אנטבלטורה
אנטבלטורה (באנגלית: entablature) היא האלמנט האדריכלי העיקרי במבנים בסגנון קלאסי. האנטבלטורה היא כל החלק העליון הנראה בחזית המבנה הנמצא מעל לכותרות העמודים.
האנטבלטורה כוללת כמה שכבות עיקריות:
- ארכיטרב - הקורה הראשית הנתמכת מעל העמודים.
- אפריז - שכבה מודגשת מעל הארכיטרב הכוללת לרוב תבליטים ופיסול רב המפארים לרוב את האל שלכבודו נבנה המקדש או במקרה של מבנים אזרחיים כולל כיתובים או תבליטים סיפוריים. קישוטים אלו כוללים שני מרכיבים עיקריים: מטופות וטריגליפים.
- קרניז (כרכוב) - שכבה נוספת החורגת במעט מעבר לדפנות וכלפי חוץ לעומת האפריז וארכיטרב ומטרתה לסיים את המבנה באופן אסתטי.
ברוב המבנים, בעיקר במקדשים יווניים קיים גם גמלון כחלק מהאנטבלטורה. הגמלון יכלול כרכובים בכל שלוש צלעותיו וטימפנון (תבליטים נוספים) בתוכו. את המקדשים המפוארים נהוג היה לקשט גם ב"אקרוטריון" - פסלון קטן העומד בקצה הגמלון וחותם באופן מושלם את חלקה העליון האנטבלטורה והמבנה כולו.
כל אחד מהסדרים הקלאסיים מגדיר באופן מעט שונה את פרופורציות החלקים של האנטבלטורה על מנת להגיע לשלמות אסתטית. קיים מגוון רחב של טיפוסי קישוטים אשר נהגו האדריכלים ביוון העתיקה להשתמש בהם באנטבלטורה. אופי הקישוטים והקומפוזיציה הכוללת הגיעו לרמה של זיקוק לכדי שלמות במאה ה-5 לפנה"ס - התקופה הקלאסית ביוון. חוקרי אדריכלות סבורים שהאדריכלים השתמשו בפרופורציות חתך הזהב בתכנון רכיבי האנטבלטורה ויחסה למידות העמודים אך לא ברור אם אכן כך היה הדבר מכיוון שקיימות דרכים שונות למדוד כל רכיב והפרטים בהם רבים.
בסדר הדורי, האנטבלטורה עצמה פשוטה ונקייה יחסית. האפריז מחולק למטופות וטריגליפים והארכיטרב חלק. הסדר האיוני אינו כולל קישוטים רבים באפריז בדרך כלל אלא מוסיף "דנטילים" (קישוט דמוי שיניים) בקרניז ומחלק את הארכיטרב לכמה שכבות ביניים שיוצרות עוד קווים אופקיים בחזית. האנטבלטורה בסדר הקורינתי דומה לשל האיוני אך מקושטת יותר ובעיקר באלמנטים בעלי צורה פחות גאומטרית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטבלטורה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
