ארץ קשוחה

ארץ קשוחה
No Country for Old Men

כרזת הסרט
מבוסס על	לא ארץ לזקנים
בימוי	אית'ן כהן, ג'ואל כהן
הופק בידי	ג'ואל כהן איתן כהן סקוט רודין
תסריט	תסריט: ג'ואל כהן איתן כהן רומן: קורמאק מקארתי
עריכה	האחים כהן
שחקנים ראשיים	טומי לי ג'ונס ג'וש ברולין חאווייר ברדם
מוזיקה	קרטר בורוול
צילום	רוג'ר דיקינס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Paramount Vantage, מירמקס, Mike Zoss Productions
חברה מפיצה	Miramax Films Paramount Vantage
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	ארצות הברית: 9 בנובמבר 2007
משך הקרנה	122 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט פשע, סרט מתח, סרט מאפיה, נאו-נואר, מותחן פשע, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	25 מיליון דולר
הכנסות	171.6 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	nocountryforoldmen
פרסים	ארבעה פרסי אוסקר שני פרסי גלובוס הזהב
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

ארץ קשוחה (באנגלית: No Country for Old Men) הוא מותחן פשע, (המבוסס על רומן בעל אותו שם באנגלית, שנכתב על ידי הסופר האמריקאי קורמאק מקארתי שתורגם לעברית בשם "לא ארץ לזקנים") שנכתב ובוים על ידי האחים כהן, ובו מככבים טומי לי ג'ונס, ג'וש ברולין וחאווייר ברדם (שזכה בפרס אוסקר על תפקידו כשחקן המשנה הטוב ביותר). הסרט מגולל את סיפורן של שלוש דמויות מורכבות, שכל אחת מהן מייצגת פלג אחר בחברה. עלילת הסרט מתרחשת במערב טקסס בשנות ה-80, ועוקבת אחר עסקת סמים שהשתבשה וגוררת את מותם של עשרות אנשים בידי רוצח סדרתי פסיכופת בשם אנטון שיגור, ולמרדף מתמשך ומורט עצבים בין הדמויות.

הסרט זכה לביקורות מחמיאות מהמבקרים. רוג'ר איברט כתב במגזין שיקגו סן טיימס שהסרט הוא "הטוב ביותר שנעשה מעולם על ידי האחים כהן". נוסף על כך זכה הסרט במספר רב של פרסים, בהם: פרס האקדמיה הבריטית, שני פרסי גלובוס הזהב, וארבעה פרסי אוסקר הכוללים את: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר והתסריט המעובד הטוב ביותר.

עלילה

הסרט נפתח במערב טקסס ביוני 1980, כאשר השריף אד טום בל (טומי לי ג'ונס) מביע את עמדתו על השינויים שחלו בעולם ועל שותפיו למקצוע - השוטרים והשריפים האחרים ברחבי ההיסטוריה. לאחר מכן נראה לראשונה אנטון שיגוֹר (חאווייר ברדם), רוצח סדרתי פסיכופת, שנעצר על ידי שוטר תמים ונלקח לתחנת המשטרה. בעוד השוטר הצעיר מדווח על העציר, ומתאר מכל גז שנמצא ברשותו (שבדיעבד הסתבר שהוא כלי נשק ייחודי) שיגור האזוק מצליח להרוג בחניקה את השוטר ולברוח בניידת משטרה.

