לדלג לתוכן

קלארק טרי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירה באמצעות תרגום הדף "Clark Terry"
(אין הבדלים)

גרסה מ־07:36, 22 באפריל 2024

קלארק טרי
Clark Terry
לידה 14 בדצמבר 1920
סנט לואיס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 2015 (בגיל 94)
פיין בלאף, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Clark Virgil Terry Jr.
מקום קבורה בית הקברות וודלואן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-ערך בלתי־ידוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ואשון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה הארד בופ, ביבופ, סווינג, ג'אז
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה, פלוגלהורן (flugelhorn)
חברת תקליטים אימפולס רקורדס, פרסטיז' רקורדס, קאנדיד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גראמי למפעל חיים (2010)
  • פרס איש המוזיקה צ'ארלס לוטון (1985)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (2000)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • פרס פול אקט
  • אמני הג'אז של NEA
  • פרס הג'אז של ה-BBC עריכת הנתון בוויקינתונים
clarkterry.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלארק וירג'יל טרי ג'וניור [1] (באנגלית: Clark Virgil Terry Jr. 14 בדצמבר 1920 - 21 בפברואר 2015) [2] היה חצוצרן סווינג וביבופ אמריקאי, מחלוצי הפלוגלהורן בג'אז, מלחין ומחנך.

הוא ניגן עם צ'רלי בארנט (1947), קאונט בייסי (1948–1951), [3] דיוק אלינגטון (1951–1959), [3] קווינסי ג'ונס (1960) ואוסקר פיטרסון (1964–1996). הוא היה עם The Tonight Show Band ב-The Tonight Show מ-1962 עד 1972. הקריירה שלו בג'אז נמשכה יותר מ-70 שנה, במהלכן הפך לאחד מנגני הג'אז המוקלטים ביותר, והופיע בלמעלה מ-900 הקלטות. טרי היה מנטור של קווינסי ג'ונס, מיילס דייויס, הרבי הנקוק, וינטון מרסליס, פט מתיני, דיאן ריבס וטרי לין קרינגטון. [4]

ראשית חייו

טרי נולד לקלארק וירג'יל טרי האב ומרי טרי בסנט לואיס, מיזורי. [1] [3] הוא למד בתיכון ואשון (Vashon) והחל את הקריירה המקצועית שלו בתחילת שנות ה-40, כשניגן במועדונים מקומיים. הוא שירת כחבר להקה בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הכלי הראשון שלו היה טרומבון שסתום. [5]

טרי בפסטיבל הג'אז של מונטריי 1981

עידן הלהקה הגדולה

שנותיו של טרי עם בייסי ואלינגטון (שגייס בסתר את טרי מבייסי) [6] בסוף שנות ה-40 וה-50 ביססו את התבלטותו תוך מיזוג הטון של סנט לואיס עם סגנונות בני התקופה. בתקופתו עם אלינגטון השתתף ברבות מהסוויטות של המלחין ורכש מוניטין בזכות מגוון סגנונותיו הרחב (מסווינג עד הארד בופ), תוך שילוב מיומנות טכנית והומור. טרי השפיע על מוזיקאים כולל מיילס דייויס וקווינסי ג'ונס, שהכירו בהשפעתו בשלבים הראשונים של הקריירה שלהם. טרי לימד באופן לא רשמי את דייויס כשהיו בסנט לואיס, [7] ואת ג'ונס בביקוריו התכופים של טרי בסיאטל עם סקסטת בייסי. [8]

לאחר שעזב את אלינגטון ב-1959, הקריירה הבינלאומית של קלארק זינקה כאשר קיבל הצעה מ-NBC להפוך למוזיקאי צוות. הוא הופיע במשך עשר שנים ב-The Tonight Show כחבר בלהקת Tonight Show עד 1972, תחילה בראשות סקיץ' הנדרסון (Skitch Henderson) ומאוחר יותר עם דוק סוורינסן (Doc Severinsen), שם שירת הסקאט שלו "ממלמל" (mumbling) הובילה ללהיט "Mumbles". [9] טרי היה האפרו-אמריקאי הראשון שהפך לחבר קבוע בלהקה ברשת טלוויזיה גדולה בארה"ב. הוא אמר מאוחר יותר: "היינו צריכים להיות מודלים, כי ידעתי שאנחנו במבחן... לא יכול להיות לנו כתם על המכנסיים, קמט בבגדים או חולצה מלוכלכת." [10]

