אנטונינוס פיוס

אנטונינוס פיוס
Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus
	פסל ראש וחזה של הקיסר אנטונינוס פיוס, מוצג, נכון ל-2007, בגליפטותק, מינכן, גרמניה
לידה	19 בספטמבר 86; לנוביום (אנ'), האימפריה הרומית
פטירה	7 במרץ 161 (בגיל 74); לוריום (אנ'), האימפריה הרומית
שם מלא	טיטוס אורליוס פולביוס בויוניוס אריוס אנטונינוס; אימפרטור קיסר אורליוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס (לאחר ההכתרה)
שם לידה	Titus Aurelius Fulvus
מדינה	האימפריה הרומית
מקום קבורה	טירת סנטאנג'לו, רומא
בת זוג	אניה גלריה פאוסטינה
שושלת הנרווה-אנטונינים
אב	טיטוס אורליוס פולביוס; אדריאנוס (מאמץ)
אם	אריה פדילה
צאצאים	מרקוס אורליוס פולביוס אנטונינוס; מרקוס גלריוס פולביוס אנטונינוס; אורליה פדילה; אניה גלריה פאוסטינה הצעירה; מרקוס אורליוס (מאומץ); לוקיוס ורוס (מאומץ)
	10 ביולי 138 – 7 במרץ 161; (22 שנים)
	→ אדריאנוס, אביו המאמץ מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, בניו המאומצים ששלטו במשותף ←

טִִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס (לטינית: Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus;‏ 19 בספטמבר 86 – 7 במרץ 161), הידוע בשם אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה, הרביעי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הכינוי "פיוס" ניתן לו אחרי עלייתו לשלטון, כנראה מאחר ששכנע את הסנאט להאליל את אדריאנוס.

חייו האישיים

ילדותו ומשפחתו

אנטונינוס נולד בשנת 86, כבנו היחיד של טיטוס אורליוס פולבוס, שהיה קונסול בשנת 89, בלנוביום שבלאטיום. אביו וסבו מצד האב של אנטונינוס מתו כשהיה צעיר והוא גודל וחונך על ידי סבו מצד אמו, טיטוס אריוס אנטונינוס, איש תרבות וחברו של פליניוס הצעיר. אמו של אנטונינוס, אריה פדילה, התחתנה בשנית עם פובליוס יוליוס לופוס, שהיה קונסול בשנת 98 וילדה לו בת בשם יוליה פדילה.

נישואים וילדים

כאזרח פרטי בין השנים 110–115 הוא נישא לאניה גלריה פאוסטינה. היו אלו נישואים מוצלחים ולזוג נולדו 4 ילדים. פאוסטינה שהייתה יפהפייה נודעה בחוכמתה ונהגה לדאוג לעניים ולעזור לרומאים מעוטי יכולת. היא מתה בשנת 141, ואנטונינוס מוכה האבל הנציח את זכרונה בבנית פורום על שמה, הטבעת מטבעות הנושאים את דיוקנה ואף הכרזה עליה כאלה.

קשריו עם אדריאנוס

לאחר שמילא בהצלחה רבה את תפקידי הקוואיסטור ופראיטור, אנטונינוס מונה לקונסול בשנת 120. לאחר מכן מונה על ידי הקיסר אדריאנוס לאחד מארבעת הפרוקונסולים האחראים למנהל באיטליה. לאחר מכן מילא בהצלחה רבה גם את תפקיד הפרוקונסול באסיה, מה שהעלה עוד את המוניטין שלו. אנטונינוס זכה להערכה רבה מצד אדריאנוס, שאימץ אותו באופן רשמי לבנו ויורשו ב-25 בפברואר, שנת 138, לאחר שבנו המאומץ ויורשו המיועד הראשון, לוקיוס אאוליוס, מת. התנאי לאימוצו של אנטונינוס היה שהוא יסכים לאמץ בעצמו את מרקוס אניוס ורוס (בן אחיה של אשתו), ואת לוקיוס, בנו של אאוליוס ורוס. שני בניו המאומצים של אנטונינוס היו לימים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, קיסרי רומא הבאים.

קיסר רומא

עם עלייתו לשלטון בשנת 138, הפך שמו של אנטונינוס ל"אימפרטור קיסר טיטוס אָיליוס הָדריאנוס אנטונינוס אוגוסטוס פונטיפקס מקסימוס". אחת מפעולותיו הראשונות כקיסר הייתה שכנוע הסנאט להעלות את אדריאנוס לדרגת אל, דבר שתחילה סירב הסנאט לעשות. מאמציו לשכנע את הסנאט הם כנראה הסיבה לכך שקיבל את הכינוי "פיוס" (Pius, בלטינית: מסור, "אדוק בחיבתו") שבו הוא נודע. שתי סיבות נוספות לכינוי יכולות להיות הן שאנטונינוס תמך בחותנו המזדקן בידו בישיבות הסנאט, או שהוא חנן את האנשים שאותם דן אדריאנוס למוות כשהיה על ערש-דווי. אנטונינוס בנה מקדשים, תיאטראות ומאוזולאומים, קידם את האמנות והמדע, והרעיף כבוד וכסף על מורי הרטוריקה והפילוסופיה ברומא.

