לדלג לתוכן

עוז דוידיאן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
חיים אישיים: תבנית יזכור
שורה 25: שורה 25:


== חיים אישיים ==
== חיים אישיים ==
דוידיאן נשוי לליאת, [[עבודה סוציאלית|עובדת סוציאלית]] ואב לארבע בנות.{{הערה|שם=באר שבע נט}}{{הערה|שם=כנס מדיה}} דודו הוא [[רמי דוידיאן]], בן המושב פטיש, שגם הוא יצא ברכבו בשבעה באוקטובר, חילץ בעצמו עשרות ניצולים מהמסיבה וניהל צוות שהציל מאות{{הערה|https://idsf.org.il/interviews/if-not-me-no-one-will-save-them/}}. קרובת משפחה נוספת, אופיר, נהרגה באותו יום{{הערה|https://idsf.org.il/iron-swords/farmer-under-fire/}}.
דוידיאן נשוי לליאת, [[עבודה סוציאלית|עובדת סוציאלית]] ואב לארבע בנות.{{הערה|שם=באר שבע נט}}{{הערה|שם=כנס מדיה}} דודו הוא [[רמי דוידיאן]], בן המושב פטיש, שגם הוא יצא ברכבו בשבעה באוקטובר, חילץ בעצמו עשרות ניצולים מהמסיבה וניהל צוות שהציל מאות{{הערה|https://idsf.org.il/interviews/if-not-me-no-one-will-save-them/}}. קרובת משפחה נוספת, {{יזכור|אופיר%20דוידיאן/en_f41d7637c7bb2caf4af7064a7c13e0ef|אופיר דוידיאן}}, נהרגה באותו יום{{הערה|https://idsf.org.il/iron-swords/farmer-under-fire/}}.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־23:13, 12 במאי 2024

עוז דוידיאן
לידה 29 בנובמבר 1971 (בן 53)
פטיש, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל מעשה גבורה ב-7 באוקטובר 2023
מעסיק הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר עורך דין
מספר צאצאים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עוז דוידיאן (במרכז), עם אנשי מושב פטיש במפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג.
גרפיטי המנציח את פועלו של עוז דוידיאן בקריית המלאכה בתל אביב

עוז דוידיאן (נולד ב-29 בנובמבר 1971) הוא אזרח ישראלי שבמהלך אירועי מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, הציל את חיי עשרות רבות של אנשים מאזור הטבח במסיבה ברעים.

ביוגרפיה

דוידיאן נולד בשנת 1971 במושב פטיש, לאברהם דוידיאן, שעלה לישראל בגיל צעיר מכורדיסטן, ולרות, בת למשפחת זאדה הירושלמית. לדוידיאן שבעה אחים.[1]

למד בבית הספר יסודי ותיכון של המועצה האזורית מרחבים. מגיל צעיר עבד במשק המשפחתי. לאחר שירותו הצבאי התגייס לשרת במשמר הגבול בתחום המודיעין, בגוש קטיף. במקביל, למד היסטוריה והמזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון ולאחר מכן, למד משפטים במכללת רמת גן והוסמך כעורך דין. בשנת 2008 עזב את המשטרה והתמחה בסנגוריה הציבורית בתחום הפלילי ובדיני תעבורה. בהמשך, עבד כעורך דין לדיני תעבורה והחל ללמוד לתואר שני במשפטים במכללת שערי משפט. החל מיולי 2021 הוא עובד כאיש משא ומתן במסגרת הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב.[1]

במקביל לשירותו המשטרתי ולאחריו, הקים עם אביו את חוות הבודדים "חוות אברהם" שבין מושב פטיש לרעים. במסגרת עבודתו בחווה, נחשף להתעמרויות ואירועי אלימות מצד בדואים מהסביבה.[2] לאחר מותו של אביו עזב את החווה, עבר עם משפחתו למושב מסלול והעביר אותה לניהולם של אחותו וגיסו.[3][4][1]

מעשה הגבורה

בבוקר 7 באוקטובר, נודע לדוידיאן מאחותו שבחווה, הממוקמת סמוך לשטח פסטיבל הנובה כי באזור מסתתרים פצועים וניצולים רבים מהטבח. דוידיאן שהכיר את השטח היטב, יצא עם רכב הטנדר הפרטי שלו בכ-15 גיחות תחת אש לאזור, כשבכל גיחה כזו אסף מהשטח כמה אנשים שהתחבאו והעביר אותם למושב פטיש - וסך הכול, לפי הדיווחים בתקשורת, הציל כ-120 איש.[4] באמצעות הצעירים אותם איתר והציל, הופץ מספר הטלפון שלו בקרב משפחות של צעירים שהיו בפסטיבל, וכך קיבל הודעות עם מיקומים של ניצולים מהטבח שהתחבאו.[3]

במהלך חלק מהגיחות אף נתקל במחבלים, ניהל איתם קרב יריות מנשקו האישי וחיסל אותם. לאחר שנגמרה לו התחמושת בנשקו האישי, לקח נשק מגופת אחד מהמחבלים שהרג. במקרה אחר דרס שני מחבלים שירו לעברו. על מנת שיזהו שמדובר ברכב ידידותי, הציב בשלב מסוים דוידיאן על הרכב דגל ישראל. חלק מהזמן, פעל יחד עם האלוף במיל' יאיר גולן אותו פגש בשטח באחת הגיחות.[4] הנסיעות, המחבלים בהם נתקל והזוועות אותן ראה בדרך, תועדו באמצעות מצלמות הרכב.[5]

בעקבות פועלו, העיד ביום הוקרה שנערך בכנסת: ”רבים אומרים לי שאני גיבור ושהצלתי 120 נערות ונערים. לא ביקשתי להיות גיבור. הגיבורים הם אלה שנלחמו על חייהם, רצו והתחבאו. אני הייתי הכלי שהקב"ה שלח לעזור להם להגיע הביתה. יש בי עצב על אלה שלא הספקתי להגיע אליהם, כל אלה שנקטפו. הכאב שלי על חבריי מזרועות הביטחון שלחמו בקווים הראשונים והגנו על כולנו”.[6]

במסגרת עבודתו ברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב חילק אותות הוקרה לאזרחים בדואים שפעלו במהלך 7 באוקטובר אף הם להצלת חיי אדם.[7]

חיים אישיים

דוידיאן נשוי לליאת, עובדת סוציאלית ואב לארבע בנות.[4][1] דודו הוא רמי דוידיאן, בן המושב פטיש, שגם הוא יצא ברכבו בשבעה באוקטובר, חילץ בעצמו עשרות ניצולים מהמסיבה וניהל צוות שהציל מאות[8]. קרובת משפחה נוספת, אופיר דוידיאן, נהרגה באותו יום[9].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עוז דוידיאן בוויקישיתוף

הערות שוליים