אברם בונאצ'יו

אברם בונאצ'ו
Avram Bunaciu
לידה	11 בנובמבר 1909; גורבה, כיום יישוב בכפר שיקולה, מחוז ארד, טרנסילבניה, אז בחבל פרטיום, בממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	28 באפריל 1983 (בגיל 73); בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה
מדינה	רומניה
השכלה	אוניברסיטת קלוז'
תקופת הפעילות	מ-1935
מעסיק	אוניברסיטת בוקרשט
תפקיד	שר החוץ של רומניה (23 בינואר 1958–20 במרץ 1961)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הרומנית
השקפה דתית	יווני-קתולי אחר כך אתאיסט
פרסים והוקרה	אות המסדר הכוכב של רומניה; אות המסדר טודור ולדימירסקו; מסדר העמל; אות המסדר 23 באוגוסט ;

אברם בוּנאצ'ו (ברומנית: Avram Bunaciu מבטאים "בוּנאצ'וּ";‏ 11 בספטמבר 1909 – 28 באפריל 1983) היה משפטן ופוליטיקאי קומוניסטי רומני. נמנה עם האקדמאים מסביבו של גאורגה גאורגיו-דז' שפעלו בהנהגת השלטון של "הדמוקרטיה העממית" הקומוניסטית ברומניה. כתובע היה מעורב במשפטים נגד פושעי מלחמה ברומניה אחרי מלחמת העולם השנייה, כמו כן במשפטים הפוליטיים ובדיכוי הסטליניסטי במדינה. כיהן כשר המשפטים של רומניה מ-25 במרץ 1948 עד 3 בספטמבר 1949 וכשר החוץ של רומניה מ-11 בינואר 1958 עד 20 במרץ 1961. בשנים 1954-1953 כיהן כרקטור אוניברסיטת בוקרשט. בשנים 1975-1948 בונאצ'ו נבחר כחבר בפרלמנט הרומני של אז, האספה הלאומית הגדולה.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

נולד ב-1909 למשפחת איכרים ביישוב גורבה (Gurba), בכפר שיקולה, במחוז ארד בטרנסילבניה, אז בתחומי ממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.^[1] אביו רשום בתעודות הלידה בהונגרית כיאנוש בונאץ' Bunacs János (ברומנית - יואן בונאצ'ו Ioan Bunaciu, שנודע בכפר כ"יואן הבן של מרקו" Ioan a Marcului) ושם אמו - רבקה ברגיאן Bergyán Rebeka,(ברומנית כנראה Raveca Berghian) מאמינים בנצרות היוונית-קתולית.^[2] כמו רוב רובם של בני הכפר. היו לו שלוש אחיות (פלוארה, מריוצה, רבקה) ושלושה אחים שרדו (פליצה או פאבל, יון ופטרה),^[2] איכרים חרוצים שנרתעו מהפוליטיקה של המשטר הקומוניסטי.^[1] על אמו של בונאצ'ו, רבקה, נודע במקורות אחדים, שהייתה חברה בקהילה הבפטיסטית^[3] בן כפרם, יואן בונאצ'ו כיהן ב-1988-1970 כמנהל הסמינר התאולוגי הבפטיסטי בבוקרשט. ^[4]

ימי מלחמת העולם הראשונה היו קשים עבור המשפחה. האב והאח הגדול נשלחו למלחמה במסגרת הצבא האוסטרו-הונגרי, בעוד אח אחר, פאבל, שנשאר בבית, מת משפעת. החל מ-1922 בונאצ'ו למד בבית הספר התיכון "סמואיל וולקן" בעיירה ביוש שמומן על ידי הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית, ^[5] אחר כך, עד שנת 1938, למד משפטים באוניברסיטת קלוז'

