שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/ז
| שם הגדולים (מהדורת קרענגיל, 1958) - להרב חיד"א |
|---|
|
חלק א - מערכת סופרים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |
|
חלק ב - מערכת ספרים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | סדר תו"א | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |
|
נספחים: הסכמות • הקדמות ושונות • דקדוקי סופרים • תו חיים (תולדות החיד"א) • רשימת ספרי החיד"א |
מערכת ז'
(א) זאת חקת התורה - להרב המקובל מה' אברהם חזקוני קצור כונות האר"י זצ"ל נדפס בויניציא.
(ב) זאת ליהודה -(א) להרב המפורסם מהר"י עייא"ש דרושים ובאור ודיני ברכת מזון והקטרת ולשונות הרא"ם ועל מנין המצות וכו'.(ב)
(ג) זבח פסח - להשר הנשגב הנשר הגדול מ' יצחק אברבנאל משועי ספרד גזע ישי בית הלחמי והוא פי' ההגדה(ג). וחיבר כמה ספרים, פירוש התורה ונביאים ראשונים ונביאים אחרונים, משמיע ישועה וספרים אחרים. ומזכירו מרן בבית יוסף וכסף משנה הלכות ברכות(ד)[1] ולכבוד ולתפארת נקרא "דון יצחק". וכיוונו הוא ז"ל ובעל העקידה לכמה דברים. וע' בח"א מערכת אות מ"ט. (עי' מהר"י אברבנאל בח"א). ונמצא כתוב לבנו של הרב בעל העקדה כי מהר"י אברבנאל זוכר עקידת יצחק ושותה מימיו. ובספר קורא הדורות דף כ"ט האריך בשבח מהר"י אברבנאל וגדולתו. והוא היה מונה ט"ז ספרים שחיבר, עש"ב עיין שם באורך(?).
(ד) זבח השלמים - להרב הגדול מהר"ם גאלאנטי מענינים נפרדים ונדפס באמשטרדם.(ה)
(ה) זבחי שלמים - לרבינו מהר"ר משה קורדובירו פירוש תפלות וכונות תקיעות ועבודת יום הכפורים הזכירו בסה"ד. ונדפס בעיר לובלין שנת שע"ג.(ו)
(ו) זה ינחמנו - פירוש המכילתא מה' משה פראנקפורט דיין בק"ק אמשטרדם.
(ז) זהב שיבה - להרב המפורסם מהר"ש אלגאזי פירוש על אגדות ודבורי תוספות אשר חיבר בעיר אלהינו הר קדשו זו ירושלים ת"ו ונדפס באיזמיר. ושוב נדפס בעיר פיורדא.(ז)
(ח) זהר - ראיתי כתוב מהרב מהר"א רוויגו[2] וז"ל: מצאתי בזהר כ"י ישן נושן אצל מורי מהר"ם זכות[3] נר"ו. מצאתי כתוב באמת כי ראש המקובלים ר' נחוניא ן' הקנה והוא חיבר ס' הבהיר ואחריו רשב"י עשה ספר הזהר וחיבר בו כמה חבורים כמו התיקונים. וכשמת רשב"י ורבי אלעזר וכל הדור ההוא אבדה חכמת הקבלה(ח). עד שהקרה ה' לפני מלך אחד ממלכי מזרח שצוה לחפור במקום אחד על עסקי ממון. ונמצא שם ארון אחד ובו ס' הזהר ושלח לחכמי אדום ולא ידעו ולא יבינו. שלח אחר היהודים באו אצלו וראו הספר וא"ל אדונינו המלך זה הספר עשאו חכם אחד והוא עמוק ואין אנו מבינים אותו. אמר ליה וכי אין יהודי בעולם שמבין אותו. אמר לו יש במדינת טוליטילה. והמלך שלח הספרים עם גבוריו לטוליטולא וכשראוהו חכמי טוליטילא שמחו בו שמחה גדולה(ט) ושלחו למלך מתנות רבות ומשם נתפרסמה הקבלה בישראל. ע"כ מצאתי כתוב מהרב הנז'.
והרב יש"ר[4] בספר מצרף לחכמה דף כ"ב כתב דשמע מפי מגידי אמת שבש' ש"פ כשבזזו הספרדי' עיר הידילבירגה לקחו מהאקידימיי"א כמה אלפים ספרים וביניהם ספרי קדש על קלף ובכלל ס' הזהר על כל עשרים וארבע משא סבל ושולחו הספרים לחשמנים ודוכסים ע"ש. (י)
זהר - עתה מקרוב בא לידי מטפחת ספרים. וראיתי בהעברה בעלמא שעשה פלילות עד שכתב שאינו לתנא אלא לאחרון ופקפק על הגדולות והנוראות אשר בזהר. ולפום ריהטא הייתי תמיה מאד על דבריו בכלל ובפרט ורבותינו אריון דאורייתא מהר"ם קורדוביר"ו והאר"י זצ"ל בעלי רוח הקדש ואשר נגלה אליהם אליהו זכור לטוב ובכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם הם נגדו ואחריהם כמה קדישי עליונין. ולכן נראה לי כי גם הרב ז"ל ידע באמת ובתמים ענין הזהר הקדש, אך בקנאתו על כת הארורה שעוברים על כריתות ומיתות ב"ד דתלו עצמם בלשונות הזהר בדברי שוא ושקר לכן הראה פנים לקעקע ביצתם ולומר משום עת לעשות פקפוקים אלו וכונתו לשמים. וה' ברחמיו ידיננו לכף זכות.(יא)
זהר - עיין מה שכתב הרב מהר"ם חאגיז ז"ל במשנת חכמים אות של"ב בענין אימתי נסדר ספר הזהר. והזהר מביא משניות וברייתות ותוספתות. וכתב הרמ"ק ז"ל שהיו מימי קדם והיו מדברות בלשון קצר והרשב"י בדרושיו מביא מהם עכ"ד. ונראה שהיו משניות וברייתות ותוספתות בסתרי תורה גם כן. ואפשר שהיו בכלל הת"ר סדרי משנה שהיו מקדם קדמתה. עיין מה שכתבתי פה לעיל בריש מערכת בי"ת בס"ד (עיין ברית מנוחה).(יב)
וראיתי מכ"י מהרח"ו ז"ל ספר אחד גדול מחסרונות שיש בזהר. וכמדומה שיש איזה חדוש נוסף על החסרונות שנדפסו בזהר קושטנדינא. (ש'צ כ)
(ט) זהר חדש - נדפס במנטובה בהגהת הרב עיר וקדיש מהר"ם זכות ז"ל(יג) ואחר כמה זמן בא לידי זהר חדש שהיה של הרמ"ז ז"ל ועוד הוסיף בו הגהות רבות וחדושים מכ"י ממש. ועוד יש בידינו זהר חדש שהיה של מר זקני אב"י כמהר"ר ישעיה ז"ל מוגה הגהות רבות אמתיות מרבני אשכנז ז"ל מקובלים שבאו בחברת הרב יהודה החסיד ז"ל בשנת תס"ג.
(י) זהר הרקיע - חיבר הרב המקובל מהר"י צמח והוא פ' הזהר ממהרח"ו זצ"ל שקיבל מרבינו האר"י זצ"ל. ונראה מדברי מהר"י צמח בהקדמת ספר קול ברמה שהעתיקו מכ"י מהרח"ו והוא עצמו כתבו כסדר. אך לא שמעתי הנמצא כזה. וכמדומה שנאבד הס' הזה.
(יא) זהר הרקיע - כ"י חבור על מאמרי הזהר ממהרח"ו ושאר חברים ז"ל ויש בו הגהות הרמ"ז (אולי הוא הנ"ל).
(יב) זהר הרקיע - עתה נדפס בפולין פירוש לשונות הזהר הקדוש מגורי האר"י ז"ל ונקרא הספר זהר הרקיע.
(יג) זהר הרקיע - חיבר הרשב"ץ על אזהרות מהר"ש ן' גבירול והוא בדפוס ישן(יד) כמ"ש במערכת אל"ף. (עיין אזהרות).
(יד) זהרי חמה - חיבר מז"ה מהר"א אזולאי בעל חסד לאברהם. והוא קצור ס' ירח יקר שחיבר הרב מהר"א גלאנטי תלמיד הרמ"ק על הזהר ונדפס על ס' בראשית. ועל ס' שמות יש אתנו בכ"י.(טו)
זהרי חמה - כתב סדר הדורות דף קס"ז ע"א "זהרי חמה מ' אברהם במ' מרדכי אזולאי פירוש נפלא על הזהר בראשית והוא חלק א' מספר אור החמה" עכ"ל. ואינו כן. כי ספר אור החמה הוא פירוש גדול ממז"ה הנז' ג' חלקים גדולים על ג' חלקי הזהר. וספר זהרי חמה הוא קצור ירח יקר שחיבר הרב עיר וקדיש מהר"א גאלאנטי על הזהר ויש אתנו על ס' שמות זהרי חמה כ"י וכבר כתבתי כן בכמה מקומות.