במרחק רב משם, לואלן מוס (ג'וש ברולין) צייד, שעוסק למחייתו בציד חיות בר, יורה באנטילוקפרה אמריקנית בריו גראנדה, בעת שהוא הולך במסלול טיפות הדם שמותירה אחריה החיה שנפגעה, הוא מגלה באופן מקרי זירת פשע שבה נערכה עסקת סמים כושלת, מספר רב של גופות, וניצול אחד גוסס, המבקש ממנו מים לשתייה. מוס מגלה במקום חבילות סם, וכן מזוודה שבה מיליוני דולרים שאותה הוא לוקח לעצמו. מאוחר יותר באותו הלילה, המצפון של מוס מעיק עליו, והוא חוזר בטנדר שלו עם מי שתייה, לזירת הפשע. כשהוא מגיע לשם הוא מתגלה על ידי כנופיה מקסיקנית שהייתה קשורה לעסקת הסמים, ואנשיה פוגעים בטנדר, ויורים לעברו. מוס בורח רגלית כל עוד נפשו בו, ואנשי הכנופיה דולקים אחריו. מוס מגיע לביתו, וממהר לשלוח את אשתו קרלה ג'ין (קלי מקדונלד) לביתה של אמהּ, על מנת להגן עליה. הוא עצמו בורח עם הכסף ומתאכסן במוטל.

שיגור מתגלה כמתנקש שנשכר להחזרת הכסף האבוד, מיד לאחר ששיגור קיבל מהאנשים ששכרו אותו מכשיר איתור אלחוטי למעקב אחרי משדר קטן שהוטמן בין חבילות הכסף, הוא יורה בהם בו במקום למוות. שיגור מזהה את כתובתו של מוס באמצעות מספרי הזיהוי של הטנדר של מוס שנשאר בשטח, ובמהרה הוא מתחיל לרדוף אחריו. במהלך המצוד שמנהל שיגור הוא מתגלה כפסיכופת שאינו מהסס לרצוח באופן קר אנשים שחלקם תמימים ובלתי מעורבים. שיגור מגיע למקום מגוריו של מוס, ומוצא אותו ריק. באמצעות חשבונות הטלפון שהוא מוצא הוא מתחקה על מספר הטלפון של אמה של קרלה ג'יין ומקום מגוריה.

בשלב זה מגלה השריף בל את הטנדר של מוס באזור זירת הפשע. בל, שאינו מודע למעורבותו של מוס ומודאג מעובדת היעלמו, מתחקה אף הוא אחר תנועותיו של מוס, ומנסה במקביל לעצור את מסע הרציחות של שיגור.

שיגור עוקב אחרי מוס בעזרת מכשיר האיתור האלחוטי שבידיו, ומזהה במדויק את מיקום המזוודה במוטל שבו שוהה מוס, אך לא את החדר בו הוא שוהה. מוס מצליח לחמוק בעור שיניו משיגור ועובר למלון אחר, שגם אליו מגיע שיגור במרדף אחריו. מוס, המופתע מהמעקב ההדוק, מחפש ומוצא את משדר האיתור מוסתר בתוך חבילות הכסף. מוס מוציא את המשדר מהמזוודה, אך שיגור שנמצא כבר במקום, עומד לירות בו מבעד לדלת חדרו. מוס בורח, ושיגור אחריו.

בהמשך למרדף יריות עקוב מדם שמתפתח בין השניים, מצליח מוס הפצוע להגיע למעבר הגבול למקסיקו. לאחר שמוס מצליח לזרוק את מזוודת הכסף אל תוך הסבך שמעבר לגדר, על מנת להסתיר אותה, וכדי לשוב ולאסוף אותה במועד מאוחר יותר, מתמוטט מוס הפצוע ברחוב, ומוצא את עצמו בבית חולים מקסיקני. אנטון שיגור, שנפצע אף הוא מירי רובה הציד של מוס, מצליח להוציא את הקליעים ולתפור את פצעיו בעזרת ציוד שגנב בבית מרקחת. קרסון וולס (וודי הארלסון), צייד פושעים שמכיר היטב את שיגור, ונשכר כדי למצוא אותו ואת הכסף, מצליח לעלות על עקבותיו של מוס, ומגיע לבקר אותו בבית החולים. וולס מציע למוס עסקה שיכולה להציל את חייו, אם מוס יגלה לו היכן החביא את הכסף. וולס נותן למוס לחשוב על הנושא וחוזר למלונו. הוא מגלה במדרגות העולות לחדרו את שיגור בעקבותיו. שיגור מלווה אותו לחדרו, ושם הוא מושיב את וולס בכורסא, ומתיישב מולו עם רובה טעון. וולס המפוחד והמזיע מודע למצבו ומבין שגורלו נחרץ. בזמן השיחה שמתפתחת בין השניים, מצלצל לפתע הטלפון. שיגור יורה למוות בוולס, ומרים את שפופרת הטלפון; הוא מגלה שמוס הוא המטלפן, במטרה לסגור עסקה עם וולס. שיגור מזדהה, ומציע אף הוא עסקה למוס, אך מעט שונה, לפיה שיגור יחסל את מוס בכל מקרה, אך אם מוס ימסור לו את הכסף - חייה של אשתו יינצלו. מוס דוחה את ההצעה ואף מאיים על שיגור.

