בתוך: אוריאל סימונסון, ויניב פוקס, המשפחה בשלהי העת העתיקה - בין שארות וקהילה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2019, עמ' 84 - 110, 2019
המאמר דן בתפקודם של דימויי משפחה וחוקים הקשורים בפועל בקשרי המשפחה בתחום הגיור בספרות התלמודית, ו... more המאמר דן בתפקודם של דימויי משפחה וחוקים הקשורים בפועל בקשרי המשפחה בתחום הגיור בספרות התלמודית, ובתלמוד הבבלי בפרט, ומבאר את הקשר בין מגמות הנראות, לחות במבט ראשון, מנוגדות זו לזו ולא־עקביות. מצד אחד מועצמים החוקים והדימויים המתארים את ניתוקו של הגר ממשפחתו הקודמת, ומצד שני עולה קול המדגיש כי אין הגר שייך שייכות מלאה למשפחת ישראל המקורית ונדחקים הצידה הדימויים התופסים את הגיור ככינון של הורות מטפורית של אברהם כאבי הגרים. בניגוד לציפייתנו לתמונה של הגר העוזב את משפחתו הקודמת ונעשה חלק ממשפחה חדשה, נוצר בתלמוד הבבלי מצב שבו הגר עוזב את משפחתו הקודמת ובכל זאת ישנה הסתייגות מתיאורו כנכנס למשפחה חדשה. התפתחויות מנוגדות לכאורה אלו הן חלק מתופעה המוגדרת במאמר כפרדוקס ההתחדשות והדחייה, המסביר כיצד אותו קורפוס ספרותי המעצים את הדימויים המציגים את התחדשותו של הגר ואת הפיכת לקטן שנולד ולישראל לכל דבריו, הוא גם הקורפוס הספרותי המחזק דווקא דימויים שליליים של הגר, כגון קשים גרים לישראל כספחת'. במידה רבה מאמר זה הוא סיכומו ותמציתו של מחקרי על הגיור והזהות היהודית בתלמוד הבבלי, המובא במפורט בספרי The Rabbinic Conversion of Judaism.
Uploads
Papers by Moshe Lavee
The paper describing the poster is available at
https://classics-at.chs.harvard.edu/classics18-schor-raziel-kretzmer-lavee-kuflik/
and prevailing reading of the figure of Jeremiah in haggadic literature.
This prevailing rabbinic reading can be described as “biographic rehabilitation” of Jeremiah, containing two apologetic trends: Albeit Jeremiah's harsh rebuke of Israel, he never withdrew from his great love for Israel. Jeremiah is depicted as a defender of Israel, reassuring the divine commitment to the election of Israel. The article surveys such rabbinic tradition, and points out to recurring patterns, which may be read against a Christian background and imply Jewish-Christian
polemic engagement. My survey looks at later layers of rabbinic
haggadic compilations and raises the possibility that such voices were mainly shaped in the later, or later to the classical rabbinic period.
DURING THE FIRST YEAR AFTER PUBLICATION, PLEASE CONTACT ME FOR AN E-PRINT.
במאמר זה אני מתחקה אחר גלגוליו של רעיון עשייה לשם שמים בתפילה מן הסיפור התלמודי, דרך הדרשנות הקבלית בתיקוני הזוהר ועד לסיפור החסידי. המאמר מבקש להציע את ה"שחזור האסוציאטיבי" כמתודה המתמקדת בדרכי השימוש והעיצוב של מוטיבים קדומים בכל אחד מן הקטעים החדשים. המושגים השבים ומופיעים בכל תקופה בהקשרה נישאים על אוספים של דימויים ומוטיבים, אשר חוזרים ומופיעים גם הם בכל תקופה ותקופה. מוטיב אשר שימש לביטויו של רעיון בספרות חז"ל, לדוגמה, שב ומשמש לכך גם בספרות הקבלה, ודימוי אשר שימש בספרות הקבלה שב ומופיע בספרות החסידים. בכך נעשים מרכיבי הבניין אשר נבנה בתקופה הקדומה לחומר הגלם של המבנה החדש המופיע בתקופה המאוחרת.
מתודה זו מתאימה במיוחד לעיון בספרות חז"ל, בספרות הזוהרית ובסיפורי החסידים, בשל הורתם והתהוותם בהיגוד בעל פה או בכתיבה אוטומטית אקסטטית, שבה קולמוסו של הכותב מוליך את כתיבתו. הללו, טיבם שהם מציפים צירופי לשון ומבני מחשבה אשר נערמו בתודעתו של הכותב או הדובר וממקמים אותם בתוך התוצר הטקסטואלי הרציף שהוא מייצר. השחזור האסוציאטיבי מתבסס על מעמדן הקנוני של ספרות חז"ל בעת התהוות ספרות הקבלה ושל ספרות הקבלה ורעיונותיה בעולמם של מספרי מעשי החסידים ומאפשר לדלות את חומרי הגלם הקדומים מתוך ספרות אשר שימשה עוגן, אם לא גם מפה קוגניטיבית בעולמם של יוצרי הספרויות המאוחרות יותר.