(טו) זובח תודה - חיבר מה' מרדכי אצבאן נסח וידוי הגדול כמ"ש במערכת וי"ו (עיין וידוי). ושם כתב דחיבר ס' ישא ברכה ושאר ספרים. והיה מקובל ובקי בחכמת באמת וראיתי הגהות מכתיבת ידו בס' הכונות להאר"י ז"ל.
(טז) זית רענן - הוא פירוש על הילקוט מהגאון בעל מגן אברהם על אורח חיים. ונדפס ב' פעמים והוא פירוש קצר ויש בו כמה מרגליות.
(יז) זית רענן - דרושים נפלאים כ"י מהר"ב עמודיה שבעה.
(יח) ס' הזכות - רמב"ן והוא ס' המלחמות, כ"כ סדר הדורות דף קס"ז ע"ב. וזה אינו. כי ס' המלחמות על המאורות של הרז"ה, וספר הזכות לישב השגות הראב"ד על הרי"ף. וכבר נדפסו ג' מסכתות מספר הזכות -- יבמות, כתובות, גיטין -- זה שנים(טז). וכד הוינא טליא ראיתי ספר הזכות כ"י. ועיין מה שכתבתי במערכת שי"ן אות צ"א בס"ד. (עיין שבעה עינים). והרב מה' משה אלשקר בתשובותיו סוף סי' צ"ו שם הזכיר ספר הזכות ליומא. והרב פר"ח אורח חיים סימן תצ"ו הזכיר ספר הזכות לפסחים ע"ש.
(יט) זכרון - חיבר הריטב"א להליץ על הרמב"ם על מה שהשיגו הרמב"ן בפירושו על התורה והביאו הרב מהר"י מטראני ז"ל בס' דרשותיו הנקרא צפנח פענח דף ק"ה. כמ"ש בשם הגדולים ח"ב ריש מערכת טי"ת (עי' טעמי מצות).(יז)
(כ) ס' זכרון - להגאון מ' ישמעאל הכהן קצור דינים הנוהגים על סדר התלמוד ועיין במערכת יו"ד. (עי' מ' ישמעאל הכהן בח"א).
(כא) זכרון דברים - מהרב פרח מטה אהרן מזכרת מאיזה דינים ויש בו חדושים מהרב ז"ל ונדפס בשאלוניקי.
(כב) זכרון יוסף - שו"ת להגאון מה' יוסף שטיינהארט(יח) אב"ד דק"ק פירדא ובסוף לקוטים.
(כג) זכרון יעקב - על התורה מהרב מהר"ר יעקב ברלין הרב המחבר באר יעקב על ש"ע ובסופו כללי הגמרא תלמיד מהרב שב יעקב וחבריו הרב זכרון יוסף שו"ת והרב יוסף וואשיר טרילינגין ושקיל וטרי עמהם בס' באר יעקב. ואני הצעיר זכיתי לראות הרב מהר"ר יוסף הנז' והיה סיני ועוקר הרים והי"ל חדושי' על הש"ס בבקיאות ויושר העיון. והיה קורא הש"ע ד' חלקים בכל חדש בכהכ"נ כמ"ש מרן בהקדמתו שחלקו לשלשה חלקים שילמדוהו בכל חדש. והיה דיין במדינת אנשבאך[5]. וחמיו הקצין פו"מ התורני המופלא ר' וואלף קרא כל הש"ס וד' טורים י"ג פעמים כי כן העידו עליו. ואני ראיתיו שאחר תפלה תיכף היה קורא דף גמרא בבית הכנסת.
(כד) זכרון משה - על רש"י בפי' החומש וחמש מגילות ודינים בסוף. נדפס שנת שע"א ומז"ה מביאו בהגהותיו על הרב הלבוש. אך אינו בנמצא.(יט)
(כה) זכרונות - חיבר הרב בעל התרומות ולא נמצא.
(כו) ס' הזכרונות - המדבר באיזה דינין אשר קצת העם נכשלים והרב כנה"ג מביא דבריו. לא נזכר בספר מי בעל דברים, שמו ושם עירו. וידענו שחיברו הרב החסיד מהר"ש אבוהב אחד המיוחד מרבני ויניציא הרב המחבר שו"ת דבר שמואל. ולרוב חסידותו לא הזכיר שמו עליו. וכן מוכח בשו"ת שמש צדקה ובס' לקט הקמח(כ). ולהעלים הדבר הנייר שחור והדפוס אינו טוב.
והנה הרב פנים מאירות בחלק א' בהקדמתו עלה ונסתפ"ק בזה אם טוב לאדם לכתוב ולהדפיס ספר שחיבר בסתם ולא לומר מי המחבר. או דלמא חיובא רמיא על המחבר להזכיר שהוא חיברו אשר ישא את שמו משום הא דאמרינן בכמה דוכתי על ת"ח שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. והשיב דהא דשפתותיו דובבות אינו מחייב שהאומר שמועה יזכיר שם אומרה דהגם שיאמר סתם או בשם אחרים קמי שמיא גליא היולדה והמחזיקה ושפתותיו דובבות. אך הקפידה שהיו מקפידים לומר בשם אומרה טעמא דכשיאמרו השמועה מפי אומרה והוא אדם גדול, השומע ישמע ומקבלה וגורסין אותה ונותנין לב ללומדה ועי"ז האומרה שפתותיו דובבות.
כי הא דאמרו בכתובות דף כ"ה ההוא דאתא לקמיה דר"ל אמר ליה מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראית שקרא ראשון בבית הכנסת א"ל ראית שחילק על הגרנות א"ל ר"א ואם אין שם גרן בטלה כהונה זמנין הוו יתבי קמיה דר' יוחנן וכו' א"ל ר"י ואם אין שם גורן וכו' הדר חזא לר' אלעזר בישות אמר שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לן משמיה. אלמא דמפני דר' אלעזר לא אמרה משמיה דר"י לא קבלה מיניה וכמו שפירש"י. וכיוצא בזה אמרו בשבת דף כ"א אמרוה רבנן קמיה דאביי משום ר' ירמיה ולא קיבלה. כי אתא רבין אמרוה קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן וקבלה.
ובזה פי' מאמר הירושלמי פרק היה קורא[6] רבי יוחנן הוה מסתמיך על רבי יעקב והוי רבי אלעזר חמי ליה ומטמר ליה מן קומוי א"ל תרין מילין עביד לי הדין בבלאה חדא דלא שאיל בשלמי וחדא דלא אמר שמעתא מן שמי. א"ל כן אינון נהגין דזעירא לא שאיל בשלמה דרבה וכו' ע"ש דצריך להבין שתים זו שהקפיד רבי יוחנן דנראה דתלוים זה בזה ומהו קשר"ן של דברים. אכן תלמיד גמור חייב לשאול לשלום רבו ותלמיד חבר אינו חייב לשאול לשלומו. והשתא אם הוא תלמיד גמור מצי למימר שמעתא דרביה בסתם וכ"ע ידעי דהאי שמעתא לאו מדנפשיה אלא מדרביה כי הוא תלמיד ולית בחיליה לחדש שמועות ואין להקפיד עליו. אך אם נתחכם והוא במדרגת תלמיד חבר אפשר לו לחדש מדעתו. וכשאומר סתם סברי דתורה דיליה היא לכן חייב לומר בשם רבו. והשתא רבי אלעזר דלא שאיל בשלמיה דר' יוחנן ש"מ שמחזיק עצמו לתלמיד חבר כי שיח וכי שיג לו. וא"כ מצאה הקפידא אמאי לא אמר משמיה דר' יוחנן דיש מקום שיסברו דהני שמעתתא מפי עצמו אמרן והיינו דקאמר רבי יוחנן תרתין מילי וכו' דממ"נ יש להקפיד עליו. והשיב לעולם דתלמיד גמור הוא ומשום הכי אין צריך לומר משמיה דמר. אך אינו שואל לשלומו מטעם אחר דאינוי נהגין וכו'. זהו תורף דברי הרב פנים מאירות כפי הרשום בזכרוני כי כעת אין הספר מצוי אצלי.
