עני צם כל היום כדי שייכנס רעב לסעודת-נישואים בביתו של קרוב עשיר. כל שעה היה מסתכל בחלון, שמא בא השמש להזמינו – והשמש איננו. החשיך היום – והשמש איננו.
כפף העני את ראשו, מילא כריסו לחם וצנון ועלה על משכבו.
פתאום – קול דופק בדלת:
פתח! הנה השמש! – התנער העני, נתן אצבע לתוך גרונו, הקיא את הלחם ואת הצנון, כדי שיהא שוב מוכן לסעודה, ופתח את הדלת.
נכנס שכנו ואמר לו:
רצונך, שתילווה אלי לקידוש-לבנה?
בעד. התרגום של ליזה אולמן אמנם יותר יפה, ואולי גם מעט יותר ברור, אבל יש עליו זכויות יוצרים. (לדעתי בגלל שמדובר בתרגום מקצועי, ולא בתרגום של ויקיפד, אין צורך להביא את המקור היווני. אם זה חשוב למישהוא, אני מניח שאפשר לאתר את המקור במהדורת ניזה.