משה לביא, 'ליקח את העוף מן העילן - על עשייה לשמה בתפליה, בתוך: אבי שגיא ונחם אילן (עורכים), תרבות יהודית בעין הסערה; ספר יובל למלאת שבעים שנה ליוסף אחיטוב. [תל-אביב]: הקיבוץ המאוחד; עין צורים: מרכז יעקב הרצוג ללימודי היהדות, תשסב, עמ' 636 – 658.
משה לביא, האחר המגיח מן הגוף - מגדר, זהות חברתית ושאלת הכוח והשליטה בהלכה ובאגדה, מכאן י, עמ' 181 - 208.
המאמר עוסק במקורות תלמודיים הלכתיים ואגדיים העוסקים ביציאה מן הגוף: לידה, הוצאת זרע, ועוד. מקורות אלו מדגימים מערכת יחסים חתרנית לכאורה – אך משלימה ותומכת למעשה – בין הלכה לאגדה. האגדה מציגה לעתים היפוך הנראה כחותר תחת הייצוגים ההלכתיים; אלא שהיפוך זה אינו ביטוי קולו של האחר, אלא דווקא כזה שחושף את הרקע האידאולוגי, החברתי, ואולי אף הרגשי, של המהלכים המבוצעים בשדה ההלכה. בשיח ההלכתי עוסקים החכמים בהגדרת ה"אחר" – גרים, גויים ונשים - באמצעות הדיון בגבולות גופו או גופהּ, ומתוך עיסוקם זה הם בוחנים את גבולות הזהות של הקבוצה והשלמות של ה"עצמי", ומכוננים שליטה מדומיינת, בזהות של הקבוצה וב"אחר" המאיים עליה. המקורות האגדיים מציגים תמונת-ראי, ובה הגוף שגבולותיו נפרצים הוא דווקא גופו של הגבר היהודי הבא במגע עם האישה האחרת, הגויה, הזרה. "עולם הפוך" זה אינו קריאת תיגר על מקורות ההלכה, כי אם תמונה הופכית אך משלימה, החושפת את הפחד מאבדן השליטה שהמקורות ההלכתיים מנסים להתמודד עמו. השיח ההלכתי מבטא את מאוויי השליטה של חכמים, ואילו השיח האגדי מבטא את פחדיהם. במובן זה, השיח האגדי עצמו הוא האחר המגיח מן הגוף הספרותי של הספרות התלמודית, והוא מסגיר את המתרחש מתחת לפני השטח של מרחב השליטה (המדומיין או האמתי) – מרחב ההלכה.
הגרסה המועלת כאן היא הגהה אחרונה ולא גירסת הפרסום הסופית
The article deals with legal and aggadic rabbinical sources concerning bodily processes that involve a bursting out of the body: birth, seminal emission, and more. Jewish sources demonstrate a seemingly subversive relationship, in which the aggadic materials present an opposite picture and thus challenge the legal materials. The halakhic sources discuss the boundaries of the body of the “other” – converts, gentiles, women. They function as a literary site for examining the boundaries of identity and the wholeness of the self and exercising an imagined power over the “threatening other”. In contrast, the aggadic sources portray an invasion of the threatening other specifically into the body of Jewish men. However, the aggadic inversion should not be considered a protest against the hegemony reflected in the legal discourse or as giving voice to the “other”, but rather as a discourse that captures the ideological, social, and maybe even psychological background of the legal materials. The legal discourse expresses the imagined rabbinical power over the body of the other, and the aggadic discourse – the fear of losing control. As such, the aggadic texts are the “other” that bursts out of the rabbinical corpus and discloses the hidden tensions behind the legal discourse. (The attached file is last proof and not the final print version).
Many papers in this volume focus on identifying specific emotions expressed through prayer in the Second Temple literature. This article takes a slightly different tack by arguing that a prayer itself may be an expression of the inner self, and of one’s emotions, especially when compared to institutionalized prayer. I first discuss a form of self-perception expressed in the prayer ascribed to Asenath in the Hellenistic novel Joseph and Asenath.1 In her journey towards God, Asenath declares her detachment from family and property. I show that these declarations are internalizations of a social model corresponding to the renunciation of property and kinship upon conversion2 that was frequent in the late Second Temple period as well as in the narrative materials of early rabbinic
literature. I then cite a legal concept that conveys the same model in later legal rabbinic material and suggest that the individual, personal, emotional and devotional perspective expressed by Asenath was later subject to legalization, and was incorporated into the normative rabbinic system.