פעילותו הפוליטית והמשפטית לפני מלחמת העולם השנייה

עוד כסטודנט נמשך על ידי האידיואולוגיה השמאלית ועזב את האמונה הדתית. עוד ב-1931 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית בסניף אינאו. קרא את העיתונים הסוציאל-דמוקרטיים "סוצ'יאליזמול", "סטנגה" ("השמאל"), "רוויסטה סוצ'יאלה" ו"לומיה מונצ'יטוריאסקה" ("עולם הפועלים" ). ב-1938 התחתן בונאצ'ו עם הצעירה היהודיה נעמי נוסבאכר, שאהדה גם כן את התנועות השמאליות. אחרי תקופת סטאז' בבית הביטוח הסוציאלי בקלוז', ביולי 1938 השתקע בונאצ'ו בבוקרשט. בעידודו של למנהיג המפלגה, איליה מוסקוביץ',הקים בונאצ'ו את ארגון הנוער של הסוציאל-דמוקרטים ועמד בראשו. על אף רגשי ההערכה כלפי מוסקוביץ', גאורגה גירגורוביץ' ולותאר רדצ'אנו, התאכזב בונאצ'ו מהר מהסוציאל-דמוקרטים והתחיל לאהוד את המפלגה הקומוניסטית. כעורך דין בלשכת בוקרשט ליווה את עורך הדין יון גאורגה מאורר כסנגור של קומוניסטים במשפטים בתקופה שבין מלחמות העולם. השיג עבור הקומוניסטית הגנה על ידי סנגורים מפורסמים כמו פטרה פאנדריה (מרקו) ואיסטראטרה מיצ'סקו.

פעילותו בימי מלחמת העולם השנייה ובימי משטר אנטונסקו

ב-1939 הסתיר בית דפוס קומוניסטי וב-1941 התקבל ללשכה המשפטית של הארגון "ההגנה הפטריוטית" (Apărarea Patriotică) שהיה קשור לקומוניסטים. בשנת 1941 חזר עם אשתו לכפר הולדתו, גורבה, בין היתר, כדי להגן על אשתו מפני האלימות האנטישמית בבוקרשט. אולם גם שהותה בכפר הייתה אסורה בגלל מוצאה ואחרי שהות בעיר, באינאו, אושר להם לשוב לבוקרשט. בנובמבר 1943-אפריל 1944 נעצר בונאצ'ו בגלל פעילותו הפוליטית המחתרתית.

מעורבותו במשפטים בתום מלחמת העולם השנייה

אחרי ההפיכה ב-23 באוגוסט 1944, בשנים 1944 - 1945 בונאצ'ו היה חבר מועצת לשכת עורכי הדין של מחוז אילפוב (הכולל את בוקרשט) ו בפברואר-נובמבר 1945 היה תובע ראשי בבית הדין העממי ששפט נאשמים בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות במהלך השלטון הפאשיסטי-צבאי ברומניה אחרי 8 בפברואר, לפי מקורות אחרים, בין 30 במאי - 3 ביוני 1945 היה תובע ציבורי יחד עם התובעים אלכסנדרה סידורוביץ', קונסטנטין ויקול ויון ד. יואן, במשפטם של שלושה מתוך 14 נאשמים ב"קבוצת העיתונאים הפשיסטים" "האשמים באסון המדינה". היה מדובר ב-סטליאן פופסקו (שלא בנוכחותו), פמפיל שייקארו (שלא בנוכחותו), רומולוס סאישאנו, איליה רדולסקו (שלא בנוכחותו).^[6]^[7]