בניגוד בולט לקודמיו בתפקיד, טראיאנוס ואדריאנוס, אנטונינוס לא היה איש צבא. כפי שכתב עליו היסטוריון מודרני: "קרוב לוודאי שמעבר לכך שאנטונינוס מעולם לא ראה, שלא לדבר על פיקד על, כח צבא רומי, סביר להניח שבמהלך שלטונו שארך עשרים ושתים שנים, הוא מעולם לא היה מצוי במרחק של פחות מ-500 מייל מלגיון".^[1] תקופת שלטונו של אנטונינוס הייתה השקטה ביותר בכל תקופת הקיסרות הרומית, ועל כן רבים נוהגים לציין אותה כשיאו של הפקס רומנה. אמנם היו מספר עימותים צבאיים בתקופת שלטונו- במאוריטניה, יהודה ובריטניה, אך אף אחד מהם לא נחשב לרציני. ההתמרדות בבריטניה היא כנראה הסיבה לבניית חומת אנטונינוס, שננטשה זמן לא רב לאחר מכן. גישתו של אנטונינוס לניהול האימפריה הייתה שונה מגישתם של רוב הקיסרים הרומאים האחרים בכך שהוא טיפל במשברים הללו מבלי לעזוב את איטליה אפילו פעם אחת במהלך כל שלטונו, והעדיף לנהל את ענייני החוץ של הפרובינקיות דרך הנציבים שלהן או דרך מכתבים קיסריים ששלח לערים מרוחקות. סגנונו השלטוני של אנטונינוס זכה לשבחים רבים על ידי בני זמנו וגם על ידי הדורות שבאו אחריו.

אנטונינוס והיהודים

עלייתו של אנטונינוס הביא הקלה ביחסיו הקיסרות עם היהודים, הוא ביטל את גזירות אדריאנוס ואישר ליהודים למול את בניהם בתנאי שהם לא ימולו נכרים^[2] (כלומר לא יעסקו בגיור).

שמעון בן יוחי

ערך מורחב – רבי שמעון בר יוחאי

על גירסת התלמוד הבבלי, רבי שמעון בן יוחיי נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).

על פי המסופר בתלמוד הבבלי^[3], לאחר שהרומאים החלו לשקם את הארץ מהחורבן שלאחר מרד בר כוכבא,^[4] ישבו יחד (לפי השערת הרב אהרן היימן היה זה ביבנה) רבי יהודה בר אילעאי, רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחאי, ולצידם רבי יהודה בן גרים (תלמידו של רבי שמעון), דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידם, ואמרו:

פתח (ר') [רבי] יהודה (ואמ') [ואמר]. כמה נאים מעשיה של אומה זו. תקנו שווקים. תקנו גשרים. תקנו (מרחצאו') [מרחצאות]. (ר') [רבי] יוסי שתק. ענה (ר') [רבי] שמעון (ואמ') [ואמר]. כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. שווקים להושיב בהן זונות. מרחצאות לעדן בהן עצמן. (גשרי') [גשרים] ליטול מהם מכס.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב' (כתב יד אוקספורד).

יהודה בן גרים סיפר על דבריו, ובעקבות זאת נשמעו הדברים לשלטון ור' שמעון נדון למיתה, ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסורת, התחבאו רשב"י ובנו רבי אלעזר 12 שנים במערה. עד שנודע להם כי קיסר רומא מת וגזרותיו בוטלו.

מעשה ההסתתרות במערה מובא בגרסאות שונות בתלמוד בבלי^[5] ובתלמוד הירושלמי^[6] וכן במדרשים: פסיקתא דרב כהנא^[7] בראשית רבה^[8], קהלת רבה^[9], אסתר רבה^[10] ומדרש תהילים^[11]. אודות לכך שמעשה ההסתתרות במערה נזכר בלא פחות משבעה מקורות בספרות חז"ל, ישנה הסכמה רחבה במחקר^[^{דרוש מקור]} כי בבסיסו הסיפור מסתמך על אירועים היסטוריים ולא רק ספרותיים. אמנם, בעוד כל המקורות מתארות את הסתתרות רבי שמעון ובנו במערה, ישנו רק מקור אחד^[5] המתאר את אותה אספה מדוברת שבגינה רבי שמעון ירד למחתרת. על פי מרבית החוקרים, מדובר ככל הנראה בתוספת מאוחרת.

