Papers by Yishai Gesundheit
עבודה זו עוסקת בתופעה ספרותית ייחודית בתלמוד הבבלי: דיאלוגים קבועים (תבניות) שיש בהם עימות חזיתי ... more עבודה זו עוסקת בתופעה ספרותית ייחודית בתלמוד הבבלי: דיאלוגים קבועים (תבניות) שיש בהם עימות חזיתי בין אמוראים בדור השלישי והרביעי של אמוראי בבל. ייחודה של תופעה זו טמון בכך שהתבניות חוזרות מספר פעמים בסוגיות שונות, ומכילות מרכיבים קבועים כגון ביטויי לשון, שמות החכמים, ולעתים גם תכנים וטיעונים דומים. מחוות העימות החריפות מטעינות את התבניות במתח כוחני, והתגובה של המותקפים מעצימה את הקונפליקט.
החכמים המשתתפים בדיאלוגים הם אמוראים בני הדור השלישי והרביעי בבבל; רב חסדא, רבא, רב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא. בין חכמים אלו מתקיימים קשרים משפחתיים, חברתיים, ולימודיים קרובים, אך יחד עמם מתגלים וויכוחים ופערים עמוקים. תהליך העברת שמועות ומסורות מא"י לבבל החל לצבור תאוצה בזמנם ובמקומם של חכמים אלו, ובעקבות תהליך זה התנהלו ביניהם מאבקי סמכות עיקשים.
שתי תבניות נבחנו בעבודה. בתבנית הראשונה, 'האי בורכא', תוקף רבא דרשה שנאמרת מפי רב נחמן בר רב חסדא במילים 'האי בורכא', בטענה שהדרשה נובעת משיבוש במסירת השמועות. רב נחמן בר יצחק נחלץ להגנתו של רב נחמן בר רב חסדא, בטענה שהוא עצמו מסר את השמועה, והוא מוסיף ומציין את מקור השמועה. בקריאה שטחית, איננו יודעים מדוע רבא תוקף את הדרשה, וכן איננו יודעים מה פשר הגיבוי שמעניק רב נחמן בר יצחק לרב נחמן בר רב חסדא. ואולם, עיון מדוקדק בכלל הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג, מצביע על שני מישורים שבהם מתנהל העימות:
א. פרשנות המשנה: בסוגיות אלו יש פער מהותי בין מה שנאמר במשנה למה שנאמר בתוספתא ובברייתות אחרות. רבא תומך בהלכה שבמשנה בניגוד לאחרים.
ב. וויכוח על אמינות המסירה: רבא טוען שההלכה שדורש רב נחמן בר רב חסדא נובעת משיבוש ועיוות בהעברת המסורת, ורב נחמן בר יצחק מעניק גיבוי פורמאלי למסורת.
הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג 'האי בורכא', מכילות סוגיות מעובדות ומעוצבות שרב נחמן בר יצחק אחראי להן. היותו של רב נחמן בר יצחק מראשוני העורכים של התלמוד הבבלי, ידועה ממקורות רבים בתלמוד, וחוקרים כמו אפשטיין וא"ש רוזנטל עסקו בכך. הביקורת של רבא שולבה בסוגיות אלו בנקודת הקצה, המנוגדת ביותר למשנת רבי. הביקורת של רבא הפכה לחלק אינטגרלי מהסוגיה המקורית, ובהיקרות אחת של התבנית מצאנו את עקבותיה של עריכה קדומה, המשמרת את הוויכוח החי בין הסוגיה הבבלית לבין מבקריה.
התבנית השנייה, 'מאן ציית לך', מעמתת בין רב חסדא לשמועות שהגיעו מארץ ישראל, ונאמרו בפניו בשם רבי יוחנן ע"י אמורא בבלי. רב חסדא תוקף את תלמידו במילים 'מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך? וכי קדושה שבהן להיכן הלכה?', ובכך מתנער מסמכותו של רבי יוחנן ומבסס את סמכותו שלו בבית המדרש הבבלי. התבנית מופיעה בארבע סוגיות שונות, והדיאלוג הגרעיני בין רב חסדא לתלמיד של רבי יוחנן התפתח בסוגיות אלו לכדי משא ומתן מסועף בעל מבנה מורכב.
