אגודת סטודנטים

אגודת סטודנטים, נקראת לפעמים גם התאחדות סטודנטים, היא ארגון המוקם על ידי סטודנטים במוסד אקדמי, על מנת לדאוג לזכויותיהם, רווחתם וטובתם של הסטודנטים, ועל מנת להגן במשותף על האינטרסים המשותפים להם ומטרותיהם המשותפות.

מרבית אגודות הסטודנטים מוקמות ומופעלות על ידי קבוצת סטודנטים שלומדים באותו מוסד שבו קמה ופועלת האגודה. ראשי האגודה נבחרים בבחירות דמוקרטיות על ידי כלל הסטודנטים החברים באגודה. באגודות סטודנטים רבות, חברי האגודה, שהם מרבית הסטודנטים הלומדים במוסד האקדמי, משלמים דמי חבר שנתיים, והתקציב מחולק בהתאם להקצאות שנקבעות בישיבות תקציב של האגודה.

פעמים רבות, בעיקר במשטרים דמוקרטיים, האגודה עוסקת גם בעניינים פוליטיים לאומיים שלא קשורים ישירות לסטודנטים. כך הופכים הסטודנטים לגוף חברתי פעיל במישור הלאומי, על ידי פעילויות שונות בקרב האוכלוסייה, הפגנות, השפעה על ממשלות ופרלמנטים במדינות שבהן הם פועלים (לדוגמה, אירועי מאי 1968 בצרפת, נגד מלחמת וייטנאם בארצות הברית וכן במקומות רבים נוספים בעולם). לא אחת, אגודות סטודנטים מהוות כר פורה להתפתחותם של פוליטיקאים צעירים, ואלה, לאחר שצברו ניסיון בפוליטיקה באגודת הסטודנטים, עוברים לזירות מתקדמות יותר.

עם זאת, המטרה העיקרית של אגודת סטודנטים היא לדאוג לשיפור תנאיהם של הסטודנטים (כגון מעונות סטודנטים, קפיטריות וכו'), לייצוג הולם של הסטודנטים מול הנהלת המוסד האקדמי שבו הם לומדים (עזרה בערעור על החלטות הדרג האקדמי והמנהלי באוניברסיטה, ייצוג משפטי לסטודנט מול האוניברסיטה וכו'), לארגון פעילויות לרווחת הסטודנטים (כגון מסיבות, ירידים), ליצירת איגוד כלכלי של הסטודנטים על מנת להקנות להם הנחות ולחזק את כוחם הכלכלי וכו'.

במקרים רבים, אגודות סטודנטים במוסדות אקדמיים נפרדים מאוגדות בעצמן באגודות־על, כגון אגודות והתאחדויות סטודנטים מחוזיות או ארציות. מנגנון פוליטי זה מאפשר לעיתים לאגודות לטפל במטרות המשותפות לכל הסטודנטים במספר מוסדות לימוד באותו אזור או באותה מדינה, באמצעות יצירת גוף־על גדול יותר ובעל כוח רב יותר מאשר הגופים המקומיים.

בשנת 1946 בפראג הוקם International Union of Students. בתחילת המאה ה-21 הוא כלל 155 ארגונים מ-112 מדינות ואיגד בתוכו כ-25 מיליון סטודנטים. לאחר כ-60 שנות פעילות הוא סיים את פעילותו. מאז היו יוזמות להקמת ארגון בין-לאומי חדש שטרם הצליחו.

מקורות הכנסה

מקורות ההכנסה העיקריים של האגודות הם:

• דמי רווחה - במוסדות אקדמיים רבים נגבים מהסטודנטים, בנוסף לשכר הלימוד, גם דמי רווחה. תשלומים אלה נגבים על ידי המוסד, וחלקם מועבר על ידי הנהלת המוסד לאגודת הסטודנטים, בהיותה ספקית של חלק משירותי הרווחה שניתנים במוסד. בדרך כלל העברת הכספים מעוגנת בהסכם בכתב בין הנהלת המוסד לאגודה, שבו מתחייבת האגודה לספק שירותים מסוימים תמורת הכספים שמועברים אליה. תשלום דמי הרווחה הוא תשלום רשות, אך הרוב המכריע של הסטודנטים בוחר לשלם אותו, מאחר שאי התשלום גורר אחריו מניעת שירותי רווחה רבים הניתנים על ידי המוסד ועל ידי האגודה.
• דמי חבר - ישנן אגודות סטודנטים שבוחרות לגבות דמי חבר שנתיים מהסטודנטים החברים בהן, וזאת במקום או בנוסף לקבלת הכספים מדמי הרווחה. עם זאת, מרבית האגודות מעדיפות שלא לגבות דמי חבר ולהסתפק בכספי דמי הרווחה, הן משום מורכבותו של מנגנון גביית הכספים והן בשל החשש כי גביית דמי חבר תפחית משמעותית את מספר הסטודנטים שיבקשו להיות חברים באגודה.
• כספים המתקבלים מחברות בנות - בהיותן של האגודות מלכ"ר, נמנעת מהן האפשרות לבצע בעצמן פעולות כלכליות או מסחריות, ועל ידי כך לתרגם למונחים כספיים את המוניטין שלהן ואת כוחם הכלכלי של הסטודנטים החברים בהן. לשם כך מקימות רבות מהאגודות חברות בנות, אשר דרכן מתבצעת הפעילות הכלכלית של האגודות. חלק ניכר מרווחיהן של החברות מועברים לאגודות ומשמשים אותן למימוש מטרותיהן.

פעילויות ושירותים עיקריים

כאמור, אגודות הסטודנטים פועלות במגוון רחב של נושאים, הנוגעים במכלול חייהם של הסטודנטים. השירותים העיקריים שמספקות האגודות לחבריהן הם:

• פתרון בעיות אקדמיות, החל מרמת הקורס הבודד ועד לרמת המוסד בכללותו.
• ייצוג הסטודנטים בבית הדין המשמעתי של המוסד האקדמי.
• בנק בחינות, שבו יכולים הסטודנטים לקבל בחינות משנים קודמות.
• הפקת מקראות ופתיחת קורסי עזר ומרתונים מסובסדים לקראת הבחינות.
• חלוקת מלגות לחברי האגודה, על בסיס סוציו-אקונומי ועל בסיס מעורבות חברתית.
• הפקת אירועי תרבות ובידור ברחבי הקמפוס, דוגמת הפנינג פתיחת שנת הלימודים, יום הסטודנט, תערוכות והופעות של אומנים, עיתון האגודה וכו'.
• ייעוץ משפטי וייעוץ מס הניתנים לסטודנטים ללא תשלום על ידי עורכי דין ורואי חשבון מטעם האגודה.
• ביטוח הסטודנטים בביטוח תאונות אישיות.

אגודות סטודנטים בישראל

לוגו אגודת הסטודנטים באריאל

סמל אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע

לוגו אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן (עד שנת 2015)

כמעט בכל מוסד אקדמי בישראל פועלת אגודת סטודנטים. האגודות פועלות כמלכ"ר ומאוגדות כעמותות.

המטרות העיקריות של האגודות זהות, לרוב, למטרות הכלליות של אגודות סטודנטים בשאר העולם, קרי: ייצוג ענייני הסטודנטים מול הנהלת המוסד האקדמי, פעולות למען רווחתם וטובתם של הסטודנטים במוסד וטיפול במכלול הנושאים הנוגעים לחייהם של הסטודנטים, במישורים האקדמיים, החברתיים, הכלכליים והציבוריים.

מנהיגי וראשי האגודות נבחרים על ידי ציבור הסטודנטים חברי האגודות, בבחירות שנערכות אחת לשנה או שנתיים. לאור גודלן של האגודות, בדרך כלל הסטודנטים עצמם בוחרים באספת נציגים, המורכבת מנציגי חוגים, פקולטות או קמפוסים, וחברי האספה הנבחרים מתכנסים לאחר מכן ובוחרים את יושב ראש האגודה ואת שאר חברי ועד האגודה. המתמודדים לתפקידים באגודה הם לרוב חברי תאי סטודנטים, אך לפעמים גם סטודנטים עצמאיים.