לטרי היתה מערכת יחסים עם קווינסי ג'ונס, שכתב את ההקדמה לאוטוביוגרפיה של טרי. ג'ונס ניצח על להקה במחזמר Free and Easy ב-1959, וטרי עזב את תזמורתו של אלינגטון כדי להצטרף אליה בבלגיה. [11]

טרי המשיך לנגן עם מוזיקאים כמו הטרומבוניסט ג'יי ג'יי ג'ונסון והפסנתרן אוסקר פיטרסון, [12] והוביל קבוצה עם נגן כלי השסתומים בוב ברוקמאייר שזכתה להצלחה מסוימת בתחילת שנות ה-60. בפברואר 1965, ברוקמאייר וטרי הופיעו ב-Jazz 625 של BBC2. [13] בשנת 1967, הופיעו במופע של נורמן גרנץ, שהוקלט בבית העירייה של פופלאר (Poplar), בסדרת BBC Jazz at the Philharmonic, לצד ג'יימס מודי, דיזי גילספי, קולמן הוקינס, בני קרטר, טדי וילסון, בוב קרנשו, לואי בלסון וטי- בון ווקר. [14]

בשנות ה-70 טרי התרכז בפלוגלהורן, אותו ניגן בטון מלא. בנוסף לעבודת הסטודיו והוראתו בסדנאות ג'אז, טרי סייר בשנות השמונים עם להקות קטנות (כולל פיטרסון) והופיע כמנהיג ה-Big BAD Band שלו (שנוסדה בערך ב-1970). קשיים כלכליים אילצו אותו לפרק את ה-Big BAD Band, והוא הופיע עם להקות כמו Unifour Jazz Ensemble. ההומור והשליטה שלו בסגנונות חצוצרת ג'אז ניכרים ב"דיאלוגים" שלו עם עצמו, בכלים שונים או באותו כלי, מעומעם ולא מעומעם.

קריירה מאוחרת

טרי בניו יורק, 1976

משנות ה-70 ועד שנות ה-90, טרי הופיע בקרנגי הול, בניין העירייה ובמרכז לינקולן, סייר עם Newport Jazz All Stars וג'אז בפילהרמונית, והופיע עם תזמורת הפופ של סקיץ' הנדרסון בניו יורק. ב-1998 הקליט טרי את "Let's Call the Whole Thing Off" של ג'ורג' גרשווין עבור אלבום האוסף Red Hot + Rhapsody של ארגון רד הוט, מחווה לג'ורג' גרשווין, אלבום ששימש לגיוס כסף לארגוני צדקה שהוקדשו להגברת המודעות לאיידס וללחימה במחלה. [15]

בנובמבר 1980 היה נגן ראשי יחד עם אניטה או'דיי, ליונל המפטון ורמזי לואיס במהלך מופעי הפתיחה של שבועיים שחגגו את תחייתו קצרת הימים של טרקלין Blue Note במלון מריוט או'הייר ליד שיקגו. [16]

טרי קודם בתחילת הקריירה שלו על ידי בילי טיילור, ועם מילט הינטון הקנה כלים עבור צעירים מתחילים ונתן להם הדרכה. כך החל את זרם הג'אז מובייל בהארלם. המיזם הזה המשיך את אהבתו הגדולה של טרי: שיתוף הנוער בג'אז. משנת 2000 ואילך אירח את "פסטיבלי הג'אז של קלארק טרי" ביבשה ובים, ערך מחנות ג'אז משלו והופיע ביותר מחמישים פסטיבלי ג'אז בשש יבשות. טרי הלחין יותר ממאתיים שירי ג'אז והופיע עבור שמונה נשיאי ארצות הברית. [17]

היו לו גם כמה הקלטות עם קבוצות גדולות, כולל התזמורת הסימפונית של לונדון, תזמורת המטרופול ההולנדית ותזמורת הג'אז של שיקגו, מאות הרכבי תיכון ומכללות, צמדים משלו, שלישיות, רביעיות, חמישיות, סקסטות, אוקטטים ושתי קבוצות גדולות משלו. להקות: ה-Big Bad Band של קלארק טרי ו-Young Titans of Jazz של קלארק טרי.