על סמך הניתוח של סוגיות 'מאן ציית לך' טענתי שהשלב הראשוני של התבנית התפתח סביב משניות ושמועות ארצישראליות שסודרו על גבי המשניות הנידונות. בשלב זה נקבעה באופן מוצהר ההתנגדות של רב חסדא לתלמודה של טבריה, ולאור הצהרה זו השתלשלו השלבים הבאים של הסוגיה, הכוללים מאפייני חשיבה ופרשנות מובהקים של אמוראי בבל. השלב שבו הסוגיה השתלבה במסגרת של תלמוד למסכת מסוימת, משתנה מסוגיה לסוגיה.
בשתי תבניות הדיאלוג שניתחנו, נמצאה התאמה מאלפת בין הצורה החיצונית והקבועה של הדיאלוג, לבין מערכת היחסים שהתקיימה בין החכמים הנזכרים בו. התבנית 'האי בורכא' משקפת מאבק שניטש בין אמוראי בבל בדור הרביעי, בשאלת סמכותה של משנת רבי במקרים של התנגשות עם מסורות בבליות קדומות. התבנית 'מאן ציית לך' מעמתת בין רבי יוחנן, מייצג תורת ארץ ישראל, לבין רב חסדא, מייצג תורת בבל.
This work deal with a unique literary phenomenon in the Babylonian Talmud: Fixed (form) dialogues containing direct confrontations between third and fourth generation Amoraim. These are unique in that their form repeats a number of times in a variety of sugyot, and contain fixed components such as language, the Sages’ names, and sometimes similar content and arguments. The sharp gestures of conflict infuse the forms with an aggressive tension, and the respondents’ reply amplifies the conflict.
The Sages who participated in the dialogues are third and fourth generation Babylonian Amoraim: Rav Hisda, Rava, Rav Nahman Bar Yitzhak and Rav Nahman Bar Rav Hisda. These Sages have common family, social and intellectual ties, but alongside these are debates and profound differences. The process of passing oral traditions from the Land of Israel to Babylon started to pick up speed in this period, and as a result these sages conducted fierce struggles for authority.
Two forms were examined in this work. In the first, ‘Hai Burcha’, Rava attacks a learning by Rav Nahman Bar Rav Hisda with the words ‘Hai Burcha’, arguing that the learning is based on a distorted tradition. Rav Nahman Bar Yitzhak came to the defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda, arguing that he passed on the tradition and also noting the tradition’s source. A simple reading of this text does not reveal why Rava attacked the sermon or the significance of Rav Nahman Bar Yitzhak’s defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda. However, a careful examination of the sugyas in which this dialogue form appears revealsthe two levels on which the debate is conducted:
I. The Interpretation of the Mishnah: In these sugyot, there is a significant discrepancy between what the Mishnah says and what the Tosefta and other Braytot say. Rava supports the Mishnah against other sources.
II. Debating the Reliability of the Transmission of Tradition: Rava argues that the halacha Rav Nahman Bar Rav Hisda derives in his learning is based on a distortion in the transmission of tradition, while Rav Nahman Bar Yitzhak vouches for the validity of this transmission.
The sugyot in which the ‘Hai Burcha’ dialogue form appears include reworked and designed sugyot for which Rav Nahman Bar Yitzhak is responsible. Rav Nahman Bar Yitzhak’s role as one of the first editors of the Babylonian Talmud, is known from many sources in the Talmud, and scholars such as Epstein and A.S. Rosenthal have discussed it. Rava’s critique was integrated into these sugyot at the end point, as the furthest counterpoint to Rebi Yehuda Hanasi’s Mishnah. Rava’s criticism became an integral part of the original sugya, and in one instance of the dialogue form we found the traces of early editing, which preserves the live debate between the Babylonian sugya and its critics.
The second dialogue form, “Man Tzayit Lach”, pits Rav Hisda against traditions from the Land of Israel, said to him by a Baylonian Amora in the name of Rabi Yohanan. Rav Hisda attacks his student with the words ‘Who obeys you and Rebi Yohanan you master? Does the holiness in them [lead to] halacha, thus disavowing Rebi Yohanan’s authority and basing his own on the Babylonian Talmud. The dialogue form appears in four different sugyas, and the core dialogue between Rav Hisda and Rebi Yohanan’s student developed there into a complex and wide-ranging discussion.
