לדלג לתוכן

וילט צ'מברלין

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילט צ'מברלין
Wilt Chamberlain
צ'מברלין במדי הארלם גלובטרוטרס
צ'מברלין במדי הארלם גלובטרוטרס
לידה 21 באוגוסט 1936
ארצות הבריתארצות הברית פילדלפיה שבפנסילבניה
פטירה 12 באוקטובר 1999 (בגיל 63)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה סנטר
גובה 2.16 מטרים
מספר 13
מכללה קנזס
דראפט בחירה טריטוריאלית, 1959
פילדלפיה ווריורס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1979
קבוצות כשחקן
1958–1959
1959–1965
1965–1968
1968–1973
הארלם גלובטרוטרס
פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס
פילדלפיה 76'
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
2 אליפויות ה-NBA(1967, 1972)
MVP של סדרת הגמר(1972)
MVP של העונה הסדירה(1960‏, 19661968)
13 בחירות למשחק האולסטאר(1960–1969‏, 19711973)
MVP של משחק האולסטאר(1960)
7 בחירות לחמישיית העונה(1960–1962‏, 1964‏, 19661968)
3 בחירות לחמישייה השנייה של העונה ‏(1963, 1965‏, 1972)
2 בחירות לחמישיית ההגנה של העונה(1972, ‏1973)
7 פעמים מלך הסלים של ה-NBA(1960–1966)
רוקי השנה ב-NBA(1960)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
מספר 13 הופרש על ידי גולדן סטייט ווריורס, פילדלפיה 76' ולוס אנג'לס לייקרס
קבוצות כמאמן
1973–1974 סן דייגו קונקיסטדורס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילטון נורמן "וילט" צ'מברליןאנגלית: Wilton Norman "Wilt" Chamberlain‏; 21 באוגוסט 193612 באוקטובר 1999) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדת הסנטר בליגת ה-NBA.

צ'מברלין, הנחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הכדורסלנים בכל הזמנים, קבע שיאי נקודות וריבאונדים רבים שלא נשברו עד היום, בהם קליעת 100 נקודות במשחק אחד. הוא שיחק ב-NBA במשך 14 שנים, בהן היה שבע פעמים מלך הסלים, 11 פעמים מלך הריבאונדים ופעם אחת מלך האסיסטים. הוא השתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA‏ 13 פעמים, נבחר שבע פעמים לחמישיית העונה הראשונה, שלוש פעמים לחמישייה השנייה ופעמיים לחמישיית ההגנה של העונה. צ'מברלין הוא הריבאונדר המוביל בתולדות ה-NBA, וניצב במקום השביעי ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA עם 31,419 נק'.

נוסף על כך נבחר צ'מברלין ארבע פעמים במהלך הקריירה לשחקן המצטיין של העונה, זכה בשתי אליפויות ובתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר, נבחר להיכל התהילה של הכדורסל ובשנת 1996 נבחר כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברלין נולד בפילדלפיה למשפחה בת 11 ילדים, מהם שרדו תשעה. בילדותו חלה בדלקת ריאות שכמעט קיפחה את חייו וגרמה לו להחמיץ שנת לימודים שלמה בבית הספר. כתוצאה מכך נותר שנה, ומכיתה ד' ועד לסיום התיכון למד בכיתה עם אחותו ברברה, איתה פיתח קשר אישי קרוב.[1] בני משפחתו של צ'מברלין לא היו גבוהים במיוחד: הוריו היו בגובה של כ-1.75 מ'; אולם וילט בלט בגובהו הרב כבר מגיל צעיר. כשהיה בן 10 כבר התנשא לגובה של 183 ס"מ.[2] הוא היה ילד ספורטיבי, חובב אתלטיקה קלה, ובמיוחד אהב להתחרות בריצה; דווקא את ענף הכדורסל לא אהב, משום שהיה לדעתו "ענף לרכרוכיים",[3] אולם לבסוף החל לשחק בענף מכיוון שהיה זה ענף הספורט הפופולרי ביותר בפילדלפיה.[4]

צ'מברלין, שהתנשא לגובה של 2.11 מטרים כבר כשהיה בכיתה י',[5] למד בתיכון אוברברוק בעיר ושיחק בקבוצת הכדורסל של בית הספר שהתחרתה על אליפות הליגה הציבורית ("Philadelphia Public League"). לאוברבוק הייתה אחת ממגמות כדורסל התיכונים הטובות ביותר בארצות הברית, שעד שנות השבעים שלחה לליגת ה-NBA תריסר מבוגריה. רק בית ספר אחד שלח באותן השנים בוגרים רבים יותר לליגה – תיכון דוויט קלינטון בניו יורק.[6]