ולפי דרכו ניחא טובא דרבי יוחנן קפיד אתרתי ורבי יעקב מתרץ ליה חדא דאינון נהגין ותו לא, ושוב בתר הכי קאמר ליה דהכל יודעים שמה שאומר הוא מר' יוחנן וכו'. ואיכא למידק דכיון דר' יוחנן בחדא מחתא מחתינהו אמאי לא השיבו אלא על השלום. וזאת שנית יכחידנה תחת לשונו עד שעבר זמן מה. אמנם כפי דרך הרב הנז' אתי שפיר דבהא דתריץ דאינון מקיימין ראוני נערים וכו' ארוכה עלתה לשניהם והרי הוא כמבואר. אלא דלבתר הכי לתוספות באור פירש שיחותיו.
ומן האמור ניחא לי מ"ש בתלמודין ביבמות צ"ז גבי ר' אלעזר עצמו דקפיד עליה ר' יוחנן דלא אמר שמעתא משמיה עול לגביה רבי אמי ורבי אסי א"ל לא כך היה מעשה בבה"כ של טבריא וכו' הדר איקפד טפי אמר חברותא נמי ויש להבין מה כוונת חברותא נמי. אך ע"פ האמור ניחא דכל ההקפדה דר' יוחנן על רבי אלעזר הויא שמחזיק עצמו לתלמיד חבר ואם כן היל"ל משם רבי יוחנן שיסברו שהוא מדיליה ולא יקבלו מיניה כההיא דר"ל וביני ביני מפסיד רבי יוחנן שאין שפתותיו דובבות. וכיון שההקפדה היא אעיקרא על שמחזיק עצמו לתלמיד חבר, להכי כדעייל רבי אמי ורבי אסי ואייתו ליה ההיא דקרעו(?) ס"ת בחמתן הדר איקפד אמר חברותא נמי, כלומר אני מצטער על שהוא החזיק עצמו לתלמיד חבר ואתם רוצים להעלותו עוד ולעשותו חבירי וזו רעה חולה יותר מהראשונה שאתם מחזיקים אותו לחבר וזהו חברותא נמי.
וע"פ זה אפשר שיובן כונת הכתוב (תהלים מ', ח'-י') "אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת" ולא נאריך בדקדוקים. אמנם כבר כתבנו דיש צד לומר דמחבר ספר לא יזכיר שמו עליו מצד הענוה וההכרח להחזיקו בשמו הוא כי היכי דלקבלו כמש"ל. וז"ש אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר שהם התהלים כתוב עלי דכולי עלמא ידעי שאני המחבר. וכי תימא מדרך החסידות דליהוי כמזמורא יתמא מבלי זכר בעליו לז"א לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי הוא חלקי שקבלתי מסיני ואם איני מכנהו על שמי לא יקבלוהו. והראיה שאינו להתגדל בשרתי צדק בקהל רב ותמיד אני דורש לעם ואיני חושש שיבוא אחד העם ויגנוב החדוש ההוא משום דכיון דאומרים החידוש ההוא שפתי לא אכלא ויהיו שפתותי דובבות אף שאינו אומר בשמי ה' אתה ידעת מי המחדש ושפתותי דובבות אבל לענין הספר מוכרח דלימרו משמי וידעו כי אני המו?ד כי היכו דלקבלו מיני וזהו לעשות רצונך.
ובעיקרו של דבר נראה דהאמת עם הרב הנזכר דלהיות שפתותיו דובבות אינו צריך לזכור שם אומרו דקמי שמיא גליא והראיה לזה מסתם משנה וכל ההלכות הנאמרות במשניות וברייתות בסתם מבלי הזכיר שם אומרם. ואם איתא דלהיות שפתותיו דובבות הדבר מוכרח שיזכירו שם אומרם אמאי רבינו הקדוש ותלמידיו לא אמרו כל דבר בשם אומרו כדי שיהיו שפתותיו וכו'. אלא מוכרח דאף אם לא יזכירו שמות הבעלים מהחדושים ההם לפניו נגלו תעלומות והאומרם שפתותיו דובבות. ואין חשש רק דלא נקבלו ואמטו להכי במשניות וברייתות דודאי מקבלים אין צריך לזכור בשם אומרו וזה היה דעת הרמב"ם לכתוב כל הלכות סתם, יעמ"ש באגרותיו. ועמ"ש בספר ים יששכר פי' תוספתא דביצה הנדפס בק"ק מיץ ש' תקכ"ט שנתן טעם למזכירים שמותם על חבוריהם ע"ש.
ועתה ראיתי בספר חסידים שכתב סימן שס"ז וז"ל: חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם ולא היו מניחים לכתוב שמם על ספריהם כגון מי שחיבר תורת כהנים מכילתא ברייתות ומדרשים ואגדות ותקוני עולם כגון מס' סופרים לא כתבו בספריהם אני פלוני בר פלוני כתבתי וחברתי זה הספר כדי שלא יהנה מהעולם הזה ויפגום שכרו בעולם הבא או היו לו ממעטים בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה בעולם הזה שקבל הנאה על שמו עכ"ל.
הבט ימין וראה טעם לשבח על החסידות הזה שלא להזכיר שמו שלא ליהנות ואשר כי עשו גדולי עולם ונתקיימו דבר הרב פנים מאירות דטעם הזכרת השם למחבר ספר כי היכי דלקבלו מכח האומר דרב גובריה. אבל לענין שפתותיו דובבות אין צריך להזכיר שמו דקמי שמיא גליא מי בעל דברים וכשנאמר הדין או החידוש אפילו סתם הוא ברחמיו דובב שפתי ישנים. ושמעתי מקשים על זה ממ"ש בזהר הקדוש ויחי דף רי"ז ע"ב דרבי יצחק שאל לרבי יהודה בהרגישו כי קרוב יום סילוקו וז"ל אתינא לגבך למבעי תלת מלין חד דכד תימא מלי דאורייתא ותדכר מאינון מילין דאנא אמינא דתימא לון משמי בגין לאדכרתא שמי וכו' עכ"ל. והרי דר' יצחק רצה שיזכירו חידושיו משמו ואי כדעת הרב פנים מאירות דכשנאמר החידוש אפילו בסתם אתי"א פקיד"ה פקיד"ה למחדשו ושפתותיו דובבות, אם כן מאי איכפת ליה לרבי יצחק להזכיר שמיה והלא קמי שמיא גליא.
ולי ההדיוט נראה דאדרבה משם ראיה, דלענין שפתותיו דובבות אין צריך להזכיר השם דאי ס"ד דחייב להזכיר השם אמאי איצטריך רבי יצחק לצוות לרבי יהודה על זה, ודאי דר' יהודה יאמר משמו כי חייב הוא לזה וכך היא המדה אלא משמע דאין קפידא להזכיר החידוש בשם האומרו אשר ידעו ה' כביכול, ומשום הכי ר' יצחק לטפויי אתא דרבי יהודה יזהר בזה. אמנם חל עלינו חובת באו"ר כל שישנו בנותן טעם לרבי יצחק דאכפל תנא לצוו"ת לזה מאחר דלא נ"מ מידי דאי משום דעל ידי זה השומע ישמע ומקבל החדוש ההוא וחוזר עליו ויגידנו לאחרים ומקבלים דין מדין, הלא כיון דר' יהודה הוא אומר הגם דיסברו דהחידוש ממנו מקבלי מיניה כי גדול רבי יהודה כמוהו והקב"ה הוא היודע מאריה קמא ושפתותיו דובבות.
ויראה דהא דר' יצחק מטעם אחר ובפירושא אתמר דקאמר תימא לון משמי בגין לאדכרא שמי, והכוונה דר' יהודה מן קדם דחיליה תקיף בשמים ממעל לתש"ב(?) חד משבעה עיינין חברי רשב"י ור' יהודה היה מצד החסד כמ"ש גורי האר"י זצ"ל ועיין ברעיא מהימנא דף רכ"ג סוף ע"א לכן בהזכיר ר' יהודה שם ר' יצחק היה מועיל ויט אליו חסד ומתרבה השפע על נשמתו ובפרט בתוך השנה דבהזכיר שמו יאמר זלה"ה וכיוצא. ולא מצד שפתותיו דובבות רק מבחינה אחרת שהמזכיר שמו גדול כבודו לעזר ולהועיל לנשמתו. וכל קבל דנא היינו דאמרינן כלפי לייא ברשעים דלא מסקי בשמייהו שלא יהיה להם תועלת ונחת רוח בהזכרת שמם ויאבד כל זכר למו ותעלה רקבובית בשמם. וגמירי מדה טובה מרובה לצדיקים ובפרט אם המזכיר שמם רבא אילנא ותקף חיליה.