Based on an analysis of “Man Tzayit Lei” sugyas, I argue that the initial stage of the dialogue form developed revolved around Mishnayot and traditions from the Land of Israel arranged based on these Mishnayot. At this stage, Rav Hisda’s open opposition to the Talmud in Tiberias was established, and the following stages of the sugya developed in light of this declaration, including patterns of thought and interpretation characteristic of Babylonian Amoraim. The stage at which the sugya was integrated in the discussion of any given Tractate differs from sugya to sugya.
In the two dialogue forms we analyzed, there was an illustrative match between the external and fixed form of the dialogue, and the aforementioned relationship between the Sages involved in the disputes. The ‘Hai Burcha’ form reflects a struggle between third and fourth generation Amoraim regarding the authority of the Mishna over ancient Babylonian traditions. The ‘Man Tzayit Lei’ form pits Rebi Yohanan, representative of the teachings of the Land of Israel, against Rav Hisda, representative of Babylonian teachings.
Drafts by Yishai Gesundheit
Thesis Chapters by Yishai Gesundheit
PHD thesis, Ben-Gurion University of the Negev, 2021
This paper explores “confrontation patterns”, a literary phenomenon unique to the Babylonian Talm... more This paper explores “confrontation patterns”, a literary phenomenon unique to the Babylonian Talmud. A confrontation pattern is a formal literary framework that describes a charged dialogue between fourth century Babylonian sages and their contemporaries. A confrontation pattern is a group of Talmudic sugyot which portray conflicts about various halakhic issues and which preserve and replicate the same relationship and hierarchical situation between the participants. I have identified five confrontation patterns.
Aside from specific frameworks for the development of a particular pattern, this study indicates a broader framework – one of continuous intellectual and literary activity that occupied 2-3 generations of Amoraic sages, from R. Nachman and R. Hisda in the third generation, via Rava and R. Nachman bar Yitzchak to Rav Pappa in the fifth generation. This is still a delineated and limited framework, one that does not necessarily include all the sages of this era and which concludes, chronologically, in the fifth generation. Absorbing traditions from Palestine is the motivating factor behind this activity, both in its initial and its more advanced stages when, although the traditions had already been absorbed, a struggle was being conducted over their assimilation into the consolidating Babylonian Talmudic corpus.
Uploads
Papers by Yishai Gesundheit
החכמים המשתתפים בדיאלוגים הם אמוראים בני הדור השלישי והרביעי בבבל; רב חסדא, רבא, רב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא. בין חכמים אלו מתקיימים קשרים משפחתיים, חברתיים, ולימודיים קרובים, אך יחד עמם מתגלים וויכוחים ופערים עמוקים. תהליך העברת שמועות ומסורות מא"י לבבל החל לצבור תאוצה בזמנם ובמקומם של חכמים אלו, ובעקבות תהליך זה התנהלו ביניהם מאבקי סמכות עיקשים.
שתי תבניות נבחנו בעבודה. בתבנית הראשונה, 'האי בורכא', תוקף רבא דרשה שנאמרת מפי רב נחמן בר רב חסדא במילים 'האי בורכא', בטענה שהדרשה נובעת משיבוש במסירת השמועות. רב נחמן בר יצחק נחלץ להגנתו של רב נחמן בר רב חסדא, בטענה שהוא עצמו מסר את השמועה, והוא מוסיף ומציין את מקור השמועה. בקריאה שטחית, איננו יודעים מדוע רבא תוקף את הדרשה, וכן איננו יודעים מה פשר הגיבוי שמעניק רב נחמן בר יצחק לרב נחמן בר רב חסדא. ואולם, עיון מדוקדק בכלל הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג, מצביע על שני מישורים שבהם מתנהל העימות:
א. פרשנות המשנה: בסוגיות אלו יש פער מהותי בין מה שנאמר במשנה למה שנאמר בתוספתא ובברייתות אחרות. רבא תומך בהלכה שבמשנה בניגוד לאחרים.
ב. וויכוח על אמינות המסירה: רבא טוען שההלכה שדורש רב נחמן בר רב חסדא נובעת משיבוש ועיוות בהעברת המסורת, ורב נחמן בר יצחק מעניק גיבוי פורמאלי למסורת.
הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג 'האי בורכא', מכילות סוגיות מעובדות ומעוצבות שרב נחמן בר יצחק אחראי להן. היותו של רב נחמן בר יצחק מראשוני העורכים של התלמוד הבבלי, ידועה ממקורות רבים בתלמוד, וחוקרים כמו אפשטיין וא"ש רוזנטל עסקו בכך. הביקורת של רבא שולבה בסוגיות אלו בנקודת הקצה, המנוגדת ביותר למשנת רבי. הביקורת של רבא הפכה לחלק אינטגרלי מהסוגיה המקורית, ובהיקרות אחת של התבנית מצאנו את עקבותיה של עריכה קדומה, המשמרת את הוויכוח החי בין הסוגיה הבבלית לבין מבקריה.
התבנית השנייה, 'מאן ציית לך', מעמתת בין רב חסדא לשמועות שהגיעו מארץ ישראל, ונאמרו בפניו בשם רבי יוחנן ע"י אמורא בבלי. רב חסדא תוקף את תלמידו במילים 'מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך? וכי קדושה שבהן להיכן הלכה?', ובכך מתנער מסמכותו של רבי יוחנן ומבסס את סמכותו שלו בבית המדרש הבבלי. התבנית מופיעה בארבע סוגיות שונות, והדיאלוג הגרעיני בין רב חסדא לתלמיד של רבי יוחנן התפתח בסוגיות אלו לכדי משא ומתן מסועף בעל מבנה מורכב.
על סמך הניתוח של סוגיות 'מאן ציית לך' טענתי שהשלב הראשוני של התבנית התפתח סביב משניות ושמועות ארצישראליות שסודרו על גבי המשניות הנידונות. בשלב זה נקבעה באופן מוצהר ההתנגדות של רב חסדא לתלמודה של טבריה, ולאור הצהרה זו השתלשלו השלבים הבאים של הסוגיה, הכוללים מאפייני חשיבה ופרשנות מובהקים של אמוראי בבל. השלב שבו הסוגיה השתלבה במסגרת של תלמוד למסכת מסוימת, משתנה מסוגיה לסוגיה.
בשתי תבניות הדיאלוג שניתחנו, נמצאה התאמה מאלפת בין הצורה החיצונית והקבועה של הדיאלוג, לבין מערכת היחסים שהתקיימה בין החכמים הנזכרים בו. התבנית 'האי בורכא' משקפת מאבק שניטש בין אמוראי בבל בדור הרביעי, בשאלת סמכותה של משנת רבי במקרים של התנגשות עם מסורות בבליות קדומות. התבנית 'מאן ציית לך' מעמתת בין רבי יוחנן, מייצג תורת ארץ ישראל, לבין רב חסדא, מייצג תורת בבל.
This work deal with a unique literary phenomenon in the Babylonian Talmud: Fixed (form) dialogues containing direct confrontations between third and fourth generation Amoraim. These are unique in that their form repeats a number of times in a variety of sugyot, and contain fixed components such as language, the Sages’ names, and sometimes similar content and arguments. The sharp gestures of conflict infuse the forms with an aggressive tension, and the respondents’ reply amplifies the conflict.
The Sages who participated in the dialogues are third and fourth generation Babylonian Amoraim: Rav Hisda, Rava, Rav Nahman Bar Yitzhak and Rav Nahman Bar Rav Hisda. These Sages have common family, social and intellectual ties, but alongside these are debates and profound differences. The process of passing oral traditions from the Land of Israel to Babylon started to pick up speed in this period, and as a result these sages conducted fierce struggles for authority.
Two forms were examined in this work. In the first, ‘Hai Burcha’, Rava attacks a learning by Rav Nahman Bar Rav Hisda with the words ‘Hai Burcha’, arguing that the learning is based on a distorted tradition. Rav Nahman Bar Yitzhak came to the defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda, arguing that he passed on the tradition and also noting the tradition’s source. A simple reading of this text does not reveal why Rava attacked the sermon or the significance of Rav Nahman Bar Yitzhak’s defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda. However, a careful examination of the sugyas in which this dialogue form appears revealsthe two levels on which the debate is conducted:
I. The Interpretation of the Mishnah: In these sugyot, there is a significant discrepancy between what the Mishnah says and what the Tosefta and other Braytot say. Rava supports the Mishnah against other sources.
