חליסה

חליסה
الحليصة

שכונת חליסה. מימין גשר רושמיה
מידע
עיר	חיפה
תאריך ייסוד	המאה ה-19
קואורדינטות	32°48′05″N 35°00′24″E
שכונות נוספות בחיפה
(למפת חיפה מוגדלת)   חליסה (למפת חיפה רגילה)   חליסה (למפת הגליל המערבי רגילה)   חליסה (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   חליסה

חליסה (בערבית: الحليصة - "אֶלְחָלִיצֶה") היא שכונה בחיפה התחתית, ממזרח לעיר התחתית. מבחינה מנהלית היא משויכת לרובע נווה שאנן שמדרום לה. השכונה יושבת בסמוך לוואדי רושמיה (נחל גיבורים), המפריד בינה לבין הדר הכרמל ממערב. בצפון-מערב היא גובלת בוואדי סאליב, בצפון בחוף שמן, במזרח בצ'ק פוסט ובדרום בשכונות נווה שאנן.

היסטוריה

רחוב אני מאמין

ערך מורחב – הקרב בחליסה במלחמת השחרור, הקרב על גשר הגיבורים

עד מלחמת העצמאות הייתה חליסה שכונה ערבית כמעט הומוגנית, שהתפתחה בעיקר סביב רחוב גוש עציון של ימינו (אז רחוב אחמד שאוקי). בקצה העליון של השכונה הוקם מסגד. בשנות ה-20 היא הורחבה מזרחה, על צלע ההר, ברחובות שנקראו תל-עמל ואוכלסו על ידי יהודים. אז גם נבנה גשר רושמיה המסוגנן, שהיה לאחד מנתיבי התחבורה העיקריים של חיפה.

בשכונה התחולל אחד הקרבות המכריעים ביותר שניטשו במלחמת העצמאות, ברחוב הראשי, אז רחוב צלאח א-דין והיום רחוב הגיבורים. כוחות ההגנה כבשו באפריל 1948 את בית "איחוד השכונות הערביות", הנקרא גם "בית ועד השכונות הערביות המזרחיות" (ובטעות גם בית הנג'אדה), שחלש על גשר רושמיה בצומת הרחובות הגיבורים וגוש עציון, וזאת בשל חשיבותו כעורק תנועה יחיד מהדר, שבה התרכזו הכוחות העבריים של חיפה, מזרחה אל הגליל והעמקים - כדי למנוע מהערבים לחסום את הגשר.

רוב תושבי חליסה ברחו, כחלק מעזיבת ערביי חיפה את העיר, ואלה שנשארו, והסתתרו בבתים אחרים, הוגדרו כ"נפקדים". בתי השכונה נמסרו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים וממנו הועברו לרשות הפיתוח. החברה המשכנת "עמידר" שניהלה את הנכסים עבור רשות הפיתוח, שיכנה בהם עולים שהגיעו לארץ מאירופה לאחר השואה, בעיקר עולים דתיים, ויוצאי "בתי עולים" ומעברות, בעיקר מקרב יוצאי עיראק. מאוחר יותר, בנתה עמידר שיכונים שבהם אוכלסו מפוני מעברות ועולים מצפון אפריקה. בשכונה הוקמו בתי ספר: ממלכתי "צפרירים", "בית יעקב", "אמונה", תלמוד תורה וגני ילדים וכן בתי כנסת. כרב השכונה כיהן הרב יעקב בן ציון רוטנר.

תל-עמל ונוה-פז התפתחו בצידה המזרחי של חליסה עקב בצד אגודל בעיקר אחרי קום המדינה. בינן לחליסה אין גבול גאוגרפי מדויק, ויש ש"חליסה" ו"תל עמל" הם בעצם שני שמות לדבר אחד.

השכונה במאה ה-21

נוה פז

בתום העשור הראשון של המאה ה-21, אשכול השכונות חליסה-תל עמל-נוה פז הוא אזור מעורב, שסובל מחוסן חברתי נמוך. עד סוף שנות ה-60 פעל ברחוב הירדן בית קולנוע - "קולנוע ורד", שנסגר (תחתיו פועל בית תמחוי). בתים רבים עומדים ריקים. בתים אטומים בלבנים עומדים לאורך רחוב אני מאמין ודרך בר יהודה. האוכלוסייה מונה עולים ממגוון ארצות - רוב התלמידים בשני בתי הספר היסודיים "גבריאלי" ו"קישון" (שנסגר) הם ילדי עולים מאתיופיה ומחבר המדינות.