במשחק הבכורה שלו בתיכון, קלע צ'מברלין 24 נקודות והוביל את בית הספר לניצחון. הוא קלע באותה העונה 31 נקודות בממוצע והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות בתי הספר הציבוריים עם 11 ניצחונות מול הפסד יחיד. בנוסף, צ'מברלין היה באותה השנה לאלוף הליגה הציבורית בקפיצה לגובה. עד שנת 1980 היו נפגשות זוכת אליפות הליגה הציבורית עם זוכת טורניר ימק"א למשחק אחד על האליפות העירונית; צ'מברלין קלע באותו המשחק 29 נקודות מתוך 42 הנקודות של קבוצתו, אולם לא הצליח למנוע את הפסד קבוצתו בתוצאה 54:42.[7]

בעונתו הבאה הוביל צ'מברלין את קבוצת התיכון ל-19 ניצחונות ללא הפסד ולאליפות נוספת בליגה הציבורית. הוא קבע שיא ליגה חדש עם 71 נקודות מול תיכון רוקסבורו, ובמשחק על האליפות העירונית קלע 32 נקודות והוביל את קבוצתו לניצחון. בעונתו האחרונה בליגת התיכונים הוא הוביל את אוברבוק לאליפות נוספת בליגה הציבורית, תוך שבירת שיא הליגה אותו קבע עם 74 נקודות, שוב מול רוקסבורו; בהמשך העונה אף ניפץ את שיאו זה פעמיים כשרשם 78 נקודות ובשבוע שלאחר מכן קלע 90 נקודות. הוא קלע בעונתו האחרונה 47 נקודות בממוצע למשחק, ועם 35 נקודות במשחק האליפות העירונית הוביל את קבוצתו לזכייה שנייה בתואר.[8]

בשלוש שנותיו בתיכון קלע צ'מברלין בממוצע 37 נקודות, והוביל את אוברבוק למאזן של 56 ניצחונות מול שלושה הפסדים בלבד, לשלוש אליפויות של הליגה הציבורית ושתי אליפויות עירוניות.[8] בעונתו האחרונה בתיכון הוא גם זכה באליפות הליגה הציבורית בקפיצה לגובה, כשעבר 1.85 מטרים, ובהדיפת כדור ברזל עם תוצאה של 14.29 מטרים.[9] בתקופתו בתיכון קיבל את כינויו המפורסם "Wilt the Stilt" ‏(Stilt = קב גבוה) על ידי ג'ק ריאן, כתב ספורט מפילדלפיה – כינוי אותו תיעב צ'מברלין כל חייו.[5]

עם סיום לימודיו התיכוניים חיזרו אחרי צ'מברלין קבוצות רבות מליגת המכללות וניסו לפתותו לשחק בשורותיהן. אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס הבטיחה להפוך אותו לכוכב קולנוע, אוניברסיטת פנסילבניה הציעה לקנות לו תכשיטים והציעה למאמנו, ססיל מוסנזון, את תפקיד מאמן הקבוצה אם יצליח לשכנעו לבוא איתו לאוניברסיטה. בעליה של קבוצת פילדלפיה ווריורס, אדי גוטליב, אף הצליח לשנות את חוקי ה-NBA כך שיוכל לבחור בבחירה טריטוריאלית שחקן שלמד בתיכון בעיר, אם לא ישחק בקבוצת מכללות העונה על הקריטריונים לבחירתו בקבוצת NBA הקרובה פיזית למוסד הלימודים.[10]

בליגת המכללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברלין דחה את הצעתה של אוניברסיטת פנסילבניה משום שהעדיף להתרחק מפילדלפיה, ואת הצעתה של אוניברסיטת קליפורניה משום שלא רצה לשחק בעיר גדולה. הוא בחר לבסוף באוניברסיטת קנזס לאחר שמאמנה האגדי של הקבוצה, פוג אלן, טס לפילדלפיה ושכנעו להצטרף אליו לאוניברסיטה. גם גוטליב, בעליה של קבוצת פילדלפיה ווריורס, עודד אותו לנסוע לקנזס, שלא הייתה קרובה פיזית מספיק לאף קבוצת NBA לבחירה הטריטוריאלית. בחירתו של צ'מברלין זכתה להמולה תקשורתית; לאחר חבירתו לאוניברסיטת קנזס, המגזין לייף, שהיה הפופולרי ביותר במדינה, הקדיש לניסיונות לגייסו לאוניברסיטאות השונות מאמר בן חמישה עמודים.[11]

