קטגוריה:אסתר א ה

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ה) "ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם וכו'". הנה רבותינו ז"ל במדרש חזית (אסתר רבה ז יג) גזרו אומר כי המן הרע יעץ תחבולות עם המלך להחטיא את ישראל להבאיש את ריחם בעיני השם אלהיהם, להזמינם אל שולחן המלך להאכילם ולהשקותם מפת בגם ויין משתיהם, ולהעמיד נגד פניהם זונות למען הכשילם באומרו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא. ואמרו כי כל עם הנמצאים הוא עם נושע בה', ושעל כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, ושהמן בעצמו הוא קבצן שמונה עשר אלף וחמש מאות יהודים כאשר האריכו במדרש הנזכר. ואחשוב יש סעד לזה מן המסרה, והיא, הפרתמים שלשה במקרא, א. להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים (דניאל א ג), ב. הפרתמים ושרי המדינות לפניו (אסתר א ג), ג. ונתון הלבוש והסוס ביד איש משרי המלך הפרתמים (לקמן ו ט). ויהיה הענין להביא מבני ישראל כו' אל מקום הפרתמים ושרי המדינות לפניו שהוא במשתה המלך, מי עשה כן הלא הוא מי שעליו נאמר איש משרי המלך הפרתמים הוא המן. והנה זה יצדק בין לאומר שהכל היה משתה אחד בין לאומר שני משתאות. והיותר צודק הוא כי שנים היו, כי היה השני להטעות את ישראל כאשר כתבנו. וזהו אומרו ובמלאת וכו', לומר עמוד והתבונן רוע לב המלך הלזה כי און יחשוב על ישראל. כי הלא במלאת הימים האלה של משתה הראשון והראות עשרו שמונים ומאת יום, מה ראה על ככה לעשות המשתה השני בלי סבה. אך אין זה כי אם חרב עצת המן האגגי כמאמרם ז"ל כאשר כתבנו. וזהו אומרו עשה המלך מה שלא נאמר במשתה הראשון רק עשה משתה, אך הוא לומר המלך הידוע אשר הזכרנו ואמרנו, הוא אחשורוש העומד במרדו שבטל עבודת בית אלהינו. וזהו אומרו לכל העם ולא אמר אל כל הנמצאים ויכלול כל מיני עמים, אך כיוון אל מה שאמרו ז"ל עם נושע בה'. ועוד ראיה כי זימן למגדול ועד קטן ואין זה דרך המלך רק לגדולים ואדירי כל חפצו בם. ואחשוב שעל כן נאמר הנמצאים ולא לכל העם אשר בשושן, כי עשה בערמה למען העניש את ישראל בל יחשבו לאנוסים כי יאמרו שהמלך אנס אותם, לכן התחכם ולא גזר רק על הנמצאים בשושן אך לא על היוצאים מדלתי העיר וחוצה או על הנחבאים שם בל יראו ובל ימצאו. ועשה ויוכל, כי על כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה למאן דאמר (מגילה יב א):

ולדעת האומר (אסתר רבה ב ה) כי הכל היה משתה אחד, נוכל לומר כי גם שלמעלה אמר חיל פרס וכו' ופה נאמר לכל העם הנמצאים וכו', וגם נזכר פעם קודם הוראת העושר ופעם אחר כך. הוא, כי עיקר כונתו היה עשות המשתה לתווך שלום בינו לשרי המדינות שיאהבוהו למען יבושו למרוד בו. כי אם שלהשמר בל יקל כבודו בעיניהם בהתחברות יתירה לשתות יין, על כן החל תחלה להראות עשרו להם, למען ידעו כי יש לאל ידו להנקם מהמורדים בו. על כן להיות המשתה עיקר הקדימו ואמר עשה משתה לכל שריו ועבדיו שבכלל עבדיו הם כל העם הנמצאים בשושן, כי עבדיו הם. אך חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לבד היו לפניו בהראותו את עושר כו' כי מהם לבדם היה ירא, ולהם הראה העושר ולא אל כל יתר עבדיו שיכלול גם כל העם הנמצאים. וזה טעם אתנחת"א במלת עבדיו כי לא השוו כולם רק בדבר המשתה, אך בהראותו עשרו לא היה רק לחיל כו' הפרתמים ושרי המדינות, וזהו חיל וכו' לפניו בהראותו, כי אלה לבד היו לפניו כאשר הראה כבוד עשרו. ולהיות שהוראת העושר לא היה רק למנוע היזק אפשרי להמשך מהמשתה, שהיה עיקר הכוונה, איחר אותו ואמרו כטפל אל המשתה:

ואחר שספר מה שהראה חזר לסיים זמן המשתה שהיה במלאת הימים האלה, ולא הזכיר רק אותם שלא נצטרפו כי אם לאכול ולשתות ולא להראות העושר, והם כל העם הנמצאים וכו'. אך לא יבצר מהיות שם העיקריים הם שרים ופרתמים נוסף על זה, כי לא הזכיר פה רק הנוגע אלינו, אשר קבץ עם בני ישראל למען הרחיקם מאביהם שבשמים כאמור בסמוך שנרמזו באומרו כל העם הנמצאים:

