מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת

מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת
Marguerite de France
לידה	14 במאי 1553; ארמון סן ז'רמן אן ליי, ממלכת צרפת
פטירה	27 במאי 1615 (בגיל 62); פריז, ממלכת צרפת
שם לידה	Marguerite de Valois
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני, פריז, צרפת
בן זוג	אנרי הרביעי, מלך צרפת
שושלת בית ולואה
תואר	מלכת צרפת ונווארה
אב	אנרי השני, מלך צרפת
אם	קטרינה דה מדיצ'י
	2 באוגוסט 1589 – 1599; (כ־9 שנים)
	2 באוגוסט 1589 – 1599; (כ־9 שנים)
חתימה

מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת (בצרפתית: Marguerite de France; ‏14 במאי 1553 – 27 במאי 1615), הידועה גם בשם המלכה מרגו הייתה בתו של אנרי השני, מלך צרפת ומלכת צרפת ונווארה כאשתו של אנרי הרביעי. מרגריט הייתה אחותם של שלושה ממלכי צרפת: פרנסואה השני, שארל התשיעי ואנרי השלישי.

ילדותה

מרגריט נולדה ב-14 במאי 1553 בארמון סן-ז'רמן-אן-לה שמחוץ לפריז. היא הייתה ילדתם השביעית ובתם השלישית של אנרי השני, מלך צרפת ורעייתו קטרינה דה מדיצ'י, וכונתה "מרגו" בפי משפחתה. שלושה מאחיה הגדולים של מרגריט, פרנסואה השני, שארל התשיעי ואנרי השלישי כיהנו כמלכי צרפת, בעוד שאחותה הבכורה, אליזבת, נישאה לפליפה השני, מלך ספרד.

מרגריט לא הכירה כמעט את אביה, שמת כשהייתה בת שש, והייתה רחוקה מאמה, אותה העריצה וחששה ממנה באותו הזמן. היא גדלה בחצר המלוכה של אחיה, המלך שארל התשיעי, יחד עם אחיה הצעירים אליהם הייתה קרובה מאוד.

נישואים

הנסיכה מרגריט רצתה להינשא לאהובה אנרי, דוכס גיז, אך אמה התנגדה לאפשרות שבית גיז יתקרב על ידי כך לשלטון. במקום זאת שאפה קטרינה דה מדיצ'י להשיא את בתה לקרלוס, נסיך אסטוריאס, בנו של פליפה השני מלך ספרד שהיה גם ארוסה לשעבר של אחותה של מרגריט, אליזבת, אולם נישואים אלו לא יצאו אל הפועל. אז ניסתה קטרינה להשיא את מרגריט לסבשטיאו, מלך פורטוגל, אחיינו של פליפה השני שאישר את השידוך, אולם סבשטיאו עצמו פסל את הנישואים בשל התנגדותו לדיכוי האלים של ההוגנוטים בצרפת.

לבסוף אולצה מרגריט להינשא לאנרי, דוכס ונדום, בנה ויורשה של ז'אן ד'אלברה, מלכת נווארה הפרוטסטנטית. שידוך זה נועד לקרב בין בית ולואה ובית בורבון ולהביא לפשרה בין הקתולים לבין הפרוטסטנטים במלחמות הדת של צרפת. החתונה התקיימה ב-18 באוגוסט 1572, חודשיים לאחר מותה של ז'אן ועלייתו לשלטון של אנרי כמלך נווארה. הטקס נערך בקתדרלת נוטרדאם הקתולית והחתן, שהיה הוגנוטי, נשאר במהלך רובו מחוץ לכנסייה.

הנישואים בין אנרי למרגריט היו אמורים להביא לשלום בין הקתולים לפרוטסטנטים בצרפת, אולם מספר מנהיגים קתולים (ככל הנראה קטרינה דה מדיצ'י ביניהם) שאפו לנצל את החתונה שהביאה לפריז פרוטסטנטים חשובים רבים שהגיעו לחגיגות, ושישה ימים בלבד לאחר הטקס התחולל טבח ליל ברתולומאוס הקדוש, שבו נטבחו אלפי פרוטסטנטים בידי הקתולים. אנרי ניצל מהטבח רק כשהעמיד פנים כי המיר את דתו לקתוליות ונמלט למקום מחסה.

ב-1574, אחרי מות המלך שארל התשיעי, תכננו פרוטסטנטים וקתולים מתונים לכבוש את השלטון ולשים את אחיה הצעיר של מרגריט, פרנסואה, דוכס אנז'ו, שהיה גם בן בריתו של מלך נווארה, על כס המלוכה. הקשר נכשל ופרנסואה ואנרי הושמו במעצר. ב-1576 נמלט אנרי מפריז וב-5 בפברואר, בעיר טור, התכחש לדת הקתולית והצטרף לכוחות הפרוטסטנטים.