צ'מברלין ערך הופעה ראשונה לעיני הקהל המקומי כששיחק עם חבריו לשנה הראשונה בקבוצה במשחק ידידות מול נבחרת האוניברסיטה הבוגרת.[א] הוא קלע באותו המשחק 42 נקודות, לקח 29 כדורים חוזרים והוביל את שחקני השנה הראשונה לניצחון על הקבוצה הבוגרת, דבר שלא קרה קודם לכן מעולם. בסיום עונת ה"פרשמן", אילצה הנהלת האוניברסיטה את פוג בן ה-70 לפרוש לגמלאות, בדומה ליתר חברי הסגל האקדמי בגיל זה, ומינתה תחתיו למאמן הקבוצה את עוזרו, דיק הארפ. צ'מברלין, שהיה ממורמר מכך שלא יזכה לשחק תחת המאמן ששכנעו לבוא לאוניברסיטה, הפנה את תסכולו להארפ ופיתח עמו מערכת יחסים עכורה.[12]

במשחקו הראשון בקריירת המכללות פגש צ'מברלין את שחקני אוניברסיטת נורת'ווסטרן. במשחק, הוא קלע 52 נקודות וקלט 31 ריבאונדים, והעמיד שיא קליעה למשחק בקבוצת האוניברסיטה ושיא של ליגת המכללות לנקודות בהופעת הבכורה - העומדים על כנם עד היום.[13] לאחר פתיחת עונה של 12 ניצחונות רצופים, הוביל צ'מברלין את קבוצתו לטורניר אליפות המכללות בכדורסל. משחקי אזור המערב התיכון התקיימו באותה השנה בדאלאס, בה הייתה נהוגה באותן השנים הפרדה גזעית. בית המלון בו הייתה צריכה הקבוצה להתארח בעת המשחקים סירב לארח את צ'מברלין וחברו לקבוצה מוריס קינג שהיו כהי עור, ועל מנת שלא להפריד בין השחקנים בקבוצה מצא הארפ מלון מחוץ לעיר שהסכים לארח את הקבוצה כולה. במשחקים עצמם התמודדה הקבוצה מול שתי אוניברסיטאות (SMU ואוניברסיטת אוקלהומה סיטי) בהן שיחקו רק שחקנים לבנים. קנזס שיחקה בטורניר תוך שהיא סופגת קריאות גזעניות ויריקות מהקהל, ונאלצה לחזור למלון תוך ליווי משטרתי. עם זאת, הקבוצה הצליחה לנצח בשני המשחקים ולהעפיל אל הפיינל פור.[14]

לאחר שגברה בחצי הגמר על אוניברסיטת סן פרנסיסקו בתוצאה 56:80, פגשה קנזס בגמר אליפות המכללות את אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, שהגיעה למשחק לאחר עונה נטולת הפסדים. בדומה לקבוצות רבות לאורך העונה, שיחקה קרוליינה הצפונית בשיטה של הגנה אזורית, שאיפשרה לה לשמור על צ'מברלין עם מספר שחקנים בו זמנית מתחת לסל. בהתקפה שיחק ג'ו קוויג, הסנטר של קרוליינה הצפונית, רחוק יחסית מהסל, ואילץ את צ'מברלין לצאת ולשמור עליו, דבר שאיפשר לקרוליינה הצפונית לנצל את יתרון הגובה שלהם בארבע העמדות האחרות ולשלוט בכדורים החוזרים.[15] המשחק, שנחשב לאחד ממשחקי הגמר הטובים בהיסטוריה של ליגת המכללות,[16] הסתיים רק לאחר שלוש הארכות בניצחונה של קרוליינה הצפונית, בתוצאה 53:54. צ'מברלין, שקלע במשחק 23 נקודות, הוריד 14 ריבאונדים ונבחר לשחקן המצטיין של הפיינל פור, הגדיר לימים את המשחק כהפסדו המר ביותר בקריירה.[15]

