לדלג לתוכן

הדיאלוגים של הכרמליטיות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
GOLDSROBI (שיחה | תרומות)
889 עריכות
תקציר העלילה
GOLDSROBI (שיחה | תרומות)
889 עריכות
שורה 42: שורה 42:


== היסטוריית ביצועים ==
== היסטוריית ביצועים ==
פולנץ הביע משאלה כללית שהאופרה תבוצע בשפת הקהל המקומית. <ref>{{Cite news|url=http://www.nybooks.com/articles/1977/03/03/martyrdom-at-the-met/|title=Martyrdom at the Met|work=New York Review of Books|first=Garry|last=Wills|date=3 March 1977|access-date=21 July 2016}}</ref> <ref>{{Cite news|url=http://articles.chicagotribune.com/2007-02-19/features/0702190161_1_carmelites-anna-christy-isabel-bayrakdarian|title=Ravishing 'Dialogues des Carmelites' pierces the heart|work=Chicago Tribune|last=John von Rhein|date=19 February 2007|access-date=26 June 2016}}</ref> <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2004/10/14/arts/music/in-the-grim-fate-of-16-nuns-exploring-the-end-awaiting-us-all.html|title=In the Grim Fate of 16 Nuns, Exploring the End Awaiting Us All|work=New York Times|first=Bernard|last=Holland|date=14 October 2004|access-date=21 July 2016}}</ref> כך האופרה הוצגה לראשונה בתרגום לאיטלקית בלה [[לה סקאלה|סקאלה]] ב-26 בינואר 1957, עם הסופרן הרומנית [[וירג'יניה זיאני|וירג'יניה זאני]][[:en:Virginia_Zeani|Virginia Zeani]] בתפקיד בלאנש. הגרסה הצרפתית המקורית הועלתה בבכורה ב-21 ביוני באותה שנה על ידי התיאטרון הלאומי דה ל'אופרה דה פריז ( [[האופרה הלאומית של פריז|האופרה הלאומית הנוכחית של פריז]] ), שם בחר פולנק את צוות השחקנים של פריז, שכלל את [[דניס דובל|דניז דובאל]] (בלנצ'ה דה לה פורס), [[רג'ין קרספין]] (מאדאם לידואן), [[ריטה גור]] (אמא מארי), [[ליליאן ברטון|וליליאן ברטון]] (האחות קונסטנס). <ref name="Osborne2">{{Cite book|last=Osborne|first=Charles|title=The Opera Lover's Companion|publisher=Yale University Press|year=2004}}</ref>