מלכת נווארה

מרגריט נשארה בחצר המלוכה של אחיה, המלך אנרי השלישי, והייתה למעשה כאסירה בביתה שלה. לבסוף הורשתה לנסוע לבעלה בנווארה ובשלוש השנים הבאות חיו מלכי נווארה חיים שערורייתיים בארמון נראק, במהלכם רבו לעיתים קרובות והחזיקו מאהבים ומאהבות. אחד ממאהביה הראשונים של מרגריט היה אהובה הקודם, דוכס גיז. אולם חצר המלוכה של נווארה לא הייתה רק במה לפרשיות אהבים רבות, אלא שימשה גם כמוקד תרבותי חשוב של התקופה. מרגריט הקיפה את עצמה בסופרים ומשוררים גדולים כתאודור אגריפה ד'אובינייה ומישל דה מונטן, שאתו ניהלה שיחות רבות. היא ביקשה ממנו להסביר לה את ספרו של רמון סבונד "תאולוגיה טבעית" שאותו תרגם לצרפתית. אף כי הוא אינו נוקט בשמה, דה מונטן מזכיר זאת במסה הארוכה "סנגוריה על רמון סבונד" (ספר 2, פרק 12) וכותב: "היות שאנשים רבים עסוקים בקריאת ספרו של רמון סבונד, ובמיוחד הגבירות שאנו חייבים להן עזרה, הצעתי להן את עזרתי בהציגי שני טיעונים המסבירים יצירה זו."

בשנת 1582 שבה מרגריט לחצרו של אחיה, אך אנרי השלישי, שהיה מזועזע מהתנהגותה המתירנית של אחותו (שבאותה תקופה נכנסה להריון מאחד ממאהביה), גירש אותה מפריז. גירושה המשפיל של אחות המלך מחצר המלוכה עורר הדים בכל אירופה, במיוחד לאחר שבעלה סירב לקבל אותה בחזרה לחצר המלוכה של נווארה. לאחר שמונה חודשי משא ומתן בין מלך צרפת למלך נווארה הורשתה מרגריט לשוב לבעלה, שלא גילה בה עניין רב.

בשנת 1585 ארגנה מרגריט הפיכה צבאית כנגד אחיה ובעזרת הליגה הקתולית כבשה את העיר אז'ן, אותה קיבלה כנדוניה עם נישואיה. לאחר מצור שנמשך מספר חודשים מרדו תושבי העיר נגד מרגריט והיא נאלצה להימלט לטירת קארלה. בשנת 1586 תפסו אותה חייליו של אחיה והיא הושמה במעצר בטירת איסון (צר'), שם בילתה את 18 השנים הבאות.

מלכת צרפת

בעודה אסירה, בשנת 1589 מת המלך אנרי השלישי ללא יורשים ואנרי מלך נווארה הפך למלך צרפת מתוקף נישואיו למרגריט. למרות שנולדו לו כבר מספר ילדים לא חוקיים ממאהבותיו הרבות, ביניהם שלושה ממאהבתו המפורסמת גבריאל ד'אסטרה, אנרי שאף לבסס את שלטונו על ידי כך שיינשא מחדש ויביא לעולם יורש חוקי. החל משנת 1592 נערך משא ומתן בין אנרי למרגריט כדי להביא לביטול חוקי של נישואיהם, אך המלכה לא הסכימה שאנרי יינשא לגבריאל, שלא הייתה בת למשפחת אצולה. לאחר מותה של גבריאל בשנת 1599, ולאחר שהובטח למרגריט כי היא תוכל להמשיך להחזיק בתואר מלכת צרפת, בוטלו רשמית נישואיהם של מלך ומלכת צרפת מסיבת היותם עקרים. שנה לאחר מכן נישא אנרי למארי דה מדיצ'י, שילדה לו שישה ילדים.

מותה

בשנת 1605 שוחררה לבסוף מרגריט משבייה, שבה לפריז וערכה קבלות פנים מפוארות לאנשי רוח צרפתים, ובהם סופרים, משוררים, מלומדים ואמנים. היא שמרה על יחסים טובים עם המלכה החדשה, מארי דה מדיצ'י והייתה אף קרובה מאוד ליורש העצר, לימים המלך לואי השלושה עשר, לו הורישה את כל רכושה.

המלכה מרגריט נפטרה ב-27 במאי 1615 ונקברה בקבר המלכותי של בית ולואה בבזיליקת סן-דני.

43 שנים לאחר מותה של מרגריט התפרסמו זכרונותיה בספר, אותו כתבה בשבי באוסון. הספר זעזע את הקהל הצרפתי שגילה על מזימותיה ועל מאהביה הרבים של המלכה.

בתרבות

ויליאם שייקספיר ביסס את אחד ממחזותיו, "עמל שווא של אהבה", על חצר המלוכה המתירנית של אנרי ומרגריט בנווארה.
הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא האב ביסס את ספרו "המלכה מרגו" על חייה של מרגריט. ספר זה עובד לקולנוע בכמה גרסאות, בין השאר ב-1954 בכיכובה של השחקנית ז'אן מורו, וב-1994 בכיכובה של איזבל אג'אני.