כשרק חלוק בית החולים לגופו, יוצא מוס מיד מבית החולים למעבר הגבול בחזרה לארצות הברית. פקידי ההגירה מזהים את מוס כאזרח אמריקאי על סמך שאלות העוסקות בפרטי היחידה הצבאית בה שירת מוס כחייל בווייטנאם. הם מאפשרים את כניסתו, ודואגים גם לתרום לו ביגוד מתאים. מוס אוסף את מזוודת הכסף מהסבך, ומטלפן מטלפון ציבורי לאשתו. הוא מבקש ממנה להגיע עם אמה לעיר אל-פסו, שם הוא יפגוש אותן, ימסור להן את הכסף ויביא אותה למדינה אחרת, הרחק משיגור. קארלה ג'ין, אשתו של מוס, ממהרת לספר לשריף בל (שמבטיח לה שהוא רק רוצה לעזור לבעלה) על תוכניתו של מוס, ובל ממהר להגיע לאל-פסו כדי להציל את חייו של מוס. אך באופן טרגי, ברגע שבל מגיע לאל-פסו, הוא מוצא את מוס מת לאחר שנורה במוטל שבו שהה בידי כנופיה מקסיקנית. באותו הערב חוזר בל לזירת הפשע בה נרצח מוס ומגלה ששיגור ביקר שם, ואף הצליח להשיג את כספו, שהיה מוחבא.

מספר ימים לאחר מכן, מבקר שריף בל את דודו אליס, שהיה אף הוא שריף אך נורה, וכעת מרותק לכיסא גלגלים. אליס אומר לבל שהעולם מורכב מגורלות שאין שליטה עליהם, והוא איננו אשם במותו של מוס.

קארלה ג'ין חוזרת לביתה, אחרי שקברה את בעלה ואת אמה, ומגלה את שיגור ממתין לה בחדרה. שיגור אומר שהוא עומד בהבטחה שלו לבעלה, להרוג אותה, וכעת בכוונתו לממש אותה. לאחר חילופי דברים בהם מנסה קארלה ג'ין להניאו מכוונותיו, מחליט שיגור להטיל מטבע שיקבע את גורלה. קארלה ג'ין מסרבת להיות כלי במשחקו החולני של שיגור, ואינה בוחרת צד, בטענה שזכות הבחירה נתונה לו, ולא למטבע. שיגור יוצא מביתה של קארלה ג'ין, ולא ידוע אם הותירה בחיים או לא, אם כי רמז לתשובה נמצא בכך שבצאתו מהבית מקפיד שיגור לבדוק את סוליות מגפיו. שיגור נוסע משם במכוניתו, באיטיות ובזהירות מופגנת, ובזמן שהוא עובר באור ירוק בצומת, מתנגשת בעוצמה רבה מכונית בצדה הימני של מכוניתו. שיגור נפצע קשה בתאונה, אך הוא מצליח לשרוד, ומסתלק רגלית בצליעה מאזור התאונה.