הבכורה של בארצות הברית התקיימה שלושה חודשים לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, באנגלית, [[האופרה של סן פרנסיסקו|באופרה של סן פרנסיסקו]], שהציגה את הבכורה המקצועית בבימת האופרה של [[לאונטין פרייס]] (בתפקיד מאדאם לידואן). האופרה הוצגה לראשונה בניו יורק ב-3 במרץ 1966, ב[[האופרה של ניו יורק]].<ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1966/03/04/archives/music-dialogues-of-the-carmelites-poulenc-work-is-given-at-last-by.html?sq=dialogue%2520of%2520the%2520carmelites%2520city%2520opera&scp=1&st=cse|work=The New York Times|first=Harold C.|last=Schonberg|title=Music: 'Dialogues of the Carmelites'; Poulenc Work Is Given at Last by City Opera|date=4 March 1966}}</ref> [[מטרופוליטן אופרה|המטרופוליטן אופרה]] העלתה את האופרה לראשונה ב-1977, בהפקה של {{קישור שפה|2=John Dexter|3=ג'ון דקסטר}} בתרגום לאנגלית של ג'וזף מקליס. חידוש הפקה זו ב-1980 הייתה בטקסט הצרפתי המקורי.<ref>{{Cite news|url=https://timesmachine.nytimes.com/timesmachine/1980/12/20/111324932.pdf|title=Opera: Poulenc's 'Dialogues des Carmelites' at Met|work=The New York Times|last=Donal Henahan|date=20 December 1980|access-date=24 November 2020}}</ref> ההופעות הבאות, עד 2013, היו בדרך כלל באנגלית. משנת 2013 התחדשות של הפקה זו השתמשה בטקסט הצרפתי המקורי, כאשר הסדרה מ-2019 <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2019/05/05/arts/music/dialogues-des-carmelites-met-opera-review.html|title=Review: A New Generation Takes Up 'Dialogues des Carmélites'|work=The New York Times|last=Anthony Tommasini|date=6 May 2019|access-date=24 November 2020}}</ref> הייתה חלק מסדרת הקולנוע Live in HD של אותה עונה. <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2013/05/07/arts/music/dialogues-des-carmelites-at-metropolitan-opera.html|title=The Nuns Who Revolted Against the Revolution|work=The New York Times|last=Anthony Tommasini|date=6 May 2013|access-date=24 November 2020}}</ref>
הבכורה של בארצות הברית התקיימה שלושה חודשים לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, באנגלית, [[האופרה של סן פרנסיסקו|באופרה של סן פרנסיסקו]], שהציגה את הבכורה המקצועית בבימת האופרה של [[לאונטין פרייס]] (בתפקיד מאדאם לידואן). האופרה הוצגה לראשונה בניו יורק ב-3 במרץ 1966, ב[[האופרה של ניו יורק]].<ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1966/03/04/archives/music-dialogues-of-the-carmelites-poulenc-work-is-given-at-last-by.html?sq=dialogue%2520of%2520the%2520carmelites%2520city%2520opera&scp=1&st=cse|work=The New York Times|first=Harold C.|last=Schonberg|title=Music: 'Dialogues of the Carmelites'; Poulenc Work Is Given at Last by City Opera|date=4 March 1966}}</ref> [[מטרופוליטן אופרה|המטרופוליטן אופרה]] העלתה את האופרה לראשונה ב-1977, בהפקה של {{קישור שפה|2=John Dexter|3=ג'ון דקסטר}} בתרגום לאנגלית של ג'וזף מקליס. חידוש הפקה זו ב-1980 הייתה בטקסט הצרפתי המקורי.<ref>{{Cite news|url=https://timesmachine.nytimes.com/timesmachine/1980/12/20/111324932.pdf|title=Opera: Poulenc's 'Dialogues des Carmelites' at Met|work=The New York Times|last=Donal Henahan|date=20 December 1980|access-date=24 November 2020}}</ref> ההופעות הבאות, עד 2013, היו בדרך כלל באנגלית. משנת 2013 התחדשות של הפקה זו השתמשה בטקסט הצרפתי המקורי, כאשר הסדרה מ-2019 <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2019/05/05/arts/music/dialogues-des-carmelites-met-opera-review.html|title=Review: A New Generation Takes Up 'Dialogues des Carmélites'|work=The New York Times|last=Anthony Tommasini|date=6 May 2019|access-date=24 November 2020}}</ref> הייתה חלק מסדרת הקולנוע Live in HD של אותה עונה. <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2013/05/07/arts/music/dialogues-des-carmelites-at-metropolitan-opera.html|title=The Nuns Who Revolted Against the Revolution|work=The New York Times|last=Anthony Tommasini|date=6 May 2013|access-date=24 November 2020}}</ref>


גרסה מ־12:30, 4 ביוני 2024

  

Dialogues des Carmélites (הדיאלוגים של הכרמליטיות), FP 159, היא אופרה בשלוש מערכות, מחולקת ל-12 סצנות עם קטעי קישור תזמורתיים, ע"פ מוזיקה וליברית מאת פרנסיס פולנק. היא שהושלמה ב-1956. פולנק כתב את הליברית לאופרה השנייה שלו לפי היצירה באותו השם מאת ז'ורז' ברנאנוס . זוהי גרסה בדיונית של סיפורם של הקדושות המעונות מקומפיין (אנ'), נזירות של המסדר הכרמליתי שהוצאו להורג בגיליוטינה בפריז עקב סירבן לוותר על ייעודן ב-1794 בשלהי שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית.

הבכורה העולמית של האופרה (באיטלקית ) הייתה ב-26 בינואר 1957 בלה סקאלה במילאנו. הבכורה שבגרסה הצרפתית התקיימה בפריז ב-21 ביוני 1957. הבכורה באנגלית הועלתה בארצות הברית לאחר מכן בסן פרנסיסקו בספטמבר 1957.[1]

התפתחות כתיבת היצירה

ברנאנוס נשכר ב-1947 ע"י ריימונד ליאופולד ברוקברגר (אנ') והתסריטאי פיליפ אגוסטיני (אנ') לכתוב את הדיאלוג לתסריט קולנועי המבוסס על הנובלה האחרונה על הגרדום (גר') מאת גרטרוד פון לה פורט (אנ'). הנובלה מבוססת על סיפורם של הקדושות המעונות מקומפיין (אנ') במנזר הנזירות הכרמלתיות בקומפיין שבצפון צרפת במהפכה הצרפתית ובפרט ב-1794 בעת שהמדינה השתלטה על נכסי המנזר. הסיפור מתווה נתיב בדיוני משנת 1789 ועד להוצאה להורג של נזירות בגיליוטינה.[2]