אחרי כותבי נזדמן לידי ס' מקדש מלך וראיתי שפירש בלשון הזהר הנז' וז"ל ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא דתימא לון משמי. קשה דפשיטא שיאמר אותם משמו וי"ל שמבקש ממנו שכשרבי יהודה יאמר חדושים של תורה ובתוך הדברים נזכר שחידש ר' יצחק איזה חדוש הדומה לאותם חדושים יאמר אותו כדי להזכיר שמו של ר' יצחק ודייק כד תימא מלי באורייתא ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא דתימא לון משמי בגין לאדכרא שמי. ופירוש הנז' הול"ל דכד תימא וכו' ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא תימא לון ותו לא. ואומרו דתימא לון משמי שהוא מבקש שיאמר משמו. ולבעל הפירוש הנז' הוא פשוט. לא נצרכא אלא שיאמר אותם אף שלא היה צריך לאומרם אבל לאומרם משמו פשיטא ואינו צריך בקשה. לכן נראה כדכתיבנא שזהו בקשה תדיר ואח"ז ביקש בקשה אחרת שיתפלל עליו על קברו כל ז' ע"ש ודוק היטב.
ואחר זמן ראיתי דפירוש ספר מקדש מלך הנזכר מאיש ליקח מז"ה בספר זהרי חמה שהוא קצור ירח יקר כידוע. ואני ההדיוט כתבתי דעתי הקצרה לעיל בסמוך וה' יאיר עינינו כי"ר.
זכרונות -- כבר כתבנו לעיל דלענין שפתותיו דובבות כתב הרב פנים מאירות דאין צורך להזכיר שמו דקמי שמיא גליא. וכל הקפידא דאם יודעים שהוא מאדם גדול יקבלו דבריו. ומה שנתפשט המנהג שכל מחבר מזכיר שמו על הספר לפי שיטה זו אפשר לתת טעם שיהיה לזכרון לו ולזרעו אחריו שיליצו בשמים עליהם מלאכי החסד ששומעים שמזכירים שמו לטובה בתורה ומליצים טוב בעדם. ועוד שכיון שמצינו דנחמיה נענש שלא נקרא שמו על ספרו כמו שאמרו פרק חלק ע"ש, אם כן בדורות אלו אם לא יזכירו שמם על ספרם יאמרו שזה היה עונש להם שלא נקרא הספר על שמם.(כא)
ועתה אשר עינינו הרואות שמזמן הגאונים כל מחבר ספר כותב שמו עליו יש להחזיק במנהגם. ושאני התנאים ואמוראים שכתב בספר החסידים סי' שס"ז דיש מהם מי שנהג זה שלא להזכיר שמו דלפי עליונותם המופלא היו נזהרים גם בזה הדקדוק וכונתם לשמים. אך מזמן הגאונים עד עתה לא מצינו מי שנזהר בזה. וכמעט מי שרוצה לנהוג כך בדור יתום יהיה רמות רוחא כי מורה שכבר הוא שלם ורצה לקיים גם זה הדקדוק דלא יבצר שלא יודע בדורו ואף על גב דלבו לשמים וכונתו לטובה, איכא לזות שפתים שרוצה להראות חסידות יותר מכמה גאוני וגדולי עולם. ועיין בתנחומא פ' במדבר ד' קצ"א ע"ב ודוק.
וצא ולמד מהרב החסיד מהר"ש אבוהב עצמו שהגם שהוא ז"ל לא הזכיר שמו על ספר הזכרונות לא צוה לבניו שידפיסו שו"ת שלו בסתם ולא יזכירו שמו עליו, ואדרבה יעשו באופן שלא יכיריהו כדרך שעשה הוא ז"ל בספר הזכרונות שהנייר והדפוס משונה. ובניו הדפיסו השו"ת וקראוהו דבר שמואל וכתבו שהוא חיברו.
והנראה שדוקא בספר הזכרונות שהוא תוכחת מוסר בכל מה שנכשלים העולם בזה דוקא לא רצה להזכיר שמו שלא ליטול גדולה שהוא מוכיח ואין גם אחד בדורו שראוי ל?? וטעמים אחרים אבל על תשובותיו לא עלה על לבו.
ודע שמה שכתבתי דמזמן הגאונים כל מחבר ספר כותב שמו עליו כונתו שנודע המחבר ועל הרוב אני אומר. דאף על גב דהרי"ף והרא"ש והמרדכי לא כתבו הקדמות ולא כתבו שהם ז"ל חיברו, כיון שתלמידיהם ידעו שהם ז"ל חיברו והם פרסמו הדבר כמו שיכבתו הם דמי ועוד שנראה דהרא"ש קרא שם הספר "אשרי" על שמו וכן המרדכי. והעיטור אפשר שהיה כתוב ונאבד וכבר נודע. וס' מתיבות וס' הבתים אין בידינו הספרים ואפשר דשם היה כתוב. ורש"י ז"ל מסר הפירושים לנכדיו ולתלמידיו ופרסמוהו. וספר החינוך כבר רמז איזה רמז. ומה שנשאר בלי ידיעה הוא ספר הכלבו וס' הנייר. גם מחברי תוספות אפשר שבכתיבה היה נודע מי המחבר. והראשונים ידעו ומזכירים כל א' בשמו והלכות גדולות תלמידיו ידעו. באופן דרובא דרובא כתבו שמם או מסרו לתלמידיהם ועי"ז נודע שם המחבר.
ולא אכחד דאעיקרא דדינא פירכא דמה שהניח הרב פנים מאירות ז"ל במונח דאין צורך להזכיר השם להיות שפתותיו דובבות דקמי שמיא גליא ואין צורך להזכיר מי בעל דברים אלא כי היכי דלקבלו מיניה -- עתה אני רואה דאפשר דצריך להזכיר השם להיות שפתותיו דובבות ואין אני אומר בתנאים ואמוראים וקדישי עליונין מהפוסקים, רק יתכן כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ויש קטרוג שלא יזכה להיות שפתותיו דובבות והקב"ה מלך המשפט וע"י שבעה"ז מזכירים שמו בתורה ואומרים דין או חדוש משמו מתעוררים הרחמים ויגדל כח המליצים טובה עליו ושפתותיו דובבות. וזכר לדבר ממאי דאמרינן בקמא דף נ' בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור ואמר ר' חנינא דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו וקשה דאמרו שם ואף על פי כן מת בנו צמא וכמו שהקשו התוס' ע"ש. ורבינו ישעיה תירץ דבתחלה על ידי שיאמר זה רבי חנינא ניצולה אבל בבנו לא נמצא מלמד סנגוריא ע"ש. ואני בעניי מצאתי סמך לדבריו ממ"ש בדברים רבה פ' עקב כיון שאמר רבי פנחס כך ירד מלאך והעלה אותה. ואתיא כההיא דפ' אין דורשין רבי מאיר רמון מצא וכו' השתא אמר הקב"ה מאיר בני דדבור הצדיק תיכף עושה רושם למעלה. ומעין דוגמא יש לומר דכשאיזה צדיק בדורו יאמר שמועה משמו אהני לבטל הקטרוג ושפתותיו דובבות והגם שיש חילוק ממ"ש רבינו ישעיה ואינך למאי דקמן -- גם אני בעניי לא אמרתי אלא זכר לדבר. וכפי"ז אתיין כלהו שמועי דבבלי וירושלמי כפשטן ממש דגם החסידים היו מקפידים לפי ענותנותם שלא יהא עליהם שום קטרוג.
וגם אותה שאמרו בנזיר דף נ"ו קמאי ובתראי אמרינן וכו' ולשון הירושלמי פ"ק דשבת אם אתה יכול לשלשל השמועה וכו' אתיין כפשטייהו.
ולפי מ"ש בספר הקדוש קנה דכל צדיק יש לו כח נשמתו למעלה והוא אומר מה שאומר הצדיק למטה בישיבה, אפשר שכאשר צדיק למטה בישיבה אומר חידוש וזוכר שם בעליו עמו גם כח אשר בשמים ממעל כה יאמר ועי"ז ירבה השפע ויתחזקו המליצים ושפתותיו דובבות.
וכבר אמרו דכביכול היה אומר כמה מאות שנים קודם שיביא רבי אליעזר הלכה משמו. והן בעודם חיים אשכחן פ"ק דגיטין דכביכול אמר אביתר בני אומר, ואף כי אחרי מותם כמ"ש פ' אין דורשין. ועמ"ש בספרי הקטן ראש דוד פ' חקת דף קכ"ג ע"ב ע"ש. (ש'צ כא) (ש'צ כב)
(כז) זמירות ישראל - כמנהג איטליא וכו' כ"כ סדר הדורות דף קס"ו. זה אינו והוא להרב ישראל נאגאר"ה שהיה מ"ץ בק"ק עזה(כב) והיה מריץ אגרותיו לרבינו בצלאל אשכנזי ולהרב מהריט"ץ כנראה בקונט' מימי ישראל אשר בסופו(כג) (וכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל אשר שירותיו חשובות בשמים וכו'). והרב מנחם די לונזאנו בס' שתי ידות משיג עליו בענין השירים. והרב ישראל הנזכר הוא בנו של הרב החסיד מגורי האר"י זצ"ל הרב המחבר לקח טוב כמ"ש בנדפס מערכת מ"ם אות נ"ז (עיין מ' משה נאגאר"ה בח"א). והרב ישראל הנזכר הי"ל איזה חבורים כמו שתראה בהקדמתו לזמירות ישראל(כד) ועוד יש חלק שני מפיוטיו בכ"י ונקרא שארית ישראל.(כה)
(כח) זעירא - ראיתי קונטרס מכ"י רבינו מהרח"ו ז"ל שמו מאמרי זעירא ובו דרשות כמו מדרש ונראה שחיברו רבי זעירא.