במאמר זה שחזור נרחב של ההקשרים הספרותיים והגיאו-תרבותיים של ויכוחים המתועדים בקטע גניזה, ועוסקים בשאלת זהותו של אליהו ותיאורו כפינחס הקנאי. ויכוחים אלו התעוררו בבית כנסת בעקבות אמירת פיוטי הבדלה, ובמאמר אנו מצביעים על עליית מעמדו של מדרש האגדה כמקור סמכות, על השפעת הויכוח על נוסחם של פיוטי הבדלה, ועל מרכזיותה של ההגירה האנושית והתרבותית מאירופה הנוצרית בתחילת המאה הי'ג ברקע תהליכים אלו.
Abstract
The article identifies the literary, historical, and geo-cultural contexts of debates regarding the prophet Elijah, and his relation to the biblical figure of Pinheas. The article traces the growing authority of aggadic midrash and its influence on recensions of the Havdalah poetry, against the backdrop of human and cultural immigration from Christian Europe in the early 13th century.
The paper describing the poster is available at
https://classics-at.chs.harvard.edu/classics18-schor-raziel-kretzmer-lavee-kuflik/
and prevailing reading of the figure of Jeremiah in haggadic literature.
This prevailing rabbinic reading can be described as “biographic rehabilitation” of Jeremiah, containing two apologetic trends: Albeit Jeremiah's harsh rebuke of Israel, he never withdrew from his great love for Israel. Jeremiah is depicted as a defender of Israel, reassuring the divine commitment to the election of Israel. The article surveys such rabbinic tradition, and points out to recurring patterns, which may be read against a Christian background and imply Jewish-Christian
polemic engagement. My survey looks at later layers of rabbinic
haggadic compilations and raises the possibility that such voices were mainly shaped in the later, or later to the classical rabbinic period.
DURING THE FIRST YEAR AFTER PUBLICATION, PLEASE CONTACT ME FOR AN E-PRINT.
במאמר זה אני מתחקה אחר גלגוליו של רעיון עשייה לשם שמים בתפילה מן הסיפור התלמודי, דרך הדרשנות הקבלית בתיקוני הזוהר ועד לסיפור החסידי. המאמר מבקש להציע את ה"שחזור האסוציאטיבי" כמתודה המתמקדת בדרכי השימוש והעיצוב של מוטיבים קדומים בכל אחד מן הקטעים החדשים. המושגים השבים ומופיעים בכל תקופה בהקשרה נישאים על אוספים של דימויים ומוטיבים, אשר חוזרים ומופיעים גם הם בכל תקופה ותקופה. מוטיב אשר שימש לביטויו של רעיון בספרות חז"ל, לדוגמה, שב ומשמש לכך גם בספרות הקבלה, ודימוי אשר שימש בספרות הקבלה שב ומופיע בספרות החסידים. בכך נעשים מרכיבי הבניין אשר נבנה בתקופה הקדומה לחומר הגלם של המבנה החדש המופיע בתקופה המאוחרת.
מתודה זו מתאימה במיוחד לעיון בספרות חז"ל, בספרות הזוהרית ובסיפורי החסידים, בשל הורתם והתהוותם בהיגוד בעל פה או בכתיבה אוטומטית אקסטטית, שבה קולמוסו של הכותב מוליך את כתיבתו. הללו, טיבם שהם מציפים צירופי לשון ומבני מחשבה אשר נערמו בתודעתו של הכותב או הדובר וממקמים אותם בתוך התוצר הטקסטואלי הרציף שהוא מייצר. השחזור האסוציאטיבי מתבסס על מעמדן הקנוני של ספרות חז"ל בעת התהוות ספרות הקבלה ושל ספרות הקבלה ורעיונותיה בעולמם של מספרי מעשי החסידים ומאפשר לדלות את חומרי הגלם הקדומים מתוך ספרות אשר שימשה עוגן, אם לא גם מפה קוגניטיבית בעולמם של יוצרי הספרויות המאוחרות יותר.
משה לביא, 'ליקח את העוף מן העילן - על עשייה לשמה בתפליה, בתוך: אבי שגיא ונחם אילן (עורכים), תרבות יהודית בעין הסערה; ספר יובל למלאת שבעים שנה ליוסף אחיטוב. [תל-אביב]: הקיבוץ המאוחד; עין צורים: מרכז יעקב הרצוג ללימודי היהדות, תשסב, עמ' 636 – 658.
משה לביא, האחר המגיח מן הגוף - מגדר, זהות חברתית ושאלת הכוח והשליטה בהלכה ובאגדה, מכאן י, עמ' 181 - 208.
