סיפודו

נשים משבט הקוסה (Xhosa) שבדרום אפריקה בלבוש מסורתי.

סִיפוּדוּ (באנגלית: Sifudu) הוא טקס לידה מסורתי של שבט הקוסה השוכן בדרום אפריקה.

טקס הסיפודו נערך בין היום השלישי ליום הארבעה-עשר לאחר לידתו של התינוק. טקס מסורתי זה מתקיים מאות בשנים ובשל המסתורין האופף אותו ידוע עליו אך מעט. פירושו המילולי של טקס הסיפודו הוא "העברת הילד דרך העשן", נלקח משמו של עץ הסיפודו הגדל בדרום אפריקה ועליו משמשים כמרכיב בטקס.

אנשי הקוסה

ערך מורחב – קוסה

שבט הקוסה הם קבוצה אתנית של דוברי שפות בנטו החיים בדרום אפריקה. הקוסה מחולקים לתתי-שבטים שונים, ביניהם המפונדו (Mpondo), הבומבנה (Bomvana) והט'מבו (Thembu)‏.

מספר אנשי שבט הקוסה נע על פי הערכות בסביבות השמונה מיליון, כאשר מרביתם חיים בדרומה ומרכזה של דרום אפריקה ושפתם נכללת כיום בשבע השפות הלאומיות הרשמיות של המדינה. השבט נקרא על שמו של אחד ממנהיגיו הראשונים, או-קוסה. תאוריה נוספת גורסת כי השם בא מצורה של המילה קוי קוי, שפירושה בשפת הסאן "פראי" או "זועם"; הקוסה ידועים במהלך ההיסטוריה כעם פראי ושפתם מכונה איסי-קוסה (isiXhosa).

טקס הסיפודו

לפני הטקס

כאשר מרגישה האם שמועד הלידה קרב, מכינות נשות השבט את המרכיבים אותם מניחים על חבל הטבור של התינוק לאחר לידתו. המרכיבים לחומר זה הם:

• אפר
• סוכר
• "אומטטה" (Umtata) - פרי רעיל בצורת ביצה.

לאחר הלידה של התינוק המיילדת לוקחת עלה סכך יבש מגג הבקתה. הסכך נחתך לחצי ובצד החתוך שלו הוא חד מאוד ובו משתמשים על מנת לחתוך את חבל הטבור של התינוק. כאשר חותכים מותירים בין 7 ל-10 ס"מ מחבל הטבור מחוברים לתינוק. שעה לאחר החיתוך הראשון חותכים פעם נוסף ומשאירים כ-5 ס"מ של חבל הטבור. החיתוך השני נועד כדי להוציא את כל הדם מחבל הטבור, וגם במהלכו משתמשים בעלה הסכך היבש. לאחר החיתוך השני מערבבות הנשים את המרכיבים שאספו לפני הלידה, את בשר הפרי הרעיל מוציאים ומערבבים בו את האפר והסוכר. חותכים מחצית מקליפת הפרי הריקה וממלאים בה את המרכיבים ולאחר כ-3 שעות מורחים את החומרים על חבל הטבור, כאשר הכוונה בדרך זו היא להבטיח את התייבשותו ונפילתו לאחר שלושה ימים ללא השפעות אבנורמליות.

ביצוע הטקס

כדי לבצע את הטקס לוקחת כוהנת השבט מעלי עץ הסיפודו ושורפת אותם במדורה שהוכנה מראש, כשמסביב מתקהלות נשות השבט, אם התינוק ותינוקה. כאשר עשן מתחיל לעלות מן המדורה הוא גורם לגירוי לא נעים לעיניים, אף ופה, לשיעול ולקשיי נשימה אצל התינוק. בשלב הזה מועבר התינוק מהאם לכוהנת השבט. הכוהנת מחזיקה את התינוק הפוך עם הרגליים כלפי מעלה, תוך שהיא מעבירה אותו מעל המדורה, דרך העשן. הפעולה הזאת חוזרת על עצמה שלוש פעמים. העשן גורם לשיעולים ולפעמים לבכי מהתינוק. לאחר תהליך זה מחזירים את התינוק לאמו אשר מעבירה את התינוק מתחת לרגלה השמאלית ולאחריו מתחת לרגלה הימנית. קטע זה נעשה בישיבה ולאחריו נשטף התינוק במים ונמרח במשקע גיר לבן בשם נגקקי (Ingceke) המצוי על גדות נהרות ומעורבב בעלי עץ המטומבוטי (Mtomboti). לחומר ריח מתוק אשר נותר על העור במשך מספר שבועות לאחר הסרתו. ריח הנגקקי אמור לסלק את עין הרע ולהגן מרשע. הנקת התינוק על ידי האם מציינת את סיום הטקס.