בסצנת הסיום יושב השריף בל בביתו, אחרי שפרש מתפקידו. הוא מספר לאשתו (טס הרפר) שחלם באותו לילה שני חלומות מוזרים על אביו המת. בחלום הראשון הוא חולם שאיבד כסף שאביו נתן לו. בחלום השני, בל ואביו רוכבים על סוסים בנקיק הרים קפוא. אביו שנושא אש בקרן, עוקף את בל וממהר קדימה. בל אומר שאביו מיהר קדימה כדי להכין את האש, וכשבל יגיע למקום הלא ידוע ההוא, אביו ימתין לו. הסרט נגמר כשבל אומר "ואז התעוררתי", בדיוק באותן מילים בהן מסתיים הספר.

הפקה

המפיק סקוט רודין, שקיבל את זכויות היוצרים לרומן המדובר מאת קורמאק מקארתי, הציע לעבדו לסרט בבימוים של האחים כהן, שבאותה עת ניסו לעבד את הרומן "לים הלבן" ("To The White Sea") מאת ג'יימס דיקי.

באוגוסט 2005 הסכימו האחים כהן לעבד לתסריט ולביים את הרומן "ארץ קשוחה", תוך כדי שימור תחושת המקום (מערב טקסס) והז'אנר (מתח) הקיימים בספר. ג'ואל כהן טען כי "העבודה הייתה מוכרת ונוחה, נקשרנו בטבעיות לז'אנר המדובר, אהבנו את העובדה שה"החבר'ה הרעים" לעולם לא פוגשים את "החבר'ה הטובים". מק'קארתי לא עקב אחר הנוסחה הטבעית של ז'אנר המתח". האחים כהן מוסיפים ואומרים שהרומן למעשה הוא בעל "איכות חסרת רחמים". איתן כהן מפרט: "זהו ספר איכותי, אשר קיימים בו ציורי נוף ודמויות מדהימים, אבל נוסף על כך, הוא על מציאת יופי – בלי להיות סנטימנטלי". זהו הרומן השני מאת קורמאק מקארתי המעובד לסרט, הראשון הוא "כל הסוסים היפים" ("All the Pretty Horses"), שיצא לאקרנים בשנת 2000.

כתיבה

האחים כהן שימרו את התסריט נאמן לרומן, וחתכו רק קטעים הכרחיים. איתן כהן תיאר את תהליך כתיבת התסריט כפשוטה ומתוחכמת כאחד, באומרו: "אחד מאתנו הקליד למחשב בזמן שהשני החזיק את הספר פתוח לרווחה".

נערה בגיל העשרה, שסיפור בריחתה הופיע בחלק מאוחר יותר של הספר, ובנוסף רקע דמותו של השריף (אד טום בל) הוסרו שניהם. שינויים נוספים מהמקור נוגעים לקארלה ג'ין מוס, שבספר הגיבה בהרחבה למפגשה עם הרוצח אנטון שיגור. קלי מקדונלד הסבירה למגזין קנמאג: "הסוף של הספר שונה. היא מגיבה באופן נרחב יותר הזהה לאופן בו הדמות בסרט מגיבה. בשלב מאוחר יותר בשיחתם היא למעשה מתמוטטת. בשונה מן הספר, בסרט דמותה עברה כל כך הרבה, כך שכבר אין לה מה להפסיד, והיא מקבלת את סופה בהשלמה שקטה".

התסריט זכה לתשבחות רבות בעקבות תחכומו הרב, העושה שימוש פחות ומועט ביותר בדיאלוגים, בשילוב עם פסקול זעום, מגוון רחב של זוויות צילום ועריכה מתוחכמת – כל אלה יוצרים סרט בעל אספקט אותנטי ודרמטי.

