לדלג לתוכן

Careful with That Axe, Eugene

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Careful with That Axe, Eugene"
סינגל הולנדי של "Point Me at the Sky" מ-1968
סינגל הולנדי של "Point Me at the Sky" מ-1968
סינגל הולנדי של "Point Me at the Sky" מ-1968
סינגל בביצוע פינק פלויד
מתוך האלבום Ummagumma
יצא לאור 6 בדצמבר 1968
פורמט תקליט עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקלטה 4 בנובמבר 1968
מקום הקלטה אולפני אבי רוד, לונדון
סוגה אסיד רוק,[1] ארט רוק[2]
שפה ללא תוכן לשוני עריכת הנתון בוויקינתונים
איי-סייד "Point Me at the Sky"
אורך 5:45 (גרסת אולפן)
8:49 (גרסה חיה של Ummagumma)
חברת תקליטים EMI קולומביה (בריטניה)
כתיבה דייוויד גילמור, רוג'ר ווטרס, ריצ'רד רייט, ניק מייסון
לחן דייוויד גילמור, רוג'ר ווטרס, ניק מייסון, ריצ'רד רייט עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה נורמן סמית'
כרונולוגיית סינגלים של פינק פלויד
"Let There Be More Light"
(1968)
"Careful with That Axe, Eugene"
(1968)
"The Nile Song"
(1969)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"Careful with That Axe, Eugene" (בעברית: "זהירות עם הגרזן הזה, יוג'ין") הוא קטע אינסטרומנטלי של להקת הרוק הבריטית פינק פלויד.[3] השיר הוקלט בנובמבר 1968 ויצא כבי-סייד לסינגל "Point Me at the Sky", ונכלל באלבום האוסף Relics משנת 1971. השיר הוקלט מחדש עבור הסרט נקודת זבריצקי משנת 1970, ששמו שונה ל-"Come In Number 51, Your Time Is Up".

השיר הפך לשיר אהוב בהופעות החיות של פינק פלויד. את הגרסאות החיות ניתן למצוא במהדורות שונות, כגון החצי החי של האלבום הכפול Ummagumma ובסרט Pink Floyd: Live at Pompeii. השיר בוצע באופן ספורדי לאחר 1973, עם הופעה חד-פעמית אחרונה בשנת 1977. גרסאות שונות, הקלטות חיות והקלטות אולפן, שוחררו כחלק מהמארז The Early Years 1965–1972 משנת 2016.

הלחנה והקלטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינק פלויד ניסו לראשונה להקליט את היצירה באולפן בלוס אנג'לס ב-22 באוגוסט 1968, אך הדבר הניב רק קטע אינסטרומנטלי בסיסי והסשן נזנח.[4] הניסיון השני נעשה באולפני אבי רוד, בסשן אחד בן שלוש שעות ב-4 בנובמבר והופק על ידי נורמן סמית'.[5][4][6] השיר נוצר כחלק מהרצון של פינק פלויד להמשיך הלאה מהשירים המוקדמים שכתב סיד בארט ולהפיק מוזיקה חדשה, מה שהוסיף טווח דינמי מתקדם יותר בהשוואה לשיר פופ טיפוסי, אם כי המתופף ניק מייסון הודה מאוחר יותר שזה היה פשוט "שקט, חזק, שקט, חזק שוב".[5][7] לכותרת אין משמעות ספציפית; הקלידן ריצ'רד רייט הסביר: "לעיתים קרובות אנחנו בוחרים שמות שאין להם שום קשר לשירים".[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Andrew Unterberger, The 50 Greatest Pink Floyd Songs: Critic’s Picks, Billboard, ‏2017-08-04 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Toby Manning, The Rough Guide to Pink Floyd, London: Rough Guides, 2006, עמ' 13, ISBN 978-1-84353-575-1
  3. ^ Mabbett, Andy, Pink Floyd: The Music and the Mystery, 2010, עמ' 96, ISBN 978-0-857-12418-0
  4. ^ 1 2 Jean-Michel Guesdon, Philippe Margotin, Richard George Elliott, Jackie Smith, Pink Floyd: all the songs: the story behind every track, First English-language edition, New York: Black Dog & Leventhal Publishers, 2017, All the songs, עמ' 141, ISBN 978-0-316-43924-4
  5. ^ 1 2 Nick Mason, Inside out: a personal history of Pink Floyd, 1. publ, London: Weidenfeld & Nicolson Illustrated, 2004, עמ' 107, ISBN 978-0-297-84387-0
  6. ^ Relics (Media notes). EMI Records. 1971. SRS 5071.
  7. ^ 1 2 Wild, Andrew, Pink Floyd: Song by Song, 2017, עמ' 69, ISBN 978-1-78155-599-6
  8. ^ Jean-Michel Guesdon, Philippe Margotin, Richard George Elliott, Jackie Smith, Pink Floyd: all the songs: the story behind every track, First English-language edition, New York: Black Dog & Leventhal Publishers, 2017, All the songs, עמ' 140, ISBN 978-0-316-43924-4
  9. ^ 1 2 3 Wild, Andrew, Pink Floyd: Song by Song, 2017, עמ' 68, ISBN 978-1-78155-599-6
  10. ^ Toby Manning, The rough guide to Pink Floyd, 1st ed, London: Rough Guides, 2006, עמ' 160, ISBN 978-1-84353-575-1