המאמר עוסק במקורות תלמודיים הלכתיים ואגדיים העוסקים ביציאה מן הגוף: לידה, הוצאת זרע, ועוד. מקורות אלו מדגימים מערכת יחסים חתרנית לכאורה – אך משלימה ותומכת למעשה – בין הלכה לאגדה. האגדה מציגה לעתים היפוך הנראה כחותר תחת הייצוגים ההלכתיים; אלא שהיפוך זה אינו ביטוי קולו של האחר, אלא דווקא כזה שחושף את הרקע האידאולוגי, החברתי, ואולי אף הרגשי, של המהלכים המבוצעים בשדה ההלכה. בשיח ההלכתי עוסקים החכמים בהגדרת ה"אחר" – גרים, גויים ונשים - באמצעות הדיון בגבולות גופו או גופהּ, ומתוך עיסוקם זה הם בוחנים את גבולות הזהות של הקבוצה והשלמות של ה"עצמי", ומכוננים שליטה מדומיינת, בזהות של הקבוצה וב"אחר" המאיים עליה. המקורות האגדיים מציגים תמונת-ראי, ובה הגוף שגבולותיו נפרצים הוא דווקא גופו של הגבר היהודי הבא במגע עם האישה האחרת, הגויה, הזרה. "עולם הפוך" זה אינו קריאת תיגר על מקורות ההלכה, כי אם תמונה הופכית אך משלימה, החושפת את הפחד מאבדן השליטה שהמקורות ההלכתיים מנסים להתמודד עמו. השיח ההלכתי מבטא את מאוויי השליטה של חכמים, ואילו השיח האגדי מבטא את פחדיהם. במובן זה, השיח האגדי עצמו הוא האחר המגיח מן הגוף הספרותי של הספרות התלמודית, והוא מסגיר את המתרחש מתחת לפני השטח של מרחב השליטה (המדומיין או האמתי) – מרחב ההלכה.
הגרסה המועלת כאן היא הגהה אחרונה ולא גירסת הפרסום הסופית
The article deals with legal and aggadic rabbinical sources concerning bodily processes that involve a bursting out of the body: birth, seminal emission, and more. Jewish sources demonstrate a seemingly subversive relationship, in which the aggadic materials present an opposite picture and thus challenge the legal materials. The halakhic sources discuss the boundaries of the body of the “other” – converts, gentiles, women. They function as a literary site for examining the boundaries of identity and the wholeness of the self and exercising an imagined power over the “threatening other”. In contrast, the aggadic sources portray an invasion of the threatening other specifically into the body of Jewish men. However, the aggadic inversion should not be considered a protest against the hegemony reflected in the legal discourse or as giving voice to the “other”, but rather as a discourse that captures the ideological, social, and maybe even psychological background of the legal materials. The legal discourse expresses the imagined rabbinical power over the body of the other, and the aggadic discourse – the fear of losing control. As such, the aggadic texts are the “other” that bursts out of the rabbinical corpus and discloses the hidden tensions behind the legal discourse. (The attached file is last proof and not the final print version).
Many papers in this volume focus on identifying specific emotions expressed through prayer in the Second Temple literature. This article takes a slightly different tack by arguing that a prayer itself may be an expression of the inner self, and of one’s emotions, especially when compared to institutionalized prayer. I first discuss a form of self-perception expressed in the prayer ascribed to Asenath in the Hellenistic novel Joseph and Asenath.1 In her journey towards God, Asenath declares her detachment from family and property. I show that these declarations are internalizations of a social model corresponding to the renunciation of property and kinship upon conversion2 that was frequent in the late Second Temple period as well as in the narrative materials of early rabbinic
literature. I then cite a legal concept that conveys the same model in later legal rabbinic material and suggest that the individual, personal, emotional and devotional perspective expressed by Asenath was later subject to legalization, and was incorporated into the normative rabbinic system.
במאמר זה שחזור נרחב של ההקשרים הספרותיים והגיאו-תרבותיים של ויכוחים המתועדים בקטע גניזה, ועוסקים בשאלת זהותו של אליהו ותיאורו כפינחס הקנאי. ויכוחים אלו התעוררו בבית כנסת בעקבות אמירת פיוטי הבדלה, ובמאמר אנו מצביעים על עליית מעמדו של מדרש האגדה כמקור סמכות, על השפעת הויכוח על נוסחם של פיוטי הבדלה, ועל מרכזיותה של ההגירה האנושית והתרבותית מאירופה הנוצרית בתחילת המאה הי'ג ברקע תהליכים אלו.
