יחסי ארגנטינה–סין
| יחסי ארגנטינה–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| ארגנטינה | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,780,400 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 45,761,159 | 1,417,968,458 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 640,591 | 17,794,782 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,999 | 12,549 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה עממית |
יחסי ארגנטינה–סין הם יחסי החוץ בין הרפובליקה הארגנטינאית לרפובליקה העממית של סין. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-19 במרץ 1972. עד אז ארגנטינה הכירה רק ברפובליקה של סין.
ארגנטינה מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג ושלוש קונסוליות כלליות בהונג קונג, גואנגג'ואו ושאנגחאי. מאידך, סין מחזיקה בארגנטינה שגרירות בבואנוס איירס בלבד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ואו אנלאי הסיני, במהלך הנהגתו של מאו טדונג, ניווט את היחסים הראשונים בין סין לאמריקה הלטינית על ידי עידוד קשרים ידידותיים שהובילו בסופו של דבר ליחסים דיפלומטיים. פיתוח היחסים הדיפלומטיים של סין ואמריקה הלטינית היה אינטרס לפתח קשרים תרבותיים וכלכליים. ארגונים ללא קשר לממשלות של מדינות אמריקה הלטינית נוצרו כדי לסייע בחיזוק הקשר בין סין לאמריקה הלטינית. החל משנת 1970, עד 1974, סין פיתחה בהצלחה יחסים דיפלומטיים עם 12 ממדינות אמריקה הלטינית. חמישה מהם בחלקו המוקדם של ארבע השנים הם ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, מקסיקו וונצואלה. היחסים הדיפלומטיים נורמלו בשנת 1972, תחת נשיאותו של אלחנדרו לנוס. בשנת 1973 הובילה איסבל פרון משלחת בסין כשליחה הרשמי של המפלגה החוסטיסיאליסטית.[1] בשנת 1980, הגנרל חורחה רפאל וידלה היה הנשיא הארגנטינאי הראשון שביקר בסין.[2] כדי שסין ואמריקה הלטינית ירחיבו את קשריהן הדיפלומטיים, סין יצרה ארבעה מושגים קשורים זה בזה - "שלום, תמיכה הדדית, תועלת הדדית ופיתוח שיתופי פעולה." אחד ממוצרי הייצוא העיקרי של ארגנטינה הוא פולי סויה ומוצרים הקשורים לסויה. הממשלה הארגנטינאית בשנת 2002 בהנהגתו של אדוארדו דואלדה אכפה מיסים גבוהים על יצוא סויה, וממשלו של נסטור קירשנר הכפילה את הסכום הזה.
בנובמבר 2004 נסע קירשנר לבייג'ינג כדי להתייחס לשיתופי הפעולה של סין וארגנטינה בהשקעות עתידיות.[3]
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני גורמים להשפעה כלכלית בארגנטינה הם ההגירה של סין, והיצוא והיבוא. כ-64% מהאדמות החקלאיות בארגנטינה שמורות לייצור סויה.[4] מאז 2010 הפכה ארגנטינה ליצואנית העיקרית של מוצרי סויה ושמן סויה. אחוז מוצרי הסויה ושמן הסויה בארגנטינה נע בין מעל 40% (מוצרי סויה) ו-60% (שמן סויה) מהייצור העולמי. כדי להרחיב את ההכנסה הקולקטיבית של ארגנטינה מחויבים סויה (ופריטים הקשורים לסויה) בסך 35% משוויה; רוב הרווחים הללו הם 5% מההכנסה הקולקטיבית של ארגנטינה בייצוא סויה. המגזר הפיננסי של ארגנטינה חווה שינויים ביצוא סויה מאז תחילת שנות האלפיים.
