אגמאת
_Al-Mu%E2%80%99tamid_(3).jpg) | |
| המאוזוליאום של אל-מועתמיד הבנוי בסגון האדריכלי של המורביטים | |
| מדינה |
 מרוקו |
|---|---|
| מחוז | מרקש-טנסיפט-אלחאוז |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 25,220 |
| קואורדינטות | 31°25′21″N 7°48′04″W / 31.4225°N 7.8011111111111°W |
|
(למפת מרוקו רגילה)  | |
אגמאת (בערבית: اغمات; בברברית: ⵖⵎⴰⵜ; באנגלית: Aghmat, בתעתיק מדויק לעברית: אר'מאת) היא עיר בדרומה של מרוקו, כ-30 ק"מ מהעיר מרקש, ששימשה מרכז סחר חשוב בימי הביניים וכבירה האידריסית של אזור הסוס. בשנות האלפיים, היא נחשבת כמקום בעל חשיבות היסטורית ומצויים בה מספר אתרים ארכאולוגיים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של אידריס השני בשנת 828 חולקה הממלכה האידריסית בין בניו, ואגמאת הייתה לבירתו של אזור סוס, תחת שלטונו של הנסיך עבדאללה. כאשר פלשו לוחמי אלמורביטון ממדבר סהרה תחת עבדאללה בן יאסין, הוגנה אגמאת על ידי לקאט, מנהיג השבט הברברי מג'ראווה. לאחר הפסדו ומותו של לקאט בקרב, נישאה אלמנתו, זיינב אן-נפזאוויית, למנהיג אלמורביטון אבו בכר, והכניסה לרשותו הון רב. לאחר ההפיכה של יוסוף בן תאשפין נגד בן דודו אבו בכר (1071), התחתן יוסוף עם זיינב.
בסביבות 1068/1069 האוכלוסייה גדלה באופן בולט ואבו בכר החליט להקים בירה חדשה. הוא החל לבנות את העיר מרקש בסביבות שנת 1070, וזו בישרה את שקיעתה האיטית של אגמאת. האלמורביטון השתמשו באגמאת כמקלט לגולים, ביניהם היה מוחמד אל-מעתמיד, המלך לשעבר של האימפריה טאיפה של סביליה וקורדובה ומשורר ידוע. קברו הוא עדיין משמש כיעד עלייה לרגל. עבדאללה אבן בולוגין, מלך גרנדה לשעבר, הוגלה אף הוא לאגמאת, ובמהלך תקופת גלותו הוא כתב את זיכרונותיו.
בשנת 1126, 1127 ו-1130 הפכה אגמאת לזירת קרבות בין הצבא האלמורביטי תחת הנהגת עלי בן יוסף, וצבא אל-מוואחידון תחת פיקודו של אבו עבדאללה בן תומראת. ביום האמצעי של החודש המוסלמי "מוחרם" 541 (ב-27 ביוני 1146), לאחר מספר שנים שבהן אירעה בריחה כללית של כוחות אלמורביטון, נכנס מנהיג אל-מוואחידון עבד אל-מואמין לאגמאת ללא כל קטטה.
מקור משנת 1860 מוסר כי התגוררו בעיר 5,500 תושבים, כולל כאלף יהודים.
כלכלה וחברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבו עובייד אל-בכרי כתב במאה ה-11, ערב תבוסת כוחות אלמורביטון, על אגמאת כעיר משגשגת, בה נשחטו 100 בקר ו-1000 כבשים עבור מכירה ביום ראשון - אז "יום השוק". התושבים היו בוחרים בעצמם את המנהיג שלהם באופן קפדני. אגמאת נחלקה לשניים: המרכז המסחרי והפוליטי, שהיה ידוע בשם "אגמת אוריקה", ומקום המצוי במרחק של כ-13 ק"מ משם נקרא בשם "אגמת אילן", שהיה סגור לזרים. התקיימה תנועה עמוסה לנמל "חואז" בחוף האטלנטי - מסע של שלושה ימים מערבית לאגמאת.
העת האחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 בנובמבר 1950 קיימה קבוצה של לאומנים מרוקאים ממפלגת איסתקלאל הפגנה נגד הכיבוש הצרפתי של מרוקו בקבר אל-מועתאמיד, האירוע הסתיים באלימות משטרתית ונחשב כאירוע מכונן בדרך לעצמאותה של מרוקו. לפי מפקד משנת 2014 מתגוררים באגמאת 25,220 איש.
אתרים ארכאולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חורבות המורכבות מחלקים מחומת העיר.
- חמאם.
- חלקי בתים, שוק ומספר תעלות השקיה.
- קברו של אל-מועתמיד, מצוין במאוזוליאום מודרני שנבנה בשנת 1970, בראשו כיפה קטנה בסגנון האדריכלי של אלמורביטון.[1]
יהדות אגמאת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגמאת הייתה מיושבת ביהודים בתקופת הגאונים, ותעודות מהגניזה הקהירית מלמדות על חיי יהדות פוריים ומשגשגים. במאה ה-12 חי במרוקו רבי זכריה בן יהודה אגמאתי שהיה בן המקום וכתב פירוש לחיבורו של הרי"ף, הכולל ליקוט נרחב ממפרשי תקופתו. לפי גרסה מורחבת של הקינה אהה ירד עלי ספרד שנמצאו בגניזה הקהירית, מחברה, האבן עזרא, קונן על חורבנה של אגמאת במאה ה-12, כתוצאה מפרעות אל-מוואחידון.[2]
כאמור, מקור משנת 1860 מוסר כי התגוררו בעיר כאלף יהודים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עיקרו של הערך לקוח מוויקיפדיה האנגלית ומויקינתונים.
- ^ חיים זאב הירשברג תולדות היהודים באפריקה הצפונית חלק ראשון עמוד 348. וראו בדף: איך נחרב המערב באתר: ויקיטקסט.
