המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן“ (שיר השירים ג, פסוק ט) מדובר במילה זרה, אולם אין תמימות דעים באשר למקורה. הדעה הרווחת היא כי מדובר במילה מיוונית: phoreion) φορεῖον) - מִנְשָׂא, כיסא נישא, מן הפועל היווני phero) φέρω) - לשאת. ומשם בסורית: ܦܽܘܪܺܝܳܐ (פּוּרִיָא) ובארמית: 'פּורִיָיה', באותה המשמעות. כך תורגמו בתרגום השבעים ובפשיטתא. יש המערערים על כך, שלפי זה אין הסבר לא' שבראש התיבה, שכן א' פרוסתטית מגיעה בד"כ במילים המתחילות בשווא, וטוענים שהתרגום נעשה ע"פ דרשה אטימולוגית.[1] אמנם מצינו תקדים לכך (כגון אפטניא). חוקרים אחרים טענו שמסתבר שה"אפריון" הגיע מהמזרח, מפרס או מהודו, ומסיבה זו לא נמצא לה גיזרון ביוונית. ועל פי זה יוצא שהמילה העברית והיוונית שאולות משפה משותפת לא ידועה.[2] על כל פנים, פרשנות זו הביאה לקבעון משמעות זו למילה 'אפריון' בלשון המשנה. במקום זאת, יש המפרשים שהכוונה לסוכת קני סוף, וגוזרים מהמילה האכדית: appāru - מצע קני סוף.[3]
ערך בוויקיפדיה: אפריון