ב-19-13 ביוני 1946 יחד עם דומיטרו סראקו היה בונאצ'ו תובע במשפט פשעי המלחמה בטרנסניסטריה, "קבוצת מבצעי מעשי הטבח בימפול וריבניצה".^[8] בקיץ 1945 הוטל עליו לארגן ואת בית הדין העממי של קלוז' שהוקם ב-22 ביוני 1945 נגד אנשי השלטון ההונגרי האחראים לפשעים בשנים 1945-1940 בצפון טרנסילבניה. בונאצ'ו עמד בראש התביעה בבית דין זה שראשו עמד השופט ניקולאיה מאטיי. 134 מתוך 185 הנידונים נשפטו שלא בנוכחותם מכיוון שעזבו את שטח טרנסילבניה.^[9] ב-1946 בונאצ'ו חקר את יון אנטונסקו ואת מיכאי אנטונסקו שהוחזרו מהמאסר בברית המועצות כדי להישפט בהמשך בבית דין העם ברומניה. בדצמבר 1945 התמנה למזכיר כללי של משרד הפנים. בתוקף תפקיד זה היה מעורב בניהול ההוצאה להורג של ארבעה מנהיגים ואנשי צבא רומנים, פושעי מלחמה, שנידונו למוות על מעשיהם בשנים 1944-1941:המרשל יון אנטונסקו, פרופ' מיכאי אנטונסקו, פרופ' גאורגה אלקסיאנו והגנרל קונסטנטין "פיקי" וסיליו ^[10] באותה תקופה הנציג משרד הפנים בונאצ'ו נתנן הנחיות בנוגע לעליית יהודי רומניה לישראל בהוראת השר תאוהרי ג'ורג'סקו.^[11] ביולי 1946 בונאצ'ו יחד עם יועץ סובייטי היה אחראי על "המלכודת" בשדה התעופה טמדאו, שבה נעצרו מנהיגי מפלגת האיכרים הלאומית יון מיכלאקה, ניקולאיה פנסקו, איליה לאזר וניקולאיה קרנדינו, בזמן שניסו להימלט בטיסה למערב באופן בלתי חוקי. זה היה הצעד הראשון בדרך לחיסול המפלגה הזאת. בהמשך היה בונאצ'ו מעורב אישית בחקירתם ומשפטם של מנהיגי מפלגת האיכרים הלאומית ופעיליה, כולל יוליו מאניו וקורנליו קופוסו.^[12] ב-1948 היה מעורב בונאצ'ו במשפט של הפסיכולוג ניקולאיה מרג'יניאנו, פרופסור באוניברסיטת בוקשרט שנידון למאסר באשמת שוא של ריגול לטובת ארצות הברית.^[1]

שר המשפטים ושר החוץ במשטר הקומוניסטי. תפקידיו בהייררכיה הקומוניסטית

בקונגרסה הקמת מפלגת הפועלים הרומנית בפברואר 1948 נבחר בונאצ'ו כחבר משנה של הוועד המרכזי של המפלגה, שהייתה גלגול חדש של המפלגה הקומוניסטית, שהפכה לשלטת. ב-1955 נבחר כחבר מלא של הוועד המרכזי של המפלגה, ומילא תפקיד זה למשך שני עשורים. בין הצווים שחתם יש לציין בדצמבר 1948 את ביטול פולחן הדת הנוצרית היוונית-קתולית שהייתה דת בני משפחתו.^[13] המשיך ברפורמת המערכת המשפטית שהתחיל פטרשקאנו, שהקדישה את התפקיד השליט של מפלגת הפועלים בתחום המשפט. היה בהמשך סגן שר החוץ לצדה של אנה פאוקר. ב-1952 כשפאוקר הודחה לא רצה להוקיע אותה והועבר לתפקיד של רקטור אוניברסיטת בוקרשט.

