היה עליו להשאיר אותם רעבים לעוד.

ריצ'רד רופר מהשיקגו סאן-טיימס כינה את הסרט ”בלאגן גרוטסקי, מסחרר ומושחת המתענג על עצמו, לעיתים מהפנט, אך בסופו של דבר מוגזם”. לדבריו, חווים הצופים התקפה באורך של כשלוש שעות על חושיהם, מעין מראה זוהר ומסנוור אשר באופן מסקרן אינו מתפתח לשום דבר אמיתי ומעת לעת אף מעורר בחילה. כמו כן טען כי קיבל מהסרט את הרושם כי בטרם ביים אותו חטף שאזל מכה בראשו והתעורר בתוך חלום בלהות, מתוכו הכין סרט שעם סיומו יוצר בצופיו צורך להתקלח. במהלך הצפייה, עם זאת, טען רופר כי עדיין ניתן לקבל הצצה חטופה מעת לעת על מה שעשוי היה להיות סרט נהדר או לפחות מבדר.

כתבי עת ומגזינים

ק. אוסטין קולינס מהרולינג סטון טען כי הסרט מציג מספר נקודות מעניינות תוך כדי שהוא מנסה להיות גדול וגרנדיוזי כמו הוליווד עצמה, אך התאכזב מכך שהוא ”מתעסק בכה הרבה ומשיג כה מעט” וכינה אותו בשם ”אורגיה הוליוודית עלובה של סקס, סמים ומרגו רובי”. כמו כן כתב כי הסרט מבחין במספר בעיות אשר שררו בתקופה בה הסיפור מתרחש, כגון אפליות על רקע מיני, גזעי או מגדרי, אך לדעתו סרט מוצלח באמת היה עושה משהו לגביהן.

אתרי אינטרנט

אליסה וילקינסון מווקס כתבה ביקורת אמביוולנטית במקצת אודות הסרט, בטענה כי גם לאחר שחלפו מספר שבועות מצפייתה הראשונה בו עדיין לא הצליחה להחליט האם מדובר בסרט טוב. עם זאת, אמרה וילקינסון כי בעת הצפייה חשה מכושפת, מרוגשת, מתוסכלת ומושאת, תחושות שעליהן, לדעתה, בנתה הוליווד את הישגי עסקיה.

דיוק היסטורי

הסרט דמיוני ברובו, אך רבים מהמקורות עליהם הוא נשען הם בשר-ודם, בין אם אלו שחקני עבר ומפיקים הוליוודים מפורסמים אשר היו פעילים במהלך תקופת הראינוע, או כותרות קולנועיות וסצנות אייקוניות שלקחו חלק במציאות. למעט מקרים בודדים נמנע שאזל משימוש בשמות של אישים אמיתיים בתסריטו, כך שניתן רק להתחקות אחר קווי הדמיון המתגלים בין עולמו הפנימי של הסרט לבין המציאות ההוליוודית של שנות ה-20 וה-30.

ג'ון גילברט (מימין) כוכב ראינוע מפורסם אשר פעל בין השנים 1914–1934, ובראד פיט (משמאל) המגלם את דמותו של ג'ק קונרד, אשר מבוססת על גילברט.

ג'ון גילברט

ההשוואה המתבקשת ביותר היא בין דמותו של ג'ק קונרד, אותה מגלם בסרט השחקן בראד פיט, לבין כוכב הראינוע המפורסם ג'ון גילברט אשר פעל בין השנים 1914–1934. במהלך שלבי ההפקה המוקדמים ועוד קודם לתחילת הצילומים, מיד עם פרסום הידיעות הראשונות אודות ליהוקו של פיט בסרט, נודע כי הלה יגלם, ככל הנראה, דמות כלשהי המבוססת על חייו וסרטיו של גילברט, ואכן, שניהם חולקים נקודות דמיון רבות ביניהם.

הסרט נפתח בתקופת הסרטים השקטים בה נראה קונרד במהלך שיא אונו, שחקן מפורסם המככב בכל הלהיטים המוכרים ומבלה את ערביו במסיבות הנחשבות ביותר של הנישה ההוליוודית. ככל שהזמן חולף, עם זאת, שוקע הלה בתהליך דעיכה מתמשך, ועם הקרנתו של הסרט המדבר הראשון, זמר הג'אז, ופריצתו של עידן הקולנוע, הוא נאלץ להשלים עם האמת המרה כי ימי תהילתו תמו.