II. Debating the Reliability of the Transmission of Tradition: Rava argues that the halacha Rav Nahman Bar Rav Hisda derives in his learning is based on a distortion in the transmission of tradition, while Rav Nahman Bar Yitzhak vouches for the validity of this transmission.
The sugyot in which the ‘Hai Burcha’ dialogue form appears include reworked and designed sugyot for which Rav Nahman Bar Yitzhak is responsible. Rav Nahman Bar Yitzhak’s role as one of the first editors of the Babylonian Talmud, is known from many sources in the Talmud, and scholars such as Epstein and A.S. Rosenthal have discussed it. Rava’s critique was integrated into these sugyot at the end point, as the furthest counterpoint to Rebi Yehuda Hanasi’s Mishnah. Rava’s criticism became an integral part of the original sugya, and in one instance of the dialogue form we found the traces of early editing, which preserves the live debate between the Babylonian sugya and its critics.
The second dialogue form, “Man Tzayit Lach”, pits Rav Hisda against traditions from the Land of Israel, said to him by a Baylonian Amora in the name of Rabi Yohanan. Rav Hisda attacks his student with the words ‘Who obeys you and Rebi Yohanan you master? Does the holiness in them [lead to] halacha, thus disavowing Rebi Yohanan’s authority and basing his own on the Babylonian Talmud. The dialogue form appears in four different sugyas, and the core dialogue between Rav Hisda and Rebi Yohanan’s student developed there into a complex and wide-ranging discussion.
Based on an analysis of “Man Tzayit Lei” sugyas, I argue that the initial stage of the dialogue form developed revolved around Mishnayot and traditions from the Land of Israel arranged based on these Mishnayot. At this stage, Rav Hisda’s open opposition to the Talmud in Tiberias was established, and the following stages of the sugya developed in light of this declaration, including patterns of thought and interpretation characteristic of Babylonian Amoraim. The stage at which the sugya was integrated in the discussion of any given Tractate differs from sugya to sugya.
In the two dialogue forms we analyzed, there was an illustrative match between the external and fixed form of the dialogue, and the aforementioned relationship between the Sages involved in the disputes. The ‘Hai Burcha’ form reflects a struggle between third and fourth generation Amoraim regarding the authority of the Mishna over ancient Babylonian traditions. The ‘Man Tzayit Lei’ form pits Rebi Yohanan, representative of the teachings of the Land of Israel, against Rav Hisda, representative of Babylonian teachings.
Drafts by Yishai Gesundheit
Thesis Chapters by Yishai Gesundheit
Aside from specific frameworks for the development of a particular pattern, this study indicates a broader framework – one of continuous intellectual and literary activity that occupied 2-3 generations of Amoraic sages, from R. Nachman and R. Hisda in the third generation, via Rava and R. Nachman bar Yitzchak to Rav Pappa in the fifth generation. This is still a delineated and limited framework, one that does not necessarily include all the sages of this era and which concludes, chronologically, in the fifth generation. Absorbing traditions from Palestine is the motivating factor behind this activity, both in its initial and its more advanced stages when, although the traditions had already been absorbed, a struggle was being conducted over their assimilation into the consolidating Babylonian Talmudic corpus.
החכמים המשתתפים בדיאלוגים הם אמוראים בני הדור השלישי והרביעי בבבל; רב חסדא, רבא, רב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא. בין חכמים אלו מתקיימים קשרים משפחתיים, חברתיים, ולימודיים קרובים, אך יחד עמם מתגלים וויכוחים ופערים עמוקים. תהליך העברת שמועות ומסורות מא"י לבבל החל לצבור תאוצה בזמנם ובמקומם של חכמים אלו, ובעקבות תהליך זה התנהלו ביניהם מאבקי סמכות עיקשים.