עם השפעת סין באמריקה הלטינית בתקופה מוקדמת זו, מדינות שחלק מארגון מרקוסור חוו גם שינויים בהערכות הסחר שלהן.[5] שיעור ייצור הסויה של חמש מדינות דרום אמריקה החברות במרקוסור צמח ב-221.4% בשנים 1995–2010. ארגנטינה היא אחת משותפות המסחר העיקריות של סין בדרום אמריקה; המסחר בין שתי המדינות מסתכם בכמעט 13 מיליארד דולר. לפני שנת 2008 כמות הייצוא של ארגנטינה שנשלחה לסין הסתכמה ב-5.796 מיליארד דולר, והיבוא מסין לארגנטינה הסתכם ב-7.649 מיליארד דולר.[6] חילופי הסחר בין ארגנטינה לסין הראו יצוא של 80% של מוצרי סויה לסין מארגנטינה, ויצוא תעשייתי סיני הסתכם בכ-98.9% מייבוא ארגנטינה. במהלך המשבר הכלכלי של 2008, כשהמיתון הקטין את רווחי היבוא והיצוא ברחבי העולם, סין הצליחה לשמור על עקביות כלכלית, והוכרה כמעצמה עולמית מה שהשפיע ישירות על היחסים עם ארגנטינה.[7] בשנת 2008, כאשר הסחר בארגנטינה לסין הגיע ל -6,379 מיליון דולר, בתחום ייצוא מוצרי סויה לסין מארגנטינה. מוצרי סויה שעובדו כבר נאסרו בשוק הסיני בגלל תעשיית ריסוק הסויה התחרותית של סין.
סך ההשקעה של ארגנטינה בייצוא סויה עמד על כ-214 מיליון דולר בשני העשורים האחרונים וגדלה ל-5.55 מיליארד דולר. אירוע זה הוביל לגירעון הסחר הדו-צדדי של ארגנטינה בין השנים 2007–2014 בהיקף של 24,164 מיליון דולר.[8] במהלך שני העשורים הללו, האסטרטגיות הכלכליות של ארגנטינה היו אידיאליות לייצור פולי סויה שהתרחבו מ-12 מיליון טון בשנת 1995, ל-52.6 מיליון טון בשנת 2010.[9] גירעון הסחר בארגנטינה שהוביל לגידול בשותפות הסחר של ארגנטינה. בשנת 2012 הייתה הודו יבואנית חשובה של שמן סויה ארגנטינאי, ואחריה סין, כמה מדינות אירופה, איראן ופרו. בשנת 2013 דורגה ארגנטינה במקום השלישי בייצור סויה העולמי, אחרי ברזיל וארצות הברית. כמות ייצור הסויה בארגנטינה הסתכמה בכ-18% ברחבי העולם.
כאשר הסחר בין סין לארגנטינה גבר לאחר הגירעון הראשוני, סין החלה להפנות את תשומת ליבם לשווקים המקומיים של ארגנטינה ולתשתיות. סין השקיעה בפרויקטים גדולים בארגנטינה כמו כבישים, מסילות ברזל ונמלי שילוח כדי להגדיל את רווחיות הייצוא לסין.[8] ההתעניינות הסינית בארגנטינה התמקדה בתחומי הייצור המחוברים לייצוא לסין כמו נפט, מסילות ברזל להובלת מוצרים באזורים שונים במדינה, ותעשיית הסויה.[10] בשנת 2010 השפיעו ההשקעות הסיניות על היציבות הכלכלית של אמריקה הלטינית שהשפיעה במידה רבה על הכלכלה בארגנטינה. אחת ההשפעות של סין הייתה על ידי אספקת פריטים תעשייתיים לכלכלה הצומחת של ארגנטינה כמו: ציוד סלולרי, רדיו וטלוויזיה, ומסגרות מחשב.[3]
הגירה סינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010 המפקד הלאומי של ארגנטינה רשם 11,804 מהגרים סינים החיים בגבולותיה - 75.6% ממספר זה היו עולים מרפובליקה העממית של סין. מהגרים זרים רשאים לשהות במדינה כתושבים "קבועים", כפליטים או כתושבים "זמניים" בגלל חוק ההגירה הארגנטינאי משנת 2004. לאחר הביקור הראשוני של משלחת המשטרה הסינית בדצמבר 2011, החליטו ארגנטינה וסין יחד לחדש את הסכם שיתוף הפעולה משנת 1997 במטרה לפתור מקרי רצח ופשעים הקשורים לסחר בבני אדם וסמים.