(כט) זקוקין - דנורא ובעורין דאשא, הוא ס' נדפס בעיר פראג שנת תל"ו. חברו הרב החסיד המקובל מהר"ר שמואל הידא והוא פירוש תנא דבי אליהו הנדפס בויניציא מלא טעיות. והרב הנזכר בקדושתו ובשקידתו ה' האיר עיניו ונתגלו לו הנסחאות האמיתיות. והנה מציב לו הנסחא הישנה והנסחא המחודשת. ויפרו"ש לרוב באור רחב ועשאו שלשה חלקים ובראשם הקדמות הנקראות מר קשישא ומר ינוקא. וחלק ראשון הוא פירוש סדר אליהו רבא. וחלק שני פירוש סדר אליהו זוטא. וחלק שלישי הוא באור לפרש עשרים מסדר אליהו זוטא. ולהיות הפרק ההוא עמוק עמוק ובו תעלומות ורזי דרזין והאריך הרב בפירושו ויעלה כמו מאה פליגו"ס פירוש הפרק הזה לבד. לכך הוא חבור בפני עצמו והוא חלק ג'. ואני הצעיר לא ראיתיו לחלק ג' בדפוס זולתי השני חלקים הראשונים. ושם בהסכמת הגאונים מפליגים מאד בשבח הרב המחבר וקדושתו ומכללם הם הגאון מהר"ר שמשון בכרך אביו של הרב חוות יאיר והגאון מהר"ר שמואל קאידינובר בעל ברכת הזבח.(כו)
(ל) זקן אהרן - שו"ת מהרב אליה הלוי הרב המחבר מאמר כל דאי הנדפס בס' תמת ישרים כמש"ל במערכת אל"ף. (עיין מ' אליה הלוי בח"א).
(לא) זקן אהרן ושמן הטוב - דרשות לרבני ראגוזה(כז) נדפס בויניציא ויש איזה חידוש מהרב המגיה מהר"ם זכות.
(לב) זקן שמואל - למהר"ר דניאל שמואל על (אזמיר תקט"ז) קצת לשונות והלכות בטור ויש לו שו"ת בתשובות הרב כנה"ג חדשות מעתה. ויש לו תשובות בס' מרכבת המשנה למהר"א אלפאנדארי הל' סוכה ושקיל וטרי עם הרבנים מהר"ש הלוי ומהר"א ן' חיים רבני איזמיר ע"ש באורך.
(לג) ס' הזקנה - (עיין חכמתא רבתי).
(לד) זקני יהודה - כ"י הביאו הרב מהר"ם חאגיז בס' לקט הקמח.
(לה) זקנת שלמה - חיבר הרב הגדול מהר"ש אלגאזי הזקן המלומד בנסים על העטור והטור בח"מ והיה ס' גדול כמ"ש הרב עצמו שהיה צריך ח' מאות גרושים להדפיסו ונאבד(כה). ושמענו מזקני שער נוראות על הרב ז"ל ובשמים ממעל לחש"ב לפי שלמד תורה לשמה ולא נהנה בכבוד תורה. וזכיתי להכיר לגדול הדור אב"ד ור"מ בארץ מצרים בן בנו אשר ישא את שמו עיר וקדיש זקן שהגיע לגבורות והותר. ובחסדו סמך ידו על ראש הצעי"ר אני עני בהסכמתו לקונטרס שער יוסף וברכני רב ברכות. ועיין בחלק ב' מערכת שי"ן אות ק"ג (עיין מהר"ש אלגאזי בח"א).
(לו) זר זהב - חיבר הרב המקובל מהר"י צמח על כל ש"ע א"ח על כל סעיף ממש ממה שאמרו בזהר ומדברי האר"י זצ"ל ושאר ספרים וחידושיו של הרב מהר"י צמח עצמו. ומרוב דחקו שלחו להחכם השלם הדיין המצויין כמה"ר בנימין הלוי תושב קושטנדינא והוא שלח לו מתנת ידו. וגם ספר זה אינו מצוי אלא שראיתי בספר גולל אור שמזכירו. והרב כ' בהקדמת קול ברמה שס' זר זהב הוא קרוב למאה פליגו"ס מכתיבה דקה.
(לז) זר"ח יעקב - חיבר הרב זרחיה גוטא ז"ל על ד' טורים בפלפול גדול כ"י וכמדומה שנאבד.
(לח) זרע אברהם - שו"ת על ד' טורים בשני חלקים (אזמיר תצ"ד) למורנו הרב הגדול קרובנו מהר"א יצחקי כמ"ש בנדפס במערכת אל"ף. (עיין אברהם יצחקי בח"א).
(לט) זרע אברהם - פי' במדרש ופי' בהגדות ירושלמי להרב מ' אברהם ז"ל ראש ב"ד מק"ק גלוגא. וכמה פעמים נדפס פירושו במדרש עם ידי משה(כט) ופירושו בירושלמי נדפס אצל יפה מראה שנדפס באמשטרדם. ובן הרב ז"ל הוסיף קצת מס' כבוד חכמים לרבו ז"ל.
(מ) זרע אהרן - על התורה למ' אהרן ייטלש ז"ל נדפס בפראג שנת תקנ"ז.
(מא) זרע אנשים - כ"י תשובות מכמה רבנים ראשונים ואחרונים ובו זר"ע סימנים.
(מב) זרע ברך - ב' חלקים וחלק ג' לנכדו עיין במערכת בי"ת (עיין מ' ברך ומ' ברכי' בח"א)(ל). ונכדו חיבר עוד זרע ברך חלק ד' באור גדול על התורה ומזכירו בח"ג בכמה מקומות ומהם פ' וירא ע"ש.
(מג) זרע יצחק - מהרב הכולל מהר"ר יצחק לומברוזו אב"ד ור"מ בעיר תוניס והוא שיטות על רוב התלמוד. והוא היה תלמיד הרב המובהק כמהר"ר אברהם טייב שהיה מעיין גדול וחיבר חדושים והגהות על סדר קדשים קודם שיצא לאור ס' ברכת הזבח והרב אברהם הנזכר היה מתבודד בעיון ואפילו בלכתו בדרך. והוא תלמיד הרבנים מהר"ר צמח צרפתי ומהר"ר אברהם הכהן מעיינים מופלגים ושוקדים על התוספות ומהרש"ל ומהרש"ל בהפלגה.
והרב מהר"ר צמח הנזכר היה חולה כשנתים בדמשק ערש וענו בכבל רגלו ואתרחיש ליה ניסא וה' רחם עליו שלח מלאכו וירפאהו וכמו רגע חזר לבריאתו ואיתנו והמעשה נורא. כי סיפר הרב ז"ל שנגלה אליו אליהו זכור לטוב ואמר לו שיקבל עליו ללמוד כל ליל ברית מילה לכל הילודים בעיר ויתרפא. וקיבל עליו ותיכף נתרפא. ומהיום ההוא כך היה מנהגו לילך ליל שלפני המילה במקום שיהיה ולעסוק בתורה כל הלילה. וזה שמעתי מת"ח ששמע מזקן אחד שהיה הוא בבית הרב בשעה שנתרפא. והרבו לספר ממעשיו של הרב ז"ל ומהם להזהיר על השבת הוא בעצמו ביום הששי חוזר חלילה ויתיב בשערי טבילה שיטבלו בערב כדין. ואחר זה נשאו לבו לב טהור והלך לעה"ק ירושלים ת"ו ואני הצעיר ראיתי גליוני הגמרות של מדרש הקדוש בית יעקב מלאים זיו מחידושיו וחותם צ"ץ ופרח. ומורי הרב זלה"ה בספרו נחפה בכסף א"ח סי' ג' דף י"ג ע"ב מביא הגה"ה אחת וחתים עלה צ"ץ ומורי הרב שקיל וטרי עלה(לא) ונהירנא כי אני הייתי תלמיד קטן באותו פרק עומד ומשמש לפני מורי הרב זלה"ה ויהי מאז לא נודע מי בעל דברים. והרב אברהם הנזכר העמיד תלמידים הרבה מעיינים גדולים שלמים וכן רבים. וכמעשהו ממנו נהג הרב מהרי"ל הנזכר ובשקידתו וענותנותו ושלמותו ע"פ מדותי"ו כי חיות הנה הפליא הפליא עצה הגדיל תושיה והרביץ תורה הרבה בעיר המהוללה תוניס בשתי הק"ק ק"ק תוניזיניס וק"ק לוגורניזית ובתבונות כפיו ינחם. וי"א שהרב מהרי"ל תלמיד מהרב צ"צ הנז'. והספר זרע יצחק הנזכר נדפס בעיר תוניס והדפיסו החכם השלם טפסר ומנזר נגיד ומצוה איש חסד ומרביץ תורה בישראל כמהר"ר ישועה הככן טנוגי נר" ה' אלהיו עמו ויעל כי"ר.
