אובס נור
 | |||||||||
| תצלום לוויין של אגן אובס נור | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| מיקום |
Ubsunur Hollow, אגן אובס נור  | ||||||||
| סוג |
אגם מלח | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח | 3,350 קילומטר רבוע | ||||||||
| אורך | 84 קילומטר | ||||||||
| רוחב ממוצע |
79 ק"מ | ||||||||
| מידע נוסף | |||||||||
| נהר מזין |
Nariin-Gol, טס חם | ||||||||
| אגן ניקוז | 700,000 קילומטר רבוע | ||||||||
| מדינות באגן הניקוז |
מונגוליה | ||||||||
| קואורדינטות | 50°18′N 92°42′E / 50.3°N 92.7°E | ||||||||
  | |||||||||
אובס נור (ברוסית: У́бсу-Нур; במונגולית Увс Нуур - "אגם אובס") הוא האגם הגדול במונגוליה וחלקו הצפון-מזרחי משתרע בתחומי רוסיה. שטחו של האגם הוא 3,350 קמ"ר, קוטרו כ-65 ק"מ והוא שוכן בגובה של 759 מטר.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגם רדוד, בסיסי (PH-9) ומלוח (כ-18 גרם מלח/ליטר)[1], עומקו המקסימלי הוא 10 מטר ועומקו הממוצע עומד על 6 מטר[2]. מקור המים החשוב ביותר של האגם הוא נהר טס חם הוזרם לאורך 500 ק"מ מערבה ונשפך אל האגם בדלתה גדולה שרוחבה 40 ק"מ.
האגם שוכן במרכזו של אגן ניקוז הנושא את שמו ואשר שטחו כ-750,000 קמ"ר. האגם השריד היחיד לימה מלוחה גדולה שכיסתה את האגן לפני אלפי שנים, והוא דוגמה לנוף ערבה שהשתמר היטב. מעבר לאגם אובס נור משתרעים מספר אגמים קטנים יותר באגן. באגן זה פוגש המדבר הצפוני בכדור הארץ את ערבות הטונדרה, ובשטחו של האגן מספר אגמים נוספים.
גבולותיו של אגן הניקוז הם רכס הרי טאנו אולה המגיעים עד לגבהים של 3,200 מטר בצפון ובצפון-מזרח, המסמל את גבולה הצפוני של אסיה המרכזית. מורדותיהם הצפוניים של הרים אלה מתנקזים אל נהרות סיביר הזורמים אל אוקיינוס הקרח הצפוני. במערב סוגרים הרי אלטאי המונגולים על האגן ואלה מגיעים לגבהים של 4,000 מטר. ביתר הכיוונים גובל האגן בהרי חאן חויי שפסגותיהם מגיעים לגובה של כ-2,900 מטר.
האגן שוכן במפגש אזורי אקלים יבשתיים קיצוניים, והטמפרטורות עשויות לנוע בין 47°C בקיץ ל-−58°C בחורף, עת האגם קופא (בין החודשים אוקטובר ומאי). האזור מוצל מגשם על ידי הרי טאנו אולה המונעים חדירת אוויר לח מסיביר.
למרות האקלים הקשה מתגוררים באגן כ-30,000 איש, אך צפיפות האוכלוסייה הנמוכה (פחות מ-0.05 לקמ"ר) והיעדר תעשייה או פיתוח מודרני אחר, הביאו לכך שהנוף והצומח והחי הטיבו להשתמר במקום. היישוב הגדול באזור האגם הוא אולאנגום, אף כי חלק גדול מהתושבים שומרים על אורח חיים מסורתי של נוודים. לאגן היסטוריה ארוכת שנים עליה מעידים 2,900 תילי קבורה ואסטלות אבן, חלקם מתקופת האבן הקדומה המאוחרת.
בשנת 1997 הוגדרו על ידי אונסק"ו 7,717 קמ"ר באגן אובס נור המונגולי כשמורה ביוספרית, ואילו בשנת 2003 הוכרזו 8,980 קמ"ר משטחו של אגן אובס נור כאתר מורשת עולמית, והאזור הוא אחד האתרים הגדולים בשטחם ברשימת ארגון אונסק"ו.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|