השפעת הקהילה הסינית בחברה ובממשלת ארגנטינה התפשטה באמצעות הקמת ארגונים שהורכבו על ידי אזרחים, והקמת משרדים המייצגים חברות סיניות בעשר השנים האחרונות. ארגונים וקבוצות קהילות סיניות בארגנטינה שואפים לשפר את חינוך וקידום המדיה, כמו גם לספק מקום למשרדים נכנסים של תאגידים סיניים.
השקעות קרקעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיזמים סיניים התמקדו ברכישת אדמות בארגנטינה למשאבים וייצור מזון, המיועדים לחלוטין לרכישה סינית.[8] רפורמות נאו- ליברליות שאושרו על ידי מדינות אמריקה הלטינית מכירות בהשקעות זרות כשוות להשקעה מקומית. לאחר תוכנית הגלובליזציה הסינית משנת 1999, "Going Global", שמטרתה להרחיב הון לממשלה הסינית בקנה מידה עולמי, החלו תאגידים סיניים כמו China International Water and Electric Corporation להתמקד באגירת אדמות באמריקה הלטינית בשנת 2000. במהלך הדיון במרחבים העולמיים בארגנטינה, נקבע כי אדמות ארגנטינאיות שהושקעו בהן על ידי חברות סיניות לא ייחשבו באופן רשמי כאדמה סינית, אולם בסין תהיה שליטה על ייצור המשאבים באזור. החל משנת 2015 הדיונים על השקעות קרקע סיניות נפסקו בגלל חילוקי דעות.
יחסים ביטחוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2015, נשיא סין שי ג'ינפינג ועמיתו הארגנטינאי, כריסטינה פרננדז דה קירשנר, הודיעו על הסכמי מכירות נשק ושיתוף פעולה ביטחוני עתידניים העומדים מעבר לתחום העשוי. תוכניות אלה כוללות רכישה של ארגנטינה של 110 APCs 8 × 8 VN-1, 14 לוחמי ריבוי-מטוסי קרב JF-17 / FC-1, וחמש ספינות סיור מסוג P18 Malvinas.[11][12] אולם ממשלתו של הנשיא מאוריציו מאקרי, שנבחר בדצמבר 2015, ביטלה במהרה את רכישות הנשק מסין,[13] אשר כללה גם הקמת מתקן מעקב לוויני ליד לאס לאגאס, נויקן ; הבסיס מנוהל על ידי כוח התמיכה האסטרטגית של צבא השחרור העממי.[14][15] לדברי שגריר ארגנטינה בסין, דייגו גולאר, סין הסכימה להשתמש בבסיס רק למטרות אזרחיות.[16]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "La carta de Perón a Mao llevada por militantes que iban a entrenarse a China". 2017-07-08. אורכב מ-המקור ב-2019-07-08. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ "China, Argentina to establish strategic partnership". 2004-11-17. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ 1 2 Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 127. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 126. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ O'Connor, Ernesto A. (באוקטובר 2013). "China, Brazil and Argentina: Agricultural Trade and Development?". American Journal of Chinese Studies. 20: 99.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 126. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 125. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 124. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ O'Connor, Ernesto A. (באוקטובר 2013). "China, Brazil and Argentina: Agricultural Trade and Development". American Journal of Chinese Studies. 20: 104–105.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Laufer, Rubén (ביוני 2013). "Argentina-China: New Courses for an Old Dependency". Latin American Policy. 4: 130. doi:10.1111/lamp.12008.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "China's Military Agreements with Argentina: A Potential New Phase in China-Latin America Defense Relations". 2015-05-11. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ "Argentina turns to China for arms supply". Nikkei. 2015-04-09. אורכב מ-המקור ב-2020-02-10. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ "Could China Help Ignite a Second War over the Falkland Islands?". 2018-09-14. אורכב מ-המקור ב-2019-06-21. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ "China Builds Space-Monitoring Base in the Americas". 2016-05-24. אורכב מ-המקור ב-2020-02-10. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ "China's military-run space station in Argentina is a 'black box'". Reuters. 2019-01-31. אורכב מ-המקור ב-2020-04-07. נבדק ב-2020-01-07.
- ^ Londoño, Ernesto (28 ביולי 2019). "From a Space Station in Argentina, China Expands Its Reach in Latin America". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2020. נבדק ב-23 במאי 2020.
{{cite news}}: (עזרה)
