חיים קוגל

חיים קוגל

לידה	25 באפריל 1897 מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	4 בפברואר 1953 (בגיל 55) חולון, ישראל
מדינה	צ'כוסלובקיה
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
השכלה	אוניברסיטת קארל בפראג אוניברסיטת קאזאן
מפלגה	המפלגה היהודית
ראש מועצה ועיריית חולון ה־1 1940–1953 (כ־13 שנים) פנחס אילון ←
חבר פרלמנט בצ'כוסלובקיה
תפקידים נוספים מנהל הגימנסיה העברית במונקץ'

חיים קוּגֶל (כ"ג בניסן תרנ"ז, 25 באפריל 1897 – 4 בפברואר 1953) היה חבר הפרלמנט הצ'כוסלובקי, מפעילי תחיית הלשון העברית, נשיאהּ הראשון של המועצה המקומית של חולון ועם הכרזתה כעיר, ראש העירייה הראשון שלה.

ביוגרפיה

חיים קוגל נולד ב-1897 בעיר מינסק שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בירת בלארוס) לנחום ורייזל קוגל.

על הוריו של קוגל ידוע כי היו פעילים בתנועת חובבי ציון אשר ניהלו אורח חיים דתי. כשהיה חיים בן 13, גיל המצוות, ביקש מאביו ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" שביפו, אביו נעתר לבקשתו, וב-1912 החל את לימודיו כתלמיד מן המניין בגימנסיה "הרצליה".

ב-1914 חזר חיים לביקור הוריו במינסק, אך עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נחסמה דרכו חזרה לארץ ישראל ולכן המשיך את לימודיו באוניברסיטאות קאזאן ויקטרינוסלב ומוסקבה. עם סיום המלחמה, סיים גם את לימודיו בפראג בירת צ'כוסלובקיה, שם קיבל תואר דוקטור לכלכלה ופילוסופיה.

פעילות ציבורית בגולה

חיים קוגל החל את דרכו בחיים הציבוריים עוד בתקופת לימודיו האקדמיים בפראג, שם היה מעורב בחיי הסטודנטים היהודים ובהגשת עזרה בתחומים שונים. לימודיו בגימנסיה "הרצליה" העלו את קרנו בעיני הקהילה היהודית בפראג והוא נתפס כמנהיג מוערך.

חיים קוגל (במרכז) עם המחזור הראשון של הגימנסיה העברית במונקץ'

כמנהל הגימנסיה העברית

בגיל 27 הגיע קוגל לעיר מונקץ' ושם מונה לאחר זמן קצר למנהל הגימנסיה העברית בעיר. כמנהל הגימנסיה הפגין קוגל טוב לב ואכפתיות. בפורים 1926 הוזמנו מורי הגימנסיה לחגוג את החג בביתו של קוגל, מנהל הגימנסיה. אף על פי שלא קיבלו המורים את משכורתם זמן רב, שמחה רבה הייתה בביתו, ומבין החוגגים היה מורה אחד שפניו קדרו מאוד מכוון שעליו היה לשלם שטר מסוים וכסף לא היה לו. כשנשאל המורה מדוע קדרו פניו ענה כי "הרי לא רק אני שלא קיבלתי משכורת, כולנו לא קיבלנו, השעה היא שעת דחק...". האותיות "דחק" הן ראשי תיבות: ד"ר חיים קוגל. קוגל עצמו, שהבין את הרמז הדק, הלך למחרת ופרע את שטרו של אותו מורה.

חרף האהדה מבית, היה עליו להאבק במתבוללים ובאנטי-ציונים. האנטי-ציונים היו יהודים חרדים מזרם האורתודוקסיה הקיצונית, שהטילה חרם על הגימנסיה מכוון שראתה בה "בית-טומאה שעלול להמיט שואה על בני ישראל כשרים בגלל חילול קודשי תורתנו".

דוגמה לקשיים מבית נמצא בעת נאום שנשא, בו דרשו הדתיים שיחבוש כובע לראשו. אולם קוגל סירב לחבוש כובע כיוון שדגל בחופש מצפון דת. מאז נאום זה, התמיד קוגל בסירובו לחבוש כובע בעת נאומיו.

פרשת הכובע הייתה תחילתה של עוינות ממושכת בין הציונים לחרדים במונקץ'. מקרה נוסף היה החרם שהטילו החרדים על הגימנסיה, כאשר הונחה אבן הפינה לבניין הקבע ב-17 באוגוסט 1924. חסידי הרבי ממונקץ' ששהו בבית הכנסת, תקעו בשופרות והדליקו נרות שחורים, הרב חיים אלעזר שפירא הכריז חרם על הגימנסיה ועל ההורים של הילדים שעזרו לציונים.