Abstract
The article identifies the literary, historical, and geo-cultural contexts of debates regarding the prophet Elijah, and his relation to the biblical figure of Pinheas. The article traces the growing authority of aggadic midrash and its influence on recensions of the Havdalah poetry, against the backdrop of human and cultural immigration from Christian Europe in the early 13th century.
von Juden, Christen und Muslimen
29. Februar – 6. März 2016
„Gottes Stimme in der säkularen Gesellschaft“
Gott in einer säkularen Gesellschaft – eine jüdische Perspektive
Moshe Lavee
The Early Rabbinic and Judaism Program sessions in 2016 will be devoted to this literature, focusing on the interchange of content, composition and biblical interpretation.
Recent studies have emphasized the composition features of homilies in the genre, perhaps diverting our attention from their function as midrashic texts involved with the interpretation of biblical texts and the establishment of their relevance in new contexts.
In the coming sessions we will concentrate on all three aspects of this literature – content, composition and interpretation – and the relationship between them. We will also welcome papers devoted to comparative aspects – examining relations with and affinities to adjacent genres in Jewish literature – such as Piyyut, Hekhalot and non-homiletic Midrash, Christian and Muslim homilies, sermons and so forth.
Please send abstracts to [email protected]
Ich stelle hier die These auf, dass die Psalmen 73-89 als Archetypos für das Model der Petira fungierten, denn zum einen ist ihre liturgische Rezeption von hermeneutischem Wert, indem sie Beispiele für die Funktion von Psalmzitaten in der jüdischen Liturgie der Spätantike bietet. Der Gebrauch unserer Psalmen in den Genres der Bitte (Selichot) und Klage (Kinot) zeigt eine Verschmelzung des Individuums und dem eher abstrakten Stehen vor Gott an den Hohen Feiertagen mit der historischen und politischen Erfahrung der Zerstörung des Tempels. So wie diese Zitate eine gewisse Interpretation der Psalmen, die zitiert oder auf die angespielt wird, implizieren, so können auch die Psalmen selbst als Interpretationsakte gelesen werden. In verschiedenen Aspekten in Psalm 73-89 sehen wir die Bewegung vom Abstrakten zum Konkreten: In Bezügen auf biblische Ereigsnisse und Personen, in der Redaktion der gesamten Einheit, die einen abstrakten Psalm neben einen anderen konkreten stellt, und schließlich in der Verwandlung antiker altorientalischer Mythen in Anspielungen auf biblische Ereignisse (Gottes Kampf mit dem Meer und Exodus). Es ist aufgrund dieser drei Merkmale, dass ich das dritte Buch der Psalmen als Inspirationsquelle für die rabbinische Petira ansehen möchte.
Midrashic fragmenst from the Cairo Genizah enable us to trace the development and evolution of aggadic midrashim in the second half of the first millenium. In this lecture I examine some fragments published centuries ago, that contain a unique work, conssits only of Halakhic proems for biblical lections in the Palestinan reading of the Torah. A systematic comparison of the proems in these fragments with the printed editions of the Tanhumah teaches shows that they contain many lost and unknonw proems (petichtaot), yet at some cases they can be traced to medieval anthologies or other genizah fragments. In other cases, partial prallels in rabbinic literature teaches us about the ways by which the proems were shaped in conformity with the conventions of the Halakhic proem.
Thus it is suggested the fragments are indeed parts of a wider and lost Tanhuma collections in strong relations to the printed edition of Devarim Rabbah. Together they imply at an earlier, consistent and coherent Tanhumah Yelamdenu collection, closer in its style and language to classical Midrashim, in accordance with Mrac Bregeman's observations.
I thank the authorities of the Cambridge University Library for the permission to present the Genizah Fragments included in the attached power point presentation.
"מדרש הפתיחתאות" – תרומת קטעי גניזה של פתיחתאות בהלכה לתולדות ספרות התנחומא
ממצאי הגניזה הקהירית בתחום המדרש והאגדה מאפשרים לנו להתחקות במשהו אחר גיוונה והתפתחותה של ספריית מדרשי האגדה במחצית האלף הראשון לספירה. בהרצאה זאת אבקש לבחון מחדש קטעי גניזה יחודיים אשר התפרסמו לפני כמה עשורים. בקטעי גניזה אלו חיבור ובו אך ורק הפתיחות בהלכה לעשרים וארבעה סדרים על פי סדר הקריאה הארץ ישראלי.
