אחריות לשואה
האחריות לשואה היא נושא לדיון היסטורי מתמשך שנמשך מספר עשורים. הוויכוח על מקורות השואה מכונה פונקציונליזם לעומת אינטליציונאליזם. חוקרים כמו לוסי דווידוביץ' טוענים כי אדולף היטלר תכנן את השמדת העם היהודי כבר בשנת 1918, ופיקח באופן אישי על ביצוע ההשמדה. עם זאת, פונקציונליסטים כמו ראול הילברג טוענים שתוכניות ההשמדה התפתחו בשלבים, כתוצאה מיוזמות שביצעו הפקידות בתגובה לכישלונות של מדיניות השלטון.
האחריות העיקרית לשואה מוטלת על היטלר והנהגת המפלגה הנאצית, אך פעולות לרדיפת יהודים, צוענים, ואחרים בוצעו גם על ידי האס אס, הוורמאכט, אזרחים גרמנים, וכן על ידי משתפי פעולה בשאר אירופה. שורה של גורמים תרמו לאירועי השואה ברחבי היבשת, החל מגזענות כללית (כולל אנטישמיות), שנאה דתית, ציות עיוור, אדישות, אופורטוניזם פוליטי, כפייה, רווחים ושנאת זרים.
פרשנויות היסטוריות ופילוסופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עצמת ההשמדה בשואה עוררה ניתוח רב. השואה התאפיינה כפרויקט של השמדה תעשייתית. מחברים כמו אנזו טרוורסו טענו ב"מקורות האלימות הנאצית" כי אושוויץ הייתה במפורש תוצר של הציוויליזציה המערבית שמקורה ברדיפה דתית וגזעית מימי הביניים, שהביאה יחד" סוג מסוים של סטיגמטיזציה ..."
אחרים כמו ראסל יעקובי טענו כי השואה היא תוצר של ההיסטוריה הגרמנית עם שורשים עמוקים בחברה הגרמנית - "סמכותיות נוקשה, הליברליזם הרפה, לאומנות ואנטישמיות ארסית". בעבודתו השנויה במחלוקת של דניאל גולדהגן, "התליינים המוכנים של היטלר", נטען כי הנאציזם מובן כתוצאה מהיסטוריה ארוכה של תכונות גרמניות ייחודיות". ההיסטוריון ג'ורג' מוסה טען כי הצורה הקיצונית של גזענות אירופית, שהובילה לשואה, החלה עוד במאה ה-18.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השפעות השואה
- משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה
- אחריות פיקודית
- תגובת העולם לשואה
- כצאן לטבח