בעונתו השלישית בליגה המשיך צ'מברלין לבטא דומיננטיות רבה, ורשם לאורך העונה 30.1 נקודות בממוצע, שיא נקודות למשחק שטרם נשבר עד היום. במהלך העונה הוא החמיץ שלושה משחקים בשל דלקת ביותרת האשך, שלדבריו התפתחה עקב מכה שספג במהלך משחק. בשלושת המשחקים בהם נעדר הפסידה קבוצתו, ובסיום העונה סיימה קנזס עם מאזן של 18 ניצחונות מול 5 הפסדים. היא סיימה במקום השני בחטיבה ופספסה את ההעפלה לטורניר אליפות המכללות.[17]

לאחר שלוש עונות מאס צ'מברלין בכדורסל המכללות, והחליט לעזוב את האוניברסיטה על מנת להרוויח כסף ולפרנס את משפחתו. הוא מכר למגזין לוק תמורת 10,000 דולר[ב] את הזכויות לפרסום מאמר בשם "Why I Am Leaving College", בו סיפר על החלטתו לפרוש, ואף ביקר את הטקטיקה הקשוחה שננקטה על ידי היריבות נגדו.[17]

קריירה מקצוענית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארלם גלובטרוטרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותן השנים לא איפשרה ליגת ה-NBA לכדורסלנים לשחק בליגה, בטרם השלימו בני המחזור שלהם את לימודיהם הגבוהים. מכיוון שצ'מברלין עזב את האוניברסיטה אחרי שלוש שנים מתוך הארבע, נותרה לו שנה בה לא יכול היה לחתום בקבוצה בליגה המקצוענית. הוא הצטרף להארלם גלובטרוטרס, קבוצה אותה העריץ בילדותו, וחתם על חוזה לשנה אחת תמורת סכום של 50,000 דולר.[18]

בשנה שבה שיחק בגלובטרוטס, יצא צ'מברלין לראשונה בחייו מארצות הברית ותר ברחבי מערב אירופה עם קבוצתו במשחקי הראווה. במהלך סיבובי ההופעות הם הגיעו גם לברית המועצות, ואף פגשו את ניקיטה חרושצ'וב בלב המלחמה הקרה. בתקופתו במדי הגלובטרוטרס שיחק צ'מברלין בעמדות הגארד השמורות על פי רוב לשחקנים נמוכי קומה יחסית, משום שבעמדת הסנטר שיחק מדולארק למון. המשחק בעמדה זו סייע לצ'מברלין לשפר את יכולת הכדרור והשליטה בכדור.[19] צ'מברלין אהב את תקופתו בקבוצה, את משחקי הראווה לשם ההנאה, ללא המתח והציפייה שישבור שיאים.[20] גם בהמשך הקריירה, לאחר שעזב את הגלובטרוטס והיה לכדורסלן מקצועי, נהג צ'מברלין לחבור לקבוצה במסעותיה באירופה בזמן פגרת המשחקים בליגת ה-NBA.[21]

פילדלפיה ווריורס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'מברלין נאבק בביל ראסל

צ'מברלין נבחר בדראפט ה-NBA על ידי פילדלפיה ווריורס כבחירה טריטוריאלית. עד לחתימתו של צ'מברלין בקבוצה, היה בוב קוזי, כוכבה של בוסטון סלטיקס, לשחקן המשתכר את השכר הגבוה בליגה – עם חוזה של 25,000 דולר לעונה. צ'מברלין חתם על חוזה לעונה אחת תמורת 30,000 דולר והפך לשחקן בעל החוזה הגבוה בליגה. בחמישייה המורכבת מילידי פילדלפיה שיחק צ'מברלין לצידם של ארני בק, פול אריזין, טום גולה וגאי רוג'רס, יריבו במשחקי התיכונים. למאמן הקבוצה מונה ניל ג'ונסטון, שחקן הקבוצה שהיה מלך הסלים של ה-NBA שלוש פעמים ונאלץ לפרוש עקב בעיות בברכיו.[22]

צ'מברלין פתח בסערה את עונת הרוקי שלו. בהופעת הבכורה שלו, מול ניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן, הוא קלע 43 נקודות, הוריד 28 ריבאונדים וחסם תריסר כדורים.[ג] כבר במשחקו השלישי בקריירה, מול סירקיוז נשיונלס, קלע 41 נקודות, הוריד 40 כדורים חוזרים והיה לשחקן הראשון בהיסטוריה, והיחיד שרשם משחק של 40:40.

