בית וגן

בית וגן
מידע
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1926
מייסדים	אגודת "בית וגן"
אוכלוסייה	22,265 (2022)
קואורדינטות	31°46′06″N 35°11′01″E / 31.76833333°N 35.18361111°E
	שכונות נוספות בירושלים
	(למפת ירושלים רגילה) בית וגן

ערך זה עוסק בשכונת "בית וגן" בירושלים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בית וגן (פירושונים).

בית וָגן היא שכונה בדרום מערב העיר ירושלים. השכונה גובלת עם השכונות רמת בית הכרם, רמת דניה, רמת שרת, גבעת מרדכי וקריית יובל. השכונה נוסדה ב-1926^[1] כאחת משכונות הגנים שהוקמו בירושלים בימי המנדט הבריטי על ידי הסתדרות "המזרחי" וארגון בני ברית כשכונה מעורבת - דתית וחילונית. השכונה נמצאת במיקום גבוה יחסית לרוב העיר, בקצהו המזרחי של שלוחת רכס לבן, ולכן הוקם במרכזה מאגר מים עירוני, שהוא מאגר המים המקורה הגדול בישראל. על פי מערכת הנתונים הסטטיסטיים של עיריית ירושלים, ב-2022 התגוררו בשכונה 22,265 תושבים.^[2]

תולדות שכונת בית וגן

אגודת "בית וגן" להקמת שכונה בעלת צביון דתי-לאומי במערב ירושלים נוסדה ב-1920 ועל ראשיה נמנו הרב יוסף מרדכי הלוי, הרב אברהם-חיים שאג, ירחמיאל אמדורסקי, עו"ד אהרון מני (ממשפחת מני) ובנימין קוקיה. השכונה תוכננה להיות בת 70 בתים פרטיים, עם גן נוי פרטי לכל אחד כדוגמת שכונת הגנים בית הכרם. לאגודה נרשמו לבסוף 250 חברים ורכישת האדמות מכפרי הסביבה עין כרם ואל-מאלחה החלה ב-1921. הבנייה החלה ב-1926 ונבנו בה 25 בתים ברחוב "הרב קוק" (כיום רחוב בית וָגן) ובהם "בית הכנסת הספרדי הגדול". ב-1929 הוקמה שכונת "בני ברית" על ידי חברי בני ברית בנקודה הגבוהה ביותר בשכונה באותה עת (רחוב בית וָגן 36 - 56)^[3], ובה הוקם גם מגדל מים^[4] בסיוע בני ברית. ממייסדי השכונה ורבה הראשון היה הרב שמואל אליעזרי, שמונה לרב השכונה ב-1930^[5]. במהלך מאורעות תרפ"ט תקפו ערבים את השכונה, תושביה פונו והשכונה נבזזה^[6].

בעת הקמתה הייתה בית וָגן מבודדת משאר שכונות העיר והיוותה את גבולה המערבי של ירושלים. רכישת השטחים לבניית השכונה הסתיימה בשנת 1932, כאשר יהודה שטיינברג רכש קרקע מחמולת עיישה מעין כרם, במקום שהיה מיועד לבניית מנזר^[7].

במלחמת העצמאות ערכה שיירת הל"ה את ניסיונה הראשון להגיע לגוש עציון דרך השכונה דרומה, אך בשל קשיים שבה על עקבותיה. בפעם הבאה יצאה השיירה לגוש עציון דרך הר-טוב.

לאחר מלחמת העצמאות החלה בשכונה תנופת בנייה על ידי חברי תנועת פאג"י. בקצה הדרומי של השכונה הייתה מחצבה, בה הוקם מאגר מים מרכזי לכל מערב ירושלים.