השוואה שיטתית של הפתיחות המצויות בקטעי גניזה אלו לפתיחות המתועדות לפנינו במגוון מהדורות ספרות התנחומא המוכרות מלמד כי אוסף זה כולל פתיחות רבות שאינן מוכרות. עם זאת, בחלק מן המקרים ניתן לאתר את רשמיהם של חומרים אלו בילקוטים ובקטעי גניזה אחרים. במקרים אחרים, מקבילות חלקיות בספרות המדרשית המוקדמת או בחיבורים תנחומאיים מורות על דרכי עיצובן של הפתיחות ועל התאמתן לקונבנציות המצויות בפתיחות בשאלה המוכרות לנו ממקורות אחרים. ממצאים אלו מחזקים את העמדה המעריכה אוסף זה כקיצור מתוך חיבור תנחומאי שלם שאינו עוד לפנינו, ויש יסוד לסברה כי הוא שייך לרבדים הקדומים ביותר של ספרות רבת גוונים זו.
סקירת ספרות התנחומא/ילמדנו העשירה, מגלה כי בעוד הפתיחות שלנו מכסות אך ורק סדרים מתוך החומשים בראשית – שמות, הרי שסגנונו של מדרש דברים רבה הנדפס הוא הקרוב ביותר למצוי בקטעי גניזה אלו, ויחדיו הם מרמזים למגבש תנחומאי קדמון, אחיד ועקבי, הקרוב בסגנונו במידה רבה למדרשי האמוראיים הקלאסיים, ברוח מסקנותיו של מרק ברגמן על סמך קטע גניזה אחר.
"
The model represented in Aseneth prayer underwent significant change in later rabbinic legislation. It was transformed into delicate and complicate system of legislation that defines the lack of valid kinship between converts and their former relatives, and its implication on the status of converts' property.
The emotional prayer of the second temple convert was "converted" into the rabbinic mode of Judaism. The later Jewish forms of religiosity transformed the personal devotion and found a new way for expressing religious feelings.
The second conference of the Haifa research group on the reception of Aggadic Midrash as reflected in the Cairo Genizah will take place in the Center for Interdisciplinary Research in the University of Haifa during the 15th – 16th of January, 2014.
The conference will discuss Aggadic Midrashim and their reception as reflected in the Cairo Genizah. A special emphasis will be given to Midrash Tanhuma and to the question of affinities between Aggadic Midrash and adjacent genres, such as Piyyut, early mystical traditions and later rabbinic homilies and sermons.
Scholars who wish to contribute to the conference are requested to send an abstract (up to 200 words) by 15.11.2013
Dr Oded Rosenblum ([email protected])
Dr Moshe Lavee ([email protected]).
Dr Moshe Lavee and Prof Ephraim Lev
Head of the Interdisciplinary Centre for the Broader Application of Genizah Research
The University of Haifa
מצפור ע"ש אביבה וסמי עופר, קומה 30
9.00 התכנסות
9.30 פתיחה וברכות
אברהם מלמד, הקתדרה ע"ש וולפסון
משה לביא, המרכז לחקר הגניזה
11.30 מושב ראשון: מדרש והאגדה - 9.45
במסירותיהם
יו"ר: איל בן אליהו
עדן הכהן - 'המדרש המאוחר בפיוטיו של פייטן ארץ-ישראלי בן המאה התשיעית'
פנחס מנדל - על רצח, רבנים ורמאות: מעשה 'כידור' (בבלי יומא פג ע"ב) ופיתולי
המסירה של אגדה
יונתן וורמסר - תנחומא בובר: מהדורה אחת או מהדורות הרבה?
13.30 מושב שני: ספרות ההיכלות בגניזה - 12.00
יו"ר: הלל ניומן
גדעון בוהק - פנחס והמלאכים: לקראת שחזור חיבור היכלות לא ידוע מגניזת קהיר
ירון זיני - רבדיה השונים של ספרות ההיכלות ומודל התגבשותה של ספרות
התנחומא ילמדנו
~ הפסקת צהרים ~
16.45 מושב שלישי: בין מדרשים לדרשים - 14.45
