שמורת החולה
 | |
| ג'מוסים בשמורת החולה, דצמבר 2004 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שמורת טבע |
| תאריך הכרזה | 26 בנובמבר 1964 |
| כניסה בתשלום | בתשלום |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 3.1 קמ"ר |
| גובה ממוצע | 60 מטר מעל פני הים |
| מאפיינים עיקריים | שרידי אגם וביצות |
| צומח |
צמחי מים נדירים: אירוס ענף, גומא הפפירוס נימפאה לבנה. |
| בעלי חיים | אזור התפוצה היחידי של עגולשון שחור-גחון. |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | עמק החולה |
| קואורדינטות | 33°04′39″N 35°35′55″E / 33.0775°N 35.598611111111°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   שמורת החולה  מפת אגמון החולה ושמורת החולה | |
  | |
שְׁמוּרַת חוּלָה היא שמורת טבע בדרום עמק החולה, אשר הוקמה במהלך ייבוש החולה ובעקבותיו, על מנת לשמר ולשחזר את הסביבה הייחודית של אגם החולה והביצות שיובשו. השמורה נמצאת מצפון ליסוד המעלה, באזור שבו היה בעבר חלקו הצפון-מערבי של האגם. זוהי שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, והמאבק הציבורי להקמתה הביא לייסוד החברה להגנת הטבע. השמורה מוכרת כ"אתר ראמסאר" בהתאם לאמנת ראמסאר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגם החולה והביצות סביבו היו סביבה טבעית ייחודית בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו, במגוון הרחב של מיני צמחים ובעלי חיים המייצגים אזורי אקלים שונים בעולם. עם תחילת התכנון והביצוע של ייבוש האגם והביצות, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, נרתמו חובבי טבע ואנשי מדע מתחומים שונים למאמץ משותף, על מנת להשאיר חלק מהסביבה הטבעית כפי שהייתה[1], למטרות מחקר והדגמה. היוזמה עוררה מאבק ציבורי רחב שנמשך שנים אחדות, ואשר במהלכו נוסדה החברה להגנת הטבע ב-1954. לאחר התכתבויות, דיונים וויכוחים רבים של הגופים המתכננים והמבצעים, החליטה הוועדה המחוזית של מחוז הצפון, ב-6 ביוני 1956, להקצות כ-4,300 דונם משטח האגם המיובש לשמורת טבע. ב-26 בנובמבר 1964, לאחר אישור "חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע" בכנסת, הייתה שמורת החולה לשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה על פיו. עד 1968 נוהלה השמורה על ידי קרן קיימת לישראל, ובשנה זו הועברה האחריות עליה לרשות שמורות הטבע.
בשונה משמורות טבע אחרות, שמורת החולה אינה משמרת את המצב הטבעי שהיה במקום בעת הקמתה, אלא נוצרה באמצעות בניית סוללות עפר לסכירת המים ויצירת אגם מלאכותי, לאחר שמי האגם המקורי נוקזו. על פי התוכנית הייתה השמורה אמורה לכלול אגם בשטח של כ-2,000 דונם, שטחי ביצה ואחו המייצגים את מגוון חברות הצומח הטיפוסיות לאזור, וכן את נחל עינן עד למעיינות המזינים אותו, אשר תוכננו לשמש מקור מים לשמורה. אולם עם הורדת מפלס מי אגם החולה ב-1958 הסתבר שהסוללות שהוקמו חלחלו ולא שמרו על מפלס המים, כך שבמקום אגם בשטח 2,000 דונם ובעומק 2–3 מטרים, נותר אגם בשטח מאות אחדות של דונמים ובעומק 60 ס"מ בלבד. שאיבת מרבית המים מעיינות עינן, לצורך אספקה ליישובי הגליל העליון, הפחיתה באופן משמעותי את כמות המים המוקצית לשמורה, ובמקום מי מעיין נקיים הוזנה השמורה בעיקר במים שהוזרמו אליה מבריכות דגים, מזוהמים בכימיקלים ותערובות מזון מלאכותיות המפחיתות את כמות החמצן המומס במים ופגעו אנושות ביצורים בעלי זימים כגון רכיכות ודגים. חלק ניכר מהשטחים שיועדו להיות ביצה נותרו יבשים רוב השנה וכוסו בעיקר בסבך קנה מצוי, שהצל ומנע התפתחות מגוון של חברות צומח אחרות הזקוקות לאור. רק לאחר מלחמת ששת הימים הובאו לשמורה ג'מוסים מבקעת בית צידה, לצורך רעייה וריסון ההתפשטות של חברת הקנה. בעקבות כל אלו נעלמו בשנים הראשונות רבים מהנופים, הצמחים ובעלי החיים המיוחדים לאזור וחלה הידרדרות מהירה במצב הסביבה הטבעית.
שיקום השמורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1971 הוחלט לנסות לראשונה ולשקם את השמורה, בעיקר על ידי חידוש הסוללות ובניית מאגר שיקוע לשיפור איכות המים. השיקום הצליח חלקית, אך איכות המים נותרה ירודה מאחר שעיקר מקורות המים הוזרמו מבריכות הדגים ומינים פולשים כגון שפמנונים היו מערבלים את הקרקע הבוצית ופוגעים בצלילות המים וכמות אור השמש החודרת. ב-1999 יובש האגם המרכזי בניסיון לצמצם את אוכלוסיית השפמנונים והצמחים הפולשים ולנסות להחזיר מיני צומח מקומיים כגון גומא פפירוס ונופרים. ניסיון זה פגע בבית הגידול וסדק את סוללות העפר שפגמו ביכולת האטימה של הסוללות וגרמו לירידת מפלס המים. בנוסף הצמחים שנשתלו נשאו מינים פולשים של חלזונות, בעיקר מצפון אמריקה שדחקו מינים מקומיים והנופרים עצמם לא שרדו לאחר שנאכלו במהרה על ידי הנוטריות שפלשו לאגם בעבר. בעקבות כך נעשה ניסיון שיקום נוסף ב-2004 שמטרתו אבטחת איכות וכמות המים והחל מ-2005 החלו להזרים מים נקיים מהירדן שאכן שיפרו את איכות המים וגרמו להתאוששות קלה במגוון החי ששרד. ב-2011 התגלתה במקום אוכלוסייה של עגולשון שחור-גחון, ייתכן בעקבות תוצאות השיקום.
בשנת 2007 הנפיק דואר ישראל סדרה בת שלושה בולים של שמורת החולה, ועליהם כמה מבעלי החיים הייחודיים לשמורה.[2]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
דרום עמק החולה במבט מהרי נפתלי. בחזית התמונה מאגר עינן, ומעבר לו שמורת החולה. -
שקנאים בשמורת החולה, נובמבר 2002 -
צבי ביצה בשמורה, דצמבר 2004 -
אגמון החולה בחורף 2004 -
שמורת החולה אוגוסט 2016
_-_Flock_of_Pelicans.jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמורת החולה באתר רשות הטבע והגנים
- Hula Nature Reserve, שמורת החולה במרכז המידע של אמנת רמסר (באנגלית)
- תהליכים ביוגיאוכימיים עיקריים במערכת המים של שמורת החולה PDF האוניברסיטה העברית.
צפריר רינת, חיים חדשים בשמורת החולה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הוחל בניצול הכבול מביצות החולה, הארץ, 12 בספטמבר 1954
- ^ סדרת בולי שמורת החולה באתר התאחדות בולאי ישראל