גילברט, מנגד, החל לעבוד בחברת מטרו גולדווין מאייר (בדומה לקונרד) ופרץ לתודעת הקהל האמריקאי ב-1925 לאחר הקרנת הבכורה של סרטו המצעד הגדול , אשר זכה להצלחה מסחררת ונחשב לאחד הסרטים הרווחיים ביותר של אותו עשור. בתחילת דרכו של הקולנוע המדבר ניסה להשתלב בתעשייה הצעירה ואף חתם ב-1928 על חוזה חדש בשווי של כ-1.5 מיליון דולרים מול חברת מטרו גולדווין מאייר, אך לא הצליח להשיב את תהילת עברו, ובראשית שנות ה-30, מותש ומאוכזב מכישלונותיו, הודיע על פרישתו מעולם המשחק. על אף כן חזר לשחק במספר סרטים בהמשך, אך בה בעת החל להטביע את יגונו בשתיית משקאות חריפים והפך במהרה לאלכוהוליסט. עד לשנת 1934 התדרדרה בריאותו באופן כה חמור כך שעבר התקף לב כעבור שנה אשר הותיר אותו במצב רעוע, והוא נפטר בביתו שבלוס אנג'לס ב-9 בינואר 1936.

קלרה בואו (מימין) שחקנית ראינוע מפורסמת ואחת מסמלי המין הראשונים של הוליווד, ומרגו רובי (משמאל) המגלמת את דמותה של נלי לה-רוי, אשר מבוססת על בואו.

קונרד אמנם אינו מת באותה צורה, אלא מחליט להתאבד ושם קץ לחייו באמצעות ירייה בראשו, אולם ניתן לזהות את התמכרותו לאלכוהול עוד מראשית הסרט, ובייחוד בסצנת סט הצילומים, אליו הוא מגיע בעודו שתוי. כמו כן מוצג הלה בתור טיפוס רודף נשים, כאשר לאורך הסרט הוא מתחתן שלוש פעמים שונות תוך כדי ניאוף עם נשים מזדמנות. גילברט עצמו התחתן ארבע פעמים בפרק זמן קצר יחסית, התנהלות אשר לא תאמה את הרוח המוסרית של התקופה, וייתכן כי תרמה לסופו הטרגי.

מספר מקורות טענו כי דמותו של קונרד מבוססת הלכה למעשה על חייו של השחקן דאגלס פיירבנקס, אשר החל גם הוא לאבד את הצלחתו עם פריצת הקולנוע המדבר. השערות אחרות גורסות כי מקור השראתה של הדמות היא בכלל בשחקן קלארק גייבל, או שילוב של כל השלושה.

קלרה בואו

דמותה של נלי לה-רוי, המגולמת בידי השחקנית מרגו רובי, מבוססת על שחקנית העבר קלרה בואו, אשר נודעה בשערוריות הציבוריות שעוררה בהוליווד בשל שפתה הגסה, התנהגותה הלא מרוסנת, והשמועות שנפוצו על נטייתה המינית וחייה המשותפים עם מזכירתה, דייזי דה-וו, על אחת כמה וכמה בתקופה בה התנהגות מסוג זה נתפשה כמושחתת, בלתי מוסרית, וחורגת מהנורמה.

מהרגע הראשון להופעתה בסרט, קרי כאשר היא מרסקת רכב גנוב אל תוך אחד מפסלי השיש היקרים של דון וולך, מתגלה דמותה של לה-רוי כרוח חופשית, פראית ובלתי ניתנת לריסון. מעבר לאופייה הפרוע הכולל שתייה לשכרה, הסנפת קוקאין והפגנת אקטים מיניים פרובוקטיביים וגסים, נוהגת לה-רוי להתעלם מכל מוסכמות חברתית באשר היא, דפוס המגיע לשיאו במהלך סצנת מסיבת האליטה אשר נועדה להציל את הקריירה שלה, אלמלא בוחרת הלה לפוצץ אותה בנאום גס במיוחד המסתיים כאשר היא מקיאה על אחד מבני המעמדות.

אנה מיי וונג (מימין) שחקנית ראינוע מפורסמת אשר נודעה בתור הסינית-אמריקאית הראשונה בהוליווד, ולי ג'ון לי (משמאל) המגלמת את דמותה של ליידי פיי ז'ו, אשר מבוססת על וונג.