מאבקים

נציג אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה, מחאת הדיור, 2011

בשנים שבהן החליטו ממשלות להעלות את שכר הלימוד או להפר הבטחות שהובטחו לסטודנטים, פעלו אגודות הסטודנטים להשבתת הלימודים במרבית מוסדות ההשכלה הגבוהה הגדולים בארץ, ואף להפגנות אלימות ועימותים עם המשטרה, לשם הסבת תשומת הלב הציבורית לעניין. כך היה, למשל, במאבק הסטודנטים להפחתת שכר הלימוד בשנת 1998, וכן במאבק הסטודנטים בשנת 2007 נגד הקמתה של ועדת שוחט.

עם זאת, בשנים האחרונות נמתחה ביקורת^{[דרוש מקור]} על הסטודנטים שהם מתעוררים למאבקים עיקשים רק כאשר מדובר בשכר הלימוד שלהם, ושאינם מעורבים בעניינים לאומיים, כמו במקומות מסוימים בשאר העולם, שבהם היה בכוחן של הפגנות סטודנטים לשנות החלטות היסטוריות של ממשלותיהם, כגון בארצות הברית ובמערב אירופה בשנות השישים ושנות השבעים של המאה ה-20, שבהן מחו הסטודנטים נגד המשטר במדינותיהם.

הכרה רשמית באגודות הסטודנטים בישראל ובמעמדן

הכרה רשמית ראשונה באגודות הסטודנטים ובמעמדן הייתה בדו"ח ועדת מלץ משנת 1996. בדו"ח, שעסק בקביעת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, נקבע כי תשלומים נלווים לשכר הלימוד, דוגמת דמי רווחה ואגרת שמירה, יהיו תשלומי רשות, אותם יהיה ניתן לגבות אך ורק בהסכמה בין הנהלת המוסד האקדמי לאגודת הסטודנטים של המוסד.

בחוק זכויות הסטודנט, שנחקק בשנת 2007, יש בפעם הראשונה התייחסות של המחוקק הישראלי לאגודות הסטודנטים. סעיף 1 לחוק מגדיר מהי אגודת סטודנטים: גוף הנבחר על ידי הסטודנטים בהתאם להוראות החוק. החוק מטיל חובה על המוסד האקדמי לאפשר את קיומן של בחירות לאגודת הסטודנטים במוסד (סעיף 20 לחוק). על אגודת הסטודנטים לפעול בהתאם לתקנון שתקבע ושיפורסם לכלל הסטודנטים במוסד (סעיף 21). כמו כן, נקבע כי ועדת הערעורים על החלטות ועדת המשמעת תורכב מנציגי סגל ההוראה ומנציגי אגודת הסטודנטים במוסד (סעיף 18).

פוליטיקאים ואישי ציבור שהחלו את דרכם באגודות הסטודנטים

לא מעט פוליטיקאים ואישי ציבור - ראשי עיריות, חברי כנסת ושרי ממשלה - החלו את פעילותם הציבורית באגודות הסטודנטים. ביניהם ניתן למנות את רוני מילוא, לימור לבנת, סילבן שלום, מיכאל איתן, צחי הנגבי, חיים רמון, מיכאל רייסר, יונה יהב, משה עמירב, איתן כבל, מיכאל קליינר, גילה גמליאל, אלכס מילר, בועז טופורובסקי, יאיר רביבו, איציק שמולי, נעמה לזימי ורם שפע.

ארגוני גג

בעבר אגודות הסטודנטים עצמן היו מאוגדות בשני ארגוני גג סטודנטיאליים: התאחדות הסטודנטים בישראל, שבה היו חברות בעיקר אגודות הסטודנטים של האוניברסיטאות ושל המכללות הגדולות, וארגון הסטודנטים בישראל, שבו היו חברות אגודות הסטודנטים של המכללות הקטנות. ב-2009 ארגון הסטודנטים התאחד לתוך התאחדות הסטודנטים וחדל לפעול כגוף נפרד. נכון ל-2010 חברות בהתאחדות הסטודנטים מעל 60 אגודות הסטודנטים הקיימות בישראל.

ראו גם

• מועצת תלמידים
• תא סטודנטים
• אחווה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אגודת סטודנטים בוויקישיתוף

• מועצות סטודנטים, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אוסף פרסומים של ארגוני סטודנטים בישראל, בספרייה הלאומית
• אגודת הסטודנטים הארצית באתר התאחדות הסטודנטים