לאחר הטקס

לאחר טקס הסיפודו מתבצע טקס האינקאבה (Inkaba), בו קוברים את חבל הטבור והשליה, פעולה המסמלת את החיבור של התינוק לארצות אבותיו ומקובל, כי אתר הקבורה של האינקאבה הוא מקום בו יכול אדם לדבר עם אבותיו הקדומים.
המילה אינקאבה מפורשת גם כ"בית" ומסמלת את הקשר בין האדם לעמו ולעולמו הרוחני. לאחר טקס האינקאבה מברכים בני הקוסה לשלום את התינוק ומקבלים אותו כחלק מן השבט. עור של עז שהוקרבה ניתן כמתנה נחשב כבעל משמעות רבה לתינוק, שישן עליו בעתיד בזמן של צרות כדי לסמל את הרצון לקשר עם האבות הקדומים. ההתייחסות לטקס האיקאבה מופגנת באופן בו מברכים בני הקוסה זה את זה. "אינקאבה יאקו איפי?"- (?Inkaba yakho iphi) – משמעותו " איפה הטבור שלך?". התשובה לשאלה כזו תכלול את מקום המגורים, שבט המוצא והמעמד החברתי, וחשיבותה נובעת מקביעת שייכות הפרט למסגרת השבטית.

אמונות

בני הקוסה מאמינים כי טקס הסיפודו נועד כדי להגן על התינוק בפני הרשע בעולם, והעברתו דרך העשן תמנע ממנו תחושות של פחד או ביישנות, הוא יהיה נחוש בדעתו ולא יהיה מושא ללעג. על פי אמונתם של בני הקוסה נולד כל אדם ללא מחלות, זאת משום שזאוט'יקו ( Uthixo), האל הראשי, אינו בורא אנשים חולים.

בקרב בני הקוסה מהווה הלידה שלב מהותי בחייה של אישה ולכן זוכה ליחסי כבוד והוקרה. על פי המסורת מטופלת האישה היולדת על ידי זקנות השבט בתוך הרונדבאל, הבקתה שלה. לאחר הלידה שוהים האם ותינוקה בתוך הרונדבאל עד לנשירת חבל הטבור. כדי לשמור על מזלו הטוב של התינוק לועסת האם שורש מיוחד אותו היא יורקת מעליו.

השוואה לטקסים מקבילים בתרבויות אחרות

פולחן לידה בנצרות

ערך מורחב – טבילה לנצרות

קיימים מאפיינים משותפים בין טקס הסיפודו לבין טקס ההטבלה בנצרות. ההטבלה הנוצרית (Baptism) מבוצעת בימים הראשונים שלאחר לידת התינוק. על פי האמונה, נחשבת הטבילה כתהליך של טיהור הגוף והנשמה מרוע ומחטאים. בנצרות קיימים זרמים רבים ולכל אחד דרך משלו לבצע את ההטבלה, וחלקם אף חולקים על עצם משמעותה. אחרים רואים את ההטבלה כסוג של גירוש שדים ורוחות רעים ויש גם המאמינים כי ההטבלה מהווה שלב חשוב במשמעת של המאמין ואינה בהכרח מנקה אותו מחטאיו, אלא מכווינה לדרך הישר ומאפשרת לבחור בעצמו את דרכו. אלה גם אלה רואים בטקס ההטבלה שלב משמעותי באמונה, ובהשתלבות התינוק בחיי הקהילה כנוצרי.

ההטבלה בנצרות הקתולית היא הדומה יותר, מבחינה רוחנית, לעקרונות טקס הסיפודו. הנצרות הקתולית רואה בהטבלה מעשה בעל איכויות על-טבעיות, המנקה את הנטבל מן החטא הקדמון. הטבלת הגוף מסמלת את הטבעתה של נפש בעלת חטא, או יותר נכון הגוף החוטא, ומסמלת את לידתה מחדש (משיכתה מן המים) של נפש טהורה ונקייה. זו גם הסיבה שקתולים ממהרים להטביל תינוקות (ביומם השמיני, בדומה לברית מילה), כדי על מנת לנקותם בהקדם מן החטא פן ימותו לא מטוהרים, מאחר שרק המטוהרים יוכלו להגיע לגן העדן.

טקס ההטבלה מוזכר לראשונה בברית החדשה:

"עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ"- מתי 28:19 את אזכור של טיהור מחטאים ושמירה על התינוק מן הרוע מוצאים בספר מרקוס של ברית החדשה: "יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוֹפִיעַ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז עַל טְבִילָה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְשֵׁם סְלִיחַת חֲטָאִים יָצְאוּ אֵלָיו כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וְכָל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְהוּא הִטְבִּיל אוֹתָם בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן בִּהְיוֹתָם מִתְוַדִּים עַל חֲטָאֵיהֶם"-מרקוס 1:4,5

קיימת גם אזהרה למי שלא עובר טבילה, המוזכרת גם בבשורה על-פי מרקוס:

"הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל יִוָּשַׁע, וּמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין יֶאְשַׁם"- מרקוס 16:16

לשתי האמונות, של בני הקוסה ושל הנוצרים, אלמנטים של הגנה על התינוק מן הרוע, אך בזמן שבני הקוסה מאמינים שכל אדם נולד טהור, מבצעים הנוצרים את הטבילה כדי לטהר את התינוק מחטאים.

