ואל ד'אוסטה
ואל ד'אוסטה (באיטלקית: Valle d'Aosta, בצרפתית: Vallée d'Aoste, ובפרנקו-פרובנסאלית: Val d'Outa), להלן "עמק אאוסטה", הוא מחוז אוטונומי באיטליה. האוטונומיה מתבטאת בכך שהואיל וחלק מתושבי העמק הם ממוצא צרפתי, נקבע כי צרפתית תהיה שפה רשמית שנייה במחוז, בנוסף לאיטלקית. עיר הבירה של המחוז היא אאוסטה. אוכלוסיית המחוז נאמדת ב-123,978 נפש נכון לסוף 2006. המחוז נמצא בצפון מערב איטליה ונושק לגבולות שווייץ וצרפת ומדרום לו נמצא מחוז פיימונטה האיטלקי.
| |||
 | |||
| טירת פניס וברקע, עמק אאוסטה | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | לוצ'אנו טברי | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה האזורית של ואל ד'אוסטה  | ||
| ערים במחוז | 74 | ||
| בירת המחוז | אאוסטה | ||
| שפה רשמית |
צרפתית, איטלקית | ||
| שטח | 3,263 קמ"ר | ||
| גובה | 951 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 125,666 (2019) | ||
| ‑ צפיפות | 37.7 נפש לקמ"ר (2006) | ||
| קואורדינטות | 45°44′49″N 7°26′21″E / 45.74694°N 7.43917°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://www.regione.vda.it/, https://www.regione.vda.it/default_f.asp | |||
  | |||
גאוגרפיה
עריכהבמחוז מתגוררים 120,000 תושבים בשטח של 3,263 קמ"ר – צפיפות האוכלוסייה הנמוכה ביותר באיטליה. עמק אאוסטה הוא עמק בהרי האלפים ובצדדיו ההר מון בלאן,[1] הפיסגה הגבוהה ביותר מבין הרי האלפים, מונטה רוזה והמטרהורן. המחוז נחצה על ידי הנהר דורה בלטאה, החמישי בספיקה בצפון איטליה. הנהר נובע מהמון בלאן ונשפך לנהר הפו. הוא היובל השמאלי שלו ומהווה מקור מים חשוב לנהר הפו. בשנת 2000 עלה הנהר על גדותיו וגרם נזקים רבים לשטחי החקלאות ולמבנים.
תולדות המחוז
עריכההתושבים הראשונים של "עמק אאוסטה" היו קלטים וליגורים, אשר לשונם נשמרה בשמות של אחדים מהמקומות במחוז. הרומאים כבשו את המחוז וקראו לו "אוגוסטה פרטוריה סלאסורום" (Augusta Prætoria Salassorum). השליטה במקום באה להבטיח את המעברים האסטרטגיים בהרי האלפים. מעברים, אשר שופרו בעזרת גשרים ודרכים. בתום הכיבוש הרומי חזרה האוטונומיה למחוז הודות לבידודו הגאוגרפי. במאה ה-5 השתלטו הגותים והלומברדים עליו ואחריהם שלטו במקום הפרנקים. המחוז היה לחלק מלותרינגיה (Lotharingia) בממלכת איטליה, עבר לממלכת בורגונדיה, שהתמזגה עם ממלכת ארל. שינויים אלה עברו ללא השפעה משמעותית על תושבי העמק.
בשנים 1031–1032 קיבל אומברטו הראשון, רוזן סבויה, מייסד בית סבויה, מקונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את התואר "רוזן אאוסטה" ובנה לעצמו מצודה ב"ברד" (Bard). כאשר נבנו מצודות נוספות, חולקו שטחי המחוז בין המצודות החזקות, וכך נוצר משטר פאודלי קלאסי. בשנת 1191 מצא טומאסו הראשון, רוזן סבויה לנכון להבטיח לקהילות התושבים "מגילת זכויות" (בצרפתית:Charte des Franchises). זכויות אלה של תושבי המחוז נשמרו על ידם בקנאות עד לשנת 1770, כאשר הם בוטלו בצו שמטרתו הייתה לקשור את המחוז באופן הדוק יותר עם מחוז פיימונטה.
עוד במחצית המאה ה-13 קבע פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כי מחוז אאוסטה יהיה לדוכסות וקבע את סמלו של המחוז עד היום הזה. הדוכסות השתייכה לבית סבויה עד לאיחוד איטליה בשנת 1870. חוץ מתקופה קצרה 1539–1563 – שהייתה תחת שלטון צרפתי – היא הייתה חלק מתחום השליטה של בית סבויה.
במאה ה-12 והמאה ה-13, הגיעו למקום קהילות של דוברי גרמנית, השומרות עד היום על זהותן העצמאית.