ליהוק

השחקנים טומי לי ג'ונס (השריף אד טום בל) וחאווייר ברדם (אנטון שיגור) לוהקו בפברואר 2006, והיו למעשה הראשונים שצורפו לצוות השחקנים. האחים כהן הרגישו שג'ונס מתאים לתפקיד מאחר שרצו להימנע מסנטימנטליות, ולא רצו שהצופים יבחינו בדמות רגשנית. האחים שיבחו את ג'ונס באומרם: "הוא במקור מסן סבא שבטקסס, לא רחוק מהמקום בו הסרט מתרחש. הוא 'הדבר האמיתי' בנוגע למוצאו". ג'ואל כהן הרחיב באחד הראיונות:

ישנם מספר מאוד מועט של אנשים המסוגלים להתאים לסוג כזה של תפקיד[...] שריף בל הוא הנשמה של הסרט, ונוסף על כך, במישור הבסיסי, מוצאו הוא חלק נכבד מהדמות, רצינו מישהו שיבין זאת. [...] זהו תפקיד שמחייב שנינות ועדינות, בצורה שרק שחקן יוצא מן הכלל יוכל לשחק זאת. שוב, הרשימה של השחקנים המסוגלים לשחק את שריף בל מאוד מצומצמת, כך שאם משלבים בין שני הקריטריונים שהוזכרו יחדיו – מקבלים את טומי לי ג'ונס. לאור העובדה שהסרט בטקסס, מוצאו של ג'ונס חלק מהעניין.

ג'וש ברולין הצטרף לצוות השחקנים לאחר חודש אפריל, לפני התחלת ההפקה. רוברט רודריגז וקוונטין טרנטינו צילמו את האודישן הראשון של ברולין במשך הפסקת הצהריים בזמן צילומי הסרט "חסין מוות". במקור, ברולין נפסל לשחק את לואלן מוס. לפי דבריו של ברולין, האחים כהן הגיבו לקלטת האודישן בשלילה. ברולין אמר שרק לאחר לחצים שהופעלו מצד סוכניו הוא הוזמן למבחנים נוספים: "זאת הייתה ישיבת הליהוק האחרונה שלהם, הם (האחים כהן) התמקדו במספר שחקנים. הם קראו לי לילה לפני ואמרו - לא נזק, לא מאוס". ברולין שבר את עצם הבריח בתאונת אופנוע מספר ימים לפני שהצילומים החלו. למרות זאת הצילומים החלו ללא דחיות, זאת לאחר שברולין והרופא שלו הסתירו את היקף הפציעה שלו על מנת שהאחים כהן יתנו לו להמשיך בתפקידו כמתוכנן.

צילומים

פרויקט הסרט היה למעשה הפקה משותפת בין חברות ההפקה מירמקס ו-Paramount's classics-based division, בשותפות בחלקים שווים. מועד תחילת הצילומים תוכנן למאי 2006 בניו מקסיקו וטקסס, בתקציב של כ-25 מיליון דולר. הצילומים תוכננו להתבצע בלאס וגאס ובסנטה פה שבניו מקסיקו, ובטקסס. חלק ניכר מהצילומים נערך בניו מקסיקו ובלאס וגאס. ההערכות היו שבין 12$-17$ מיליון דולר הוצאו בזמן הצילומים בניו מקסיקו.

הצלם רוג'ר דיקינס, ששיתף פעולה עם האחים כהן בפעם התשיעית, דיבר על הגישה שלו בנוגע לסרט: "האתגר הגדול ב"ארץ קשוחה" היה לעשות את הסרט מאוד ריאליסטי, על מנת להתאימו לסיפור. אלה ימים מוקדמים, אבל אני מתאר שאעשה זאת מאוד מתוח, חשוך ושקט. ללא כל עיצוב חדשני".

בימוי

אחד הדברים המשפיעים ביותר על האחים כהן היו עבודותיו של הבמאי סם פקינפה. בריאיון למגזין הגארדיאן (The Guardian) האחים כהן אמרו "איש קשוח בדרום-מערב יורה לכל עבר – זה ללא ספק עבודה של סם פקינפה. אנו מודעים היטב לאותם קווי הדמיון, בהחלט".