בדומה לבואו, פותחת לה-רוי במערכת יחסים רומנטית עם ליידי פיי ז'ו, שחקנית סינית העובדת בשירותה של חברת קינוסקופ, לאחר שהלה מצילה את חייה מנחש פעמונים המקיש אותה בצווארה. בתום עידן הראינוע משוחח מאני טורס עם שניים משותפיו המפיקים, ויחד הם מסיקים כי הציבור אינו מסתכל בעין יפה על פרשות מהסוג הזה. ”ישנה רגישות חדשה כעת, לאנשים אכפת מעקרונות מוסריים”, אומר מאני לפיי ז'ו, ובתום שיחתם הוא מפטר אותה משורותיה של חברת קינוסקופ.

יש הטוענים כי דמותה של לה-רוי מבוססת הלכה למעשה על חייהן של השחקניות עלמה רובנס וג'ין איגלס , שתיהן כוכבות עבר אשר התפרסמו במהלך שנות ה-20 ומתו כתוצאה משימוש בסמים. מקור השראה נוסף עשוי להימצא בשחקנית ג'ואן קרופורד, אשר אמנם לא צרכה אלכוהול או סמים בצורה מוגזמת, למיטב ידיעתנו, אך נודעה בשל חייה האישיים הסוערים אשר התאפיינו בנטייתה להתעלם מנורמות ומוסכמות חברתיות, תכונה המזהה אותה עם לה-רוי.

אנה מיי וונג

הקבלה בולטת נוספת היא בין דמותה של ליידי פיי ז'ו, זמרת ובדרנית סינית המגולמת בידי השחקנית לי ג'ון לי , לבין אנה מיי וונג הנחשבת לשחקנית הסינית-אמריקאית הראשונה בהוליווד.

מלבד סממני הגזע הבולטים שיוצרים את ההשוואה הברורה בין השתיים, ניתן לזהות קווי דמיון נוספים בזכות מופעי הבידור של ליידי פיי ז'ו, אותם היא עורכת מספר פעמים לאורך הסרט במסיבות הענק של מפיקי הקולנוע ההוליוודים, שבמהלכם היא נוהגת לבחור בת זוג המוצאת חן בעיניה ולפצוח עמה בריקוד או לנשק אותה ארוכות. אחד מאותם מופעים מוביל להתפתחות מערכת יחסית רומנטית בינה לבין נלי לה-רוי, כאמור, אשר אינה כה רחוקה מהמציאות.

אלינור גלין (מימין) סופרת ותסריטאית בריטית אשר פעלה בתחום התקשורת במהלך תור הזהב של הוליווד, וג'ין סמארט (משמאל) המגלמת את דמותה של אלינור סנט ג'ון, אשר מבוססת על גלין.

במהלך חייה של וונג נפוצו שמועות רבות אודות מערכות יחסים שניהלה לכאורה עם נשות קולנוע שונות, ביניהן מרלן דיטריך וססיל קנינגהם , שמועות אשר פגעו קשות בתדמיתה הציבורית ועמדו בדרכה של הקריירה שלה, על אף שהמשיכה לשחק עד לשנות החמישים המאוחרות בטרם מתה מהתקף לב ב-1961. ליידי פיי ז'ו אכן מפוטרת מחברת קינסקופ בידי מאני טורס, המנסה להציל את הקריירה של נלי לה-רוי, אך גורלה נותר לא ידוע.

לי ג'ון לי אימתה את כל האמור לעיל במספר ראיונות שמסרה לתקשורת, ”אני ושאזל בנינו את דמותה של פיי ביחד דרך ניסוי וטעייה. הרכבנו את הכל, החל מהדרך בה היא צועדת, תנוחות גופה, היכן הקול שלה עומד, הכל הסתדר יחדיו”.

אלינור גלין

עולם התקשורת בא לידי ביטוי בסרט באמצעות דמותה של אלינור סנט ג'ון, מבקרת קולנוע ידועה ומאריכת ימים המלווה את אנשי הסרטים באופן קבוע, בין אם במסיבות הראוותניות בהן הם משתתפים בכל ערב ובין אם לסט הצילומים עצמו. מעת לעת עובדת הלה אף לצד האולפנים עצמם, המבקשים ממנה לסייע להם בעיצוב דעת הציבור אודות כוכבי קולנוע חדשים, הדלפת שערוריות הוליוודית, וביקורת טובות או רעות עבור סרטיהם.

