ויקיפדיה

אריתה פרנקלין

זמרת אמריקאית

אריתה לואיז פרנקלין (באנגלית: Aretha Louise Franklin; ‏25 במרץ 1942 – 16 באוגוסט 2018) הייתה זמרת גוספל, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז אמריקאית, שנולדה בממפיס שבטנסי, וגדלה בדטרויט שבמישיגן. כונתה במשך שנים "מלכת שירי הנשמה" או "גברת נשמה". היא נודעה בהקלטות שירי מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז, אך הרבתה לבצע גם יצירות ג'אז, רוק, בלוז פופ, גוספל ואפילו אופרה.

אריתה פרנקלין
Aretha Franklin
פרנקלין בשנת 1968
פרנקלין בשנת 1968
לידה 25 במרץ 1942
ממפיס, טנסי, ארצות הברית
פטירה 16 באוגוסט 2018 (בגיל 76)
דטרויט, מישיגן
שם לידה אריתה לואיז פרנקלין
מקום קבורה בית הקברות וודלואן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–2018 (כ־62 שנים)
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד, תיכון נורת'רן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, פזמונאית, פסנתרנית
סוגה נשמה, גוספל, רית'ם אנד בלוז, ג'אז
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה, אטלנטיק, אריסטה רקורדס
בן או בת זוג גלין טורמן (11 באפריל 1978–7 בפברואר 1984)
טד וייט (1961–1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
ArethaFranklin.net
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אריתה פרנקלין בהופעה בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשנת 2009

מוזיקאים ועיתוני מוזיקה דוגמת "רולינג סטון" הגדירו אותה כאחת הזמרות הטובות ביותר אי-פעם, ושיבחו את יכולתה לחדור בשירתה אל עומק הנשמה (ומכאן הכינוי "גברת נשמה") ואת האמונה הפנימית העמוקה ששירתה חדורה בה, ואחת היא מה נושא השיר. עומדת במקום השלישי ברשימת הזמרות הפופולריות עטורות הפרסים בהיסטוריה של פרסי גראמי, אחרי ביונסה ואליסון קראוס

פרנקלין זכתה בשמונה-עשר פרסי גראמי, מתוכם אחד-עשר על הביצוע הווקאלי הטוב ביותר של זמרת רית'ם אנד בלוז, הישג ללא תקדים. בשמונה מבין אלה זכתה ברציפות. מדינת מישיגן הגדירה את קולה כ"פלא טבע". ב-2005 העניק לה הנשיא ג'ורג' ווקר בוש את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

דורגה במקום הראשון ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון.

ביוגרפיה

עריכה

פרנקלין נולדה בממפיס. משפחתה התגוררה לאחר מכן זמן קצר בבאפלו שבניו יורק ואז עברה לדטרויט, מישיגן. כשהייתה בת שש הוריה התגרשו ואמה, ברברה - זמרת גוספל אף היא - עזבה את המשפחה. ארבע שנים לאחר מכן נפטרה. פרנקלין גדלה עם אביה, שהיה כומר בפטיסטי[1], ונודע גם הוא ביכולותיו המוזיקליות.

כילדה שרה אריתה עם אחיותיה, קרולין וארמה, בכנסייה שבה שימש אביה בתפקיד הכומר. אביה לימד אותה לנגן בפסנתר משמיעה וצירף אותה אליו לסבב הופעות בסגנון גוספל בכל ארצות הברית. בתקופה זו, בעודה נערה צעירה להפליא, ילדה פרנקלין את שני בניה הראשונים: קלרנס נולד כשהייתה בת 12, ואדוארד (אדי) שנתיים וחצי אחריו. זמן קצר לאחר לידתו של אדוארד נשרה מהלימודים בתיכון, וסבתה לקחה אליה את שני הילדים כדי שפרנקלין תוכל להמשיך בפיתוח הקריירה שלה.

בעידוד אביה היא התחילה להקליט בגיל 14 בחברת צ'קר/צ'ס משיקגו. אחד משני אחיה, ססיל, שימש ביחד עם אביה כמנהל עסקיה של פרנקלין לזמן מה עד שהתמנה לכומר. האח השני, ווהן, היה לטייס מקצועי בחיל האוויר.

פרנקלין נישאה לטד וייט ב-1962 והוא הפך למנהל עסקיה בשנותיה עם תקליטי קולומביה. לזוג נולד בן אחד, תיאודור (טדי) וייט ג'וניור (1964). הנישואים תמו בשנת 1969. כמה הכפשות שפורסמו בכלי התקשורת בתקופה זו הניעו את פרנקלין לשמור ביתר שאת על פרטיותה, ובמשך כמה שנים היא נמנעה מראיונות כל וכול.

בדצמבר 2010 נמסר כי פרנקלין סובלת מסרטן ועוברת טיפולים.[2] ב-13 באוגוסט 2018 חלה הידרדרות במצבה הרפואי כתוצאה מסרטן הלבלב, וב-16 באוגוסט 2018, הלכה לעולמה בגיל 76 בביתה בדטרויט.

קריירה

עריכה

פרנקלין חתמה על חוזה עם "קולומביה רקורדס", אחרי שהתגלתה על ידי ג'ון האמונד. בראשית שנות ה-60 היו לה כמה שירים פופולריים, ואם כי חברת קולומביה רצתה לבנות אותה כזמרת ג'אז התוצאות לא העידו על כשרונותיה של פרנקלין במלואם. הישגיה הגדולים והחדשנים ביותר עוד היו שמורים לעתיד לבוא.