בריאיון לסידני מורנינג הראלד (The Sydney Morning Herald), האחים כהן דנו בכוריאוגרפיה הקולנועית ובבימוי הסצנות האלימות שבסרט:

"זה כל כך כיף לעשות את הדברים הללו", אמרו האחים, לאחר אזכור לחיבתם הידועה ל'הקזות-דם'. "אפילו חוויאר (אנטון שיגור) הגיע בסוף הסרט, שפשף את ידיו זו בזו ואמר "אוקיי, את מי אני הורג היום?" הוסיף ג'ואל".
"זה כיף לחשוב", אומר איתן. "זה כיף לפתח את הכוריאוגרפיה של זה, איך לצלם את זה, איך למשוך צופים לזה".

ג'וש ברולין (לואלן מוס) דן בסגנון הבימוי של האחים כהן, ואמר: "אומרים רק את מה שבאמת צריך להגיד. הם לא יושבים שמה כמו במאים ומתמרנים אותך, עוברים עמוד אחר עמוד על מנת להביא אותך למקום מסוים. אפשרי שהם יגידו מילה אחת או שתי מילים. [...] "מה עלי לעשות עכשיו? אני פשוט אצפה באיתן מזמזם ופוסע לו, אולי זה מה שגם אני צריך לעשות".

מוזיקה וסאונד

בניגוד למרבית סרטי המתח המסורתיים, האחים כהן צמצמו ככל האפשר את המוזיקה ואת אפקטי הקול בסרט. המוזיקה המועטה בסרט הולחנה על ידי קרטר בורוול שהלחין את מרבית הסרטים של האחים כהן. כלי הנגינה בסרט אינם קונבנציונליים ומנפקים צלילים מעטים, כגון: כדורי מצלול ופעמונים בודהיסטים. הסרט כולל בתוכו רק 16 דקות של מוזיקה, כולל מוזיקת הכתוביות בסופו, אף על פי שבצורה חריגה מאוד – הסרט נגמר ונחתך מיידית לקרדיטים, ללא שום מוזיקה הנשמעת ברקע במשך מספר שניות.

עריכת הסאונד והאפקטים סופקו על ידי סקיפ לוונסקי, שגם הוא שיתף פעולה עם האחים כהן לא פעם. לוונסקי ערך את הסאונדים של הרובים בסרט, ורעשים נלווים נוספים (רעשי מנוע, רוח וכדומה). הסאונד של מתקן לחץ האוויר בו משתמש שיגור במהלך הסרט, הוא למעשה סאונד של אקדח סיכות פנאומטי.