(מד) זרע יצחק - (עיין מהר"א אזולאי בח"א).
(מה) זרע רב - דרשות הרב החסיד מה"ר מסעוד בן גנון נדפסו מחדש בסוף שו"ת יכין ובעז.
(מו) זרע שמשון - דרושים עה"ת ובאור מאמרים תמוהים מהרב המקובל ח"ק מהר"ר שמשון נחמני תלמיד הרב הג"מ אפרים הכהן מאוסרטא שהרביץ תורה בקק"י מודינא ומרבני מנטובה מהר"ר אביעד שר שלום באזילה ומהר"ר דוד פינצי ובקבלה מהרב מהר"ר בנימין הכהן מריגייו. וחיבר תולדות שמשון על מס' אבות ונדפס(לב). ושמעתי שהיה בקי בקבלה מעשית וצוה לגנוז כל כתביו בקבלה בקברו.
הג"ה מנחם ציון
הערה (א): צ"ל וזאת ליהודה ומקומו באות וי"ו.
הערה (ב): וכן על פרק אבות ועבודת יוה"כ.
הערה (ג): עם שיר לבנו בראשו בדפוס קושטא רס"ב ונקצר על ידי הרי"א ממודינא ונקרא בשם צלי אש נדפס כ"פ.
הערה (ד): וכן הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב.
הערה (ה): וע"ל ס' ס"א בסופו.
הערה (ו): עם סדר מלקות לר"א בר"א אשכנזי.
הערה (ז): ועח"א ט' ה'.
הערה (ח): מצינו דספר הזוהר היה נקרא בפי הראשונים בשם מדרש ויהי אור (יוחסין וסדר הדורות חלק תו"א) ונכתב על ידי ר' אבא וכמש"נ באדרא זוטא פ' האזינו והי' בבלאי ולכך יסדו בלשון ארמי ואולי גם משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרו בכתב, מה שאין כן בשאר לשון (עשו"ת רמ"א סל"ד) ואדרא רבא וזוטא א"ל דהוא מלשון מדרש שה"ש ע"פ שררך אגן הסהר אדרא דזהרא עי"ש.
הערה (ט): ובספר המטפחת ליעב"ץ האריך להשיג על הזוהר שלנו על שנמצא בו גם מאמרים הרבה שהמה מזמן האחרון וכתבו בתוכו ע"ש ואין זה תברא כ"כ דכמו כן מצינו גם בתלמוד שלנו שנסדר ע"י ר"א ונמצא בו רבנים שהי' אחר ר"א מחמת שהי' נמשך סדורו כ"כ, וראיתי רבים שהחליטו דספר הזוהר היה נגלה גם להרמב"ן ז"ל ויש להביא ראיה היפך זה ממ"ש ע"פ נעשה אדם בצלמנו בשם הר"י קמחי והשבח השביח פירושו עד למאוד ע"ש ולא זכר דכן הוא להדיא בזוהר שם ע"ש. ובספר יוחסין ד' לונדון צד רכ"ד עי"ש. (ובח"א אות מ' בהג"ה מ"ץ ס"צ"ד).
הערה (י): וזה היה ש' שפ"ב כשלכד שר צבא מקסמיליאן דוכס בייערן עיר היידלברג ושלל אוצר ספרי ישראל ובתוכם רפ"ב כת"י ונתן אותם במתנה לרומי והמה מונחים שם עוד היום בוואטיקאן בשם ביבליאטהעקא פאליטינא.
הערה (יא): וז"ל היד"מ במדרש שה"ש ע"פ ודגלו עלי אהבה ע"ש שלא יאמר אדם אך ס' הזוהר יש בו כמה מאמרים וצריך אני לדלג אותם מ"מ עלי אהבה.
הערה (יב): ובס'(?) זהרי חמה פ' וישלח כ' דניתן רשות לאליהו ולכל נשמתין דמתיבתא עילאה לגלאה לרשב"י רזין טמירין, ולפעמים שהי' רשב"י טועה א"ל חזור בך, ועי"ז חזרה קבלת סתרי תורה לתוקפה ושכחו, וחזרו ויסדום ואח"כ ר' אבא ושאר תלמידי רשב"י חברו מהם ספר הזוהר והתיקונים ונתחכמו לכתבן באופן שלא יבינם רק מי שהוא חכם ומבין דרכי הקבלה מפא"פ, ואח"כ בזמן הגאונים חלקוהו לפרשיות והוסיפו קצת דברים בגליון ובאורך הזמן נכתבו פנים וכמקרה שאר ספרי חז"ל. וכמ"ש האר"י ז"ל בענין הקדיש ובספר שומר האמונים בהקדמה ב' ע"ש והר"ם בסולה כ' בהקדמת ספר התיקונים בזה"ל ספר הזוהר נמצא בזמן קדמון בעיר פיס וקרוב הדבר שבא לשם על ידי חכמי אפריקא תלמידי רה"ג רב נסים ואביו ר"י ע"ש, וקום קרא מ"ש בשו"ת גאוני קדמאי (בספר נהרות דמשק) ותמצא שם הרבה מאמרים כלשון הזוהר כתובים בלשון הארמי כאשר נמצא אתנו היום.
הערה (יג): המסדר הראשון המעריך והמגיה והמו"ל הוא מו"ה שלמה במו"ה יצחק כ"ץ (שאלוניקו ש' נשא"ו) וכעת נדפס בעיר מונקאטש עם הג"ה מהרמד"ל ונזר ישראל להמגיד מקאזניץ.
הערה (יד): והוא דפוס קושטא ש' הע"ר ומ"ש המח' לעיל (אות א' פ"ה) בשם א' דהרשב"ץ הוסיף באזהרות רשב"ג ח' בתי"ם לכוין המנין של הרמב"ם וסיים שם וכעת אין בידינו ספר זוהר הרקיע למען דעת בירורין של דברים ע"ש וב"ה נמצא אתנו ספר זוהר הרקיע ועכ"ז חפשתי ולא מצאתי בו מאומה ורק עשה ח' טורים בחרוזים יפים לסיים בדבר טוב ולת?ום בברכה ואינו כולל כלל מעניני התורה והמצוה וע' בהקדמתו שם וע"ל פתיל תכלת.
הערה (טו): גם זה נדפס מקרוב בק"ק פרמישלא.
הערה (טז): בתוך ספר האלפסי בשם מחסה ומגן (וויען תקס"ה).
הערה (יז): נדפס בוויען עם חי' הריטב"א נדה.
הערה (יח): וזוגתו ה' הרבנית מ' קרינדל אחותו של הג"מ ישעיהו פיק הי' מנשים חכמניות ודרשניות ובעל הגאון הביא משמה כמה דברי תורה עד שמתנגדיו כתבו לו מדוע לא קרא ספרו בשם "זכרון קריינדל".
הערה (יט): וכן חיבר ספר שמות הגיטין נדפס בלובלין והוא להג"מ משה אשכנזי היילפרין תלמיד הרמ"א, וחתן הג"מ משה ליפשיטץ והי' חותן מהרש"א ומנוחתו כבוד באה"ק כמבואר במצבת בנו הג"מ אברהם אבד"ק לבוב בהמ"ס אהבת ציון עה"ת ורש"י (ד' לובלין ש' בשע"ה טוב"ה) ושמ"ך י"ט טבת ש' הנ"ה א"ך חש"ך (ת"ט) ובסדר הדורות מיחסהו למו"ה משה ליפשיץ אבד"ק בריסק וזה טעות במח"כ.
הערה (כ): ולא כמ"ש בסדר הדורות דהוא למו"ה יצחק במוהר"א חיים ישרון אבד"ק המבורג דקהל ספרדים בהמ"ס פנים חדשות, ואולי ס' זכרונות שנים הם ואין זכרון אחד עולה לכאן ולכאן (ועמש"ל פ' ק"ג) ואמנם מצאתי דמהר"י ברא"ח ישרון הי' רק המביא לביה"ד, פראג ש' ת"א.