לאחר הדחתו של לוקרציו פטרשקנו שאותו העריץ, בפברואר 1948, מונה בונאצ'ו לתפקיד שר המשפטים של רומניה למשך שנה וחצי. מאוחר יותר חזר לתפקיד זה זמנית לשלושה שבועות בתקופות מעבר בשנים 1957 ו-1958. משנת 1954 היה בונאצ'ו מזכיר האספה הלאומית הגדולה של רומניה (הפרלמנט הקומוניסטי) ובהמשך שר חוץ בין השנים 1958–1961. בזמן כהונתו כשר החוץ ההנהגה הקומוניסטית הרומנית שכנעה את מנהיגי ברית המועצות לעבצע את נסיגת הכוחות הצבאיים והיועצים הצבאיים הסובייטיים מרומניה. ב-21 במרץ 1961 - 21 באוגוסט 1965 מילא בונאצ'ו את התפקיד של סגן יושב ראש מועצת המדינה וב-1965 השתתף בעריכת חוקת רומניה משנת 1965. כמזכיר נשיאות האספה הלאומית הגדולה, ב-1956 שלח לגאוגיו-דז' תזכיר שבו הציג את תפקידי הרשויות של השלטון והציע הגדלת חשיבות הפרלמנט, כולל על ידי עליית ההתכנסויות שלו, הפסקת השימוש בצווים, וכו'.^[14] ב-21 באוגוסט 1965 נבחר ליושב ראש הוועדה לחוקה, מעין בית דין חוקתי, תפקיד שאותו מילא עד 1969. בסוף חייו ברישומים למגירה הביע בקורת כלפי השלטון הקומוניסטי, כולל שלטון הזוג ניקולאה צ'אושסקו ואלנה צ'אושסקו.^[15] אחרי מותו של גאורגיו-דז' בין התאריכים 19 במרץ ו-24 במרץ 1965, לתקופה של 5 ימים בלבד, היה ראש זמני של מועצת המדינה. בשנת 1975 פרש בונאצ'ו לגמלאות.^[16]

הוא מת ב-1983 בעקבות אירוע מוחי. הובא לקבורה בבית הקברות ספנטה וינר בבוקרשט.^[15]

חייו הפרטיים

בונאצ'ו התחתן ב-1938 בעיר קלוז' עם נעמי נוסבאכר, יהודיה דוברת הונגרית, בת של בעל חנות, שאהדה גם היא את תנועות השמאל. לזוג נולדו שני ילדים:אדריאן ודוינה פיזיקאית. התגוררו שנים רבות ברחוב הרסטראו בבוקרשט, ברובע "האביב" המאוכלס בחברי הנומנקלטורה. שני ילדיו עזבו את רומניה הקומוניסטית בימי השלטון של ניקולאה צ'אושסקו.^[15]

הספקולציות בתקשורת סביב פרטיו האישיים

אתרי אינטרנט וספרות שמקורה בחוגי הימין הקיצוני ברומניה ובמזרח אירופה ייחסו לאברם בונאצ'ו מוצא יהודי, תוך טענה מופרכת כי שמו המקורי היה כביכול "אברהם גוטמן".^[17]^[18]^[19]במציאות רק אשתו, נעמי נוסבאכר הייתה יהודיה.

לקריאה נוספת

Liviu Ţăranu - Avram Bunaciu. Biografie – reflecţii – corespondenţă, Editura Enciclopedică, București 2011.(ברומנית),

(ליביו צראנו - עורך - אברם בונאצ'ו. ביוגרפיה - הרהורים - התכתבות)

Ioan Tuleu, Viorel Roman, Mircea Grec art. Bunaciu Avram - intelectualul comunist în Personalităţi şiculane (ed: Ioan Matiuţ) Mirador. Arad, 2014 ISBN 978-973-164-173-7
, Ilie Oană - Tribunalul Poporului - instrument al justiției proletare Muzeul Național de Istorie a României XV, I 2003 București