סנט ג'ון, המגולמת בידי השחקנית ג'ין סמארט, מבוססת ככל הנראה על דמותה ההיסטורית של אלינור גלין , סופרת ותסריטאית בריטית שתרמה להתפתחות מושג האיט גירל והשפיעה רבות על קריירות משחק הוליוודיות שונות, ביניהן של השחקנים הידועים רודולף ולנטינו, גלוריה סוונסון, ואף של קלרה בואו עצמה, אשר, כאמור, מזוהה עם דמותה של נלי לה-רוי.

אירווינג תלברג (מימין) מפיק הוליוודי נודע מידיו המוקדמים של עולם הקולנוע, ומקס מינגלה (משמאל) המגלם את דמותו.

הדוגמה הבולטת ביותר לשיתוף הפעולה בין סנט ג'ון לאולפנים מופיעה בדמות עזרתה לנלי לה-רוי, אותה היא מתנדבת להפוך לגברת מכובדת השולטת בשפה הצרפתית ואינה מקללת, שותה לשכרה או צורכת סמים. על אף כישלונה, שבה סנט ג'ון בהמשך וחושפת בפני ג'ק קונרד את האמת אודות תעשיית הקולנוע והסיבות לחוסר הצלחתם של סרטיו.

אירווינג תלברג

אירווינג תלברג, מפיק הוליוודי מפורסם משנותיו המוקדמות של עולם הקולנוע אשר עבד בשירותה של חברת מטרו גולדווין מאייר ונודע בשם "נער הפלא" בשל יכולותיו לזהות תסריטים מוצלחים ושחקנים מוכשרים, הוא בין הדמויות המועטות המוצגות בסרט תחת שמן האמיתי, ומגולם על ידי השחקן מקס מינגלה.

אף על פי שהוא משמש כדמות משנית ותו לא, נוכחותו מודגשת בסרט במספר סצנות מוקדמות לצדו של ג'ק קונרד, שחקן העובד בחברתו ונחשב לנכס היקר ביותר שלה, ומתגברת עד להגעתה לשיאה, קרי כאשר הוא נראה בסמוך לשולחן עבודתו שבמשרדו בעודו מקבל החלטות הרות גורל לגבי עתידם של שחקניו.

בין תרומותיו הבולטות ביותר לעולם הקולנוע של תלברג היה קוד הייז, מסמך אשר עסק בהטלת חוקי צנזורה על מרבית האולפנים הגדולים של אותה העת, אותו עזר לחבר בראשית שנות ה-30. חוקי המסמך החלו להיאכף החל מ-1934 ועד ל-1967.

פעולותיו, אפוא, מתרחשות יותר ברקע התקופה של הסרט ולא בסרט עצמו, אולם השפעתן הופכת למורגשת יותר לקראת מחצית הצפייה, כאשר תקופת הזוהר של כוכבי הראינוע החיים תחת אור הזרקורים מתחילה לדעוך, והם נאלצים להסתגל לשינויים הטכנולוגיים שהביאו עמם הסרטים המדברים וכן לרוח המוסר המתחילה לנשוב על קהל הצופים שלהם.

פרסים ומועמדויות

פרס	קטגוריה	מועמד (ים)	תוצאה
פרס אוסקר	הפסקול המקורי הטוב ביותר	ג'סטין הורוויץ	מועמדות
	עיצוב ההפקה הטוב ביותר	עיצוב הפקה: פלורנסיה מרטין; עיצוב סט: אנתוני קרלינו	מועמדות
	עיצוב התלבושות הטוב ביותר	מרי זופרס	מועמדות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בבילון בוויקישיתוף

קדימונים

• קדימון הסרט הראשון, באתר YouTube, פורסם במקור ב-13 בספטמבר 2022. (באנגלית)
• קדימון הסרט הרשמי, באתר YouTube, פורסם במקור ב-28 בנובמבר 2022. (באנגלית)

סרטוני מייקינג אוף

• פסקול, באתר YouTube, פורסם במקור ב-9 בדצמבר 2022. (באנגלית)
• תכנון הפקה, באתר YouTube, פורסם במקור ב-13 בדצמבר 2022. (באנגלית)
• בימוי, באתר YouTube, פורסם במקור ב-14 בדצמבר 2022. (באנגלית)
• צילום, באתר YouTube, פורסם במקור ב-20 בדצמבר 2022. (באנגלית)
• ליהוק, באתר YouTube, פורסם במקור ב-28 בדצמבר 2022. (באנגלית)

אתרי קולנוע

• "בבילון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "בבילון", באתר AllMovie (באנגלית)
• "בבילון", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "בבילון", באתר Metacritic (באנגלית)
• "בבילון", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)