בפברואר 2004, כיכב טרי בתור עצמו, בסדרת הטלוויזיה לילדים ביל הקטן. טרי היה תושב שכונות בייסייד וקורונה ברובע קווינס, ניו יורק. לאחר מכן עבר להוורת', ניו ג'רזי, ולאחר מכן לפיין בלאף, ארקנסו. [18] [19]

האוטוביוגרפיה שלו פורסמה בשנת 2011. [4] טיילור הו ביינום כתב ב"ניו יורקר" כי הספר "לוכד את כישרונו לספר סיפורים ואת ההומור היבש שלו, במיוחד בתיאור שנותיו הראשונות בדרכים, עם מאבקים בהפרדה הגזעית ועם הופעות בג'וק ג'וינטים וקרנבלים, תוך פיתוח אחד מקולות האלתור המיוחדים ביותר בתולדות המוזיקה". [20]

The Penguin Guide to Jazz Recordings מציין שטרי מופיע ביותר הקלטות רשומות שלו מכל אמן אחר. [21] לפי אתר האינטרנט שלו, טרי היה "אחד מאמני הג'אז המוקלטים ביותר בהיסטוריה והופיע עבור שמונה נשיאים אמריקאים". [22] הוא היה מיומן בטכניקה המאתגרת של נשימה מחזורית, שבאמצעותה נגן יכול לנגן זמן רב בלי לעצור לנשום, [23] ובשנת 1976 פרסם את "מערכת הנשימה המעגלית של קלארק טרי לכלי נשיפה". [24]

באפריל 2014, הסרט התיעודי Keep on Keepin' On, עקב אחרי טרי במשך ארבע שנים, כדי לתעד את החונכות שלו לילד הפלא העיוור, נגן הפסנתר ג'סטין קאופלין בן ה-23, בזמן שקאופלין התכונן להתחרות בתחרות עילית בינלאומית. [25]

בדצמבר 2014 תזמורת הג'אז בלינקולן סנטר עם וינטון מרסליס וססיל מקלורן סלבנט ביקרה את טרי, שחגג את יום הולדתו ה-94 ב-14 בדצמבר, במרכז הרפואי האזורי ג'פרסון. הושמע ביצוע תוסס ל"יום הולדת שמח". [26]

מותו ומחוות לזכרו

טרי הופיע בבית הלבן עם הזמרת ננה פרילון ב-2006

ב-13 בפברואר 2015, טרי נכנס להוספיס כדי לטפל בסוכרת המתקדמת שלו. הוא נפטר ב-21 בפברואר 2015. [2]

כתב הניו יורק טיימס, פיטר קיפניוז אמר שטרי "זכה לשבחים בשל המוזיקאיות ללא דופי, היה אהוב בשל רוחו המשחקית ומוערך בשל יכולת ההסתגלות שלו. הצליל שלו בחצוצרה ובפלוגלהורן היה בגוון עגול יותר (מה שעזר לפופולאריות של כלי זה בג'אז) והיה מאוד אישי וניתן לזיהוי בקלות, אך טרי הצליח להתאים אותו למגוון רחב של הקשרים מוזיקליים". [27]

מרטין צ'ילטון כתב בדיילי טלגרף הבריטי: "טרי היה מחנך מוזיקה והייתה לו השפעה עמוקה ומתמשכת על מהלך הג'אז. טרי הפך למנטור לדורות של נגני ג'אז, כולל מיילס דייויס, וינטון מרסליס והמלחין-מעבד קווינסי ג'ונס." [10]

בראיון עם טרי ב-2005, אמר חברו חצוצרן הג'אז סקוטי ברנהארט שהוא "אחד המוזיקאים המגוונים ביותר שאי פעם חיו... אמן חצוצרות ג'אז שניגן עם השמות הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה." [28]