דמויות

• השריף אד טום בל (טומי לי ג'ונס): שריף העיר, פילוסוף, אדם הממעיט במילים, ועומד לצאת לפנסיה.
• לואלן מוס (ג'וש ברולין): רתך, יוצא צבא שנלחם במלחמת וייטנאם. מצא וברח עם 2 מיליון דולר מעסקת סמים כושלת.
• אנטון שיגור (חאווייר ברדם): האנטגוניסט הראשי של הסרט. רוצח שכיר, פסיכופת אנטי חברתי, שנשכר על מנת להשיב את 2 מיליון הדולר לבעליהם. הדמות מוגדרת כ"רוע בלתי ניתן לעצירה", אבטיפוס אופייני בעבודותיהם של האחים כהן, למרות שהם רצו להימנע מדמות חד-ממדית, שתעלה קונוטציה ל"המחסל". האחים חיפשו ללהק מישהו אשר "היה יכול להגיע ממאדים", על מנת להימנע מכל סוג של הזדהות או אמפתיה.
• קארלה ג'ין מוס (קלי מקדונלד): אשתו של לואלן מוס. למרות דאגותיה החמורות בנוגע לשלומו של בעלה, ותוכניותיו לשמור על הכסף, היא עדיין תומכת בו. מקדונלד אמרה שמה שמשך אותה לדמותה היה שהיא "לא הייתה ברורה. היא לא הייתה דמות אופיינית-טיפוסית. בהתחלה אתה חושב שהיא דבר אחד, ובסוף הסרט אתה מבין שהיא איננה נאיבית כפי שדמותה צוירה במהלך הסרט".
• קרסון ולס (וודי הרלסון): צייד פושעים חצוף וקולונל משוחרר, נשכר על מנת לעצור את שיגור ולמצוא את כסף הסמים.
• לורטה בל (טס הרפר): אשתו של השריף בל, משרה ביטחון על מצבי רוחו הקודרים של בעלה.
• אליס (בארי קורבין): שריף בפרישה שנורה בעת מילוי תפקידו, וכעת מרותק לכיסא גלגלים. הוא אדם ישר המקשיב ועוזר לאחיינו, השריף בפועל, בל.
• אגנס (בת' גרנת): אמה של קארלה ג'ין מוס, ומכאן – חמותו של לואלן. היא מספקת רובד קומי לסרט, למרות שהיא גוססת מסרטן.
• האיש ששכר את קרסון ולס (סטיבן רות): דמות מסתורית, אשר כפי הנראה הייתה מעורבת במימון עסקת הסמים ובחיפוש אחר הכסף. הוא שוכר את ולס, את שיגור ואת המקסיקנים.
• תומאס ת'ייר (ג'ין ג'ונס): תושב כפרי מבוגר העובד בתחנת דלק כפקיד, שניצל מרצח על ידי שיגור בזכות מזלו, הודות לבחירתו בנוגע לצד המטבע אותו הטיל שיגור.
• ונדל (גרט דילגונט): סגנו חסר הניסיון של השריף בל, ונדל מסייע בחקירה ומספק סוג של פורקן קומי.

הפצת הסרט

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-19 במאי 2007. הסרט הופץ מסחרית, חלקית בלבד, בכ-28 בתי קולנוע בארצות הברית 9 בנובמבר 2007 והכניס 1,226,333$ כבר בשבוע הראשון לפתיחה. הסרט הופץ בצורה מלאה, ל-860 בתי קולנוע בארצות הברית ב-21 בנובמבר 2007, והכניס 7,776,773$ כבר בשבוע הראשון. לאחר מכן הסרט הופץ ל-2,036 בתי קולנוע בעולם. כבר ב-9 במרץ 2008, נרשמו הכנסות של כ 72,659,000$ .

הפצת הסרט בגרסת DVD לצפייה ביתית החלה ב-11 במרץ 2008, בפורמט בלו-ריי (Blu-ray) בארצות הברית. גרסת ה-DVD הכילה כשלוש תוספות של "אחורי הקלעים".

ביקורות

ב-19 במרץ 2008, הנתונים לפי Rotten Tomatoes היו כי 94% מתוך 189 ביקורות היו חיוביות. לפי הנתונים שתפרסמו ב-Metacritic, כ-91% מתוך 37 ביקורות שנבדקו היו חיוביות.

רוג'ר איברט, מבקר נחשב בשיקגו סן טיימס וחתן פרס פוליצר, נתן לסרט ארבעה כוכבים (מתוך ארבעה) ואמר שהסרט היה: "שליט בנוגע לזמן, מקום, דמויות, מוסר, בחירות, אי-ודאות-מוסרית, טבע אנושי ואמונה".

שני קולות "מיעוט" מתנגדים היו ג'ונתן רוזנבם (Chicago Reader) וסטיבן הנטר, חתן פרס פוליצר (The Washington Post). רוזנבם, התפעם מהעיבוד האסתטי של הסרט, אך הטיל ספק בהבט המוסרי שלו. לטענתו, האחים כהן בזבזו אנרגיה רבה מדי על תיאורי הזוועה, בזמן שמנגד מעודדים אותנו "לטמון בצביעות את ידנו בעצבות של הכל". הנטר גם כן הכיר בעיבוד הנהדר של האחים, אבל אמר על הסרט - "פשוט לא כל כך", "אף אחד לא הולך לסרטים בשביל האירוניה. הם הולכים בשביל הסיפוק".

