עמרם קורח
 | |
| לידה |
27 במאי 1871 צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה | 3 באוקטובר 1952 (בגיל 81) |
| מקום קבורה | בית הקברות בסנהדריה |
| תקופת הפעילות |
? – 3 באוקטובר 1952  |
| אב | יחיא קורח |
| תפקידים נוספים | רב ראשי |
הרב עמרם קורח (קֹרח) (ז' בסיוון ה'תרל"א, 27 במאי 1871 – י"ד בתשרי ה'תשי"ג, 3 באוקטובר 1952) היה הרב הראשי האחרון של יהדות תימן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בצנעא לרב יחיא קורח. התייתם מאביו בגיל עשר ולמד אצל הרבנים חיים קורח ואברהם אלקארה. בגיל 19 נישא לנעמה, בת הרב יחיא שריאן. עוד קודם נישואיו שימש כסופר בבית דינו של אב בית הדין, הרב סלימאן קארה, וכעבור שנים כחבר בית הדין. שימש גובה מיסים עבור שלטונות תימן, מזכיר קופת ההקדש ורב בית הכנסת אלכסאר.
היה מקורב לרב יחיא יצחק הלוי, רבה של תימן, ועמד לצידו בזמן המחלוקת הידועה בין הדרדעים והעיקשים. הוא היה מסויג מספר הזוהר ומתורת הקבלה ונמנע מלהעצים את המחלוקת, ובספרו "סערת תימן" הזכיר על פי רוב את הפרטים הקשים ברמז ובקיצור.
ב-1932 נבחר הרב יחיא אביץ' לרב ראשי, והרב קורח והרב חיים משרקי שימשו עוזריו. הרב אביץ' נפטר בחודש חשוון ה'תרצ"ה (1934), והרב קורח החל לכהן בתפקיד הרב הראשי של צנעא, ובפועל כרבה של יהדות תימן. בעקבות סכסוכים בקהילה ביקש מהאימאם יחיא חמיד אלדין לשחררו מתפקידו. לאחר שנה שחררו מהתפקיד באופן חלקי, וכעבור שנתיים שוחרר מתפקידו לחלוטין.
פעל למען העלייה לישראל, עם הקמתה, ועלה לישראל במבצע "על כנפי נשרים", בערב יום הכיפורים ה'תש"י (1950). לדבריו עיכב את עלייתו ארצה מתוך תחושת אחריות לבני קהילתו שיוותרו אחריו בתימן.
את הקמת מדינת ישראל ואת עליית יהודי תימן לארץ ישראל הגדיר בספרו "סערת תימן" (שאותו סיים בהיותו בירושלים) כאתחלתא דגאולה. בשנותיו האחרונות נהג לצפות ביום העצמאות במצעד צה"ל, והתפלל לאורכו לשלום חיילי צה"ל.[1]
הרב קורח נודע בידענותו במסורותיהם ומנהגיהם של יהודי תימן. קיים קשרים עם השלטונות המוסלמים, כגון בנושאי גביית המיסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. התייחד בהיותו יודע קרוא וכתוב בערבית, ובשל ידענותו בהלכה האיסלאמית הוסמך בידי השלטונות להסדיר חלוקת ירושות.[2] בספרו "סערת תימן" עשה שימוש במקורות ערביים הנוגעים להיסטוריה של יהדות תימן.
נפטר בירושלים בערב חג הסוכות ה'תשי"ג ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
לרב קורח נולדו שמונה ילדים, חמש בנות ושלושה בנים. שניים מבניו נפטרו בגיל צעיר. נכדו הרב שלמה קורח כיהן כרב העיר בני ברק.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב קורח כתב שלושה חיבורים שנדפסו:
- עלמות שיר – ביאור לשירי הרב יוסף בן ישראל והרב שלום שבזי
- סערת תימן – חיבור היסטורי על תולדות יהודי תימן בעת החדשה, מגלות מוזע ועד העלייה לישראל, בעריכת שמעון גרידי, ירושלים תשי"ד
- נווה שלום – פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון; בעריכת נחם אילן, מכון בן צבי תשפ"ב
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה דב גויטיין, 'פתח דבר', בתוך: סערת תימן, ירושלים תשי"ד, עמ' 11–13
- 'קורח, עמרם בן מרי יחיא', בתוך: משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א, ירושלים תשס"ג, עמ' 562–563
- נחם אילן, 'על טיבו של הספר 'נוה שלום' לרב עמרם קורח', תימא ח, תשס"ד, עמ' 131–148
- כתר תורה תאג' – תרגום אונקלוס, תפסיר לרס"ג על התורה והפטרות, ועוד, עם הערות הרב קורח על התפסיר, וכן חלק הדקדוק לרב יחיא בן יוסף צאלח, "צדה לדרך" ו"מרפא לשון" לרב יחיא אלצ'אהרי, חיבור לרב יחיא בן שלום קרח, תל אביב ת"ש
- ישראל עוברני, תפארת תימן, בני ברק תשע"ב, עמ' 140–158
- המאור הגדול – תולדות חייו (עמ' ז-קלא) וכתביו (עמ' קמג-תיא), "מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן", בני ברק תש"פ
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמרם קורח, סערת תימן, באתר היברובוקס
- עמרם קורח, באתר "החכם היומי"
עמרם בן יחיא קרח (1871-1952), דף שער בספרייה הלאומית
| בקרת זהויות |
|
|---|
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו אצל הרב יצחק דדון, אתחלתא היא, כרך א, ירושלים תשס"ו, עמ' רג-רי.
- ^ שלמה דב גויטיין, סערת תימן, פתח דבר, עמ' 12.