בדצמבר 2001 נרצחו 15 אזרחים בפיגוע התאבדות שבוצע באוטובוס קו 16 בצומת הגיבורים-יד לבנים. עיריית חיפה הקימה במקום אנדרטת הנצחה.

בשנים 2004–2005 סערה חליסה הערבית נוכח איומי הריסות של מבנים בלתי חוקיים על ידי העירייה, חלקן נועד לאפשר הרחבת כביש. העשור הראשון של המאה התבלט בתדירות ההולכת וגבוהה של מקרי שימוש בנשק חם בשכונה על רקע סכסוך בין שתי משפחות, לצד אי-נחת מתמשכת בקרב התושבים היהודים מעוצמת הקול של קריאות המואזין.

בתחום פעילות הפנאי, את התושבים הערבים משרת מרכז קהילתי "גיבורים"; מרבית פעילות התושבים היהודים מופנית אל מתנ"ס נווה יוסף שבנווה שאנן. חלק אחר נוסע למתנ"ס בהדר. בסוף שנת 2017 נחנך ברח' הירדן מתנ"ס במימון משותף של קרן קלור, קרן חיפה ועיריית חיפה המשרת את כלל תושבי השכונה. בשכונה עצמה מתקיימת קבוצת גישור משותפת לנוער ערבי ואתיופי, מטעם העירייה. אוניברסיטת חיפה מפעילה תוכנית מעורבות בקהילה שבמסגרתה סטודנטים גרים בשכונה ומתנדבים בתחומיהם השונים; "נמ"שים - נוער משחק שלום" הוא פרויקט התנדבותי אחר שאותו מקיימת תנועת סדאקה-רעות, במסגרתו פועלת קומונת תיאטרון ערבית-יהודית לגיבוש קהילתי ודיאלוג בין-תרבותי באמצעות תיאטרון, אמנות וכלים נוספים.

בין דרך יד לבנים לרחוב החשמל משתרע גן ובו שבילים תלולים, מתקני משחקים, אֵלות ואורנים.

בחלק הנמוך של השכונה הסתיימה ב-2007 הקמתו של משכן מטה מחוז חוף (עד יולי 2011, "מרחב חוף") של משטרת ישראל, בצמד בניינים שהגבוה ביניהם הוא בן 13 קומות.

מבחינה אדמיניסטרטיבית, חליסה ושכונותיה נמצאות בתחום של מזרח חיפה, הכולל, לבד מהן, את הרבעים צ'ק פוסט ונווה שאנן. מאחר שבעיר התחתית אין בתי ספר עבריים רבים, בתי הספר "קישון" ו"גבריאלי" משויכים לאזור רישום "נווה שאנן"; עם זאת, בהתאם לתוכנית החומש שהוכנה לשכונה, החל משנת התקציב 2009 בוטלה ההפרדה שעוד הייתה קיימת בין חליסה המקורית ושכונותיה ממזרח והאזור כולו שב להיות יחידה משותפת במסגרת פרויקט שיקום שכונות.

את האשכול תוחם במזרח גשר פז, שהוא בהיבטים רבים גם שער הכניסה המזרחי לחיפה.

