צער בעלי חיים (עמותות)
בישראל פועלות כמה עמותות שונות בשם צער בעלי־חיים, שמטרתן העיקרית היא מניעת צער וסבל מבעלי חיים. העמותות השונות פועלות למתן הגנה ולמקלט לבעלי החיים, נאבקות בהתאכזרות לבעלי החיים, מעודדות אימוץ חיות מחמד ופועלות לשכנע את הקהילה להבנה ולטיפול בבעלי חיים. העמותות ממומנות על ידי תרומות, דמי חבר ומענקים רפואיים-וטרינריים.
פועלות כיום עמותות שונות הנושאות את אותו השם, אך מדובר בעמותות שונות שפועלות בערים תל אביב,[1] ירושלים,[2] חיפה,[3] רמת גן,[4] באר-שבע והנגב,[5] ורחובות.[6]
העמותות השונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תל אביב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמותת "צער בעלי־חיים תל אביב" היא הוותיקה ביותר, ונקראה במקור צער בעלי־חיים בישראל, על פי הפסוק ”כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו - עזוב תעזוב עמו.” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ה') ופירשו חז"ל: ”שונאך - אפילו רשע או גוי, משום צער בעלי חיים” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ב, עמוד א'.) האגודה נוסדה בשנת 1927 בסיוע האגודה המלכותית למניעת התאכזרות לבעלי חיים שפעלה בארץ ישראל מטעם[דרושה הבהרה] המנדט הבריטי. האגודה הקימה בית מחסה לבעלי חיים באבו כביר בדרום תל אביב, דומה לאלו שקמו באנגליה ובאירופה באותה תקופה, ובו אושפזו וטופלו סוסים, חמורים וגמלים.
רמת גן
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמותת "צער בעלי חיים רמת גן והסביבה" הוקמה בשנת 1944 בשכונת נחלת יצחק בו שוכן המקום עד היום. את העמותה הקימה גרטה בירן שנמלטה לישראל מהנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.
המתה יזומה של בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הנושאים השנויים במחלוקת לגבי פעילות העמותות הוא המתת בעלי חיים שאינם נמסרים לאימוץ. מכיוון שלעמותות רבות יש מדיניות של "דלת פתוחה", הן מקבלות לבית המחסה כל בעל חיים שננטש. באופן זה, מתמלאים בתי המחסה בבעלי חיים מעבר לצפיפות המקובלת, מבלי שיימצאו מאמצים לכל בעלי החיים. פתרון לבעיית הצפיפות הוא המתת בעלי החיים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ynet, חודש לפטירתה של "האמא של בעלי החיים", באתר ynet, 9 בדצמבר 2012
אגודת צער בעלי חיים בתל אביב, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- מבט על מרכז צער בעלי חיים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, יומן גבע 355, 1966