תיאור השכונה

שמה של השכונה נגזר מסגנון הבניה אשר אפיין את שנותיה הראשונות כאשר לכל בית היה שטח פתוח ששימש לגינה. הרחוב הראשי בה נקרא "רחוב הפסגה", משום שהיה הרחוב הגבוה ביותר בירושלים (שיא גובהו הוא 836 מ'), עד בניית שכונת גילה. ברחוב בית וגן פעלה "מאפיית אנג'ל" בשנותיה הראשונות עד להעברתה בשנת 1959 לגבעת שאול. כמו כן, בשנת 1935 החלו להיבנות בשכונת בית וגן מפעלי תעשייה, כגון בתי החרושת לתרופות "טבע" ו"ארה", בית החרושת "נופת" לסוכריות בידי האחים למשפחת סידיס, "דפוס אפשטיין", "בית החרושת לעוגיות ארץ ישראל" של משפחת וינברג, בית החרושת לשיש ובית החרושת לגפרורים, "דונג אור".

כיום נהרסו מרבית בתיה המקוריים של השכונה, אשר התאימו לשמה "בית וָגן" ונותרו רק בתים מעטים היכולים להצביע על הסגנון המקורי של בית צמוד גינה.

בכניסה לשכונה ממוקמים בית מלון ובית אבות, ובפאתיה הדרומיים ממוקם פרויקט הולילנד. מלון נוסף בשכונה הוא מלון שלום, בו שכנו אולפני רדיו ירושלים. השכונה מוכרת גם בשל מגרשי האימונים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים השוכנים למרגלותיה, בסמוך לבית חולים שערי צדק.

דמוגרפיה

מבחינה דמוגרפית נחשבת בית וגן כיום לשכונה חרדית. רוב תושביה חרדים^[8], ובתחומיה מצוי ריכוז גדול של מוסדות חינוך דתיים ובתי כנסת. בין הישיבות המרכזיות בשכונה ניתן לציין את ישיבת קול תורה, ישיבת עטרת ישראל (עברה בשנת 2019 למודיעין עילית), ישיבת דעת חיים, ישיבת אור ברוך, ישיבת קול יעקב, ישיבת נתיב מאיר, ישיבת נתיבות חכמה (וולפסון), ישיבת חכמת שלמה, ישיבת וכולל "תפארת שרגא" וכן בית מדרש גבוה לדיינות מכון אריאל. במשך השנים ראו אדמו"רים רבים את שכונת בית וגן לטובה, ובחרו לקבוע בה את משכנם. עם אדמו"רים אלו נמנו האדמו"ר מאמשינוב, האדמו"ר מסוכטשוב, האדמו"ר יוחנן טברסקי מטולנא, והאדמו"ר מראדזין. כיום ישנם שלושה מרכזי חסידות בולטים בשכונה, והם חסידויות אמשינוב, סוכטשוב וראדזין. מוסדות מרכזיים אחרים הם קריית נוער, תיכון הימלפרב, ותיכון בויאר. בשיפולי השכונה, בקרבת גבעת מרדכי, נמצאים אולפנת חורב, מכללה ירושלים, מכון לב וישיבה תיכונית נעם צביה .

בשנים האחרונות קבוצות גדולות של עולים חדשים מצרפת ודרום אמריקה מתיישבים בשכונה במרוכז. על פי נתונים מהשנים 2010-2015, שכונה זו מחזיקה בשיא מספר העולים שהגיעו אליה (1,100 עולים).^[9]

רחוב הרב עוזיאל, הרחוב הארוך ביותר בשכונה, הוא רחוב מעורב, המאכלס חרדים, רבים מהם עולים מצרפת, דתיים לאומיים.

אזור המורד המזרחי של השכונה, כמו רחובות שחראי, חקלאי, חכמי והסביבה, מכונה "מורדות בית וגן" ומאופיין באוכלוסייה חילונית ודתית לאומית אמידה יחסית.