המשחק הבא של קבוצתו, מול בוסטון סלטיקס, הפגיש את צ'מברלין לראשונה עם ביל ראסל, הנחשב גם הוא לאחד מגדולי הסנטרים בהיסטוריה. צ'מברלין קלע 30 נקודות מול 28 של ראסל בניצחונה של בוסטון, במשחק שהיה לראשון ביריבות ארוכת שנים הנחשבת עד היום לאחת היריבויות הגדולות בהיסטוריה של ליגת ה-NBA.[23] הוא נבחר להשתתף במשחק האולסטאר, ואף נבחר לשחקן המצטיין של המשחק. צ'מברלין סיים את עונת הבכורה שלו בליגה עם 2,707 נקודות (37.6 נקודות למשחק) וקבע את שיא הליגה לנקודות בעונה, ואף היה לראשון שקלע מעל 30 נקודות בממוצע עונתי. הוא הוסיף שיא ליגה של 1,941 ריבאונדים (27.0 למשחק), הישג אותו לא הצליח מעולם לשחזר איש מלבד צ'מברלין עצמו,[24] וזכה הן בתואר רוקי השנה ב-NBA והן בתואר השחקן המצטיין של העונה, הישג אותו שחזר רק וס אנסלד.

במשחקי הפלייאוף גברה פילדלפיה בשלושה משחקים על סירקיוז בסיבוב הראשון 1:2, ופגשה בגמר המזרח את בוסטון סלטיקס שהעפילה אוטומטית לסדרה.[ד] מאמנה של בוסטון, רד אאורבך, הורה לטום היינסון לשמור על צ'מברלין צמוד ואגרסיבי לאורך הסדרה, דבר שהוביל לפציעתו של צ'מברלין במפרק האצבע במשחק השני בסדרה. על אף הפציעה הוא לקח חלק במשחק השלישי בסדרה, בו המשיך הינסון בשמירה האגרסיבית והגביל את צ'מברלין הפצוע ל-12 נקודות בלבד באותו המשחק. במשחק החמישי קלע צ'מברלין 50 נקודות, אולם לא הצליח למנוע את הפסד קבוצתו בשישה משחקים 2:4. חרף הצטיינותו בעונת הבכורה בליגה, שקל צ'מברלין פרישה מכדורסל כבר בסיום אותה העונה בשאיפה להתחרות באתלטיקה ולשבור את שיא העולם בקרב עשרה. אף על פי ששקל פרישה, ועל אף שקיבל הצעה מהארלם גלובטרוטס לשוב לשורות הקבוצה תמורת סכום של 125,000 דולר, בחר צ'מברלין להישאר בפילדלפיה וחתם לשלוש שנים בקבוצה תמורת 65,000 דולר לעונה.[25]

צ'מברלין המשיך לשחק בדומיננטיות רבה במדי הווריורס. הוא קלע 38.4 נקודות למשחק, כמעט 32% מסך הנקודות של קבוצתו, והיה שוב מלך הריבאונדים של הליגה עם שיא קריירה של 27.2 למשחק – 36.2% מסך הכדורים החוזרים של פילדלפיה. במשחק מול בוסטון סלטיקס הוא קטף 55 כדורים חוזרים, שיא ריבאונדים למשחק שטרם נשבר עד היום,[26] ובמהלך העונה כולה הוריד 2,149 – שיא הריבאונדים לעונה בהיסטוריה.[24] אולם יכולתו האישית של צ'מברלין לא באה לידי ביטוי כהצלחה קבוצתית, ופילדלפיה הודחה בסוויפ של שלושה משחקים בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף. צ'מברלין התקשה להסתדר עם ג'ונסטון, אותו לא כיבד כמאמן. לאחר הכישלון פוטר ג'ונסטון מהקבוצה ובמקומו מונה פרנק מגוויר, שהיה מאמנה של קרוליינה הצפונית בעת שגברה על קנזס, בה שיחק צ'מברלין, בשלוש הארכות בגמר אליפות טורניר המכללות ב-1957.[27]