בתקופה שלאחר שלטון נפוליאון חזר "עמק אאוסטה" למעמדו הקודם. בעשור השלישי של המאה העשרים, ניסה הרודן בניטו מוסוליני לקדם את התוכנית ל"איטליזציה" של המחוז, שכללה חילופי אוכלוסייה: "וולדוסטט" (באיטלקית: 'Valdostani, בצרפתית: Valdôtains)[2] הועברו לפיימונטה, ודוברי איטלקית – ל"עמק אאוסטה". מעשהו זה גרם להתגברות המגמות לבידול המחוז וכך, בתום המלחמה, בשנת 1948 הוכרז המחוז כאוטונומי וכונה "המחוז האוטונומי של ואל ד'אוסטה".[3]
מאז תום המלחמה זוכה המחוז להצלחה כלכלית, ומגיעים אליו מהגרים מרחבי איטליה. התעשייה והתיירות זוכות לפיתוח והמחוז נהנה מהכנסה גבוהה לנפש.
כלכלת המחוז
עריכההכלכלה של עמק אאוסטה מתבססת בעיקר על שירותים, ובמיוחד בענף התיירות.
תיירות היא אחד הענפים המרכזיים בכלכלה של עמק אאוסטה, הודות לנופים האלפיניים המרהיבים, האתרים ההיסטוריים, ומגוון רחב של פעילויות חורף וקיץ. במהלך חודשי החורף, אתרי הסקי באזור מושכים מבקרים רבים. הבולטים באתרים אלה הם: קורמאיור, צ'רוויניה, פילה (Pila), ולה טוייל (La Thuile). בקיץ מגיעים מטיילים שנהנים ממסלולי הליכה, טיפוס הרים ופעילויות בטבע.
כמו כן, קיימת תיירות תרבותית המתמקדת בביקור בטירות, במבנים היסטוריים ובפסטיבלים מקומיים, כגון פסטיבל הפיסול בעץ השנתי. תיירות זו תורמת לא רק לכלכלה אלא גם לשימור המסורות המקומיות.
בשל האוטונומיה שמוענקת לעמק במסגרת מעמדו המיוחד, לממשל המקומי תפקיד מרכזי בכלכלה האזורית, כגורם המנהל את מרבית המשאבים הכספיים של האזור.
ענף התעשייה מרוכז בעיקר בעמק התחתון, ורוב המפעלים בו הם קטנים עד בינוניים בגודלם.
תרומתם של ענפי החקלאות וגידול בעלי חיים לכלכלה האזורית היא מצומצמת יחסית כיום. הגידולים החקלאיים העיקריים כוללים תפוחי אדמה, תפוחים, גפנים, שעורה ומעט תירס. בנוסף, גידול הבקר מהווה חלק קטן אך חשוב מבחינה מסורתית. המחוז הוא מקור ייצור של גבינת טומה.
בענף מלאכות היד בולט במיוחד תחום הפיסול בעץ, המהווה סמל לתרבות המקומית ומוצר מבוקש בשווקי האמנות האזוריים.
במחוז דרכי המעבר לשווייץ ולצרפת: מעבר סן ברנאר הגדול, מעבר סן ברנאר הקטן ומנהרת המון בלאן, שעוברת בה "דרך אירופה E25", מתחת להרי האלפים.
אוכלוסיות המחוז
עריכההשפה האיטלקית, יחד עם השפה הצרפתית מהוות את השפות הרשמיות של המחוז. עם זאת השפה האיטלקית נפוצה יותר. שפה מקומית בשם "ארפיטן" (Arpitan) הייתה פעם נפוצה במחוז. דיברו בה גם בשאר חבלי הארץ של בית סבויה בשווייץ ובצרפת. הניב המקומי, הקרוי "וולדוטן" (Valdôtain) או "פטויז" (patois). תושבי עיר אחת, "גרסונאי-סן-ז'אן" (Gressoney-Saint-Jean) מדברים בניב גרמני. לפי סקר סטטיסטי, 4% מתושבי עמק האאוסטה הם מהגרים.
טירות
עריכהישנן עשרות טירות מימי הביניים ומבצרים מגוונים בעמק אאוסטה (IT'), והן מהוות אטרקציה תיירותית מרכזית בעמק.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ואל ד'אוסטה (באיטלקית)- אתר האינטרנט הרשמי של ואל ד'אוסטה (בצרפתית)
- כרמית וייס, יעדי טיול בוואל ד'אוסטה, באתר GoTravel
נירה ורותי רוסו, חופשה באלפים - לא רק לאלפיון, באתר "ידיעות אחרונות", 20 ביוני 2018- משה גלעד, טירות העמק הקסום: טיול נינוח בעמק אאוסטה באיטליה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2018
- באיטלקית:
הערות שוליים
עריכה- ^ מון בלאן (בצרפתית: "הר לבן") או מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), בהרי האלפים, הוא ההר הגבוה במערב אירופה. גובהו מוערך כ-4,807 מטרים, אך זה משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם לרדת השלג ומצב האקלים.
- ^ האוכלוסייה המקורית של המחוז
- ^ Legge costituzionale 26 febbraio 1948, n. 4 STATUTO SPECIALE PER LA VALLE D'AOSTA (החוק עבור עמק אוסטה), באתר המועצה של עמק אוסטה (באיטלקית)