אוניברסיטת דרום מזרח מיזורי מארחת את פסטיבל הג'אז של קלארק טרי / פי מו אלפא, מחווה שנתית למוזיקאי. הפסטיבל החל בשנת 1998, וגדל מדי שנה. הפסטיבל מציג סטודנטים למוזיקאים ואמנים אורחים מצטיינים בקמפוס ריבר של האוניברסיטה. [29] [30]

אוניברסיטת ניו המפשייר מארחת את פסטיבל הג'אז של קלארק טרי מדי שנה; מוצגים מוזיקאי ג'אז בחטיבות הביניים ובתיכון מכל רחבי ניו אינגלנד. [31]

פרסים וכבוד

טרי מופיע עם אנסמבל הג'אז של להקת חיל הים של האגמים הגדולים

לטרי מעל 250 פרסים, מדליות ואותות הצטיינות, כולל:

  • כניסה להיכל התהילה של הג'אז בלינקולן סנטר על שם נסוהי ארטכון (Nesuhi Ertegun) בשנת 2013 [32]
  • פרס גראמי למפעל חיים לשנת 2010, שתי תעודות גראמי, שלוש מועמדויות לגראמי [33]
  • כניסה להיכל התהילה של דאון ביט [34]
  • פרס מאסטר הג'אז של הקרן הלאומית לאמנויות (1991) [35]
  • בשנת 1988 - תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה ממכללת ברקלי למוזיקה [36]
  • שישה עשר תארי דוקטור לשם כבוד [37]
  • מפתחות למספר ערים [38]
  • שגריר ג'אז לסיורים של מחלקת המדינה של ארצות הברית במזרח התיכון ובאפריקה [39]
  • תואר אבירות בגרמניה [40]
  • פרס צ'ארלס א' לוטון איש המוזיקה, מוענק על ידי אחוות פי מו אלפא סינפוניה בשנת 1985. טרי זכה לחברות כבוד באחווה על ידי לשכת בטא זיטה בקולג' של אמפוריה (1968).
  • חבר כבוד בלשכת Iota Phi של Kappa Kappa Psi, אחוות להקת הכבוד הלאומית (2011), באוניברסיטת ניו המפשייר
  • מסדר האמנויות והספרת של צרפת (2000) [41]
  • דמות שעווה בגודל טבעי במוזיאון ההיסטוריה של העולם השחור בסנט לואיס
  • נכנס לשדרת התהילה של סנט לואיס (1996) [42]
  • פרס ההצטיינות של NARAS Present לשנת 2005 [43]
  • חצוצרן השנה של איגוד עיתונאי הג'אז (2005) [37]