התסריט לא נחשב מספק דיו לסרט. אחרי מותו של ברנאנוס ב-5 ביולי 1948 מצא המוציא לפועל הספרותי שלו, אלברט בגווין (צר'), את כתב היד. כדי לסייע למשפחתו של ברנאנוס, ביקש בגווין לפרסם את היצירה וביקש לשם כך אישור מחברת הנובלה פון לה פורט. בינואר 1949 היא הסכימה ואף תרמה את חלקה בתמלוגיה כיוצרת הסיפור המקורי לאלמנתו וילדיו של ברנאנוס, אך ביקשה שכותרת היצירה שלו תהיה שונה מזו של מהנובלה שלה.[3] בגווין בחר בשם Dialogues des carmélites (הדיאלוגים של הכרמליטיות) ככותרת לעבודת ברנאנוס והיא פורסמה ב-1949. התרגום גרמני של היצירה תחת הכותרת Die begnadete Angst (הפחד המבורך), יצא לאור ב-1951 ובציריך ובמינכן הוצגו הפקות תיאטרון בשם זה באותה שנה.[4] בכורת המחזה על הבמה הצרפתית הועלתה על ידי ז'אק הברטו (אנ') במאי 1952 בתיאטרון הברטו (אנ') .

ראשית יצירתה של האופרה הייתה ב-1953. מרגריטה וולמן לקחה את בעלה (נשיא ההוצאה לאור ריקורדי, שהייתה חברת ההוצאה לאור של פולנק) לראות את המחזה של ברנאנוס בווינה. היא ביקשה מפולנק לכתוב עבורה אורטוריה; באמצעות הזמנה מריקורדי, הוא פיתח את היצירה כאופרה.[2] וולמן הייתה בסופו של דבר מפיקת הבכורה של האופרה בלה סקאלה, ולאחר מכן היא פיקחה על התחדשותה ב-1983 בקובנט גארדן. בערך באותו זמן, מ' ולקרנגי פנה לפולנק עם הזמנה לבלט ללה סקאלה במילאנו.

פולנק כבר ראה בנפרד את המחזה של ברנאנוס, אבל ההצעה של ריקורדי (אנ') היווה את הדחף הסופי לעיבוד הנושא כאופרה. פולנק החל לעבד את הטקסט של ברנאנוס באביב ובקיץ 1953, ולהלחין את המוזיקה באוגוסט 1953. באוקטובר 1953 נודע לפולנק על סכסוך זכויות ספרותיות בין בגווין לבין הסופר האמריקני אמט לאברי (אנ'), שבעבר השיג את כל הזכויות לעיבודים תיאטרליים לרומן של פון לה פורט באפריל-מאי 1949.

כל עוד היה המצב המשפטי לא ברור צמצם פולנק את עבודתו על האופרה שלו החל ממרץ 1954 וזאת לאור הבנתו את מחלוקת בגווין-לאברי. בעקבות הסכם פורמלי שהושג ב-30 במרץ 1955 חידש פולנק את העבודה על האופרה, והשלימה אותה באוקטובר 1955.

בשלב זה של חייו, התחייב פולנק מחדש לרוחניות ודת הקתוליות הרומית, למרות שהיה הומוסקסואל בגלוי[5] והכנסייה התנגדה רשמית להומוסקסואליות. מבקר האופרה אלן ריץ' (אנ') סבור שהדאגה של פולנק למצוקותיה של צרפת שלאחר מלחמת העולם השנייה, בניסיונותיה ליישב סוגיות הקשורות לשואה, לכיבוש הגרמני ולהתנגדות, היוותה סאבטקסט באופרה.[6] וולמן עבדה בצמוד לפולנק במהלך תהליך הקומפוזיציה ובפיתוח המבנה, כמו גם מאוחר יותר כאשר העלתה מחדש את ההפקה בתיאטראות אחרים.[2] הליברית עמוקה בצורה יוצאת דופן בתובנה הפסיכולוגית של הדמויות המנוגדות של האם מארי דה של ההתגלמות ובלאנש דה לה פורס.