ישנם ששיערו כי אותו קיסר רומא היה אנטונינוס פיוס^[12] שמת בשנת 161 לספירה, משמע שרשב"י יצא מהמערה (בפעם השנייה) סביב שנת 162 כשנה לאחר מות הקיסר, כאשר מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס עלו לשלטון. אמנם, על סמך מספר מקורות, מרבית החוקרים מקדימים את המעשה לתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, לימי מרד בר כוכבא.

בהיסטוריה אוגוסטה נזכר שאנטונינוס פיוס דיכא מרד יהודי שפרץ בתקופת שלטונו^[13] אולם אין מידע ברור ממקורות אחרים על מרד כזה בתקופת שלטונו, ואם מרד כזה אכן התרחש, ייתכן שמדובר על המחצית הראשונה של שלטונו וניתן לראות זאת כתולדה של המלחמה של ימי אדריאנוס.^[2] רוב החוקרים דוחים את הידיעה הזאת בשל איכותה המפוקפקת של ההיסטוריה אוגוסטה כמקור היסטורי.

לקריאה נוספת

היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים, אנטוניוס פיוס, עמ' 79–102. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטונינוס פיוס בוויקישיתוף

ההיסטוריה אוגוסטה, חיי אנטונינוס פיוס
אנטונינוס פיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנטונינוס פיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנטונינוס פיוס (86-161), קיסר רומא, דף שער בספרייה הלאומית
אנטונינוס פיוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ J. J. Wilkes, The Journal of Roman Studies, Volume LXXV 1985, ISSN 0075-4358, p. 242.
^ ¹ ² ‏מנחם שטרן‏ - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 622
^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
^ ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.
^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.
^ פסיקתא דרב כהנא, יא, טז
^ בראשית רבה, עט, ו': "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה. לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה"
^ קהלת רבה, פרשה י', ח'
^ אסתר רבה, ג', ז'
^ מדרש תהילים, מזמור יז, יא
^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה באתר HebrewBooks
^ היסטוריה אוגוסטה, אנטונינוס פיוס, פרק 5, סעיף 4.

[1] J. J. Wilkes, The Journal of Roman Studies, Volume LXXV 1985, ISSN 0075-4358, p. 242.

[שטרן_622-2] ¹ ² ‏מנחם שטרן‏ - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 622

[3] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'

[4] ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה

[בבלילגב-5] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.

[6] תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'.

[7] פסיקתא דרב כהנא, יא, טז

[8] בראשית רבה, עט, ו': "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה. לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה"

[9] קהלת רבה, פרשה י', ח'

[10] אסתר רבה, ג', ז'

[11] מדרש תהילים, מזמור יז, יא

[12] רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרק לה רבי שמעון בר יוחאי ורדיפתו מהממשלה באתר HebrewBooks

[13] היסטוריה אוגוסטה, אנטונינוס פיוס, פרק 5, סעיף 4.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

קיסרי רומא
תקופת הפרינקיפט	אוגוסטוס קיסר • טיבריוס קיסר • קליגולה • קלאודיוס קיסר • נירון קיסר • גלבה • אותו • ויטליוס • אספסיאנוס • טיטוס • דומיטיאנוס • נרווה • טראיאנוס • אדריאנוס • אנטונינוס פיוס • לוקיוס ורוס • מרקוס אורליוס • קומודוס • פרטינקס • דידיוס יוליאנוס • ספטימיוס סוורוס • קרקלה (עם גטה) • מקרינוס • אלאגבאלוס • אלכסנדר סוורוס
תקופת משבר המאה השלישית	מקסימינוס תראקס • גורדיאנוס הראשון עם גורדיאנוס השני • פופיאנוס ובלבינוס • גורדיאנוס השלישי • פיליפוס הערבי • דקיוס עם הרניוס אטרוסקוס • טרבוניאנוס גאלוס עם הוסטיליאנוס • טרבוניאנוס גאלוס עם וולוסיאנוס • איימליאנוס • ולריאנוס עם גליאנוס • גליאנוס • קלאודיוס השני גותיקוס • קווינטילוס • אורליאנוס • טקיטוס • פלוריאנוס • פרובוס • קארוס • קארינוס עם נומריאנוס
תקופת הדומינט	דיוקלטיאנוס עם מקסימיאנוס • קונסטנטיוס כלורוס • גלריוס • פלביוס ולריוס סוורוס • מקסימינוס דאיה • מקסנטיוס • ליקיניוס • קונסטנטינוס "הגדול" • קונסטנטיוס השני עם קונסטנס ועם קונסטנטינוס השני • יוליאנוס • יוביאנוס • ולנטיניאנוס הראשון עם ואלנס • גרטיאנוס עם ולנטיניאנוס השני • תאודוסיוס הראשון
האימפריה הרומית