צ'מברלין בסיום המשחק בו קלע 100 נקודות

בעונתו השלישית בליגה, עונת 1961/1962, המשיך צ'מברלין לקבוע שיאים אישיים העומדים עד היום. הוא היה לשחקן היחיד בהיסטוריה שקלע 4,000 נקודות בעונה.[ה][28] הוא רשם ממוצע שיא לשחקן בליגה כשקלע 50.4 נקודות בממוצע, כולל 100 נקודות במשחק אחד מול ניו יורק ניקס. הוא הוריד פעם נוספת מעל 2,000 ריבאונדים במהלך העונה הסדירה, וקבע שיא ליגה שעומד עד היום כששיחק 48.5 דקות בממוצע למשחק.[29] לאחר שגברה בשבעה משחקים על סירקיוז נשיונלס, פגשה פילדלפיה פעם נוספת את בוסטון סלטיקס בגמר המזרח, לסדרה שנמשכה עד למשחק שביעי ומכריע. כשנותרו 1:24 דקות לסיום המשחק השביעי חסם צ'מברלין את היינסון כשניסה לזרוק לסל. שופט המשחק, בהחלטה שנויה במחלוקת, קבע כי הכדור כבר עבר את שיא הגובה, והעניק לבוסטון את הנקודות. כשנשארו 16 שניות לסיום הזמן החוקי הצליח צ'מברלין להשוות את המשחק, אולם סם ג'ונס קלע את סל הניצחון לבוסטון. בסיום המשחק ביקר מקגוויר את ההחלטת השופט שעלתה לקבוצתו בהפסד, ואילו צ'מברלין סיפר בריאיון בשנת 1997 כי היה זה הפסדו הצורב ביותר בקריירה המקצוענית.[30]

מעבר הקבוצה לסן פרנסיסקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1962/1963 מכר אדי גוטליב, בעל הקבוצה, את המועדון לקבוצת משקיעים שהעבירו אותו אל סן פרנסיסקו. בעקבות המעבר התפטר מקגוויר מהקבוצה,[31] ומונה תחתיו בוב פיריק. בעקבות כך שני הקלעים המובילים של הקבוצה מלבד צ'מברלין עזבו גם כן;[32] פול אריזין, שלא רצה לעקור מערבה, פרש ממשחק פעיל, וטום גולה, שעבר בתחילה עם הקבוצה לקליפורניה, דרש מעט אחרי תחילת העונה טרייד שיחזיר אותו מזרחה; הוא עבר לשחק בניו יורק ניקס.[33] צ'מברלין אהב את החיים בסן פרנסיסקו, שהייתה עיר עם חיי לילה תוססים, ופתיחות יחסית לקשרים רומנטיים בין-גזעיים.[33]

בעונתו הראשונה בסן פרנסיסקו המשיך צ'מברלין להציג את יכולתו הגבוהה ורשם 44.8 נקודות ו-24.3 ריבאונדים למשחק, אולם הקבוצה ניצחה 31 משחקים מול 49 הפסדים, ולא העפילה לפלייאוף; הייתה זו הפעם היחידה בקריירה של צ'מברלין בה לא הצליח להוביל את קבוצתו אל משחקי הפלייאוף. סן פרנסיסקו, שלא הייתה עיר בעלת מסורת כדורסל, התקשתה למלא את האולם באוהדים והפסידה כסף. לאחר עונה אחת של הפסדים רצו מרבית חברי קבוצת המשקיעים שרכשו את הקבוצה למכור את חלקם. פרנקלין מיולי, אחד המשקיעים בקבוצה, רכש את מניותיהם והפך לבעל המניות העיקרי.[34]

לקראת עונת 1963/1964 מונה אלכס האנום, שהוביל את סנט לואיס הוקס לאליפות בשנת 1958 ונבחר לאחר פרישתו להיכל התהילה של הכדורסל, למאמנה של הקבוצה. בדראפט נבחר נייט ת'ורמונד, לימים חבר היכל התהילה גם כן. האנום, שרכש את אמונו של צ'מברלין, דרש ממנו לזרוק פחות לסל, למסור יותר ולהשקיע מאמץ רב יותר בהגנה.[35] צ'מברלין זרק באותה העונה פחות מ-30 זריקות בממוצע למשחק, לראשונה בקריירה שלו, ומסר 403 אסיסטים לאורך העונה – רביעי בליגה כולה.[36] סן פרנסיסקו, ששנה קודם לכן לא העפילה כלל לפלייאוף, זכתה באליפות האזור המערבי והעפילה עד לגמר ה-NBA, בו הפסידה לבוסטון סלטיקס.

