אינדירה גנדי

אינדירה גנדי
इन्दिरा प्रियदर्शिनी गान्धी
לידה	19 בנובמבר 1917; אללהאבאד, הודו
נרצחה	31 באוקטובר 1984 (בגיל 66); ניו דלהי, הודו
מדינה	הודו
מקום קבורה	ראג' גהאט
השכלה	סאמרוויל קולג', אוקספורד; בית ספר בדמינטון; אוניברסיטת ויסווה-בהרטי; Patha Bhavana ;
מפלגה	הקונגרס הלאומי ההודי
בן או בת זוג	פירוז גנדי (26 במרץ 1942–8 בספטמבר 1960)
	14 בינואר 1980 – 31 באוקטובר 1984; (4 שנים)
	→ צ'אראן סינגח רג'יב גנדי ←
	24 בינואר 1966 – 24 במרץ 1977; (11 שנים)
	→ גולזרילאל נאנדה מורארג'יי דסאי ←
	16 ביולי 1969 – 27 ביוני 1970; (347 ימים)
	→ מורארג'יי דסאי יאסחוואנטארו צ'אואן ←
	14 בינואר 1980 – 15 בינואר 1982; (שנתיים)
	→ Chidambaram Subramaniam רמזוואמי ונקטרמן ←
	30 בנובמבר 1975 – 20 בדצמבר 1975; (21 ימים)
	→ סווארן סינג בנסי לאל ←
	19 ביולי 1984 – 31 באוקטובר 1984; (105 ימים)
	→ פ.ו. נרסימהה ראו רג'יב גנדי ←
	6 בספטמבר 1967 – 13 בפברואר 1969; (שנה)
	→ M. C. Chagla Dinesh Singh ←
	27 ביוני 1970 – 4 בפברואר 1973; (שנתיים)
	→ יאסחוואנטארו צ'אואן Uma Shankar Dikshit ←
	1964–1984; (כ־20 שנה)
פרסים והוקרה
	פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1984); מסדר הזהב האולימפי (1983); העיטור הלאומי חוסה מרטי (1985); פרס לנין לשלום (1984); בהרט רטנה (1971); אזרחות כבוד של קייב; Order of the Rose ;
חתימה

אינדירה פריאדרשיני גנדי (בהינדי: इंदिरा प्रियदर्शिनी गांधी‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; נולדה בשם אינדירה נהרו; 19 בנובמבר 1917 – 31 באוקטובר 1984) הייתה פוליטיקאית הודית, מנהיגת מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, וראש ממשלת הודו השלישית בין השנים 1966–1977 ובין 1980–1984.

ביוגרפיה

אינדירה גנדי נולדה ב-19 בנובמבר 1917 באללאהבאד שבהודו הבריטית. אביה ג'ווהרלל נהרו נישא לקמלה קאול במרץ 1916, כשנה ומחצה קודם לכן. באותה תקופה היה נהרו עורך דין ופעיל עצמאות הודי שולי. במהלך ימי חייה המוקדמים התבסס אביה בהנהגת הקונגרס הלאומי ההודי, וב-1929 נבחר לנשיאו, והפך לדמות השנייה המזוהה עם תנועת העצמאות ההודית (לאחר מהאטמה גנדי). ב-1945 היה לראש ממשלת המעבר ההודית, ולאחר עצמאות הודו ב-1947 היה לראש ממשלתה הראשון, כשהוא מכהן בתפקיד עד למותו במאי 1964.

למדה באוניברסיטאות ויסווה-בהרטי שבהודו ובסומרוויל קולג' (אנ') אוקספורד באנגליה ב-1937.^[1]

ב-1941 שבה אינדירה להודו.

במרץ 1942 נישאה אינדירה לפירוז גנדי, ואימצה את שם משפחתו, כשמעתה נקראה אינדירה גנדי.^[2] אף שאין לה קרבה משפחתית למנהיג ההודי מהטמה גנדי, שם המשפחה הקנה לה יוקרה מסוימת בקרב העם. בצעירותה נפגשה פעמים רבות עם גנדי והושפעה מדרכו. בספטמבר אותה שנה נעצרה על מעורבותה בתנועת צאו מהודו.

ב-1955 מונתה גנדי לחברת בוועדה המבצעת של הקונגרס ובוועדת הבחירות של המפלגה, וב-1958 מונתה לחברת הוועדה הפרלמנטרית עליונה של הקונגרס, ובמ-1959 עד 1960 כיהנה כנשיאת המפלגה.^[2]

לאחר מות אביה ג'הוורל נהרו במאי 1964 מונתה לשרת התקשורת והמידע בממשלת לאל בהדור שסטרי, שהחליף אותו כראש ממשלה. במקביל היא נבחרה לרג'יה סבהה מאוטר פרדש.

בינואר 1966 נפטר שסטרי בפתאומיות בטשקנט, ברית המועצות לאחר הצהרת טשקנט בוועידת הפסגה שנערכה בינו לבין נשיא פקיסטן איוב ח'אן בעקבות מלחמת הודו–פקיסטן השנייה. גנדי נבחרה למועמד המפלגה להחליפו, כשהיא גוברת על מורארג'י דסאי בהפרש ניכר.^[3]

שירתה כראש ממשלה 3 תקופות כהונה רצופות מטעם מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, בשנים 1966 עד 1977 ואחר כך בין השנים 1980 עד 1984.

