אירכטס

ערך זה עוסק בפרלמנט של אירלנד המודרנית. אם התכוונתם לפרלמנט שהתקיים באירלנד בין השנים 1800-1297, ראו הפרלמנט האירי.

אֵירָכטָס (באירית: Oireachtas,^[1] או Oireachtas Éireann – "הפרלמנט האירי") הוא הרשות המחוקקת של אירלנד. האירכטס כולל את:

נשיא אירלנד
שני הבתים של האירכטס (באירית: Tithe an Oireachtais)

ה"דאל" (Dáil Éireann – דאל אירן הבית התחתון)
ה"שאנד'" (Seanad Éireann – הסנאט האירי - הבית העליון)

בתי האירכטס שוכנים בבית ליינסטר (Leinster House) שבדבלין, ארמון דוכסי ליינסטר שנבנה באמצע המאה ה-18. הדאל הנבחר באופן ישיר על ידי העם, הוא הגוף החזק ביותר מבין חלקי האירכטס.

אטימולוגיה

המונח אירכטס לקוח מהמילה בשפה האירית העתיקה airech, שמשמעותה "אציל". השימוש הראשון במונח זה לרשות המחוקקת היה במסגרת מדינת אירלנד החופשית.

מבנה

בית ליינסטר, דבלין - מקום מושבו של האירכטס

הדאל, הבית התחתון, נבחר בבחירות ישירות וכלליות על ידי כלל אזרחי אירלנד ואזרחי הממלכה המאוחדת שהם תושבי אירלנד מעל גיל 18. הבחירות מתקיימות כל חמש שנים לכל הפחות. יחד עם זאת, ניתן לפזר את הדאל בכל עת על פי בקשתו של הטישך (ראש הממשלה). הבחירות לדאל מתקיימות על פי ייצוג יחסי בשיטת הקול היחיד הנייד. מאז 1981 מונה הדאל 166 חברים.^[2]
השאנד לא נבחר ישירות אלא כולל מגוון של חברים שנבחרים או מתמנים בכמה דרכים. 43 סנאטורים נבחרים על ידי חברי מועצות וחברי הדאל, 11 ממונים על ידי ראש הממשלה ושישה ממונים על ידי שני מחוזות בחירה אוניברסיטאיים, סך הכול 60 סנאטורים.
נשיא אירלנד נבחר בבחירות ישירות על ידי העם לתקופת כהונה של שבע שנים ומכהן לכל היותר שתי תקופות כהונה. יחד עם זאת, כפי שקרה מספר פעמים, אם יש מועמד יחיד לתפקיד הנשיא המוסכם על רוב המפלגות, לא נערכות בחירות והוא ממונה לתפקיד.

תפקיד

כדי שהצעת חוק תהפוך לחוק, היא חייבת להיות מאושרת קודם כל על ידי הדאל וברוב המקרים גם על ידי הסנאט (למרות שהדאל יכול לעקוף סירוב של הסנאט לאשר הצעת חוק) ולהיחתם על ידי הנשיא. הצעות חוק לשינוי החוקה חייבות גם להיות מאושרות במשאל עם לפני שהן מוגשות לנשיא לחתימה. ברוב המקרים הנשיא חייב לחתום על החוקים שאושרו על ידי שני בתי האירכטס, למרות שבסמכותו להעביר את רוב הצעות החוק לעיונו של בית המשפט העליון לבחינת התאמתן לחוקה. סמכויות הסנאט מוגבלות למעשה לעיכוב אישורם של החוקים יותר מאשר הטלת וטו על אישורם. לפיכך, הדאל הוא המדרג הגבוה של החקיקה באירלנד.

סמכויות

לאירכטס מוקנות הסמכויות הבלעדיות הבאות:

חקיקה, כולל סמכות לאשר החלטות כלכליות הקשורות לתקציב.
יצירת חקיקה משנית
להציע הצעות לשינויים בחוקה, הכפופות לאישור במשאל עם.
הקמת כוח צבאי או כוח מזוין.
לאפשר להסכמים בינלאומיים להפוך לחלק מחוקי המדינה.
להעביר חוקים מסוימים עם הגבלה אקטריטוריאלית.
כאשר מוכרז מצב חירום, להעביר כל חוק שהוא מוצא לנכון.