דיסקוגרפיה

מנהיג / מנהיג שותף

  • Clark Terry (EmArcy, 1955)
  • The Jazz School with Joe Gordon, Paul Gonsalves (Wing, 1955)
  • Serenade to a Bus Seat (Riverside, 1957)
  • Duke with a Difference (Riverside, 1957)
  • Out on a Limb with Clark Terry (Argo, 1958) – recorded in 1957
  • In Orbit with Thelonious Monk (Riverside, 1958)
  • Top and Bottom Brass (Riverside, 1959)
  • Everything's Mellow (Prestige/Moodsville, 1961)
  • Color Changes (Candid, 1961) – recorded in 1960
  • Clark Terry Plays the Jazz Version of All American (Moodsville, 1962)
  • Back in Bean's Bag (Columbia, 1963) – recorded in 1962
  • Tread Ye Lightly (Cameo, 1964)
  • What Makes Sammy Swing (20th Century Fox, 1964)
  • The Happy Horns of Clark Terry (Impulse!, 1964)
  • The Power of Positive Swinging with Bob Brookmeyer (Mainstream, 1965)
  • Tonight with Bob Brookmeyer (Mainstream, 1965) – recorded in 1964
  • Gingerbread Men with Bob Brookmeyer (Mainstream, 1966)
  • Mumbles (Mainstream, 1966)
  • Spanish Rice with Chico O'Farrill (Impulse!, 1966)
  • It's What's Happenin' (Impulse!, 1967)
  • Soul Duo with Shirley Scott (Impulse!, 1967)
  • At the Montreux Jazz Festival (Polydor, 1970) – recorded in 1969
  • In Concert: Live (Etoile, 1973)
  • Previously Unreleased Recordings with Bob Brookmeyer (Verve, 1974)
  • Clark Terry's Big B-A-D Band Live at the Wichita Jazz Festival (Vanguard, 1975)
  • Oscar Peterson and Clark Terry with Oscar Peterson (Pablo, 1975)
  • Wham/Live at the Jazz House (MPS, 1976)
  • Professor Jive (Inner City, 1976)
  • The Globetrotter (Vanguard, 1977)
  • Clark After Dark: The Ballad Artistry of Clark Terry (MPS, 1978)
  • Ain't Misbehavin' (Pablo, 1979)
  • Mother———! Mother———!! with Zoot Sims (Pablo, 1980) – recorded in 1979
  • Memories of Duke (Pablo, 1980)
  • Yes, the Blues (Pablo, 1981)
  • To Duke and Basie (Enja, 1986)
  • Live 1964 (Emerald, 1987) – live recorded in 1964
  • Portraits (Chesky, 1989)
  • Squeeze Me (Chiaroscuro, 1989)
  • Having Fun (Delos, 1990)
  • Live at the Village Gate (Chesky, 1991)
  • Music in the Garden (Jazz Heritage, 1993)
  • What a Wonderful World (Red Baron, 1993)
  • Marian McPartland's Piano Jazz with Guest Clark Terry (Jazz Alliance, 1994)
  • Mellow Moods (Prestige, 1994)
  • Big Band Basie with Frank Wess (Reference, 1995)
  • The Second Set: Recorded Live at the Village Gate (Chesky, 1995)
  • Clark Terry with Peewee Claybrook and Swing Fever (D'Note, 1995)
  • Live in Chicago Vol. 1 (Monad, 1995)
  • Live in Chicago Vol. 2 (Monad, 1995)
  • Top and Bottom (Chiaroscuro, 1995)
  • Clark Terry Express (Reference, 1996)
  • The Songs Ella and Louis Sang with Carol Sloane (Concord Jazz, 1997)
  • One on One (Chesky, 2000)
  • The Hymn (Candid, 2001) – live recorded in 1993
  • Live in Concert (Image, 2001)
  • Friendship with Max Roach (Columbia, 2002)
  • Live on QE2 (Chiaroscuro, 2002)
  • George Gershwin's Porgy and Bess (Americana, 2004)
  • Live at Marihans (Chiaroscuro, 2005)
  • Louie and Clark Expedition 2 with Louie Bellson (Percussion Power, 2008)
  • Carnegie Blues: The Music of Duke Ellington (Squatty Roo, 2015)

כנגן בלהקה

עם ג'ין אמונס (Gene Ammons)

עם דייב ביילי (Dave Bailey)

עם ריי בריאנט (Ray Bryant)

עם אדי "לוקג'ו" דייוויס (Eddie "Lockjaw" Davis)

עם דיוק אלינגטון

עם סטן גץ

עם דיזי גילספי

עם ג'וני גריפין (Johnny Griffin)

עם ג'וני הודג'ס (Johnny Hodges])

עם מילט ג'קסון (Milt Jackson)

עם ג'יי ג'יי ג'ונסון

עם קווינסי ג'ונס

עם מנדל לו (Mundell Lowe)

עם הרבי מן (Herbie Mann)

עם גרי מקפרלנד (Gary McFarland)

עם צ'רלי מינגוס (Charles Mingus)

עם בלו מיטשל (Blue Mitchell)

עם גרי מליגן (Gerry Mulligan)

עם אוליבר נלסון (Oliver Nelson)

עם אוסקר פיטרסון

עם דייב פייק (Dave Pike)

עם לאלו שיפרין (Lalo Schifrin)

עם סוני סטיט (Sonny Stitt)

