אנדור באש
 | |
| לידה |
19 במאי 1885 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| התאבד |
24 ביוני 1944 (בגיל 59) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| שם לידה |
Basch Andor Fülöp |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן (העשור של 1900) |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
אנדור באש (בהונגרית: Basch Andor; בודפשט, 19 במאי 1885 – בודפשט, 24 ביוני 1944)[1] היה צייר יהודי-הונגרי. בנו של הצייר דיולה באש.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדור באש נולד במשפחה יהודית אמידה בבודפשט. אמו הייתה רוזה קראוס (תרזיה) ואביו היה דיולה באש, צייר תמונות טבע ודיוקנאות מפורסם בתקופתו. אנדור באש סיים את לימודיו בבית ספר תיכון קתולי לאחר שהוטבל בגיל 14 ב-1899.[2] הוא היה תלמידו של טיבדאר זמפלני, שייצג את "הסגנון האקדמי", בבית הספר לעיצוב בבודפשט. משנת 1904 המשיך את לימודי האמנות שלו בפריז, שם למד באקדמיה ז'וליאן המפורסמת אצל ז'אן פול לורן (אנ') ובילה שנה בבית הספר הפרטי של אנרי מאטיס. בשנת 1908 נסע למושבת האמנים של באיה מארה, שם במשך שלוש שנים היה אחד האישים המגדירים של בית הספר לציור, קארוי פרנצי היה המאסטר שלו. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה, מה שנקרא, צייר מלחמה.
את ציוריו הציג לראשונה בתערוכה משותפת במוזיאון ארנסט ב-1919. הוא סייר באיטליה במשך השנים הבאות ולאחר מכן עבר לפריז ב-1925. הוא השתתף בקביעות בתערוכות, הצליח למכור את ציוריו וזכה הן להכרה חומרית והן למוסרית כאחד. הוא מצא בקושי רב את סגנונו האישי. לזמן מה הוא נסוג מ"ריקוד המכשפות המשובח של האמנות" (כך כתב במכתב) ומאורח חייו בבודפשט עבר לדרום צרפת. בשנת 1931 הציג עצמו בתערוכת אוסף בפריז. "אנדור באש עשה מהפכה פרטית קטנה משלו." כתב אימרה קלן, מעריץ בן זמננו.[3]
עקב המשבר הכלכלי חזר הביתה ב-1932 והתיישב בבודפשט. הוא חי הרחק מחיי האמנות ההונגרים, אך עדיין הוצג בתערוכות בבודפשט ומחוצה לה. הוא היה חבר בחוג גרשם ובקבוצת האמנים של האגודה החדשה לאמנים בתחילת שנות ה-40.
אמנם לא ראה עצמו כיהודי, הרי הוטבל לנצרות בגיל 14, אך בשל החוקים היהודים (במיוחד החוק היהודי השלישי) הוא נחשב ליהודי. במהלך רדיפת היהודים ובמיוחד בעקבות הכיבוש הגרמני של הונגריה (מבצע מרגרטה) הוא שם קץ לחייו ביריית ראש ב-24 ביוני 1944. "הוא נמלט להתאבדות מהגורל היהודי", כתבה עליו קטלין ס' נאג'. אשתו הייתה ארז'בט גוטמן.
זמן קצר לפני התאבדותו, צייר את "הדיוקן העצמי" (1944) שהוא "וידוי קודר ולירי של אדם טהור בתוך הזוועות של עולם רצחני מלא שנאה".[4] תערוכה לזכרו נערכה ב-1965 בגלריה הלאומית של הונגריה.
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1921 אמסטרדם והלסינגפורס
- 1922 סטוקהולם
- 1926 בריסל
- 1929 נירנברג
- 1931 פריז וציריך
- 1932 בודפשט, מוזיאון ארנסט
- 1937 וינה
- 1941 בודפשט, גלריית טמאש (40 ציורים)
- 1943 בודפשט, גלריית טמאש (36 ציורים)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1967)
- "Egy fantasztikus képzőművész – Basch Andor tragédiája". Memento70.blog.hu. 2014-06-24. אורכב מ-המקור ב-2016-03-05.
- S. Nagy Katalin (2006). Emlékkavicsok. Holocaust a magyar képzőművészetben 1938–1945. Budapest: Glória Kiadó. p. 220–223. ISBN 963-9283-99-1.
