יחסי בלגיה–קנדה
| יחסי בלגיה–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| בלגיה | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 30,528 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 11,747,076 | 39,903,067 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 632,217 | 2,140,086 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 53,819 | 53,632 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
יחסי בלגיה–קנדה הם יחסי החוץ בין בלגיה וקנדה. שתי המדינות בעלות ברית קרובות וחברות בנאט"ו ובלה פרנקופוני. בשתי המדינות יש דו-לשוניות רשמית (עם צרפתית שהיא אחת השפות הרשמיות), ומערכות ממשלתיות פדרליות דומות, בין השאר בגלל המתחים בשפה בשתיהן. שתי המדינות מעורבות באופן פעיל במלחמה הנוכחית באפגניסטן תחת ISAF. בלגיה וקנדה הן מדינות חברות במגוון ארגונים בינלאומיים. הם כוללים: האומות המאוחדות, נאט"ו, לה פרנקופוני, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה בלגים הגיעו לצרפת החדשה לפני 1759. באמצע המאה ה-19 נפתחו קונסוליות בלגיות במונטריאול, קוויבק והליפקס. לאחר 1859 האטרקציה העיקרית הייתה אדמות חקלאיות בחינם. לאחר 1867 הממשלה הלאומית העניקה למהגרים מבלגיה מעמד מועדף, ועודדה הגירה לקהילות הקתוליות הפרנקופוניות בקוויבק ובמניטובה. אדוארד סימאי הפך לסוכן קנדי בתשלום במשרה חלקית בבלגיה כדי לפרסם הזדמנויות בקנדה ולהקל על ההגירה. חברות ספינות הקיטור הכינו חוברות משלהן והציעו עסקאות חבילה זולות למשפחות חקלאיות. בשנת 1898 פעל באנטוורפן משרד קנדי במשרה מלאה שסיפק חוברות, הרצאות וייעוץ ספציפי לטיולים. בשנת 1906 הגיעו כ-2,000 בלגים בשנה, רובם בעלי כישורים בחקלאות. גל הגירה שלישי התרחש לאחר 1945, כאשר האזורים העירוניים הם היעד. מפקד האוכלוסין בשנת 1961 מנה 61,000 קנדים ממוצא בלגי. [1]
כדי לספק תמיכה כספית למהגרים מבלגיה שנחלו הפסדים, הוקמה חברת Société belge de bienfaisance בשנת 1921 במונטריאול. בשנים 1936–1937 היא מוזגה לאגודה החדשה שהוקמה בלגיה-קנדה.[2] רמת הפעילות של העמותה השתנתה לאורך השנים, והייתה פעילה יותר בשנות הארבעים, אולם פעילותה פחתה בשנות השבעים.[3] ה- AGM האחרון שהוקלט התקיים בשנת 2011.[4]
הגירה בלגית למערב קנדה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 משכה את תשומת לבה של ממשלת בלגיה. היא חוקקה חוקים ותקנות להגנה על המהגרים ולהבטחת תנאי ספינה נאותים. נקבעה הוראה לסייע למהגרים שהחליטו לחזור לבלגיה. החל משנות ה-60 של המאה ה-20 ערכו פקידים קונסולריים ביקורים באתר לבדיקת התנאים בקנדה, אשר בירכו בשקיקה על הגעתם החדשה. הכנסייה הקתולית הייתה גם כן מסבירת פנים, ומספר כמרים עלו לארץ. המהגרים הוואלונים גילו שהם יכולים להמשיך לדבר בצרפתית בקנדה, ואילו הפלמים למדו במהירות אנגלית. הבלגים לא הקימו שום ארגון לאומי מטעמם. חלקם התיישבו בעיירות כמו סנט בוניפס, מניטובה, אך רובם הפכו לחקלאים שהתמחו בחקלאות. חלב, סלק סוכר וגינון שוק. לאחר 1920 היה מעבר למערב אלברטה, עם כלכלה המבוססת על חוות, גידול סוסים וסלק סוכר.[5]
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההשקעה הדו-צדדית בשנת 2006 עמדה על 5.9 מיליארד דולר. כולל לוקסמבורג, סך הכל עולה ל-8.4 מיליארד דולר. בלגיה ייצאה סחורות בסך הכל 2.35 מיליארד דולר בשנת 2006. הייצוא הבלגי כולל דלקים, יהלומים ושמנים מינרליים, כלי רכב, מכונות ומוצרי תרופות. באותה שנה ייצאה קנדה 2.84 מיליארד דולר בסחורות. הייצוא הקנדי כולל יהלומים, ניקל, מכונות, נפט ואבץ. בלגיה הייתה יעד היצוא החמישי בגודלה של קנדה באיחוד האירופי באותה שנה. אנטוורפן היא אחד מנמלי הכניסה העיקריים של סחורות קנדיות לאיחוד האירופי.
לאוניברסיטאות בלגיות וקנדות יש שותפויות רבות. למעלה מ-20 אוניברסיטאות קנדיות משתפות פעולה עם עמיתיהן הבלגיות במגוון תחומים החל מבריאות ומדעי החברה.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלגיה מחזיקה בקנדה שגרירות באוטווה, קונסוליה במונטריאול, (הקונסוליה בטורונטו נסגרה בשנת 2014), וארבע קונסוליות כבוד באדמונטון, הליפקס, ונקובר וויניפג הממוקמות בקנדה. לשלושת האזורים בבלגיה (ולוניה, פלנדריה ובריסל) יש משרדים משלהם בקונסוליה של מונטריאול. לוולוניה יש גם משרד שני בקונסוליה של טורונטו, המייצגת גם את פלנדריה ובריסל.
- קנדה מחזיקה בבלגיה שגרירות בבריסל (המכסה גם את לוקסמבורג). לקנדה יש גם קונסוליה באנטוורפן, וקוויבק מקיימת משלחת נפרדת משלה בבריסל. המשלחות הקנדיות לאיחוד האירופי ולנאט"ו ממוקמות בבלגיה, שכן בלגיה מאכלסת את המטה של כל אחת מהן. לוקסמבורג מטופלת לעיתים קרובות במקביל לבלגיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Paul R. Magocsi, Encyclopedia of Canada's peoples (1999) pp 257-69
- ^ Vermeirre, André (2001). L'immigration des belges au Québec (בצרפתית). Montréal: Éditions du Septentrion. p. 27. ISBN 2-89448-301-5.
- ^ Vermeirre, André. "Historique". Societe belge de bienfaisance. נבדק ב-2 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "L'ASSOCIATION BELGIQUE-CANADA (SECTION CANADIENNE)". Can1business. נבדק ב-2 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cornelius J. Jaenen, Promoters, Planters, and Pioneers: The Course and Context of Belgian Settlement in Western Canada (University of Calgary Press, 2011)