עם בילי טיילור

With Cal Tjader

With others

מקורות

    • Let's Talk Trumpet: From Legit to Jazz (with Phil Rizzo), 1973
    • Clark Terry's System of Circular Breathing for Woodwind and Brass Instruments (with Phil Rizzo), 1975
    • Interpretation of the Jazz Language, Bedford, Ohio: M. A. S. Publishing Company, 1977
    • TerryTunes, anthology of 60 original compositions (1st edn, 1972; 2nd edn w/doodle-tonguing chapter, 2009)
    • "Clark Terry – Jazz Ambassador: C.T.'s Diary" [cover portrait], Jazz Journal International 31 (May 6, 1978): pp. 7–8.
    • "Jazz for the Record" [Clark Terry Archive at William Paterson University], The New York Times (December 11, 2004).
    • Beach, Doug, "Clark Terry and the St. Louis Trumpet Sound", Instrumentalist 45 (April 1991): 8–12.
    • Bernotas, Bob, "Clark Terry", Jazz Player 1 (October–November 1994): 12–19.
    • Blumenthal, Bob, "Reflections on a Brilliant Career" [reprint of JazzTimes 25, No. 8], Jazz Educators Journal 29, No. 4 (1997): 30–33, 36–37.
    • Ellington, Duke, "Clark Terry" chapter in Music is My Mistress (Garden City, NY: Doubleday, 1973): 229–230.
    • LaBarbera, John, "Clark Terry: More Than 'Mumbles'", ITG Journal (International Trumpet Guild) 19, No. 2 (1994): 36–41.
    • Morgenstern, Dan, "Clark Terry" in Living With Jazz: A Reader (New York: Pantheon, 2004): 196–201. [Reprint of Down Beat 34 (June 1, 1967): 16–18.]
    • Owens, Thomas, "Trumpeters: Clark Terry", in Bebop: The Music and the Players (New York: Oxford, 1995): 111–113.
    • Terry, C. Clark: The Autobiography of Clark Terry, University of California Press (2011), ISBN 978-0520268463