רודניי מילנס (אנ') מתאר את הטקסט של ברנאנוס כ"תמציתי וברור" וטען שכמו "כל הליבריות הטובות הוא רומז הרבה יותר ממה שהוא אומר".[2]

ניתוח היצירה

פולנק כתב את הליברית שלו בעיקר ברסיטטיבים . אמונתו הדתית בולטת במיוחד בעיצוב של ה- Qui Lazarum resuscitasti (אנ') במערכה השנייה תמונה ראשונה, ה- Ave Maria במערכה השנייה, תמונה השנייה, ו- Ave verum corpus (אנ') במערכה השנייה, תמונה רביעית. במהלך התמונה האחרונה של האופרה, המתרחשת ב- ככר האומה (פריז) (אנ'), נשמע שוב ושוב צלילו המובהק של להב הגיליוטינה הנשמע מעל התזמורת ושירת הנזירות של השרות Salve Regina (אנ') שנלקחות בזו אחר זו עד שנשארו רק האחות קונסטנס ובלאנש דה לה פורס.

פולנק הכיר בחובו למוסורגסקי, מונטוורדי, ורדי ודביסי בהקדשתו לאופרה, בהערה אגבית:

"אתם חייבים לסלוח לכרמליתיות שלי. נראה שהן יכולות לשיר רק מוזיקה טונאלית."

—  Osborne, Charles (2004). The Opera Lover's Companion. Yale University Press. Tommasini, Anthony (2004). The New York Times Essential Library: Opera: A Critic's Guide to the 100 Most Important Works and the Best Recordings. Times Books

מבקר המוזיקה אנתוני טומסיני (אנ') העיר על האופרה: [7]

השפה הטונאלית העדינה והמורכבת של פולנק היא לסרוגין המנונית ורודפת. אף על פי שהפרטיטורה נועדה לתזמורת גדולה, הכלים משמשים לעתים קרובות בקבוצות קטנות יותר שנבחרו לאפקטים וצביעה ספציפיים. עם זאת, המרכיב המובהק ביותר של הפרטיטורה, הוא הכתיבה ווקאלית הטבעית להפליא, הלוכדת את המקצבים והזרימה הלירית של הליברית במוזיקה רהוטה שכמעט ולא מושכת תשומת לב לעצמה ועדיין משתהה איתך

— Tommasini, Anthony (2004). The New York Times Essential Library: Opera: A Critic's Guide to the 100 Most Important Works and the Best Recordings. Times Books.

היסטוריון האופרהצ'ארלס אוסבורן (אנ') כתב: [8]

התנועה הדרמטית הבלתי נמנעת של היצירה מרשימה, ובסצינת הסיום בה הנזירות צועדות בתהלוכה אל הגיליוטינה מזמרות את ה- Salv regina, מרגשת ביותר. פולנק גם מצא סגנון קל ויעיל שאפשר להעביר איתו הלאה ללא המונוטוניות את סצנות של חיי המנזר

— Osborne, Charles (2004). The Opera Lover's Companion. Yale University Press.

פיליפ הנשר התייחס למקומה הייחודי של אופרה זו בתיאור חיי המנזר:

...בניגוד לכל אופרה אחרת על נזירות, היא מוצאת מקום לדיון רציני על דת ועל פעולת החסד האלוהי, דיון שלעולם אינו סכריני או רק מנחם: כמה קשה להיות טוב, כמה לא בטוחה התמורה למעלת המידה הטובה.

— Hensher, Philip (2 March 2001). "Blue nuns". The Guardian. Retrieved 21 July 2016

היסטוריית ביצועים

פולנץ הביע משאלה כללית שהאופרה תבוצע בשפת הקהל המקומית. [9] [10] [11] כך האופרה הוצגה לראשונה בתרגום לאיטלקית בלה סקאלה ב-26 בינואר 1957, עם הסופרן הרומנית וירג'יניה זאניVirginia Zeani בתפקיד בלאנש. הגרסה הצרפתית המקורית הועלתה בבכורה ב-21 ביוני באותה שנה על ידי התיאטרון הלאומי דה ל'אופרה דה פריז ( האופרה הלאומית הנוכחית של פריז ), שם בחר פולנק את צוות השחקנים של פריז, שכלל את דניז דובאל (בלנצ'ה דה לה פורס), רג'ין קרספין (מאדאם לידואן), ריטה גור (אמא מארי), וליליאן ברטון (האחות קונסטנס). [12]