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברם בונאצ'יו בוויקישיתוף

Muzeul National de Istorie a Romaniei XV I 2003, București (יואן וואנה - בית דין העם - כלי המשפט הפרולטרי, בטאון המוזאון הלאומי של תולדות רומניה, ט"ו I 2003 בוקרשט)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Doina Jela Lexiconul negru - Unelte ale represiunii comuniste Humanitas, București, 2001 דוינה ז'לה - הלקסיקון השחור - מבצעי הדיכוי הקומוניסטי הוצאה לאור הומניטס, בוקרשט, 2001
^ ¹ ² Tuleu et al עמ' 62
^ אתר הברית האוונגלית ברומניה
^ Marius Silveșan 24.10.2011 מאמר רוויו על ספר הביוגרפיה של אברם בונאצ'ו באתר הברית האוונגלית ברומניה "היסטוריה אוונגלית"
^ Tuleu et al עמ' 63
^ I.Oană 2003 עמ' 430
^ באתר הרומני descopera מאי 2023
^ I.Oană 2003 עמ' 431
^ באתר יד ושם - משפטי פושעי המלחמה
^ באתר ריו רומניה, סוכנות החדשות ראדור - עדויות ברניו רומניה, של הלטננט מירצ'ה הרסקו והקצין הסובייטי קונסטנטין פופוביץ' 24.8.2015
^ https://www.observatorcultural.ro/articol/emigrarea-un-reflex-de-]pastrare-a-identitatii/ על ההגירה - מאת מריוס אופריה בכתב העת "אבסרבטור קולטוראל" מס.101 29 בינואר 2002]
^ ראיון עם קורנליו קופוסו באתר Press One
^ כתבה על תוכנית על השוד הקומוניסטי הגדול. התיק "מורשת" בערוץ הטלוויזיה digi24
^ Tuleu et al עמ' 66
^ ¹ ² ³ Tuleu et al עמ' 69
^ Tuleu et al עמ' 67
^ [1] האתר "ארכונטולוגיה" על מנהיגי ארצות העולם - לזכר חואן חורחה שפר 2023-1999
^ אתר הקונספירציה האנטישמי הפולני "ז'ידוקומונה" מתורגם לרומנית ומצוטט באתר "אקדמיה"
^ ציטוט מאלמנתו של אנטונסקו, מריה במאמר עליה בסדרת הכתבות, "תיקי ההיסטוריה" יוליאן קיטה 30.1.2011באתר הרומני ziare

[דו-1] ¹ ² ³ Doina Jela Lexiconul negru - Unelte ale represiunii comuniste Humanitas, București, 2001 דוינה ז'לה - הלקסיקון השחור - מבצעי הדיכוי הקומוניסטי הוצאה לאור הומניטס, בוקרשט, 2001

[טו-2] ¹ ² Tuleu et al עמ' 62

[3] אתר הברית האוונגלית ברומניה

[4] Marius Silveșan 24.10.2011 מאמר רוויו על ספר הביוגרפיה של אברם בונאצ'ו באתר הברית האוונגלית ברומניה "היסטוריה אוונגלית"

[טו63-5] Tuleu et al עמ' 63

[6] I.Oană 2003 עמ' 430

[7] באתר הרומני descopera מאי 2023

[8] I.Oană 2003 עמ' 431

[9] באתר יד ושם - משפטי פושעי המלחמה

[10] באתר ריו רומניה, סוכנות החדשות ראדור - עדויות ברניו רומניה, של הלטננט מירצ'ה הרסקו והקצין הסובייטי קונסטנטין פופוביץ' 24.8.2015

[11] ttps://www.observatorcultural.ro/articol/emigrarea-un-reflex-de-]pastrare-a-identitatii/ על ההגירה - מאת מריוס אופריה בכתב העת "אבסרבטור קולטוראל" מס.101 29 בינואר 2002]

[12] ראיון עם קורנליו קופוסו באתר Press One

[13] כתבה על תוכנית על השוד הקומוניסטי הגדול. התיק "מורשת" בערוץ הטלוויזיה digi24

[טו66-14] Tuleu et al עמ' 66

[טו69-15] ¹ ² ³ Tuleu et al עמ' 69

[טו67-16] Tuleu et al עמ' 67

[17] [1] האתר "ארכונטולוגיה" על מנהיגי ארצות העולם - לזכר חואן חורחה שפר 2023-1999

[18] אתר הקונספירציה האנטישמי הפולני "ז'ידוקומונה" מתורגם לרומנית ומצוטט באתר "אקדמיה"

[19] ציטוט מאלמנתו של אנטונסקו, מריה במאמר עליה בסדרת הכתבות, "תיקי ההיסטוריה" יוליאן קיטה 30.1.2011באתר הרומני ziare

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]