יו"ר: יהודית הנשקה
נחם אילן - הדרשה שבעל פה ברקעו של 'מדרש דוד' המיוחס לר' דוד הנגיד נכד הרמב"ם
ורד רזיאל קרצמר - בין מדרשים לדרשות למועדים
דן גרינברג - אופן השימוש של מדרשים ודרשנים בחיבורי רס"ג: מדרש אגור ויוסף
ראש הסדר
17.00 מושב רביעי: לכבוד צאת ספרו של אורי ארליך,
'תפילת העמידה של ימות החול'
יו"ר: משה לביא
סטפן רייף - הרהורים על 'תפילת העמידה של ימות החול
יוסף טובי - תרגומי תפילה לערבית יהודית
דליה מרקס - לדובב שפתיהם: תפילות מגניזת קהיר בסידורי ימינו
אורי ארליך - תגובה
יום חמישי, ט"ו שבט, 16/1
מצפור רבין, בנין רבין
*ההרצאות באנגלית (למעט המסומן "ע")
9.30 פתיחה וברכות
ד"ר זהר שגב, ראש החוג לתולדות ישאל
12.00 מושב ראשון: מסורות מוקדמות - 9.45
ומבנים מאוחרים
יו"ר: מיכה פרי
שינה שיק – מדרש ראשית הפרשיות: עיון באחידות ספרותית
טובה סכר - מערלת האילן ועד עשרת הורגי מלכות - לשאלת הקומפוזיציה
במהדורת תנחומא קדומה
יונתן שגיב - מסע מאהל מועד לגניזת קהיר ובחזרה. - המדרש המאוחר ותרומתו
לחקר המדרש המוקדם
צבי שטמפפר - מדרשים בסכוליון אבוד לברייתא לי"ג מידות
12.15 מושב שני: כלים חישוביים בחקר - 13.15
הגניזה וקומראן
יו"ר: רוני שויקה
משה לביא - כלים חישוביים בחקר קטעי מדרשי אמוראי ארץ-ישראל מן הגניזה
יונתן בן- דב, נחום דרשוביץ – קריאה בקטעים בכתב סתרים מקומראן באמצעות
שיטות מתקדמות לזיהוי תמונה וכתב
~ ארוחת צהריים והרמת כוסית למשתתפי הכנס ~
14.30 מושב שלישי: בין מדרש לפיוט - 16.15
יו"ר: תמר צבי
אופיר מינץ מנור - לידת המחבר: הפיוט כחלופה ליצירה הקולקטיבית בספרות חז״ל
איתי מרינברג מיליקובסקי - דברים מכוסים: למשמעותה של קומפוזיציה
מקבילה בפיוט קלירי ובמדרש לשבת פרשת פרה (ע)
רוני שויקה - 'תורה חתומה ניתנה' – לעקבותיה של מסורת אבודה בפיוט הארץ-ישראלי (ע)
שמעון פוגל - לידת שמשון בפיוט ובמדרש המאוחר (ע)
חתימת הכנס - אפרים לב על המרכז לגניזה
דברי סיכום: משה לביא
In the session: The Language of the Tanhuma; Migration of Babylonian and Palestinian traditions; Lost Tanhuma Materials in a Late Midrashic Anthology.
שם המושב: האגדה ומדרשה בקהילות הגניזה: פרוייקט גרנדשמפ
יום שלישי, כ"ג באב תשע"ג (30/7/2013), 17:00-15:00
משתתפים:
יכין אפשטיין - שילוב בין בבל לארץ ישראל בתחום האגדה (ע)
יהונתן וורמסר - הבחנות לשוניות בין מהדורות תנחומא על פי כתבי יד וקטעי גניזה (ע)
עודד רוזנבלום - תרומת הגניזה להערכת קטעי תנחומא אבודים בליקוט מדרשים ספרדי (ע)
בהרצאה ידונו סוגיות העוסקות בהליך הלידה, וחושפות מתחי יסוד סביב ההלכה כמערכת חוק המסדירה את המציאות ומבקשת לשלוט בה. תפקוד הדיונים ההלכתיים כאמצעים לשליטה מקבילה בגוף הנשי, בגוף המציאות, ובגוף הספרותי של התורה יונהר נוכח דימויים של הגוף הנשי והנקבי מתחום האגדה.
dans la Genizah du Caire et en montrera l’extrême
richesse. Elle proposera d’abord un aperçu historique de
la recherche. En suite, l'état des échanges entre
chrétiens, musulmans et juifs dont témoignent ces
documents sera présenté. De plus, quelques documents
médicaux de Maimonide et de ses contemporains,
témoignant de la médecine dans les sociétés médiévales,
seront discutés par les conférenciers. Finalement, les
intervenants montreront que certains documents
midrashiques de la Genizah peuvent être compris comme
le chaînon manquant entre la littérature rabbinique et la Kabbale.