הבכורה של בארצות הברית התקיימה שלושה חודשים לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, באנגלית, באופרה של סן פרנסיסקו, שהציגה את הבכורה המקצועית בבימת האופרה של לאונטין פרייס (בתפקיד מאדאם לידואן). האופרה הוצגה לראשונה בניו יורק ב-3 במרץ 1966, בהאופרה של ניו יורק.[13] המטרופוליטן אופרה העלתה את האופרה לראשונה ב-1977, בהפקה של ג'ון דקסטר (אנ') בתרגום לאנגלית של ג'וזף מקליס. חידוש הפקה זו ב-1980 הייתה בטקסט הצרפתי המקורי.[14] ההופעות הבאות, עד 2013, היו בדרך כלל באנגלית. משנת 2013 התחדשות של הפקה זו השתמשה בטקסט הצרפתי המקורי, כאשר הסדרה מ-2019 [15] הייתה חלק מסדרת הקולנוע Live in HD של אותה עונה. [16]

האופרה נמנית עם מספר קטן יחסית של יצירות אחרי האופרות של פוצ'יני שנשארו תמיד ברפרטואר הבינלאומי. [2]

תפקידים

תפקיד סוג קול
המרקיז דה לה פורס בריטון
השבליה (אביר) דה לה פורס

(בנו)

טנור
בלאנש דה לה פורס (בתו)

(האחות בלאנש של ייסורי ישו)

סופרן
תיירי, משרת בריטון
מאדאם דה קרוסי, אם המנזר קונטרה אלט
האחות קונסטנס מסנט דניס,

נזירה מתחילה

סופרן
.האם מארי של ההתגלמות,

סגנית אם המנזר

מצו-סופרן
מ. ז'אבלינו, רופא בריטון
מאדאם לידואן/.האם מארי של סנט אוגוסטינוס, אם המנזר החדשה סופרן
.האם ז'אן של הילד הקדוש ישו, הנזירה המבוגרת ביותר קונטרה אלט
האחות מתילדה מצו-סופרן
כומר המנזר טנור
הנציב הראשון טנור
הנציב השני בריטון
קצין בריטון
סוהר בריטון
כרמליתים, קצינים, אסירים, עירוניים

תקציר העלילה

פריס וקומפיין, אפריל - יולי 1789

מערכה ראשונה

תמונה ראשונה - הספרייה בביתו של המרקיז דה-לה פורס בפריס

המרקיז ובנו מודאגים לגבי בלאנש, אשר המרכבה שלה הותקפה על ידי האספסוף בעת שהיתה בדרכה הביתה. המרקיז נזכר במהומות בעבר שהשפיעו על אשתו, שמתה יום לאחר שנחשפה להן כשהיא יולדת בלידה מוקדמת את בלאנש שמאז גדלה כבת ביישנית ומופנמת. כאשר בלאנש מגיעה היא נבהלת מהצל של אחד המשרתים בבית. היא מודיעה לאביה שהחליטה להיות נזירה במנזר של הכרמליטיות.

תמונה שנייה - חדר השיחות במנזר הכרמליטיות בקומפיין

מספר שבועות מאוחר יותר אם המנזר המבוגרת והחולה, מדאם דה קרואסי, מראיינת את בלאנש ומסבירה לה כי המנזר הוא מקום לתפילה ולא מקום של מסתור. היא מתרשמת מנחישותה של בלאנש להפוך לנזירה. בלאנש מספרת לה כי במידה ותתקבל למנזר היא תבחר בשם הנזירה בלאנש של ייסוריו של ישוע.

תמונה שלישית - חדר העבודה במנזר

בלאנש והנזירה הצעירה קונסטנס משוחחות על הפחד שלהן מהמוות. בלאנש מודה כ היא מקנאת באופי הקליל של קונסטנס ומגנה את העליצות שלה בעת שאם המנזר חולו מאוד. קונסטנס אומרת לבלאנש כי היא משוכנעת ששתיהן תמותנה צעירות ובאותו היום

תמונה רביעית - המרפאה במנזר

מדאם דה קרואסי גוססת, אך אינה מוכנה עדיין למות למרות שחייה היו מלאים בתפילה מתמדת. היא מאשררת את בלאנש כנזירה הצעירה החדשה במנזר ומבקשת מהאם מארי שתשגיח עליה. אם המנזר מודה כי היא מבועתת מפחד ובהזיותיה רואה את המנזר ריק והרוס. האם מארי מנסה להרחיק את שאר הנזירות מהמקום אך בלאנש חוזרת וחוזה באם המנזר ברגעיה האחרונים כשהיא מתה בפחד ובייאוש.