בקיץ 1964 הירהר צ'מברלין פעם נוספת בפרישה מכדורסל, על מנת להפוך לשחקן פוטבול מקצועי, לאחר שהאנק סרטאם, מאמנה של קנזס סיטי צ'יפס, ראה אותו תופס מספר כדורים באימון והעריך כי צ'מברלין יהיה הווייד רסיבר הטוב ביותר במשחק.[37] לקראת תחילת העונה הבאה, עונת 1964/1965, חלה צ'מברלין ואיבד משקל רב. רופאי הקבוצה איבחנו אותו תחילה כלוקה בליבו; רופאו האישי בפילדלפיה, סטן לורבר, בדק אותו ומצא כי הרופאים שגו באבחונם משום שקצב פעימות הלב של צ'מברלין היה נמוך מאוד בשל כושרו הגופני החריג, וכי הוא למעשה סבל מדלקת לבלב. עקב מחלתו החמיץ צ'מברלין את פתיחת העונה של הווריורס; בלעדיו הפסידה הקבוצה ב-16 מתוך 21 המשחקים מהם נעדר. בעקבות פתיחת העונה הרעה נקלעה סן פרנסיסקו לקשיים כלכליים, ונטל משכורתו של צ'מברלין, שהרוויח מעל 50% מסך המשכורות של הקבוצה, הכביד גם הוא. יתר על כן, בהנהלת הקבוצה הרגישו שנוכחותו של צ'מברלין פוגעת בהתקדמותו המקצועית של ת'ורמונד, ובאמצע העונה הוא הועבר בטרייד לפילדלפיה 76' תמורת 150,000 דולר ושלושה שחקנים. הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה של ה-NBA בה הועבר בטרייד הקלעי המוביל של הליגה באמצע העונה.[38]

פילדלפיה 76'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתו של צ'מברלין לפילדלפיה 76' לוותה בתחילה במתח בין חברי קבוצתו החדשים וחיכוכים עם לושיוס ג'קסון, הסנטר של הקבוצה שהוסט לעמדת הפאוור פורוורד, ועם האל גריר, כוכבה של הקבוצה, שחשש למעמדו הבכיר. צ'מברלין גם הוא התאכזב מהמעבר משום שהקבוצה הייתה בעיניו עדיין "סריקיוז נאשיונלס" אותה שנא. הוא לא אהב את דולף שייז, מאמנה של הקבוצה, משום שנטר לו טינה על זלזול שהביע בעבר ביכולתו לזרוק מהעונשין. נוסף על כך, אף על פי ששמח לחזור לעיר הולדתו, הוא לא שש לעזוב את סן פרנסיסקו, ועם המעבר מזרחה שכר דירה בניו יורק, שבדומה לסן פרנסיסקו הייתה עיר פחות שמרנית מפילדלפיה, ונסע לפילדלפיה למשחקיה הביתיים של הקבוצה ולאימונים.[39]

צ'מברלין במדי פילדלפיה 76'

במחצית העונה הראשונה במדי פילדלפיה 76', רשם צ'מברלין ממוצעים של 30.1 נקודות ו-22.3 ריבאונדים, והיה לשחקנה הדומיננטי ביותר של הקבוצה. במשחקי הפלייאוף, לאחר שגברה על סינסינטי רויאלס, פגשה פילדלפיה את בוסטון סלטיקס לה היה את יתרון הביתיות בשל מספר ניצחונות רב יותר במהלך העונה הסדירה. לאחר שבששת המשחקים הראשונים של הסדרה ניצחה כל קבוצה את שלושת משחקיה הביתיים, נפגשו הקבוצות למשחק שביעי ומכריע בבוסטון. צ'מברלין קלע באותו המשחק 30 נקודות וקלט 32 ריבאונדים, בהם 8 מ-10 הנקודות האחרונות של קבוצתו, ומולו רשם ראסל 16 נקודות ו-29 ריבאונדים. כשבוסטון ביתרון נקודה אחת, איבד ראסל את הכדור כשלא הצליח להכניסו מהחוץ. שייז ביקש פסק זמן, ותכנן מהלך בו גריר ימסור את הכדור לצ'ט ווקר, משום שחשש שיבצעו על צ'מברלין עבירה מכוונת כדי להכריע את המשחק בזריקות עונשין. במהלך ניסיון המסירה, חטף ג'ון האבליצ'ק את הכדור ובוסטון ניצחה בסדרה. לצ'מברלין הייתה זו הפעם החמישית בשבע שנותיו בליגה בה פגש את בוסטון וביל ראסל במשחקי הפלייאוף – ובכולם הייתה ידו על התחתונה. לימים סיפר כי היה זה הזמן בו החלו לכנותו "לוזר".[40]