שתי תבניות נבחנו בעבודה. בתבנית הראשונה, 'האי בורכא', תוקף רבא דרשה שנאמרת מפי רב נחמן בר רב חסדא במילים 'האי בורכא', בטענה שהדרשה נובעת משיבוש במסירת השמועות. רב נחמן בר יצחק נחלץ להגנתו של רב נחמן בר רב חסדא, בטענה שהוא עצמו מסר את השמועה, והוא מוסיף ומציין את מקור השמועה. בקריאה שטחית, איננו יודעים מדוע רבא תוקף את הדרשה, וכן איננו יודעים מה פשר הגיבוי שמעניק רב נחמן בר יצחק לרב נחמן בר רב חסדא. ואולם, עיון מדוקדק בכלל הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג, מצביע על שני מישורים שבהם מתנהל העימות:
א. פרשנות המשנה: בסוגיות אלו יש פער מהותי בין מה שנאמר במשנה למה שנאמר בתוספתא ובברייתות אחרות. רבא תומך בהלכה שבמשנה בניגוד לאחרים.
ב. וויכוח על אמינות המסירה: רבא טוען שההלכה שדורש רב נחמן בר רב חסדא נובעת משיבוש ועיוות בהעברת המסורת, ורב נחמן בר יצחק מעניק גיבוי פורמאלי למסורת.
הסוגיות שבהן מופיע הדיאלוג 'האי בורכא', מכילות סוגיות מעובדות ומעוצבות שרב נחמן בר יצחק אחראי להן. היותו של רב נחמן בר יצחק מראשוני העורכים של התלמוד הבבלי, ידועה ממקורות רבים בתלמוד, וחוקרים כמו אפשטיין וא"ש רוזנטל עסקו בכך. הביקורת של רבא שולבה בסוגיות אלו בנקודת הקצה, המנוגדת ביותר למשנת רבי. הביקורת של רבא הפכה לחלק אינטגרלי מהסוגיה המקורית, ובהיקרות אחת של התבנית מצאנו את עקבותיה של עריכה קדומה, המשמרת את הוויכוח החי בין הסוגיה הבבלית לבין מבקריה.
התבנית השנייה, 'מאן ציית לך', מעמתת בין רב חסדא לשמועות שהגיעו מארץ ישראל, ונאמרו בפניו בשם רבי יוחנן ע"י אמורא בבלי. רב חסדא תוקף את תלמידו במילים 'מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך? וכי קדושה שבהן להיכן הלכה?', ובכך מתנער מסמכותו של רבי יוחנן ומבסס את סמכותו שלו בבית המדרש הבבלי. התבנית מופיעה בארבע סוגיות שונות, והדיאלוג הגרעיני בין רב חסדא לתלמיד של רבי יוחנן התפתח בסוגיות אלו לכדי משא ומתן מסועף בעל מבנה מורכב.
על סמך הניתוח של סוגיות 'מאן ציית לך' טענתי שהשלב הראשוני של התבנית התפתח סביב משניות ושמועות ארצישראליות שסודרו על גבי המשניות הנידונות. בשלב זה נקבעה באופן מוצהר ההתנגדות של רב חסדא לתלמודה של טבריה, ולאור הצהרה זו השתלשלו השלבים הבאים של הסוגיה, הכוללים מאפייני חשיבה ופרשנות מובהקים של אמוראי בבל. השלב שבו הסוגיה השתלבה במסגרת של תלמוד למסכת מסוימת, משתנה מסוגיה לסוגיה.
בשתי תבניות הדיאלוג שניתחנו, נמצאה התאמה מאלפת בין הצורה החיצונית והקבועה של הדיאלוג, לבין מערכת היחסים שהתקיימה בין החכמים הנזכרים בו. התבנית 'האי בורכא' משקפת מאבק שניטש בין אמוראי בבל בדור הרביעי, בשאלת סמכותה של משנת רבי במקרים של התנגשות עם מסורות בבליות קדומות. התבנית 'מאן ציית לך' מעמתת בין רבי יוחנן, מייצג תורת ארץ ישראל, לבין רב חסדא, מייצג תורת בבל.
This work deal with a unique literary phenomenon in the Babylonian Talmud: Fixed (form) dialogues containing direct confrontations between third and fourth generation Amoraim. These are unique in that their form repeats a number of times in a variety of sugyot, and contain fixed components such as language, the Sages’ names, and sometimes similar content and arguments. The sharp gestures of conflict infuse the forms with an aggressive tension, and the respondents’ reply amplifies the conflict.