מערכה שנייה

תמונה ראשונה - חדר התפילה במנזר

קונסטנס ובלאנש מתפללות ליד ארון הקבורה של אם המנזר. בלאנש המבוהלת רוצה לברוח אך האם מארי מגיעה ומרגיעה אותה. קונסטנס מקווה כי האם מארי תיבחר להיות אם המנזר החדשה ומנסה להבין מדוע אם המנזר מתה מוות כה קשה ומשערת שהיא קיבלה את המוות הלא נכון, כמו שאדם עלול לקבל את המעיל הלא נכון במלתחה ובזכותה של אם המנזר מישהו אחר יגלה בעתיד כי המוות הוא דבר קל. אולי אנחנו מתים לא בשביל עצמנו בלבד, אלא זה עבור זה.

תמונה שנייה - חדר מועצת הנזירות במנזר

מדאם לידואן נבחרה להיות אם המנזר החדשה. היא מדברת עם הנזירות ומבקשת מהן להיות סבלניות וענוות.

תמונה שלישית - חדר השיחות במנזר

אחיה של בלאנש, האביר דה לה פורס, מגיע להודיע שאביהן בדעה שבלאנש צריכה לפרוש מהמנזר, מכיוון שהיא לא בטוחה שם (בהיותה גם אריסטוקרטית וגם חברה בקהילה דתית, בתקופת אנטי-אריסטוקרטיה ואנטי-קלריקליזם בתקופה המהפכנית הגואה). בלאנש מסרבת ואומרת שמצאה אושר במסדר הכרמליתי. מאוחר יותר היא מודה בפני .האם מארי שהפחד (או הפחד מהפחד עצמו, כפי שמביע זאת אחיה) הוא שמונע ממנה לעזוב.

תמונה רביעית - חדר תשמישי הקדושה במנזר

הכומר מוביל את המיסה בהסתר. הנזירות מדברות על הטרור שאחז במדינה והאם מארי מנסה להבין אם קרבן אישי הוא הפתרון. מדאם לידואן מזכירה להם כי רק האל הוא זה הבוחר בקדושים. שני נציבים מודיעים לנזירות כי הן גורשו מהמנזר אבל אחד מהם מבטיח לעזור להן ולשמור על ביטחונן. אחת הנזירות נותנת לבלאנש פסלון קטן של ישוע הילד. כאשר קריאות של המון נשמעות מבחוץ, בלאנש העצבנית מפילה את הפסלון שנשבר והיא נבהלת מהמשמעות של מה שקרה.

מערכה שלישית

תמונה ראשונה - חדר התפילה במנזר

במנזר ההרוס האם מארי מציעה כי כל הנזירות יישבעו למות כקדושות, החלטה שחייבת להתקבל על ידי כולן פה אחד. חלק מהנזירות חושבות שבלאנש תתנגד. כאשר ספירת הקולות מסתיימת מתברר כי קול אחד היה נגד אבל קונסטנס ישר אומרת כי זה היה קולה שלה וכי היא עתה רוצה להפוך את החלטתה. הנזירות נשבעות למות כקדושות ובלאנש בורחת מהמנזר בעת שחיילים מגיעים ומגרשים את הנזירות מהמנזר שלהן. הנזירות לובשות עתה בגדים רגילים וקצין אחד מברך אותן כאזרחיות החדשות של הרפובליקה ומזהיר אותן להימנע מלקיים טקסי דת כלשהם. אם המנזר שולחת נזירה אחת להזהיר את הכומר שהסכים לערוך עבורן מיסה.

תמונה שנייה - הספרייה בביתו של המרקיז דה-לה פורס בפריס

בלאנש נאלצת עתה לעבוד כמשרתת של משרתיה בעבר בבית ההרוס של אביה שהוצא להורג בגיליוטינה. האם מארי מוצאת אותה ומנסה לשכנע אותה לחזור לנזירות, אבל בלאנש מסרבת ומעדיפה להישאר בבית משפחתה. מאוחר יותר היא מבינה כי שאר הנזירות נאסרו.