לקריאה נוספת

שבתי זכריה ונחמן צלניק, הכר את ירושלים: שכונת בית וגן: תולדותיה מיסדיה ואתריה, הוצאת האגודה תפארת ירושלים, תשנ"ג/ 1993.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית וגן בוויקישיתוף

אתר הבית של שכונת בית וגן בירושלים
שכונת בית וגן, באתר עיריית ירושלים
גדעון ביגר, ‏'שכונות הגנים' בירושלים – תכנונן והתפתחותן בראשית השלטון הבריטי, 1917-1925, קתדרה 6, דצמבר 1977, עמ' 108-131
הרב אברהם קוסמן, תולדות השכונה וזמן קריאת המגילה בה
עוז רוזנברג, האנטנה שתקועה כמו עצם בגרון, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2011
בית וגן (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בי"א בניסן תרפ"ו (1926) החלה הבניה ירושלים בשעה טובה, דבר, 6 באוגוסט 1926
^ המספרים של השכונות באתר עיריית ירושלים
^ ירושלים: גידול שכונת בית וגן, דבר, 24 במרץ 1930
^ האגודה העברית למען ירושלים, מפת ירושלים בהוצאת ראובן מס, 1948 עם ציון 'מגדל המים באחוזת בני ברית' (מס' 129 באינדקס), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
^ רב לשכונת בית וגן, דואר היום, 28 בנובמבר 1930
^ אנשי דיר יאסין עולים על בית הכרם, דואר היום, 2 בספטמבר 1929
^ אלידע בר-שאול, פינה ירושלמית, מעייני הישועה (עלון פרשת השבוע), פרשת בשלח, תשס"ח
^ נתונים סטטיסטיים על תושבי השכונה באתר עיריית ירושלים
^ מאיה חושן ומיכל קורח, על נתוניך ירושלים: מצב קיים ומגמות שינוי, ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2017, עמ' 51

[1] בי"א בניסן תרפ"ו (1926) החלה הבניה ירושלים בשעה טובה, דבר, 6 באוגוסט 1926

[2] המספרים של השכונות באתר עיריית ירושלים

[3] ירושלים: גידול שכונת בית וגן, דבר, 24 במרץ 1930

[4] האגודה העברית למען ירושלים, מפת ירושלים בהוצאת ראובן מס, 1948 עם ציון 'מגדל המים באחוזת בני ברית' (מס' 129 באינדקס), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

[5] רב לשכונת בית וגן, דואר היום, 28 בנובמבר 1930

[6] אנשי דיר יאסין עולים על בית הכרם, דואר היום, 2 בספטמבר 1929

[7] אלידע בר-שאול, פינה ירושלמית, מעייני הישועה (עלון פרשת השבוע), פרשת בשלח, תשס"ח

[8] נתונים סטטיסטיים על תושבי השכונה באתר עיריית ירושלים

[9] מאיה חושן ומיכל קורח, על נתוניך ירושלים: מצב קיים ומגמות שינוי, ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2017, עמ' 51

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

שכונות חרדיות בירושלים
תחילת היציאה מהחומות, לפני 1890	בית ישראל • בתי ויטנברג • מאה שערים
בנייה בתקופה הטורקית, מ-1890	בתי אונגרין • בתי הורנשטיין • בתי ורשה • בתי נייטין • בתי ברוידא • בתי ראנד • כנסת ישראל • זיכרון משה (התחרדה) • חצר שטרויס • שכונת אחווה (התחרדה) • גבעת שאול (התחרדה) • כרם אברהם (התחרדה) • שערי חסד • רוחמה
בנייה במנדט הבריטי	בתי מונקאטש • גאולה • מחניים • סנהדריה • שיכון פאג"י • תל ארזה (התחרדה) • בית וגן (התחרדה) • מקור ברוך (התחרדה)
בנייה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים	קריית אונסדורף • קריית מטרסדורף • קריית צאנז • קריית שומרי אמונים • שיכון חב"ד • שמואל הנביא (התחרדה) • כרם • רוממה (התחרדה)
בנייה ישראלית אחרי מלחמת ששת הימים	גבעת משה • הר נוף • קריית איתרי • סנהדריה המורחבת • נוה יעקב מזרח • עזרת תורה • קריית בעלז • רמת אשכול (התחרדה) • רמות פולין • רמת שלמה • רמות אלון (התחרדה)
שכונות ירושלים