ה.    [ עריכה ]
"שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה" ר' אלעזר בשם ר' חנינא והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות הן בעולם ודוד שלט בכולן הה"ד (דה"א יד, יז): "ויצא שם דויד בכל הארצות" שלמה שלט בכולן הה"ד (מ"א ה, א): "ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'" אחאב שלט בכולן הה"ד (שם יח, י) "חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו'" וכי אדם משביע במקום שאינו שולט ועוד מן הדא (שם כ, טו) "ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים וגו'" והשאר היכן הם ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר כלו ברעב בימי אליהו ורבנן אמרי בן הדד בא ולקחן הה"ד (שם, א) "ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלכים אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה" אנן בעיין עשרים ותימר שלשים ושניים אלא יש אפרכייא שהיתה קשה והיה נוטל ממנה שנים ועושה אותן עירבון תחת ידו ר' ברכיה ורבנן ר' ברכיה אמר בני אכפייה ובני אמוריי ורבנן אמרי בני אוכייפי שהיו מרוצצין בארכוף ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן וכה"א (שם ב יד, יד) "ואת בני הַתַּעֲרֻבוֹת" שהיו מעורבותיהן של אבותיהן נבוכדנצר שלט בכולן הדא הוא דכתיב (דניאל ב, כו): "ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'" כורש שלט בכולן הה"ד (עזרא א, ב): "כל הממלכות נתן לי ה'" דריוש שלט בכולן הדא הוא דכתיב (דניאל ו, כו): "באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו'" אחשורוש שלט בחציין למה בחציין ר' הונא בשם ר' אחא ורבנן ר' הונא בשם ר' אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה חלקת את מלכותי שאמרת הוא האלהים אשר בירושלם חייך שאני חולק מלכותך ורבנן אמרי אמר לו הקדוש ב"ה אתה חלקת בנין ביתי שאמרת רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין חייך שאני חולק מלכותך ויימר מאה ועשרים ושש מה ת"ל "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת עליה אחת לביתי משלך שאמרת (עזרא א, ג): "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון הה"ד "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה": 

ובמדרש (אסתר רבה א, ה) ובמלואת (אסתר א, ה) מלא כתיב לומר שהי' יום אחרון כמו יום הראשון ולא הי' יום אחרון גרוע בדבר מה מיום הראשון כדרך בני אדם שפוחתים יום יום הכא יום אחרון כיום הראשון ולכך במלואת מלא כתיב.

בחצר גינת ביתן המלך (שם) רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר והראוי לגינה לגינה והראוי לביתן לביתן.

וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזקתן בגנה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן, במתניתא תנא הושיב אותם בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן (מגילה דף יב.) גם על זה יש תמיה דמאי נפקא מיניה בזה ובמאי הם חולקים אבל נראה לומר כי מחלוקת אלו חכמים הם דברים מופלאים מאד לומר שכל סעודתו של אותו רשע שיהיה מלכות דארעא (ספר אור חדש עמוד פו) כמלכות דרקיע לגמרי כמ"ש וידוע כי הש"י אשר מולך על בריותיו הכניס אותם לעה"ז ויש אשר אינו ראוי למדריגה התחתונה ומתעלה יותר עוד ויש אשר עוד מתעלה לעמוד בעולם העליון וז"ש הראוי לחצר לחצר והראוי לגינה לגינה והראוי לביתן לביתן ולא שייך בזה שהוא מטיל קנאה בסעודה כי דבר זה צריך להיות כמו שהם מחולקים במדריגותם כל אחד מקום שלו לפי מדריגתו וא"א שיהיה מקום כל בני אדם שוים במדריגותם לכך לא שייך בזה קנאה, רק אם ישב אחד במטה של עץ ואחד על מטה של כסף זהו קנאה אבל שיהיה מקום הכל שוים זה אי אפשר כי יש ג' מעלות וכל אחד זוכה במעלותו ויש לו מקום הראוי לו ולא שייך בדבר זה לא קנאה ולא שנאה וכבר אמרנו זה למעלה וכמו שתמצא החצר לפני המשכן ואוהל מועד וקדשי קדשים שבזה תראה כי המחנה שכינה ג' מדריגות זו לפנים מזו כי אין הכל זוכים אל המדריגה העליונה הפנימית רק כל אחד לפי מדריגתו ומעלתו, ולמ"ד שהושיב אותם בחצר ולא החזיקתן כו' סבר כי האדם עצמו הפרטי נחשב עומד במדריגה התחתונה הוא העולם הזה השפל אבל מצד הכלל יש להם מעלה עליונה עד שמעלת הכלל מגיע עד עולם העליון כי הכלל יש לו מעלה נבדלת אלקית ולפיכך אמר הכניסן בחצר ולא החזיקתן במה שאין מדריגה זאת ראויה לכללי במה שהוא כללי והכניס אותם לגינה ולא החזיקתן וזה כנגד עולם האמצעי כי אין לעולם אמצעי מדריגה נבדלת לגמרי עד שהכניס אותם לביתן והוא החזיק אותם כי המדריגה השלישית הפנימית הוא עולם הנבדל והוא מחזיק הכל, ועוד יש לך לדעת כי האדם הוא גשמי וזה מצד העולם התחתון הגשמי ויש בו הנשמה שנתנה לו מן השמים והאדם מקבל אותו ויש בו השכל הנבדל והוא מצד עולם העליון השכלי ואין להאריך בזה ולפיכך אמר שהושיבן בחצר לא החזיקן כי יש לאדם יותר מעלה שהוא קרוב אל המעלה הנבדלת לכך הושיבן אותן בגינה שהיא נגד עולם אמצעי ואמר כי עדיין לא החזיקתן הביתן מצד שהאדם הוא שכליי ולכך אף עולם האמצעי אינו מחזיק אותו וכאשר הכניסן לביתן שהוא היה מחזיקתן שהוא עולם הנבדל מהגשמי לגמרי והוא בודאי החזיקתן ויש לך להבין דברים אלו מאוד כלל הדבר כי עשה אחשורש סעודה שיהיה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולכך אמר שהושיבן בחצר ולא החזיקתן עד שהושיב אותן בביתן כי כך האדם עולה מן העה"ז הוא העולם הגופניי עד שהוא עולה עד עולם העליון הנבדל והבן זה מאוד וקאמר בגמרא (מגילה דף יב.) ובמתניתא תנא הושיב אותם בחצר ופתח ב' פתחים א' לגינה ואחד לביתן ע"כ, גם הברייתא אומרת שכל כוונת אחשורוש להיות מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכמו שברא הש"י את האדם בעולם התחתון ויש לאדם פתח פתוח לעלות עד עולם העליון ע"י שהוא צדיק ולכך הושיבם בחצר ופתח להם פתח אחד לגינה ואחד לביתן אשר החצר הוא כנגד עולם התחתון והגינה הוא עולם האמצע והביתן כנגד עולם העליון ורמז כי האדם פתח פתוח לפניו עד שיכול להגיע עד עולם העליון וכך פירש הברייתא כי הושיבם בחצר ופתח להם שני פתחים כי האדם הוא עומד בעולם התחתון שבו יושב ויש לו קישור וחבור עד עולם העליון וזה מורה שהיה פתוח מזה לזה הדברים האלו ברורים ועוד יתבאר, ויש שהיו אומרים כי לא היה לאחשורש סעודה רק ז' ימים ולא ק"ף ימים ופרשו כי מה שכתוב במגילה (אסתר א, ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת תפארת גדולתו שמונים ומאת יום היינו כי באלו ק"ף ימים היו עוסקים בצרכי סעודתו ובבנין בית המשתה ואז היו רואים את עשרו אבל הסעודה לאכילה ושתייה שוים לגמרי ודברים אלו אינם כדמוכח בגמרא (שם) ואין לומר בזה כי קנאה היה עושה ביניהם כאשר עשה לאלו ז' ולאלו ק"ף ימים כי אין שייך קנאה רק לשוים לגמרי אבל אם אינם שוים לא שייך זה כי מה שייך קנאה כאשר הם מחולקים בעצמם והכל עושים חלוק בין רחוקים (ספר אור חדש עמוד פז) בין קרובים, ומ"ש ביום הז' כטוב לב המלך ביין (אסתר א, י) וקשה למה בפעם הזה היה לב המלך טוב ביין ורז"ל (מגילה דף יב:) הוצרכו לומר כי שבת היה ומקשינן וכי בכלל הק"ף ימים לא היה שבת ואין זה קשיא אף כי לא היו באותן ימים השרים של המדינות ג"כ בסעודה רק שעשה אלו ז' ימים בפני עצמם בשביל אותם שהם בשושן מ"מ היו ימים אחרונים והיה השמחה יותר באלו שבעה ימים האחרונים והיה ג"כ שבת ואין להאריך בזה, חור כרפס ותכלת (אסתר א, י) פי' הכתוב לפי פשוטו שעשה עמודים של כסף ושל שש והיה תולה עליהם קלעים העשוים מן חור כרפס ותכלת והם מיני צבעים כמו שיש בתרגום.

אחוז בחבלי בוץ וארגמן (שם) שהיו נתלים בחבלי בוץ וארגמן ועל מה היו נתלים על גלילי כסף ועמודי שש והיה שם מטות זהב וכסף שהיו עומדים על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת כך פשוטו של מקרא.

ובגמרא (מגילה דף יב.) חור כרפס (שם) מאי חור רב א' חרי חרי ושמואל אמר מלת לבנה הציע להם.