מגבלות

חוקים לא תקפים אם הם סותרים את החוקה.
במקרה של סתירה בין חוקים, למשפט האיחוד האירופי יש עדיפות על פני חוקי האירכטס, כפי שמקובל בכל רחבי האיחוד האירופי.
מעשים לא יחשבו פליליים למפרע אם בזמן ביצועם הם לא היו בלתי-חוקיים.
לא ייחקק אף חוק שהעונש על הפרתו יהיה עונש מוות, גם בזמן חירום.
החוקים תופסים רק בתחומי הרפובליקה האירית ולא בצפון אירלנד או במקומות אחרים מחוץ לאירלנד.

ועדות

באירכטס פועלות 13 ועדות משותפות, כלומר, שחבריהן כוללים חברים מהדאל וחברים מהסנאט (10 הוועדות הראשונות ברשימה מבוססות על הוועדות הייחודיות לדאל):

הוועדה המשותפת לחקלאות, מזון וים.
הוועדה המשותפת לחינוך ולהגנה חברתית.
הוועדה המשותפת לסביבה, תרבות ולגיילטאכט (האזורים דוברי האירית).
הוועדה המשותפת ליחסים עם האיחוד האירופי.
הוועדה המשותפת לכספים, להוצאה ציבורית ולרפורמות.
הוועדה המשותפת ליחסי חוץ ולסחר חוץ.
הוועדה המשותפת ליישום הסכם יום שישי הטוב.
הוועדה המשותפת לבריאות ולילדים.
הוועדה המשותפת לתעסוקה, יוזמה וחדשנות.
הוועדה המשותפת לחוק, הגנה ושוויון.
הוועדה המשותפת לביקורת המדינה.
הוועדה המשותפת לתחבורה ותקשורת.
הוועדה המשותפת למנהל.
הוועדה המשותפת לחוקי איחוד.
צוות העבודה של יושבי הראש של הוועדות.

היסטוריה

המונח אירכטס מקורו בשפה האירית ומשמעותו המקורית היא ככל הנראה היועצים של המלים הקדומים של מלכי אירלנד. מונח זה משמש ככינוי לשני פרלמנטים בהיסטוריה האירית. האירכטס הנוכחי – בית המחוקקים של הרפוליקה האירית, הקיים מאז שנת 1937 ובית המחוקקים שהיה קיים ברציפות לפניו, האירכטס של מדינת אירלנד החופשית בין השנים 1937-1922.

הפרלמנט העתיק ביותר באירלנד היה הפרלמנט האירי, שנוסד במאה ה-13, כגוף מחוקק עליון של הלורדים של אירלנד והוא התקיים עד ל-1801. פרלמנט זה משל על החלק של אירלנד שהיה בשליטה אנגלית, שבתחילה היה מוגבל לעיר דבלין ולערים הסובבות אותה, אך מאוחר יותר התרחב לשטח האי כולו.

במלחמות השושנים הייתה אהדתה של אירלנד נתונה לבית יורק האנגלי (אשר הוכרת בקרב בוסוורת' ב-1485 על ידי הנרי השביעי מבית טיודור), והגיעו הדברים לידי כך שהמתחזים להיות צאצאים לבית יורק - פרקין וורבק ולמברט סימנל קיבלו סיוע של צבא אירי אשר ניסה לעלות על לונדון על מנת להמליכם. נציגו של המלך הנרי השביעי, אציל בשם פוינינגס נשלח להשליט סדר. עד מהרה אסר את "הרוזן הגדול" של אירלנד, שלחו לאנגליה, וב-1492 הכריח את הפרלמנט האירי לחוקק חוק האוסר עליו לקבל כל חוק או תקנה, או אף להתכנס, ללא הסכמתו המוקדמת של הכתר האנגלי.

במשך מאות השנים הבאות, היה הפרלמנט האירי כפוף לפרלמנט של אנגליה ובהמשך לפרלמנט הבריטי. פרלמנט זה כלל את מלך אירלנד, שהיה למעשה מלך אנגליה, את בית הלורדים (הבית העליון) של אירלנד ואת בית הנבחרים (הבית התחתון) של אירלנד. ב-1800 פיזר הפרלמנט האירי את עצמו, כאשר בעקבות מעשי שוחד נרחבים בקרב חבריו, הוא אימץ את חוק האיחוד, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 1800.