9:00 – 10:45 Opening session
Chair: Prof. Shulamit Valler
Greetings: Dr. Zohar Segev, Head of the Department of
Jewish History
Prof. Stefen Reif - Keynote Lecture: The Cairo Genizah and
the Study of Midrash
Dr. Moshe Lavee - The Reception of Haggadic Midrash:
Review of the Project and Selected Examples
11:00 – 12:30 The Genizah and Midrshic texts
Chair: Prof. Avraham Melamed
Dr. Gila Vachman - On Ruth and Naomi: Another Pearl
from the Survey of the Firkovitch Collection
Mr. Yoni Wermsser - Linguistic aspects of Tanhuma-
Yelamdenu according to the Genizah
Dr. Yachin Epstein - He who has no wife... - the variations
of a Midrash in the Genizah
Lunch Break
13:45-15:15 Life beyond the texts
Chair: Prof. Menahem Kellner
Dr. Avri Bar Levav - Book Lists as Source for Intellectual History
Dr. Oded Rosenblum - The World of a Homilist in the
Genizah: an Analysis of a List of Verses
Moshe Gan-Zvi - Who was Elijah? Debates in a Synagogue
and the Authority of Midrash vs. Piyyut
15:30-17:00 Cross-disciplinarian aspects:
Different fields, Similar Approaches
Chair: Dr. Hillel Newman
Mrs. Vered Raziel-Krechmer - The Mapping of the World
of Genizah Prayer
Prof. Efraim Lev - Medical Texts from Books to Daily Life
Mr. Dan Grinberg - Saadia Gaon and Midrash for the Amidah Prayer
The book describes the formation of conversion to Judaism, showing a significant contribution of later sages in Babylonia in transforming the earlier framework of conversion and demonstrating how the various manifestations of Babylonian Talmudic trends combine to form an intricate, yet consistent perception of conversion.
Key elements of the rabbinic conversion procedure are revealed to be the product of Babylonian textual developments: the procedure is placed under the authority of a rabbinic court; both immersion and circumcision are included within the framework of a supervised conversion, and the notion of acceptance of commandments as part of the procedure is introduced.
Similar later developments are traced regarding the conceptualization of conversion: the Babylonian Talmud is responsible for an intensification of negative approaches towards converts and conversion and at the same time positive approaches regarding missionary activity are silenced. The intensification of negativity is coupled with a paradox that this book identifies and explains for the first time, “the paradox of renewal and rejection”. As efforts to erase the past identity of the convert as a gentile are strengthened, so it becomes more difficult to forget his past identity. Accordingly, the Babylonian Talmud further elaborates the image of conversion as birth, expanding the metaphor to encompass not only theological, but also legal aspects of the process, utilized for justifying the legal severing of family relations upon conversion. The Bavli depicts the convert on the one hand as “like an Israelite in all respects” and “like a newborn” while on the other hand as “difficult to Israel as a scab”. The converts are thus viewed both as severed from their former non-Jewish relatives while at the same time remaining partly alien to the “family of Israel”.
At the basis of this consistent and dramatic Babylonian reformulation of both practical and conceptual aspects of conversion lies a combination of factors. These include a genealogical anxiety, a focus on the body as the carrier of identity, and a move towards increased rabbinic authority and power.
The book claims that the textual, institutional and conceptual processes tell a wider story than that of the rabbinic conversion to Judaism. These processes also demonstrate the rabbinic conversion of Judaism, and the centrality of the Babylonian Talmud in the later stages of shaping rabbinic ideas. The rabbinic shaping of concepts, laws and institutions was a gradual and evolutionary process that encompassed many centuries. The later Babylonian cultural products of this process are seen not only in later editorial layers of the Talmud, but also in the rephrasing and reformulation of earlier rabbinic traditions from the Land of Israel. The book suggests a new terminology for conceiving the nature of the evidence provided by the Babylonian Talmud. It stresses the creation of a Babylonian chronological perspective, namely the Babylonian shaping of the implied history of rabbinic ideas, which constantly attributes later Babylonian ideas to earlier authorities from the Land of Israel; it offers the term dominantization to describe the delicacy of this process, especially with regards to views and ideas that already appeared in earlier strata of Rabbinic Literature, but were only made dominant and prevailing through the cultural work of later Babylonian sages. I also refer to the governing voice of the Talmud, as a literary textual entity that brings forth and presents the Babylonian agenda. This term covers both the anonymous layer of the Talmud and the unique Babylonian arrangement and sequencing of materials in a manner that supports, reflects and expresses the Babylonian agenda.
Finally, the book aspires to show the intricate, delicate and complicated nature of the Babylonian shaping of rabbinic ideas, arguing that the Babylonian Talmud provides a network of novel developments that mutually enhance each other. Using conversion as a model for this process, the book demonstrates how different Babylonian innovations combine to support a transformation of previous values and mores. These innovations include an increased stress on the authority of the sages, an increased dichotomy between biblical and rabbinic validity of laws, and the conceptualization of doubts. This network of innovations is further expressed in the unique semantics of the Talmud. The book demonstrates how some terms, motifs and exegetical conventions cut across different genres and chronological strata.
The book shows how crucial it is to understand the complex textual history of the Bavli when producing historical portrayals of the rabbinic period, and of rabbinic legislations, institutions and concepts. This calls for caution with attribution, to avoid pre-dating of rabbinic concepts, institutions and perceptions to the 1st and 2nd century when they were actually developed, and in some cases invented during later centuries in Babylonia. Furthermore, the book also illustrates how conceptual and textual developments in the Bavli remained dormant, laying the ground for further social developments and transformations in later periods.