תמונה שלישית - בית הסוהר של הנידונים להוצאה להורג בפריס

מדאם לידואן מצטרפת לנזירות בבית הסוהר שם הן נשבעות למות יחדיו כקדושות. קונסטנס מספרת כי היא חלמה על שובה של בלאנש. סוהר מקריא לנזירות את גזר דין המוות. מדאם לידואן מברכת את הנזירות. כאשר האם מארי מגלה שהנזירות החליטו למות מות קדושים היא מחליטה להצטרף אליהן אבל הכומר מזכיר לה כי רק האל יכול להחליט מי תהפוך לקדושה ומי לא.

תמונה רביעית - 17 ביולי 1795. כיכר המהפכה בפריס

המון רב נקהל כאשר הנזירות, עם מדאם לידואן בראשן, מובלות לעבר הגיליוטינה. עם כל מכה של הלהב, הקולות של הנזירות המתפללות נחלש ומושתק עד אשר קונסטנס היא האחרונה להישאר בחיים. בדרכה לגרדום היא רואה את בלאנש המתקרבת מהקהל וצועדת בעקבותיה אל הגרדום.

הקלטות

שׁמע
  • דניז דובאל, רג'ין קרספין, דניז שרלי, ליליאן ברטון, ריטה גור, קסבייר דפראז, פול פינל, מישל פורל, לואי ריאללנד, ג'נין פורייה, ג'יזל דסמוטירס ועוד; תזמורת ומקהלה של האופרה הלאומית של פריז ; פייר דרבו, מנצח (HMV/EMI/Warner Classics)
  • קתרין דובוש, מישל סנצ'ל, פרנסואה לה רו, ריטה גור, חוסה ואן דאם, רייצ'ל יאקר, מרטין דופוי ועוד; תזמורת ומקהלה של האופרה דה ליון ; קנט נגאנו, מנצח (Virgin Classics)
  • קטרין ווין-דייוויס, אשלי הולנד, פיטר ווד, גארי קווארד, פליסיטי פאלמר, ג'וזפין ברסטו, אורלה בוילן, שרה טינן, ג'יין פאוול, אן מארי גיבונס, ריילנד דייויס, וויליאם ברגר, ג'יימס אדוארדס, רולנד ווד, טובי סטפורד-אלן, דיוויד סטפנסון; תזמורת ומקהלה של האופרה הלאומית האנגלית; פול דניאל, מנצח (צ'אנדוס, שכותרתו הכרמליטים, מושר באנגלית)
  • Sally Matthews, Deborah Polaski, Heidi Brunner, Michelle Breedt, Hendricke van Kerckhove, Yan Beuron, Magdalena Anna Hoffmann, Christa Ratzenböck, Jürgen Sacher, ועוד; התזמורת הסימפונית של רדיו וינה ומקהלת ארנולד שנברג; ברטרנד דה בילי, מנצח (Oehms Classics)
  • ליילה ג'נסר, וירג'יניה זאני, ג'יאנה פדרזיני, ג'יליולה פראצוני, סקיפיו קולומבו, ניקולה פילאקורידי, יוגניה ראטי, ויטוריה פלומביני ועוד; תזמורת ומקהלה של תיאטרו אלה סקאלה די מילאנו ; נינו סנזוגנו, מנצח (הקלטת בכורה עולמית 1957 בתרגום לאיטלקית) (Cantus CACD 5.01066 F (2CDs)
וידאוֹ
  • איזובל ביוקנן, הת'ר בג, ג'ואן סאתרלנד, לון קופל, אן-מארי מקדונלד, ריצ'רד גרייגר, פול פריס, ג'פרי צ'ארד ועוד; מקהלה ותזמורת של האופרה אוסטרליה; ריצ'רד בונינג', מנצח; אליהו מושינסקי, במאי (קולטור, 1984, מושר באנגלית)
  • מריה יואינג, ג'סי נורמן, בטסי נורדן, רג'ין קרספין ופלורנס קוויבר ; מנואל רוזנטל, מנצח; ג'ון דקסטר, במאי; מטרופוליטן אופרה (1987) [17]
  • אן-סופי שמידט, פטרישיה פטיבון, נאדין דניז, לורנס דייל ועוד; מקהלת האופרה הלאומית דו רין והתזמורת פילהרמונית דה שטרסבורג; Jan Latham-Koenig, מנצח; מרתה קלר, במאית (ארטהאוס, 1998)
  • דגמר שלנברגר, אנג'ה סיליה, ברברה דבר, לורה איקין, גווין גייר, גורדון גיץ, כריסטופר רוברטסון, מריו בולונזי ועוד, פזמון ותזמורת לה סקאלה, מילאנו; ריקרדו מוטי, מנצח; רוברט קרסן, במאי (TDK, 2007)
  • אלקסיה וולגארידו, קתרין הארי, אן שוואנווילמס, גבריאל שנאוט, יאנה בוקנר, ניקולאי שלקוף, וולפגנג שונה ועוד; הפילהרמונית והמקהלה של האופרה הממלכתית של המבורג; סימון יאנג, מנצח; ניקולאוס להנהוף, במאי (ארטהאוס, 2010)
  • סוזן גרטון, סילבי ברונט, סויל איסוקוסקי, סוזן רסמרק, הלנה ג'ילמט, ברנרד ריכטר, אלן ורנה, ועוד, התזמורת והמקהלה הממלכתית של בוואריה; קנט נגאנו, מנצח; דמיטרי טשרניקוב, במאי (בל אייר קלאסיקס, 2011)
  • Véronique Gens, Sophie Koch, Sandrine Piau, Patricia Petibon, Rosalind Ploughright, Topi Lehtipuu, ועוד; תזמורת פילהרמוניה ומקהלה של תאטרון השאנז אליזה ; Jérémie Rhorer, מנצח; אוליבייה פי, במאי (אראטו, 2014)