כעבור 8 שנים החל קוגל לראות את פירות עבודתו הרבה, עם צאת החוברת המיוחדת לציון המחזור הראשון בגימנסיה כתב:

מתוך אפלה וחשכת הרים עולים ומנצנים קווי אור, המאירים דרך לדור חדש, דור הקם לתחיה! השפה העברית חודרת לכל מקום בו נפש יהודי פועמת... גמנסיה עברית - מכון ליהדות. תלמידיה - חלוצי רעיון התחיה ומגשימיו, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו! נקצור נא כולנו ברינה ושמחה, בחדווה ובדיצה מה שזרענו בעמל רב! ואם בוגרים, יהא נא תמיד לנגד עיניכם עמנו המפוזר והמפורר! האמינו בו ובכוחותיו, בעבודתכם לטובתו תחזקנה ידיכם!

חיים קוגל (השני מימין) בעת השבעתו לפרלמנט הצ'כוסלובקי כציר של "המפלגה היהודית"

בפרלמנט הצ'כוסלובסקי

ב-1931 נבחר קוגל כחבר מרכז "המפלגה היהודית" וכארבע שנים לאחר מכן נבחר כציר לפרלמנט הצ'כוסלובקי בפראג כנציג המפלגה. גם בתפקידו זה התבלט קוגל כמגן הציונות וזכויות היהודים. מנגד התקוממו רבים למינוי זה כמו הרבי ממונקץ', הרוויזיוניסטים וההונגרים הלאומנים שיצאו נגד "המפלגה היהודית" ובייחוד נגד קוגל עצמו. במשך כהונתו בפרלמנט חשף קוגל את העוני הרב בקארפאטורוס (חבל ארץ בצ'כוסלובקיה) ובמיוחד את העוני היהודי, לאור העובדה שהיהודים עצמם הואשמו במצב הקשה.

קוגל תמך בעלייה לארץ ישראל, הוא פעל למען הכשרת הנוער היהודי בחקלאות ובהתיישבות יהודית בארץ ישראל. את עמדתו בנוגע לעליה ארצה הביע בנאום אותו נשא בפרלמנט הצ'כוסלובקי:.

בשנים שלפני המלחמה לבשה ההגירה ממדים גדולים. גל הגירה גדול זרם לאמריקה ואחר כך לבלגיה. בשנים האחרונות ארץ-ישראל היא היחידה הבאה בחשבון לקליטת המונים. בזמן האחרון הגיע מספר המהגרים שלנו לארץ-ישראל ל-1199. יש לנו ארגונים העוסקים בהכשרת הנוער לעליה ואנו תובעים הקלות להכשרות אלו על ידי העברת הצעירים לבתי ספר חקלאיים, הקצאת קרקעות לפלוגות חקלאיות ומתן זרעים לפלוגות קיימות...

בארץ ישראל

ב-1938 נחתם הסכם מינכן ולאחר מכן סופח חבל הסודטים על ידי גרמניה הנאצית. ב-15 במרץ 1939 פלש הצבא ההונגרי, בעידודה של גרמניה לחבל קארפאטורוס, והיהודים בחבל זה סבלו מהשפלות והתנכלויות עד 1944, בה הועלו כל יהודי הקהילה על רכבות לעבר מחנות ההשמדה שבפולין. סיפוח קארפאטורוס להונגריה שם קץ לחינוך היהודי בחבל ארץ זה. קוגל ומשפחתו החליטו לעבור לבירה פראג. הציר הרוסי בפרלמנט הצ'כי היה ידיד וחבר קרוב של קוגל, הוא זה שהזהיר אותו בפני פלישת גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה וביקש ממנו להגר למקום אחר, משם עלו ארצה בפברואר 1939.

בהגיעם ארצה התגוררו תחילה בתל אביב, לאחר מספר חודשים בחוסר מעש החל קוגל לעבוד בהסתדרות הפקידים, בנו שמואל, העיד לא פעם כי אביו חש חוסר סיפוק מעבודה זו. מי שבא לעזרתו של קוגל היה יוסף שפרינצק, מזכיר ההסתדרות דאז ולימים יושב ראש הכנסת הראשונה, שהביא את קוגל להיות נשיא המועצה המקומית חולון.

ד"ר חיים קוגל בלשכתו עם מזכיר, 1945

כינון החוקה

בראשית ימיה של המועצה, עוד לפני שנבחר קוגל, החליטו חבריה על כינון חוקה לחולון שבין השאר תנהיג מיסוי פרוגרסיבי מהתושבים ותגדיל את מספר התושבים להם ניתנת זכות בחירה. לחוקה זו קמו מתנגדים רבים מימין הפוליטיקה שכן עד עתה היו השכונות חופשיות מכל מיסוי, ואילו הזרמים מהשמאל יצאו להגנתה של חוקה זו. הגוש האזרחי במועצת כפר סבא הגיש תזכיר בנדון לשלטונות המנדט, העיתונות יצאה במאמרי מערכת, חלקם בעד וחלקם נגד. העיתון "הבוקר" יצא נגד החוקה בטענה כי זו נתקבלה על ידי השמאל, ששוללת את הזכות האוטונומית של נבחרי התושבים וכי שיטת המיסוי החולונית "מטרתה לערער את היסודות הצודקים הקיימים של המושבות". מנגד, עיתון "דבר" יצא להגנת חולון בטענה כי חוגי הימין מתנגדים לחוקה זו מכוון שהיא תרחיב את חוג התושבים הרשאים להשתתף בבחירות, תנהיג מיסוי פרוגרסיבי ותגביל את סיכויי המיעוט לשלוט ברוב בעזרת גורמי חוץ. חוגי הימין חששו מכך שבעקבות חולון יאמצו רשויות מקומיות אחרות חוקה זו ועל כך התנגדו לה.