הפעם הבאה שבה התקיימה באירלנד רשות מחוקקת הייתה רק ב-1919. היה זה פרלמנט חד-ביתי שנוסד על ידי הרפובליקנים ונקרא דאל אירן (Dáil Éireann – האספה האירית). פרלמנט מהפכני זה היה בהגדרתו הרשות המחוקקת של כל האי. ב-1920, במקביל לפרלמנט זה, יסדה ממשלת בריטניה את הפרלמנט של "שלטון הבית" (Home rule) וקראה לו "הפרלמנט של דרום אירלנד". בכל אופן, פרלמנט זה הוחרם על ידי רוב הפוליטיקאים האירים וכלל את המלך, את בית הנבחרים ואת הסנאט. הפרלמנט של דרום אירלנד פוזר רשמית ב-1922, עם הקמתו של האירכטס על פי חוקתה של מדינת אירלנד החופשית.

האירכטס של מדינת אירלנד החופשית היה מורכב באופן רשמי מהמלך (מלך בריטניה) ושני בתים, שנקראו כמו אלה שבאו אחריהם: הדאל אירן, שנקרא אז "בית הנציגים" (Chamber of Deputies) והסנאט האירי. בכל אופן, הפרלמנט של המדינה החופשית פוזר ב-1935 והאירכטס הנוכחי הוקם ב-1937 לאחר אישורה של חוקת אירלנד במשאל עם.

שידורים טלוויזיוניים

שידורי דיוני האירכטס בטלוויזיה החלו ב-1990 ושידורי הוועדות החלו ב-1993.^[3] מאז 2005 ניתן לצפות בדיוני שני בתי האירכטס באינטרנט.

ערוץ האירכטס (Oireachtas TV) הוא ערוץ טלוויזיה דיגיטלי. מאז חוק השידור שנחקק ב-2009 הוא משדר את דיוני הבתים והוועדות.^[4] ב-15 בנובמבר 2011 הוא החל את שידוריו הניסיוניים. ב-22 בספטמבר 2014 נפתחו השידורים בערוץ הייעודי המאפשר גישה בלתי אמצעית לפעילות האירכטס ליותר ממיליון בתי אב ברחבי אירלנד.

ייצוג צפון אירלנד

למרות שסעיף 3 של חוקת אירלנד, כפי שאומצה בשנת 1937, מתייחס ל"זכות של הפרלמנט ושל הממשלה שהוקמו על פי חוקה זו להפעיל את שיפוטם" על כל האי האירי, הוא גם מציין שזכות זו תלויה ועומדת ב"איחוד מחדש של הטריטוריה הלאומית" ושהחוקים שיחוקק האירכטס לא ייושמו בצפון אירלנד. לפיכך, לא נעשו מאמצים רציניים לייצוג של צפון אירלנד בדאל. כראש ממשלה, למרות היותו מתנגד חריף לחלוקתו של האי, ולמרות שנבחר מטעם מחוז בחירה צפוני לדאל של 1922-1919, לא התמיד איימון דה ואלירה ביישומו של הרעיון להקצאת מושבים עבור צפון אירלנד בדאל, וזאת על רקע הטענה שיהיה זה ייצוג "ללא מיסוי וללא אחריות", למרות שראשי ממשלה שכיהנו לאחר דה ואלירה מינו אישים מצפון אירלנד לסנאט.

לאחרונה טענה מפלגת שין פיין כי נציגים של הפרלמנט של צפון אירלנד, של הפרלמנט הבריטי ושל הפרלמנט האירופי, צריכים להשתתף בדיוני הדאל, גם אם ללא זכות הצבעה. ב-2005 הציע ראש הממשלה ברטי אהרן שחברי הפרלמנט הבריטי מצפון אירלנד יוכלו להשתתף בדיוני הדאל. בכל אופן, ההצעה זכתה להתנגדות מקשת רחבה של מפלגות האירכטס כולל מהמפלגות השותפות לקואליציה של אהרן. רק שין פיין, שנאבקה להשיג את המרב מהצעה זו, תמכה בה, והמפלגה המתונה יותר, מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (SDLP) הגדירה את ההצעה כצעד אחד קדימה. ההצעה זכתה גם לביקורת בתקשורת.