הערות שוליים

  1. ^ Taubman, Howard (23 בספטמבר 1957). "Opera: Poulenc Work; 'Carmelites' Has U.S. Premiere on Coast". The New York Times. נבדק ב-21 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 Milnes R. Dialogues des Carmelites. 3 [Radio 3 magazine], April 1983, pp. 21–23.
  3. ^ Gendre, Claude, 'The Literary Destiny of the Sixteen Carmelite Martyrs of Compiègne and the Role of Emmet Lavery'. Renascence, 48.1, pp. 37–60 (Fall 1995).
  4. ^ Gendre, Claude, 'Dialogues des Carmélites: the historical background, literary destiny and genesis of the opera', from Francis Poulenc: Music, Art and Literature (Sidney Buckland and Myriam Chimènes, editors). Ashgate (Aldershot, UK), מסת"ב 1-85928-407-8, p. 287 (1999).
  5. ^ 15 great classical composers who also happened to be gay Classic FM (United States)
  6. ^ "New York Magazine". Vol. 10, no. 8. 21 בפברואר 1977. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Tommasini, Anthony (2004). The New York Times Essential Library: Opera: A Critic's Guide to the 100 Most Important Works and the Best Recordings. Times Books.
  8. ^ Osborne, Charles (2004). The Opera Lover's Companion. Yale University Press.
  9. ^ Wills, Garry (3 במרץ 1977). "Martyrdom at the Met". New York Review of Books. נבדק ב-21 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ John von Rhein (19 בפברואר 2007). "Ravishing 'Dialogues des Carmelites' pierces the heart". Chicago Tribune. נבדק ב-26 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Holland, Bernard (14 באוקטובר 2004). "In the Grim Fate of 16 Nuns, Exploring the End Awaiting Us All". New York Times. נבדק ב-21 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Osborne, Charles (2004). The Opera Lover's Companion. Yale University Press.
  13. ^ Schonberg, Harold C. (4 במרץ 1966). "Music: 'Dialogues of the Carmelites'; Poulenc Work Is Given at Last by City Opera". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Donal Henahan (20 בדצמבר 1980). "Opera: Poulenc's 'Dialogues des Carmelites' at Met" (PDF). The New York Times. נבדק ב-24 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Anthony Tommasini (6 במאי 2019). "Review: A New Generation Takes Up 'Dialogues des Carmélites'". The New York Times. נבדק ב-24 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Anthony Tommasini (6 במאי 2013). "The Nuns Who Revolted Against the Revolution". The New York Times. נבדק ב-24 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "The Met Opera's Two Weeks Of Black Opera Performances". KPBS Public Media (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-19 בספטמבר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
מקורות
  • לעזאזל, אנרי, Les Dialogues des Carmélites, הערות ספורות להקלטה על דיסק קומפקטי של EMI מס. 7493312.
  • פולנק, פרנסיס, הדיאלוגים של הכרמליטים - ליברית, טקסט מקורי ותרגום לאנגלית. Ricordi and Belwin Mills Publishing Corp., Melville, NY. 1957, 1959.

קישורים חיצוניים

תבנית:Francis Poulenc [[קטגוריה:אופרות]] [[קטגוריה:אופרות בצרפתית]]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הדיאלוגים_של_הכרמליטיות&oldid=38783640"