ב-1969 הופרשה גנדי על ידי הוועד הפועל של הקונגרס הלאומי ההודי מהמפלגה^[4], דבר שגרם למפלגה להתפצל בין תומכי המנגנון של המפלגה, שנודע כהקונגרס הלאומי ההודי (ארגון) לתומכי גנדי שנודעו כהקונגרס הלאומי ההודי (R). תומכי גנדי ניצו בבחירות ללוק סבהה ב-1971, והפלג הוכר על ידי ועדת הבחירות בהודו כמפלגת הקונגרס העיקרית.

ביוני 1975 בית המשפט הגבוה באללהאבאד הרשיע את גנדי בשימוש לרעה במנגנון הממשלתי, שימוש בשירותי משטרה לתעמולת בחירות, שימוש בשירותי ייעוץ מחבר פרלמנט מכהן במהלך הבחירות, ושימוש פרטי בתשתית החשמל הממשלתית. בית המשפט ביטל את תוצאות הבחירות במחוז בחירה של גנדי, קבע כי אינדירה גנדי צריכה לפנות את מקומה בלוק סבהה, ואסר עליה להתמודד שוב במשך שש שנים.^[5] ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט העליון של הודו בנובמבר,^[6]^[7]^[8] ובעקבות חוסר היציבות הפוליטי הכריזה גנדי על מצב חירום לאומי, הרחיבה מאוד את סמכויות הממשלה וכלאה את מרבית מתנגדיה. בבחירות שנערכו ב-1977 הובסה גנדי על ידי מורארג'י דסאי.

ב-5 באוקטובר 1977 נעצרה גנדי בחשד לשחיתות, אך שוחררה בפתוך יום לאחר שבית המשפט קבע כי אין ראיות מספיקות להחזיק אותה במעצר.^[9]

ב-22 בדצמבר 1977 הודחה גנדי מהלוק סבהה ונעצרה לשבוע ימים, לאחר שהואשמה בבזיון הפרלמנט, כשסירבה לאפשר לפקידיו לאסוף מידע על תוכניות בנה סאנג'יי (אנ') ליצור מכוניות. במהומות שפרצו נהרגו 19 איש ונעצרו יותר ממאה אלף.^[10] בינואר 1978 פרשה גנדי מהמפלגה והקימה פלג עצמאי ברשותה.^[11]

מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי זכתה ב-269 מתוך 545 מושבי הלוק סבהה בבחירות ב-1980, וגנדי שבה לראשות הממשלה^[12]. גנדי הידקה את יחסי הודו-ברית המועצות, סירבה לכונן יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל (אך קיימה עימה שת"פ ביטחוני) וב-1980 העניקה הכרה דיפלומטית לאש"ף.

ביוני 1984 השתלטו אנשי התנועה הלאומית הסיקית, שדרשו אוטונומיה פוליטית ודתית רבה יותר לאזור פונג'ב, על מקדש הזהב באמריטסר. אינדירה גנדי נתנה הוראה לצבאה להסתער בכח על המקדש ובמבצע, שנקרא "כוכב כחול", נהרגו 492 אזרחים ו-83 חיילים והמקדש עצמו נפגע קשות. במהומות בימים שלאחר מכן נהרגו אלפי מפגינים. בשל החשש הכבד מהתנקשות בחייה מצד קיצוניים סיקים כתגובה על ההסתערות על המקדש, ביקשו מקורביה להרחיק ממעונה את כל שומרי ראשה בני הדת הסיקית. עם זאת, שני שומרי ראש סיקים ותיקים ביקשו ממנה אישית להמשיך בתפקידם, ונענו בחיוב. ב-31 באוקטובר 1984, בגיל 66, בעת שיצאה ממעונה בניו דלהי, נרצחה אינדירה גנדי ביריות אקדח על ידי שני שומרי הראש.

רצח פוליטי זה לא שם קץ לשושלת בני נהרו בראשות הממשלה של הודו, ובנה הבכור רג'יב גנדי, נכדו של נהרו, נבחר אף הוא לראשות הממשלה (ונרצח גם הוא, בשנת 1991). במאי 2004 נבחרה סוניה גנדי, אלמנתו של רג'יב (ממוצא איטלקי), לראשות הממשלה, אך הודיעה שהחליטה לוותר על התפקיד, על אף שנותרה יושבת ראש מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.

הנצחה

נמל התעופה של ניו דלהי, נמל התעופה הבינלאומי אינדירה גנדי, קרוי על שמה. כך גם האוניברסיטה הגדולה בעולם, האוניברסיטה הפתוחה הלאומית ע"ש אינדירה גנדי.

בספרות, ניתן לציין את ספרו של סלמאן רושדי, "ילדי חצות", בו מתוארת גנדי באופן מעורר מחלוקת. כמו כן, את ספרו של ארווינד אדיגה "בין הרציחות", המתאר את התקופה שבין רצח אינדירה לבין רצח בנה רג'יב בהודו.