דייוויד סטרטון (David Stratton) ומרגרט פומרנץ (Margaret Pomeranz), מבקרים נחשבים, נתנו לסרט ציון מלא של חמישה כוכבים. סטרטון הדגיש: "הסרט הנהדר הזה הוא למעשה העבודה הטובה ביותר של האחים כהן מאז פארגו [...] זהו מותחן אכזרי המלווה בהומור שחור". והוסיף:" היצ'קוק לא היה מצליח לעשות זאת טוב יותר". פומרנץ אמרה: "הסרט יצר תהודה בתוכי. יש בו כל כך הרבה מחשבה בנוגע למקום ולשפה".

ריצ'רד קורליס, מבקר מטעם המגזין טיים טען שהסרט הוא אחד מעשרת הסרטים המובחרים של 2007, אשר מדורג לפי דעתו האישית במקום הראשון. קורליס שיבח את משחקו של חוויאר ברדם וטען שהיה "מהפנט" ו"מדהים". לגבי הסרט הוסיף: "יבש, מצחיק, משחק מעולה, קולנועי מצורה מושלמת". מבקר נוסף ממגזין הטיים, ריצ'רד שצ'יקיל, דירג את הסרט במקום השני, בעשרת הסרטים הגדולים של 2007, והוסיף שהסרט החזיר את האחים כהן "למקומם המכובד בתחום הרגש[...] מקום בו תמימות קומית ואלימות ברוטלית חיים יחדיו. אתה לא יודע אם לצחוק או לבכות, אבל אתה לא מסוגל להפנות את עיניך מן הכאוס הנצפה".

דמותו של אנטון דורגה במקום ה-3 מתוך 11 על ידי דאג ווקר במסגרת "11 התפקידים המפחידים ביותר".

הסרט זכה לציונים גבוהים באתרי ביקורת סרטים מוכרים:

אתר	ציון	מתוך	קישור
All Movie Guide	4.5	5	קישור
Empire	5	5	קישור
Filmcritic.com	4	5	קישור
Roger Ebert	4	4	קישור
Rolling Stone	4	4	קישור
Premiere	4	4	קישור

פרסים ומועמדויות

הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר: הבמאי הטוב ביותר, הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר. נוסף על כך, היה הסרט מועמד למספר פרסי אוסקר כמו: העריכה הטובה ביותר, סאונד, עריכת הסאונד וצילום. הסרט היה מועמד גם כן לארבעה פרסי גלובוס הזהב וזכה בשניים. חוויאר ברדם זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר, והאחים כהן זכו בפרס התסריט הטוב ביותר.

פרס	קטגוריה	מועמד	תוצאה
פרס אוסקר	הבמאי הטוב ביותר	איתן וג'ואל כהן	זכה
	הסרט הטוב ביותר	סקוט רודין, איתן וג'ואל כהן	זכה
	התסריט המעובד הטוב ביותר	איתן וג'ואל כהן	זכה
	שחקן המשנה הטוב ביותר	חאווייר ברדם	זכה
	הצילום הטוב ביותר	רוג'ר דיקינס	לא זכה
	העריכה הטובה ביותר	רודריק ג'יינס, איתן וג'ואל כהן	לא זכה
	עריכת הסאונד הטוב ביותר	סקיפ לוונסקי	לא זכה
	מיקס סאונד הטוב ביותר	סקיפ לוונסקי, קרייג ברקיי, גרג אורלוף ופיטר קרלנד	לא זכה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארץ קשוחה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ארץ קשוחה (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", באתר נטפליקס
• "ארץ קשוחה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ארץ קשוחה", באתר אידיבי
• "ארץ קשוחה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אורי קליין, מיתולוגיה של אלימות ומוות, באתר הארץ, 24 בינואר 2008
• שמוליק דובדבני, יש להם ארץ נהדרת, באתר ynet, 24 בינואר 2008
• ניב שטנדל, לחסל את הגבר, באתר nrg‏, 24 בינואר 2008