פולחן לידה ביהדות

ערך מורחב – ברית מילה

בדומה לטקס הסיפודו וההטבלה אצל הנוצרים, מתקיימת ביהדות ברית מילה הנחשבת כטקס מעבר. טקס ברית המילה מבוצעת ביום השמיני לאחר לידתו של תינוק זכר בלבד, בשונה מההטבלה הנוצרית (לא קיים טקס מקביל לבנות).

הטקס בדרך כלל מתחיל בבוקר בביתם של ההורים ובמהלך הטקס מתבצע חיתוך של עורלת התינוק. ברית המילה נזכרת בתנ"ך בספר בראשית:

(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (י"א) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (י"ב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: י"ג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: - בראשית פרק יז פסוקים ט'-יג)

על פי התנ"ך, נחשבת ברית המילה כאות להכנסתו של התינוק לברית שבין אלוהים לאברהם.

כמו בטקס הסיפודו של בני הקוסה, עלולה ברית המילה לגרום לטראומה לתינוק. בעוד שבטקס הסיפודו נגרמת הטראומה בצורה עקיפה בשל שאיפת העשן, גורמת ברית המילה לטראומה ישירה לתינוק בשל החיתוך של עור העורלה.

לכל שלושת הטקסים שהובאו לעיל יש מאפיין משותף והוא ההגנה הרוחנית על התינוק, אם בפני רוע, בפני חטאים או באמצעות יצירת קשר עם האל.

הסיפודו כטקס מעבר

ערך מורחב – טקס מעבר

טקסי מעבר מסמנים תקופה בחייו של אדם אשר מגיע לשינוי משמעותי בחייו ומצוין בחברות רבות באמצעות טקסים וחגיגות המהווים חלק חשוב מתרבותן. מטרתם של טקסים רבים היא לעזור לפרט להבין את השינוי שהוא עובר ולמקם את עצמו כחלק מהמארג החברתי בקהילתו. חשיבותם של טקסי המעבר נובעת גם מתחושת האיחוד שהיא מעניקה לקהילה וכחלק משמירת המסורת.

• בנצרות - טקס המעבר הראשון שעובר האדם הוא טקס ההטבלה, הבא לסמל את טיהור הגוף והנשמה וסילוק חטאים.
• ביהדות - טקס המעבר הראשון שעוברים הבנים הוא טקס ברית המילה ובו מתקבל התינוק החדש לחיק העם היהודי.
• מטרתו של טקס הסיפודו היא להגן על התינוק מרוע ורוחות רעות שעלולות להזיק לתינוק בעתיד, במהלך התבגרותו וחייו.

שלושת טקסי מעבר אלו הם שלבים משמעותיים בחיי אותם חברות ונחשבים כתנאי הכרחי לכניסת הילד לחברת הוריו.

שבט הקוסה בעת המודרנית

כיום, עברו רבים מאנשי הקוסה הטמעה לתוך החברה הדרום אפריקאית ואימצו לעצמם את התרבות המערבית. בעקבות חדירת המודרניזציה זוכים יותר ילדים להשכלה ואף להשכלה גבוהה אשר גורמת לפיתוח רעיונות ורצון לצאת מהמסורת, לעזוב את הכפרים ולעבור לערים הגדולות.

מודרניזציה זו מביאה לשינויים גם באירועים שהיוו חלק חשוב ממנהגי השבט, כאשר כיום יכולה האשה ללדת בבית חולים, עם מיילדת שאינה מבני שבטה ועקב כך לא מתבצעים הטקסים המסורתיים שלאחר הלידה. אולם רבים מבני הקוסה המתגוררים באזורים הכפריים של פרובינציית הכף המערבית עדיין שומרים על מנהגי אבותיהם, על המסורת העתיקה והפולחן שהועבר עליהם מן ההורים וחיי היום יום שלהם דומים מאוד לדרך החיים שמלפני מאות שנים. הקבוצה השלישית כוללת את בני הקוסה שעדיין גרים בתוך הכפר ומנהלים חיים מסורתיים אולם יוצאים ממנו כדי לעבוד.

קישורים חיצוניים

• The Strange Ceremony of Sifudu
• מריאן ליטלג'ון, ריטואל הלידה המפחיד בשבט הקוסה, ‏Spiritual Birth‏ 8.3.2011‏ (באנגלית)
• Xhosa Culture