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ 1 2 "Clark Terry (1920–2015)". The Encyclopedia of Arkansas History & Culture. נבדק ב-25 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Marc Schneider (21 בפברואר 2015). "Jazz Musician Clark Terry Dies at 94". The Hollywood Reporter. נבדק ב-21 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 [קלארק טרי, באתר AllMusic Yanow, Scott Clark Terry biography] at Allmusic.
  4. ^ 1 2 Terry, C. Clark: The Autobiography of Clark Terry, University of California Press (2011).
  5. ^ Stephen Graham. "Clark Terry has died". Marlbank. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Clark! The Autobiography of Clark Terry. University of California Press. 2011. pp. 123–124, 126. ISBN 9780-520-26846-3 – via FreddieGreen.org.
  7. ^ "Trumpeter Clark Terry Shares Jazz Memories". Npr.org. 1 בינואר 2005. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Jones, Quincy (1993). "Newport 1958". In Tucker, Mark (ed.). The Duke Ellington Reader. Oxford University Press. pp. 311–312. ISBN 0-19-509391-7.
  9. ^ Adam Bernstein (22 בפברואר 2015). "Clark Terry, jazz virtuoso with Basie, Ellington and 'Tonight Show,' dies". Washington Post. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Martin Chilton (22 בפברואר 2015). "Clark Terry, jazz trumpeter, dies aged 94". Telegraph.co.uk. ארכיון מ-12 בינואר 2022. נבדק ב-22 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Terry, Clark; Terry, Gwen (2015-06-12). Clark: The Autobiography of Clark Terry (באנגלית). Univ of California Press. ISBN 978-0-520-28751-8.
  12. ^ קלארק טרי, באתר AllMusic
  13. ^ "Tribute to Bob Brookmeyer". Clarkterry.com. 19 בדצמבר 2011. נבדק ב-10 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Jazz at the Philharmonic – Library of Congress". Loc.gov. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Red Hot + Rhapsody: The Gershwin Groove - Various Artists | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-10-15
  16. ^ Hentoff, Nat (2010). At the Jazz Band Ball: Sixty Years on the Jazz Scene (1 ed.). University of California Press. ISBN 978-0-520-26113-6. JSTOR 10.1525/j.ctt1ppqm7.
  17. ^ "Clark Terry: NVLP: African American History". Visionaryproject.org. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Berman, Eleanor, "The jazz of Queens encompasses music royalty" (אורכב 20.07.2006 ב Archive.today), Pittsburgh Post-Gazette, January 1, 2006. Accessed October 1, 2009. "When the trolley tour proceeds, Mr. Knight points out the nearby Dorie Miller Houses, a co-op apartment complex in Corona where Clark Terry and Cannonball and Nat Adderley lived and where saxophonist Jimmy Heath still resides."
  19. ^ Potter, Beth. "Haworth's Notable Characters", Haworth, New Jersey. Accessed June 22, 2010.
  20. ^ Taylor Ho Bynum, "The Sound of Musical Joy: Clark Terry's Trumpet", The New Yorker, February 24, 2015.
  21. ^ Cook, Richard; Morton, Brian (2008). The Penguin Guide to Jazz Recordings (9th ed.). Penguin. p. 1390. ISBN 978-0-141-03401-0.
  22. ^ Neela Debnath (22 בפברואר 2015). "Clark Terry dead: Grammy-winning trumpet player dies aged 94". The Independent. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "Clark Terry dies at 94; jazz trumpeter with Ellington and 'Tonight Show'". Los Angeles Times. 22 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Terry, Clark (14 בפברואר 1976). "Clark Terry's System of Circular Breathing for All Woodwind and Brass Instrumentalists". Terry-Rizzo – via Google Books. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ A. O. Scott (2 באוקטובר 2014). "A Rare Musical Mentorship, Captured With Heart and Soul". The New York Times. נבדק ב-18 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Happy 94th Birthday CLARK TERRY!". YouTube. 2014-12-14. ארכיון מ-2021-12-12. נבדק ב-2016-08-21.
  27. ^ Peter Keepnews (22 בפברואר 2015). "Clark Terry, Master of Jazz Trumpet, Dies at 94". The New York Times. נבדק ב-22 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Barnhart, Scotty (2005). The World of Jazz Trumpet: A Comprehensive History & Practical Philosophy. Hal Leonard Corporation. ISBN 978-0634095276. Chapter 3: Clark Terry, pp. 91-96.
  29. ^ "history – Southeast Missouri State University". Semo.edu. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Clark Terry/Phi Mu Alpha Jazz Festival – Southeast Missouri State University". Semo.edu. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "The Clark Terry UNH Jazz Festival". 5 ביולי 2018. נבדק ב-14 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Jazz at Lincoln Center's Ertegun Jazz Hall of Fame. "Art Blakey, Lionel Hampton, and Clark Terry inducted into Jazz at Lincoln Center's Ertegun Jazz Hall of Fame". Jalc.org/. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2014. נבדק ב-12 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Jazz Trumpeter Clark Terry Dies". Grammy.com (באנגלית). 2015-02-23. נבדק ב-2017-04-27.
  34. ^ "DownBeat Archives". Downbeat.com (באנגלית). נבדק ב-2017-04-27.
  35. ^ "NEA Jazz Masters | NEA". Arts.gov. נבדק ב-2017-04-27.
  36. ^ Tamarkin, Jeff. "Clark Terry, 1920–2015". JazzTimes. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 "Quincy Jones | Interviews with Clark Terry: Trumpeter, Composer, Mentor. In Memoriam. | American Masters | PBS". American Masters (באנגלית אמריקאית). 2015-02-25. נבדק ב-2017-04-27.
  38. ^ Terry, Clark; Terry, Gwen (2011-09-01). Clark: The Autobiography of Clark Terry (באנגלית). University of California Press. ISBN 9780520268463.
  39. ^ Barnhart, Scotty (2005-01-01). The World of Jazz Trumpet: A Comprehensive History & Practical Philosophy (באנגלית). Hal Leonard Corporation. ISBN 9780634095276.
  40. ^ Michael Juk (23 באפריל 2012). "Clark Terry's jazz trumpeter heart touches Vancouverites". CBC Music. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "AT THE MOVIES". The New York Times. 2000-03-10. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-04-27.
  42. ^ St. Louis Walk of Fame. "St. Louis Walk of Fame Inductees". Stlouiswalkoffame.org. אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2012. נבדק ב-25 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Arkansas Artists – Arkansas Entertainers – Famous Arkansans". Arkansas.com (באנגלית). נבדק ב-2017-04-27.

קישורים חיצוניים

Allmusic]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קלארק_טרי&oldid=38487421"