הערה (כא): וא"ל הטעם עפימשז"ל ע"פ ותאמר אסתר למלך בשם מדרכי דהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ואי' בתרגום שם שנכתב בספר על שמו עי"ש, ובאלשי"ך א"כ נשמע מזה דנכון לכתוב שמו על הספר להודיע לדור אחרון מי הוא המולידו ודין גרמ"א הגאולה בב"א ועמ"ש בהקדמת המו"ל ס' מכלל יופי (ד"א) בפי' הפסוק טוב שם משמן טוב עי"ש.
הערה (כב): ו???ר השגתו במ"ש כמנהג איטליא וזה אינו אחרי דהי' ספרדי ולפי זה לא קשיא מידי מ"ש ידידי הרב המשכי"ל בהגהותיו לסדר הדורות שם וז"ל והרב חיד"א התנגד לזה שהוא לר"י נאגרה שהי' ש"ץ בק"ק עזה עי"ש, נראה מזה דבסדר הדורות לא ס"ל כן, ובאמת כ"כ בעצמו בשמות ע"ש (ונמצא אצלי בכת"י קצור זמירות ישראל).
הערה (כג): וכן הרב מוהר"י בירב ע"ש והרי"א ממודינא כתב עליו בר"ס זמירות ישראל לא קם בישראל כישראל וכו' עי"ש.
הערה (כד): כמו ס' פצעי אוהב על איוב, ספר מקוה ישראל דרשות, וספר כלי מחזיק ברכה (דו"ו שע"ה) ודיני שו"ב בחרוזים מכונה בשם שוחטי הילדים (א"ד תע"ח).
הערה (כה): ונדפס זה מקרוב בווינא (תרח"י) חלקי משיריו היקרים מכונים בשם פזמונים ואולי הוא הח"ב שהי' נמצא בכתב"י ונקראים בשם שארית ישראל. גם נדפס ממנו סדר תנאים ראשונים ואחרונים בין ישראל לאביהם שבשמים ע"ד הלצה.
הערה (כו): והג' בעל בגדי אהרן העיד עליו שהיה יושב בתענית משבת לשבת ופי' הקצר ישועות יעקב הוא מלוקט מס' זקוקין דנורא.
הערה (כז): להרב מו"ה שלמה אוהב ולנכדו מו"ה אהרן הכהן דרושים סדר תנ"ך (ועח"א א' קכ"ט וש' כ"א).
הערה (כח): נקרא אל השמים טרם גמר ספרו זקנת שלמה ולפי זה יהי' מכאן עוד ראיה למ"ש המחבר לקמן (אות ע' ל"ב) בשם רבני קשישאי דספר העטור וספר ר"י ?מה מבחינת עלמא דאתכסיא דכל מי שעשה ביאור עליהם לא זכה לגמרה שנאבד הביאור או נפטר בחצי ימיו ע"ש, ובספר שנות חיים פ' חיי תמצא הספד על מטתו שלשלמה.
הערה (כט): לאביו ז"ל ומ"כ בעיר וויען י"ז טבת תפ"ו.
הערה (ל): בשנת ת"ו (ברך בני"ך בקרב"ך) ח"א עד פרשת דברים עם הג"ה עטרת צבי לגיסו מוהרצ"ה (במו"ה שלום מעליש) חתן הגאון בעל תיו"ט שנפטר בחצי ימיו בלי זרע ברך, וכמש"ש חמיו הגאון בהסכמתו ד' קראקא ובשנת תכ"ב (ר' בר"ך) נדפס בא"ד ח"ב, ומהדו"ב על כל התורה בהסכמת הג"מ יצחק אבוהב ונדפס פ"ב בהמבורג תמ"ז ובא"ד ת"ץ ות"ד לנכדו בן בתו על אגדות הש"ס פפד"א תצ"א.ובכ"פ הביא את המג"ע בשם מורי.
הערה (לא): והג"ה על טור וב"י נדפס בספר ארץ יהודה ועל הרמב"ם בספר יתר הבז ומ"כ בעה"ק ירושת"ו תע"ז (ועח"א צ' י"ג).
הערה (לב): בק"ק ליווארנא תקכ"ב בהסכמת דודו אחי אמו מו"ה מנחם עזריה פאדוואה.
שארית ציון
הערה (ש'צ כ): סי' ח' זהר. והנה בספרי הראשונים קורין לספר הזהר רק בשם סתרי תורה, מדרש יהי אור, אור ישראל, מדרשות או ספרים הפנימיים, וכדומה. וע"ס נפש החכמה לרר"ם[7] די ליאון, וספר המנהיג לאבן הירחי, ודרשות מהריו"ו ע"ש. ומצינו דהרבה מאמרי זהר כבר הובא בספרי הקדמונים כמו בילקוט רות רמז ת"ר ותתקצ"ט ולא נמצאו דברים כאלו רק בזוהר. וכן בספר אוצר הכבוד פ"ה דפסחים הביא בשם מדרש מאמרים בענין ת' הלכות פסוקות ונמצא רק בזהר תולדות. וכן שם בר"ה פ"ב ר"ח הוה אזיל וכו' והוא רק בזהר חדש בראשית ע"ש. ועל אודות שפקפקו איזה מהאחרונים על שנמצאו בו דברים הרבה שהמה מזמן אחר רשב"י -- אין זה כל כך מן התימה כמ"ש בפנים בהגה מ"ץ בשם ספר זהרי חמה עי"ש. וגם מכלתא דהוא לר' ישמעאל ועם כל זה תמצא בו שמות אחרונים כמו ר"א בר יאשיה, רב שילא, רב אחאי, ר"ח בר אידי, ועכצ"ל דאע"פ דעיקרה לר' ישמעאל מכל מקום נתחברה בדור אחרון על ידי רב והוסיף בו מן דיליה גם כן וכזה תמצא גם בירושלמי דהוא לר' יוחנן ועם כל זה מצינו בו גם שמות אמוראים מזמן אחרון כמו ר' יוסי בר בון ושמואל בנו וכן במדרש שיר השירים שם אלקליאון בן הדסה וכן בספר רזיאל (עח"א א' בקו"א בשם הרמד"ל) וכן בתלמוד בבלי מצינו הקשה רב אחאי ועמש"ש בתוס' ע"ז עי"ש.
וזה לשון ספר היוחסין:
- וכן ספר הזוהר המאיר לעולם כולו בכבודו הנקרא מדרש יהי אור שהוא מסודות התורה והקבלה כנוהו על שמו של רשב"י אע"פ שהוא לא עשאו כולו כמות שהוא כיון שתלמידו ובנו ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקבלו ממנו וכמשז"ל דהמשנה ספרא ספרי ותוספתא כלהו אליבא דרבי עקיבא ואף על פי שאלו הספרים נעשו הרבה שנים אחר מותו. עי"ש, הולך ומבאר שם עוד דכמה פסקי הלכות מרמב"ם ז"ל אין לו שום עיקר ויסוד ורק בספר הזהר מקומו ומקור מקומו טהור ע"ש. וע"כ לשון תהפוכות תברת שפקפקו על אמיתת עיקר ספר הזהר ורוצים ליחסו רק לר"ם די ליאון אחרי דרבינו בחיי בימיו הי' ובפ' משפטים על הפסוק כי ינצו אנשים וגו' הביא כל לשון הזוהר שם וא"א שיכשל בו גם רבינו בחיי בכך, וכן הרקאנטי שהיה בזמן הרשב"א ועכ"ז דברי לשון הזהר לא ימושו מפה קדוש תמיד, וע"כ יסכר פי דוברי שקר הדוברים על צדיק עתק.
תא חזי מ"ש הגאון המקובל מהרש"א בספר אילת אהבים על הפסוק גן נעול וגו' בשם התיקונים וזה לשונו: דנתבשר רשב"י מפומי דאליהו ז"ל דעתיד להיות ספר הזהר גנוז ובאותו זמן יהנה ממנו מלאכי מעלה עד דאתגלי תתאה בסוף יומיא ע"ש. וכן בספרו מנות הלוי אחר שהפליג שם מאוד על יקרת ספר הזוהר אמר כי הציקתני רוח בטני בשמעי דברי המואסים בספר הזה ימאסם אלהי"ם עי"ש. ובספר דבש לפי להגאון המחבר הביא מעשה באחד שמכר ספר הזוהר ואקריין בחלמי' שהי' קורין אותו בהמה ופתרו ליה חכם אחד דהוא ראשי תיבות ב'ערתי ה'קודש מ'ן ה'בית, עי"ש. והרב מהר"ם קוניץ חיבר ספר בן יוחאי בו לבש קנאה, יריע אף יצריח ולוחם מלחמת תנופה נגד ספר המטפחת להגאון יעב"ץ מהחל עד כלה ושמעתי מאדמו"ר הגאון מהרש"ס אבדפ"ק קראקא ז"ל ששמע מאביו הגאון בעשו"ת חת"ם שאמר בזה"ל דהוא אחד מדברים מהופכין שראיתי בעולם דיותר היה ראוי דספר המטפחת יצא מתחת ידי הר"ם קוניץ וספר בן יוחאי יצא מתחת יד הגאון המקובל יעב"ץ. ודברי פי חכם חן. (וע"ל מערכת מ"ם סי' ק"א).