The Sages who participated in the dialogues are third and fourth generation Babylonian Amoraim: Rav Hisda, Rava, Rav Nahman Bar Yitzhak and Rav Nahman Bar Rav Hisda. These Sages have common family, social and intellectual ties, but alongside these are debates and profound differences. The process of passing oral traditions from the Land of Israel to Babylon started to pick up speed in this period, and as a result these sages conducted fierce struggles for authority.
Two forms were examined in this work. In the first, ‘Hai Burcha’, Rava attacks a learning by Rav Nahman Bar Rav Hisda with the words ‘Hai Burcha’, arguing that the learning is based on a distorted tradition. Rav Nahman Bar Yitzhak came to the defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda, arguing that he passed on the tradition and also noting the tradition’s source. A simple reading of this text does not reveal why Rava attacked the sermon or the significance of Rav Nahman Bar Yitzhak’s defense of Rav Nahman Bar Rav Hisda. However, a careful examination of the sugyas in which this dialogue form appears revealsthe two levels on which the debate is conducted:
I. The Interpretation of the Mishnah: In these sugyot, there is a significant discrepancy between what the Mishnah says and what the Tosefta and other Braytot say. Rava supports the Mishnah against other sources.
II. Debating the Reliability of the Transmission of Tradition: Rava argues that the halacha Rav Nahman Bar Rav Hisda derives in his learning is based on a distortion in the transmission of tradition, while Rav Nahman Bar Yitzhak vouches for the validity of this transmission.
The sugyot in which the ‘Hai Burcha’ dialogue form appears include reworked and designed sugyot for which Rav Nahman Bar Yitzhak is responsible. Rav Nahman Bar Yitzhak’s role as one of the first editors of the Babylonian Talmud, is known from many sources in the Talmud, and scholars such as Epstein and A.S. Rosenthal have discussed it. Rava’s critique was integrated into these sugyot at the end point, as the furthest counterpoint to Rebi Yehuda Hanasi’s Mishnah. Rava’s criticism became an integral part of the original sugya, and in one instance of the dialogue form we found the traces of early editing, which preserves the live debate between the Babylonian sugya and its critics.
The second dialogue form, “Man Tzayit Lach”, pits Rav Hisda against traditions from the Land of Israel, said to him by a Baylonian Amora in the name of Rabi Yohanan. Rav Hisda attacks his student with the words ‘Who obeys you and Rebi Yohanan you master? Does the holiness in them [lead to] halacha, thus disavowing Rebi Yohanan’s authority and basing his own on the Babylonian Talmud. The dialogue form appears in four different sugyas, and the core dialogue between Rav Hisda and Rebi Yohanan’s student developed there into a complex and wide-ranging discussion.
Based on an analysis of “Man Tzayit Lei” sugyas, I argue that the initial stage of the dialogue form developed revolved around Mishnayot and traditions from the Land of Israel arranged based on these Mishnayot. At this stage, Rav Hisda’s open opposition to the Talmud in Tiberias was established, and the following stages of the sugya developed in light of this declaration, including patterns of thought and interpretation characteristic of Babylonian Amoraim. The stage at which the sugya was integrated in the discussion of any given Tractate differs from sugya to sugya.
In the two dialogue forms we analyzed, there was an illustrative match between the external and fixed form of the dialogue, and the aforementioned relationship between the Sages involved in the disputes. The ‘Hai Burcha’ form reflects a struggle between third and fourth generation Amoraim regarding the authority of the Mishna over ancient Babylonian traditions. The ‘Man Tzayit Lei’ form pits Rebi Yohanan, representative of the teachings of the Land of Israel, against Rav Hisda, representative of Babylonian teachings.
Aside from specific frameworks for the development of a particular pattern, this study indicates a broader framework – one of continuous intellectual and literary activity that occupied 2-3 generations of Amoraic sages, from R. Nachman and R. Hisda in the third generation, via Rava and R. Nachman bar Yitzchak to Rav Pappa in the fifth generation. This is still a delineated and limited framework, one that does not necessarily include all the sages of this era and which concludes, chronologically, in the fifth generation. Absorbing traditions from Palestine is the motivating factor behind this activity, both in its initial and its more advanced stages when, although the traditions had already been absorbed, a struggle was being conducted over their assimilation into the consolidating Babylonian Talmudic corpus.