ויקטור גראשצ'נקו
 | |||
| לידה |
21 בדצמבר 1937 (בן 86) סנקט פטרבורג, ברה"מ  | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה | ||
| השכלה |
האוניברסיטה לפיננסים של ממשלת הפדרציה הרוסית | ||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית (1963–1991) | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| |||
  | |||
ויקטור ולדימירוביץ' גראשצ'נקו (ברוסית: Ви́ктор Влади́мирович Гера́щенко; נולד ב-21 בדצמבר 1937, לנינגרד, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות) הוא כלכלן ובנקאי, איש כספים סובייטי-רוסי. פרופסור כבוד. האדם היחיד ברוסיה שעמד בראש הבנק הראשי במדינה ארבע פעמים (פעמיים כיו"ר הבנק הממלכתי של ברית המועצות ופעמיים כנגיד בנק רוסיה).[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גראשצ'נקו נולד במשפחתו של בנקאי, ולדימיר סרגייביץ' גראשצ'נקו, שבשנים 1948–1958 שימש כסגן ראשון ליו"ר דירקטוריון הבנק הממלכתי של ברית המועצות.[2] אמו אנסטסיה וסילייבנה גרשצ'נקו (קלינובה) הייתה עקרת בית. היו לו שלוש אחיות (ולנטינה, גלינה, אירינה) ואח (אנטולי).
לאחר שסיים את לימודיו במכון הפיננסי במוסקבה ב-1960, החל את דרכו כרואה חשבון בבנק הממלכתי של ברית המועצות. בשנת 1961 היה רואה חשבון בונשטורגבנק ואז מונה כמפקח ומומחה במחלקה לחשבונאות חיצונית ופנימית, ראש מחלקת מטבע ומבצעי מזומנים של בנק המסחר.
בשנת 1965 היה לאחד ממנהלי בנק נרודני המוסקבאי בלונדון (Moscow Narodny Bank Limited), בנק שהוקם בשנת 1919 כדי לנהל את פעילויות סחר החוץ של רוסיה הסובייטית ובשנים הבאות שימש בשלל תפקידים במסגרת הבנק: בשנים 1967–1972 עבד כסגן מנהל, מאז 1969 כמנהל סניף של הבנק בביירות, לבנון. בשנים 1977–1982 היה מנהל הסניף של בנק נרודני בסינגפור.
בשנים 1972–1974 שימש בתפקיד סגן ראש מחלקה של ונשטורגבנק בברית המועצות. בשנים 1974–1977 עבד כיו"ר מועצת המנהלים של Ost-West Nandelsbank (פרנקפורט על מיין, גרמניה).
בשנת 1982 מונה לראש מחלקת מט"ח ולאחר מכן לסגן יו"ר דירקטוריון ונשאקונום בנק מיולי 1988. בשנים 1983–1985 שימש כסגן יו"ר מועצת המנהלים של הבנק לסחר חוץ בברית המועצות. בשנת 1985 הוא הפך לסגן היו"ר הראשון של הנהלת ונשטורגבנק ובשנת 1988 מונה לסגן הראשון של יו"ר דירקטוריון הבנק.
מעמדו כבנקאי מוכשר הביא לו מינוי כיו"ר דירקטוריון הבנק הממלכתי של ברית המועצות בשנים 1989–1991.[3]
בשנת 1992 מונה לראש המחלקה למדיניות מוניטרית של הקרן הרפורמית הבינלאומית לרפורמות כלכליות וחברתיות ומנובמבר 1992 עד אוקטובר 1994 הוא היה לנגיד בנק רוסיה בשנותיו המכוננות.[4]
מ-16 במרץ עד 25 בדצמבר 1993, כנגיד בנק רוסיה, היה חבר בנשיאות ממשלת הפדרציה הרוסית.[5] ב-1993 הוא מונה לממונה על רוסיה במועצת הבנק הבינלאומי של חבר המדינות ובאותה שנה הוא נבחר ליו"ר מועצת הבנק הבינלאומי של חבר המדינות. עם זאת, ב-11 באוקטובר 1994 נאלץ להתפטר מתפקידו כנגיד בנק רוסיה בשל ביקורת על הנהלת הבנק, מניפולציה בשער החליפין של הרובל במטרה להשלים את התקציב הפדרלי על חשבון בנק רוסיה שהיה הגורם לקריסת שער החליפין של הרובל ואז החזרתו במהירות (באירועים המכונים "יום שלישי שחור" ו"חמישי האדום"). בשנים 1994–1995 עבד כיועץ במכון המחקר לבנקים של בנק רוסיה (מכון המחקר לבנקים של הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית).