אחרי שעברה ל"תקליטי אטלנטיק" בשנת 1967, עבדה פרנקלין עם המפיקים ג'רי וקסלר ואריף מארדין, והתוצאה הייתה כמה מהקלטות ה-R&B המרשימות ביותר בשנות ה-60, ביניהן I Never Loved a Man (The Way I Love You) שיר עתיר רגש ומלהיב פי כמה מרוב שיריה הקודמים. בסוף אותו עשור כבר דבק באריתה פרנקלין הכינוי "מלכת הנשמה", משהייתה לאמנית בעלת פרסום בינלאומי וסמל גאווה לקהילת האפרו-אמריקאים בארצות הברית. פרנקלין עצמה אמרה על תקופה זו, "כשעברתי לאטלנטיק, הם פשוט הושיבו אותי ליד הפסנתר והלהיטים התחילו לצאת."

היא הוציאה מספר רב של להיטי צמרת בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70: מוזיקת גוספל ופופ, מוזיקה פסיכדלית ורוקנרול, ביניהם גרסאות כיסוי לשירים של הביטלס ("אלינור ריגבי") וסיימון וגרפונקל ("גשר על מים סוערים"). Live at Fillmore West ו"חסד מופלא" היו שניים מפרסומיה המשפיעים ביותר באורך מלא. הלהקה שליוותה אותה בתקליט הראשון כללה את הנגנים קינג קרטיס, ברנרד פרדי ובילי פרסטון; התקליט היה אריך נגן כפול של מוזיקת גוספל חיה, שהוקלטה בכנסייה בפסטיסטית בלוס אנג'לס. פרנקלין לא הגיעה מעולם אל פסגת מצעד הפזמונים הבריטי - התוצאה הטובה ביותר שלה הייתה המקום הרביעי, בגרסה שלה ל"אני אומרת תפילה קטנה" של ברט בכרך ב-1968.

בראשית שנות ה-70 התמתנה המוזיקה שלה במידת מה, אם כי לא איבדה דבר מעוצמתה. היא המשיכה בקשריה עם וקסלר ומארדין, שקצרו הצלחה עצומה, ובמקביל החלה לקחת חלק גדל והולך בהפקת עבודתה. שותפות עם קווינסי ג'ונס הובילה לאלבום מאכזב בשנת 1973 ("הצד האחר של השמים"), אבל שיר אחד התבלט בו בכל זאת, "מלאך", שכתבה אחותה קרוליין והיה לשיר נשמה קלאסי.

היא חזרה לעבוד עם וקסלר, ותקליטם המשותף האחרון, "You", יצא באטלנטיק בשנת 1975. אחריו הוציאה עוד כמה תקליטים עם חברת אטלנטיק, האחרון שבהם בשנת 1976.

בסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 חלה ירידה בפופולריות ובהצלחה שלה בעיני המבקרים. רובם ביטלו את החומר שהפיקה בשנים שאחרי חברת אטלנטיק כנופל בהרבה מהקלטותיה במחצית השנייה של שנות ה-60.

פרנקלין החליפה בהתראה של הרגע האחרון את לוצ'אנו פבארוטי בשירת האריה "נסון דורמה" (Nessun Dorma) מתוך "טורנדוט" של פוצ'יני בשידור הטלוויזיוני של גראמי בשנת 1998.

בתקופה האחרונה של חייה התגוררה בדטרויט. ב-5 בפברואר 2006 שרה עם ארון נויל וד"ר ג'ון, בלוויית מקהלה בת 150 זמרים, את ההמנון הלאומי לפני משחק אליפות בניו אורלינס, שהייתה בשלבי שיקום לאחר הוריקן קתרינה. בשנת 2008 הוציאה את אלבום חג המולד הראשון שלה, This Christmas, Aretha. ב-20 בינואר 2009 שרה במהלך טקס השבעתו של הנשיא ברק אובמה.

רשימת סרטיה

עריכה
  • The Blues Brothers (1980)
  • Motown 40: The Music Is Forever (1998) (ABC-TV documentary)
  • Blues Brothers 2000 (1998)
  • DIVAS LIVE (1998)
  • Immaculate Funk (2000) (documentary)
  • Rhythm, Love and Soul (2002)
  • Tom Dowd & the Language of Music (2003) (documentary)
  • Singing in the Shadow: The Children of Rock Royalty (2003) (documentary)
  • From The Heart / The Four Tops 50th Anniversary and Celebration (2004)
  • Atlantic Records: The House that Ahmet Built (2007) (documentary)

פרסים והוקרה

עריכה

ב-2021 יצא סרט קולנוע המבוסס על סיפור חייה בשם "ריספקט".

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אִיסָבֶל סַנְצֶ'ס וֶגָארָה, אריתה פרנקלין (קטנות-גדולות), יפו: הוצאת צלטנר, 2020. תרגום: ענת עינהר.(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: אריתה פרנקלין
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריתה פרנקלין

הערות שוליים

עריכה
  1. ^   ירין רבן, שבת חוה"מ פסח | לב הבעיה של ישראל, באתר הארץ, 24 באפריל 2024
  2. ^ Silver, Marc (1 באוגוסט 2017). "Seeing Aretha Franklin Sing For The Last Time". NPR.org. נבדק ב-2017-08-29. {{cite news}}: (עזרה)
אריתה פרנקלין – פרסים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אריתה_פרנקלין&oldid=39911480"