מבנים היסטוריים בולטים בשכונה

בית העם שכונת תל עמל ברחוב הירדן 52

• גשר רושמיה (גשר הגיבורים) - גשר ותיק מעל נחל הגיבורים (ואדי רושמיה). על הגשר עובר כביש המקשר בין שכונת הדר (רחוב הגיבורים) לבין חליסה, מפרץ חיפה, הקריות ויישובי העמקים. הקמת הגשר החלה ב-12 ביוני 1927 והוא נחנך ב-7 במאי 1928, בתקופת כהונתו של חסן שוכרי כראש העיר חיפה.
• גשר גדוד 22 - גשר רחב יותר שנבנה במקביל וכמה עשרות מטרים מצפון לגשר רושמיה, בשנת 1989. הגשר נקרא על שם גדוד 22 של חטיבת כרמלי שפעל בחיפה במהלך מלחמת העצמאות. לצד הגשר, בתחילת רחוב הגיבורים, נבנתה יד לנופלים בקרב על חליסה במלחמת השחרור.
• מסגד חאג' עבדאללה - מסגד המשרת את תושבי השכונה ממוקם בצומת הרחובות עוספיה וגוש עציון.
• בית ועד השכונות הערביות המזרחיות - מבנה בולט בסמוך לגשר גדוד 22, נקרא גם בטעות בית הנג'אדה. בשל מיקומו שאיפשר תצפית ושליטה על כל האזור כולל ארד אל-יהוד, היווה מטרה ללוחמי גדוד 22 בעת הקרב על חליסה. נמצא ברחוב הגיבורים 29.
• בית העם שכונת תל עמל - מבנה שיועד לשמש כבית העם של שכונת תל עמל שוכן ברחוב הירדן 52, לצד מדרגות המוכתר צבי. הבנייה החלה בשנת 1939, בתכנון משרד אור-אל זוהר ומפאת היעדר אמצעים תקציביים עמד ללא גימור 10 שנים. בשנת 1949 שונה ייעודו והוא שימש כבית קולנוע עד לשנת 1972, אז שונה ייעודו פעם נוספת והוא משמש עד היום בתור משכן לשני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי.

חלוקה פנימית

גשר הגיבורים וגשר גדוד 22 במערב חליסה

תל עמל

תל עמל נוסדה בשנות ה-20, כשכונה היהודית המזרחית ביותר של חיפה. כאשר פרצו מאורעות תרפ"ט חיו בה רק תריסר משפחות. במלחמת השחרור היא היוותה בסיס לכוחות ההגנה שיצאו לכבוש את חליסה. בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה ישבו בשכונה בעיקר משפחות יוצאות רומניה, פולין והונגריה. הרחוב הראשי נקרא אז "דרך נווה שאנן", מכיוון שהוביל מהעיר אל שכונת נווה שאנן. בשנות ה-80 שונה שמו לדרך יד לבנים. השכונה כוללת אותו ואת הרחובות המסתעפים ממנו.

60% מתושבי תל-עמל ב-2007 היו מקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר, והיתר יהודים ותיקים, ערבים ומשפחות מאתיופיה. קרוב לרבע מהתושבים הם קשישים.

נוה פז

נוה פז הוקמה אחרי תל-עמל, ונמצאת בין דרך יד לבנים לבין חוף שמן. מדרום לה נמצאת שכונת נוה יוסף.

רחובה המרכזי הוא רחוב חטיבת כרמלי. אוכלוסייתה צעירה באופן יחסי, ובה ילדים רבים. הבנייה בה נמשכה בשנות ה-90 כדי לאכלס עולים רבים. בנוה פז פעלו עד 2009 שני בתי ספר יסודיים, "גבריאלי" ו"קישון", אך עם הצטמצמות הרשמתם של תלמידים הוחלט על סגירת בית הספר "קישון". בשכונה נמצאים גם סמינר למורים ולגננות ערביים, ומתקן גדול של חברת החשמל.

חליסה הוותיקה

מקץ 60 שנה מאוכלסת חליסה הוותיקה ברובה בבני מיעוטים ערבים, מרביתם הגדולה מוסלמים שמהם חלק גדול עקורי כפרים; ורק תושבים בודדים נמנים עם העולים מברית המועצות לשעבר ותושביה היהודים הוותיקים של השכונה. בית הספר היסודי של השכונה הוא "עבד אל רחמן אל-חאג'" ("הגשר").

קבוצת "הפועל חליסה"

משנות ה-50 ועד שנות ה-80 פעלה בשכונה קבוצת הכדורגל "הפועל חליסה" בשנת 2014 הוקמה מחדש לאחר הפסקה של 25 שנים.

ראו גם

• התפתחות אורבנית של חיפה
• היסטוריה של חיפה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חליסה בוויקישיתוף

• אתר שכונת חליסה, ב-4 שפות
• חיים שדמי, חיפה, סרט מלחמה: חיים שדמי ליווה את תושבי חליסה בין רצח לרצח, באתר כלכליסט, 9 בדצמבר 2021