בשנים 1996–1998 הוא היה יו"ר הדירקטוריון של הבנק הבינלאומי המוסקבאי.
ב-11 בספטמבר 1998 שוב מונה לנגיד בנק רוסיה ובנובמבר 1998 מונה למנהל מטעם רוסיה בקרן המטבע הבינלאומית, אך באוגוסט 2000 הוא שוחרר מתפקיד זה. לאחר מכן התפטר במרץ 2002. ב-7 בדצמבר 2003 הוא נבחר לדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית ברשימה הפדרלית של מפלגת המולדת.
בינואר 2004 הוא היה מועמד לתפקיד נשיא הפדרציה הרוסית מטעם מפלגת האזורים הרוסיים (אך סורב מטעם וועדת הבחירות המרכזית של הפדרציה הרוסית). בתחילת יוני 2004, לאחר מעצרו של חודורקובסקי, הוא קיבל את הצעת הנהלת חברת הנפט יוקוס לעמוד בראש דירקטוריון החברה והתפטר מסמכויותיו הפרלמנטריות.[1][6] ברם, באוגוסט 2006 הוכרזה חברת נפט יוקוס כפושטת רגל, והליך פירוקו החל.
הכלכלן האמריקאי ג'פרי סאקס כינה אותו "נגיד הבנק המרכזי הגרוע בעולם".[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 «Наивные они ребята» — Slon.ru
- ^ Кротов Н. Сергей Егоров: «Люди, которые работают в банке, должны понимать красоту…»
- ^ Постановление Совета Республик Верховного Совета СССР от 26 декабря 1991 года № 144—Н об освобождении Геращенко В. В. от обязанностей Председателя Госбанка СССР.
- ^ Постановление Верховного Совета Российской Федерации от 4 ноября 1992 года № 3801-I «О назначении Геращенко В. В. председателем Центрального банка Российской Федерации»
- ^ Указ Президента Российской Федерации от 16 марта 1993 г. № 349
- ^ Виктор Владимирович Геращенко. Биографическая справка | РИА Новости
- ^ Sachs J. D. The End of Poverty: Economic Possibilities for Our Time. P. 141.
| נגידי הבנקים המרכזיים של רוסיה וברית המועצות | ||
|---|---|---|
| מנהלי הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, 1860—1917 | שטיגליץ • למאנסקי • צימסן • ז'וקובסקי • פלסקה • טימאשב • קונשין • שיפוב |  |
| הקומיסרים הראשיים של הבנק העממי של רוסיה הסובייטית, 1917—1920 | פסטקובסקי • אובולנסקי • פיאטקוב • ספונדה (ממלא מקום) • פופוב • פיאטקוב • גאנצקי (ממלא מקום) | |
| יושבי ראש דירקטוריון גוסבנק, 1921—1991 | אהרון שיינמן • ניקולאי טומאנוב (ממלא מקום) • שיינמן • פיאטקוב • קלמנוביץ' • מריאסין •קרוגליקוב • גריצ'מאנוב • בולגנין • סוקולוב • בולגנין • גולב • פופוב • בולגנין • קורובושקין • פוסקונוב • סוויישניקוב • אלחימוב • דמנצב • גארטובסקי • גראשצ'נקו • זוורב (ממלא מקום) | |
| נגידי בנק רוסיה | מאטיוחין • גראשצ'נקו • פראמונובה (ממלאת מקום) • חאנדרוייב (ממלא מקום) • דובינין • גראשצ'נקו • איגנאטייב • נביאולינה | |