אנדרה ז'יד
אנדרה ז'יד בשנת 1920 | |
לידה |
22 בנובמבר 1869 פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
19 בפברואר 1951 (בגיל 81) פריז, צרפת |
שם לידה | André Paul Guillaume Gide |
מדינה | צרפת |
אירועים משמעותיים | שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) |
מקום לימודים | תיכון הנרי הרביעי, בית הספר האלזסי |
שפות היצירה | צרפתית |
סוגה | פרוזה, מחזה |
יצירות בולטות | Les Caves du Vatican, Travels in the Congo, Si le grain ne meurt, Retour de L'U.R.S.S., La Séquestrée de Poitiers, The Immoralist, Corydon, Strait is the Gate, The Fruits of the Earth, La Symphonie Pastorale, מזייפי המטבעות, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
הושפע מ | הנרי פילדינג, פרידריך ניטשה, ז'וריס-קרל הויסמנס, רבינדרנת טאגור, רוז'ה מרטן די גאר, סטפאן מלארמה, ויקטור הוגו, פיודור דוסטויבסקי, יוהאן וולפגנג פון גתה, אוסקר ויילד |
בן או בת זוג | Madeleine Gide (?–1938) |
צאצאים | Catherine Gide |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
אנדרה ז'יד (צרפתית: André Paul Guillaume Gide; 22 בנובמבר 1869 – 19 בפברואר 1951) היה סופר צרפתי, מגדולי סופרי צרפת במאה ה-20 וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1947.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרה ז'יד נולד בפריז לאב שהיה פרופסור למשפטים באוניברסיטה של פריז. הוא גדל בסביבה מבודדת בנורמנדי והפך לסופר בגיל צעיר. בגיל 22 ב-1891 פרסם את הנובלה הראשונה שלו "יומניו של אנדרה ואלטר". בשנים 1893–1894 ערך מסעות בצפון אפריקה, התיידד עם אוסקר ויילד באלג'יר והחל לשכב עם גברים ולהעמיק בהומוסקסואליות.
ב-1895, אחרי מות אמו, נישא לדודניתו מדלין רונדו, אך לא היו להם ילדים. ב-1916 הפך הנער מרק אלגרה בן ה-16, (לימים במאי קולנוע ידוע), למאהבו של ז'יד.
ב-1918 פגש אנדרה ז'יד בדורוטי ביסי, שהייתה חברתו במשך למעלה משלושים שנה ותרגמה את כתביו לאנגלית. ב-1923 נולדה לו בת מאישה אחרת בשם אליזבת ון-ריסלברג.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הפך אנדרה ז'יד למקור השראה לסופרים כאלבר קמי וז'אן-פול סארטר. ב-1923 פרסם ספר על הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי.
ב-1924, כאשר הגן על יצירתו "קורידון" ועל ההומוסקסואליות שלו, גונה על ידי חלק ניכר של הציבור. הוא עצמו חשב כי הייתה זו הטובה שביצירותיו. אחרי 1925 החל לדרוש תנאים אנושיים לאסירים בבתי הכלא. ב-1926 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו. בשנים 1926 - 1927 ערך מסעות במושבות הצרפתיות שבמרכז אפריקה. הוא כתב על מסעותיו אלה: "מסע בקונגו" ו"בחזרה מצ'אד". במאמרים אלה הוקיע את האינטרסים הכלכליים של צרפת בקונגו ודרש רפורמה. הוא הוקיע במיוחד את השתלטותן של חברות צרפתיות על חלקים של המושבות באפריקה ואת ניצול האוצרות הטבעיים שלהן, בעיקר גומי. הוא תיאר כיצד מכריחים את הילידים לעזוב את הכפרים למשך שבועות רבים כדי ללקט את הגומי מן העצים, והשווה זאת לעבדות.
במשך שנות השלושים הפך לקומוניסט, אך התאכזב מן הקומוניזם אחרי ביקורו ברוסיה הסובייטית. התנגדותו לקומוניזם גרמה לו לאבד רבים מחבריו הסוציאליסטים. ב-1942 אנדרה ז'יד עזב את צרפת והתגורר בתוניסיה עד סוף מלחמת העולם השנייה. ב-1947 זכה בפרס נובל לספרות. אנדרה ז'יד נפטר ב-1951, ובשנה שלאחריה הכנסייה הקתולית הכניסה את ספריו לרשימת הספרים האסורים.
ספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חסר המוסר, תרגם אביטל ענבר, מסדה, תל אביב, 1980.
- חסר המוסר, תרגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, אחוזת בית, 2024
- מזייפי המטבעות, תרגם יהושע קנז, תל אביב, סימן קריאה, 1977.
- מרתפי הוטיקן, תרגם אביטל ענבר, עם עובד, תל אביב, 1984.
- השער הצר והסימפוניה הפסטורלית, תרגם אביטל ענבר, ירושלים, כתר, 1982.
- שיבת הבן האובד; פילוקטטס, תרגם יהושע קנז, ספרית פועלים, תל אביב, 1978.
- ביצות, תרגם ד"ר עירן דורפמן, כרמל, ירושלים, 2010.
אחדים מספריו של אנדרה ז'יד תורגמו ליידיש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנדרה ז'יד, ברשת החברתית Goodreads
- אנדרה ז'יד, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אנדרה ז'יד, פותחים ספר: ביצות, אנדרה ז'יד, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
- עילי ראונר, מדוע לכתוב ספר כדי לומר שהכל הבל הבלים?, באתר הארץ, 19 במרץ 2011
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אנדרה ז'יד, באתר iCast, 18 בספטמבר 2011
- יצחק לאור, השתיקה של מקהלת האינטליגנציה הצרפתית, באתר הארץ, 24 בינואר 2013
- בני ציפר, יצירות של ז'יד ממליצות לא ללכת שולל אחר מראית העין, באתר הארץ, 15 ביולי 2024
- אלעד נבו, כל תשוקה, כל אנרגיה: על שלישיית התרגומים החדשים לאנדרה ז׳יד, באתר מעלה, ספטמבר 2024
ספריםפרוזה
- אנדרה ז'יד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנדרה ז'יד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנדרה ז'יד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנדרה ז'יד (1869-1951), דף שער בספרייה הלאומית
זוכי פרס נובל לספרות | ||
---|---|---|
1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) |