עם השלמת החוקה ולקראת הקמת המועצה ב-8 ביולי 1940 התקיימו בחירות לנשיאות המועצה, והוחלט כי האיש המתאים לתפקיד זה הוא חיים קוגל מפאת היותו איש עבודה שאינו מעורה במאבקים הבין-שכונתיים. ישיבה חגיגית של המועצה התקיימה ב"קפה סבוי" בחולון, ב-8 ביולי 1940. המועצה החלה בעבודתה המעשית ב-20 באוגוסט 1940 והעבירה לרשותה את כל השירותים מה-1 באוקטובר אותה שנה.

קוגל נפטר בראשית חודש פברואר 1953, לאחר שלקה בשטף דם במוחו. בן 56 במותו. הוא הותיר את אשתו שרה רבקה לבית גרינוואלד, שלה היה נשוי מ-1926, ושלושה ילדים: אסתר שפיכלר, שמואל בנימין ויהודה.

נכדו, ד"ר חן קוגל הוא רופא משפטי, מנהל המכון לרפואה משפטית.

הנצחה

• שדרה מרכזית בחולון וכן התיכון הראשון בעיר נקראים על שמו של קוגל.
• פרס קוגל - פרס לספרות ולספרי מדע המחולק על ידי עירית חולון משנת 1952.

לקריאה נוספת

• אשר שילוני (עורך), מפראג לחולון: מאה שנים להולדתו של ד"ר חיים קוגל: 1897–1997, חולון: עיריית חולון, תשנ"ז 1997. (משלו ולזכרו)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים קוגל בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "ד"ר חיים קוגל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1978
• ד"ר חיים קוגל, דבר, 5 בפברואר 1953
• אירמה, איש מידות ופעלים, דבר, 5 בפברואר 1953
• ד"ר ח. קוגל ראש עיריית חולון, הצופה, 5 בפברואר 1953
• ד"ר קוגל הובא למנוחות, מעריב, 5 בפברואר 1953
• ד"ר חיים קוגל, על המשמר, 5 בפברואר 1953
• חיים קוגל בדרכו האחרונה, דבר, 6 בפברואר 1953
• לוויית ד"ר חיים קוגל ז"ל, הצופה, 6 בפברואר 1953
• ד"ר חיים קוגל הובא למנוחות, על המשמר, 6 בפברואר 1953
• מ. ת., פעליו של ד"ר קוגל ז"ל בצ'כוסלובקיה, דבר, 6 בפברואר 1953
• אליעזר גבוביץ, זכרון להולכים: ד"ר חיים קוגל ז"ל (שבעה לפטירתו), הצופה, 11 בפברואר 1953
• שבעה למותו של ד"ר חיים קוגל ז"ל, דבר:
  • אריה סולה, הסביבה והאדם (קוים לדמותו), דבר, 12 בפברואר 1953
  • אליהו אגרס, באמצע העבודה כרע, נפל, דבר, 12 בפברואר 1953
  • ד"ר חיים קוגל, לקראת המחזור הראשון, דבר, 12 בפברואר 1953 (רשימת הפתיחה לחוברת שהוצאה במונקאץ' בשנת 1932, לרגל בחינות הבגרות של המחזור הראשון בגימנסיה העברית)
• מ. צ., ד"ר חיים קוגל (שבעה למותו), על המשמר, 13 בפברואר 1953
• אזכרה לד"ר ח. קוגל, דבר, 15 בפברואר 1953
• הרב ראובן נדאף, רב לעדת התימנים בחולון, ד"ר חיים קוגל (ליום השלושים), דבר, 2 במרץ 1953
• זכרון להולכים: עצרת אבל לד"ר קוגל ז"ל (שלושים לפטירתו), הצופה, 12 במרץ 1953
• ד"ר מאכס ברוד, מחנך לעמו (שנה למות ד"ר חיים קוגל), דבר, 24 בינואר 1954
• פנחס אילון, ראשה הראשון של חולון, דבר, 24 בינואר 1954
• ש. חן, לזכר נעדרים: ד"ר חיים קוגל (שנה למותו), על המשמר, 24 בינואר 1954
• פנחס אילון, ד"ר חיים קוגל ז"ל (עשר שנים לפטירתו), דבר, 14 בפברואר 1963

הנצחתו:

• הוקמה וועדה להנצחת זכר ח. קוגל, על המשמר, 25 בפברואר 1953
• יוקם מוסד חינוכי לזכרו של ד"ר קוגל, דבר, 2 במרץ 1953
• בי"ס תיכון בחולון ייקרא ע"ש ד"ר קוגל ז"ל, הצופה, 4 במרץ 1953
• חולון: הנצחת שמו של ד"ר ח. קוגל ז"ל, דבר, 8 במרץ 1953