ושמעתי דרבני הדור אסרו מלהביא לבית הדפוס עוד הפעם את הספר מטפחת ועם כל זה קמו כעת פריצי הדור ופרצו גדרן של ראשונים, והביאו לבית הדפוס מחדש.
הערה (ש'צ כא): סי' כ"ו ספר הזכרונות - הג' המחבר הביא שם בשם שו"ת פנים מאירות בהקדמתו לח"א עלה ונסתפ"ק אם טוב לאדם להדפיס ספרו בלי שם בעליו כמו ספר הכלבו וכדומה, או דלמא חיובא רמיא אשר ישא את שמו וכדאמרינן בכמה דוכתי דת"ח כשאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר, ומסיק דמשום שפתותיו דובבות אינו מחויב, דקמי שמיא גליא, אך הקפידה כשיאמרו השמועה בשם אומרם והוא אדם גדול - השומע ישמע ומקבלה, וכדמצינו בשבת (דף כא.) כשאמרו קמיה דאביי משום ר' ירמיה ולא קבלה וכשאמרו משמיה דר' יוחנן וקבלה, עי"ש, ולכאורה צע"ק דמסתימת לשון חז"ל במגילה דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם מנ"ל ממש"ה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי עי"ש משמע להדיא דצריך להזכיר שם אומרם דוקא ומקרב הגאולה על ידי זה ומה מתוק מדבש מ"ש (אדמו"ר הה"ג מהרש"ס אבדפ"ק קראקא) דזה מרומז במגילה בקוצר מלין "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה". ודו"ק. וגם אמרו חז"ל על הפסוק "אל תגזל דל כי דל הוא", דכל האומר דבר בלי שם אומרו עובר על לאו זה עי"ש. ושמעתי מכאדמו"ר הנ"ל לפרש בזה גם סיפא דקרא "ואל תדכה עני בשער" (משלי, כב) דלכאורה לא סיפא רישא ואיך יתחתנו זה בזה. וי"ל על פי מה שאמרו ז"ל דמשיח יושב בשערי רומא בין העניים וסובל יסורין עבורינו וקושר ומתיר פצעיו ומצפה ומחכה בכל עת ושעה אשר יכול להתגלה לנו, עי"ש. ואם כן אם היה אומרו בשם אומרם אז היה מביא גאולה לעולם ול"ה מדכה את העני הזה עוד היושב בשער. ודברי פי חכם חן.
הערה (ש'צ כב): שם הביא הגאון בעל פמ"א בשם הירושלמי פרק היה קורא דתלמיד גמור חייב לשאול בשלמא דרביה מה שאין כן תלמיד חבר (כ"ש רב) אינו חייב לשאול לשלמא, עי"ש. ובזה א"ל דברי רש"י בריש פרשת יתרו וישאלו איש לרעהו לשלום אינו יודע למי כשהו"א איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה וגו', עי"ש. וצ"ע וכי זולת זה לה הוה ידענא דמשה נתן שלום תחלה ליתרו דהוא היה האורח הבא מן הדרך וכל הדרכים בחזקת ס' הם והמנהג ליתן לו שלום תחלה. ועוד הא יתרו גם כן קרוי איש דכתיב "ויואל משה לשבת את האיש". ולהנ"ל י"ל דאף דאין דרך הגדול לשאול בשלום הקטן, עם כל זה משה רבינו דהיה עניו מכל האדם ודאי היה תמיד מקדים בשלום כל האדם ולזה הביא הפסוק והאיש משה וגו' ויותר הול"ל מהמוקדם דכתיב כי זה משה האיש. ועי' ספרי דבש וחלב פרשת יתרו ע"ש ודו"ק.
פליטת ספרים
א) - זהרי חמה, על ה' מגילות מלוקט מזוהר, שאלוניקו תצ"ח.
ב) - זכות אבות, להגאון המחבר ז"ל נזכר בספר תולדות גדולי ישראל.
ג) - זכרון משה, ג' חלקים, מד' חלקי שו"ע שהשמיט זקנו בספר ברכ"י ומח"ב ועל לשונות הרמב"ם טוש"ע וק' מקום דוד לחיד"א ובסופו זכרון בספר רשימה מכל ספרי זקנו הג' חיד"א והמה לנכדו הרב מו"ה משה במו"ה רפאל ישעי' אזולאי (ליווארנא תק"ץ).
ד) - זכר צדיק, להג"מ רפאל הכהן אבד"ק המבורג והספדים שעשו לו תלמידיו (אלטונא תקס"ה).
ה) - זכר רב, לר"ב מוספוא על שרשי תיבות בת שתים אותיות, המבורג שצ"ח.
ו) - זכות משה, כולל דיני זכיה ומתנה לה"ר משה רפאל בולה (שאלוניקו תקע"ה).
ז) - הזכרון, פירוש על רש"י עה"ת דפוס ליווארנא.
ח)*) - הזכרון, לה"ר יצחק בר' נח כ"ץ שפירא מקראקא נדפס בשנת ש"פ בהסכמת מג"ע.
ט) - זכרון לראשונים, שו"ת גאונים קדמונים ברלין תרמ"ה.
י) - זכרון יהודה, שו"ת לר"י בן הראשונים, ברלין תר"ו.
יא) - זכרון פסקי דינים, מד' חלקי שו"ע על דרך שיר להג"מ יצחק שפירא (שצ"ו) ואולי הוא הנ"ל.
יב) - זכרון לבני ישראל, לר"י חאגיז מורה לאדם מוסר ודעת ווארשא תר"ע.
יג) - זכרון לראשונים, כולל ספר בן משלי ובן תלים לר"ש הנגיד על שהי' קורין אותו (דער יונגר פסאלמר) והוא שירי תהלה כתבנית תהלים (פיעטרקוב תרל"ט).
יד) - הזכרונות לר"א בחור, ע"ד קונקרדנציא (פפד"מ תרל"ה).
טו) - זכרון תורת משה, מ"מ הש"ס על דרך א"ב לר"מ בר"י פיגו, פראג שפ"ג.
טז) - זעיר שם, שירי שיריים לספר שם הגדולים והגהות על הרבות ושאר ענינים בס"ס ככר לאדן (ליווארנא תקנ"ו).
יז) - זרוע ימין, פי' הגדה להגאון המחבר בס"ס פני דוד (ליווארנא תקס"ב).
יח) - זרע אמת, שו"ת לר"י הכהן בע"ס הזכרון (ליווארנא תקו"ם) וח"ב תקנ"ו וח"ג ריגייו תקע"ה, וע"ס שדה חמד פאת השדה חלק הכללים מערכת א' אות י"ג עי"ש, והוא ר"י הכהן ממודינה נפטר יו"ד סיון תקע"א ותלמידו מו"ה מזל טוב מודינה בהמ"ס פרורי לחם על ד' חלקי שו"ע הי' בין אסיפת הרבנים בפאריז תקס"ו, ועוד ישנו ספר הזכרון לר"י הכהן מתוניס שנדפס (פירארה שט"ו) ועיין ח"א ז' כ'.
יט) - זרע יהודה, פירוש על הגדה ע"ד פרד"ס למוהרי"ל אניש בהמ"ס יד יהודה פי' על עשרה מאמרות.
כ) - זרע אנשים, שו"ת הגאונים ובראשם הרמב"ם כולל רע"ז תשובות נדפס מקרוב.
כא) - זרע יצחק, על משניות לר"י חיות נדפס על ידי בנו הר"א חיות אבד"ק פשעווארסק.
כב) - זרע קודש מצבתה, לבעל ויקהל משה מדעסויא תקון לשמירת הברית ובסופו מעשה נורא (פיורדא תנ"ו).
כג) - זרע אנשים, קובץ תשובות ופסקים לחיד"א נדפסו מכ"י (בעיר הוסיאטין).
הגהות ויקיעורכים
- ^ כסף משנה הל' ברכות פ"ג ד"ה הפת שפתת אותה -- ויקיעורך
- ^ אברהם רוויגו
- ^ משה זכות
- ^ יוסף שלמה דלמדיגו
- ^ Ansbach
- ^ אני מצאתיו בירו' שקלים פ"ב ה"ה - ויקיעורך
- ^ להרב רבי משה