במהלך סדרת הגמר של אותה השנה, פורסם בספורטס אילוסטרייטד מאמר בן שני חלקים בו ביקר צ'מברלין את בעלי הקבוצות בליגה, הלין על מבקריו הרבים שאינו יכול לספק על אף תצוגותיו, על כך שמתייגים אותו כנבל, ואף ביקר את מאמנו דולף שייז. בעקבות פרסום המאמר קנס נציב הליגה, ג'יי. וולטר קנדי, את צ'מברלין בסך של 750 דולר – הקנס הגבוה ביותר שהושת על שחקן עד אותה העת.[41]

לקראת עונת 1965/1966 בחרה פילדפיה את בילי קנינגהם בדראפט. לצידם של ווקר, גריר וקאנינגהאם, הצורך לספק נקודות החל להיות מוסר מצ'מברלין, והוא החל למסור אסיסטים רבים יותר לחבריו. למרות הגידול בכמות האסיסטים שמסר, היה צ'מברלין פעם נוספת הקלעי המוביל של הליגה עם 33.5 נקודות למשחק, ומלך הריבאונדים עם 24.6 בממוצע. הוא הוביל את פילדלפיה למאזן הטוב ביותר בליגה, לאחר תשע עונות רצופות בהן בוסטון סלטיקס סיימה את העונה הסדירה בראשות המזרח. לאור יכולתו הגבוהה, נבחר צ'מברלין בפעם השנייה בקריירה ל-MVP של העונה הסדירה, ואילו שייז נבחר למאמן השנה.

במשחקי הפלייאוף העפילה פילדלפיה אוטומטית לגמר המזרח בו פגשה שוב את בוסטון, שגברה על סינסינטי רויאלס בחצי הגמר. בניגוד למפגשים הקודמים, נהנתה פילדלפיה לראשונה מיתרון הביתיות, משום שסיימה את העונה הסדירה במאזן טוב יותר. אף על פי שצ'מברלין היה דומיננטי וסיפק תפוקה גבוהה עם 28.0 נקודות ו-30.2 ריבאונדים לאורך הסדרה, חבריו לקבוצה התקשו לקלוע מול ההגנה של בוסטון. קבוצתו של צ'מברלין הובסה בשני המשחקים הראשונים בסדרה, באולמה הביתי, הפסידה בסדרה בחמישה משחקים 1:4 ובסיומה פוטר שייז מאימון הקבוצה.[42]

לאחר פיטוריו של שייז מינתה פילדלפיה את אלכס האנום, שאימן את צ'מברלין בסן פרנסיסקו, למאמנה של הקבוצה ואת ג'ק רמזי לג'נרל מנג'ר. צ'מברלין, שרכש כבוד רב להאנום, ניאות לבקשת הקבוצה, והעתיק את מגוריו מניו יורק לפילדלפיה. האנום, בדומה לדרישתו מצ'מברלין בסן פרנסיסקו, תבע מוילט להתבסס יותר על יכולתם של חבריו לקבוצה לקלוע, ולהתרכז יותר במסירות ובהגנה.[43] צ'מבליין קלע לאורך אותה העונה 24.1 נקודות בלבד, ובפעם הראשונה בקריירה סיים עונה עם פחות מ-30 נקודות למשחק ולא היה מלך הסלים, אולם הוא מסר 7.8 אסיסטים למשחק, והוליך את פילדלפיה למאזן של 68 ניצחונות מול 13 הפסדים בלבד, אחוז הניצחונות הגבוה ביותר באותה העת.[44] הוא היה מלך הריבאונדים באותה העונה עם 24.2 כדורים חוזרים במשחק, וקבע שיא ליגה של 35 קליעות מהשדה ללא החטאה, שעומד עד היום,[45] ונבחר לשחקן המצטיין של העונה שנה שנייה ברציפות.

צ'מברלין נאבק על ריבאונד מול נייט ת'ורמונד, 1966

במשחקי הפלייאוף של עונת 1966/1967 ניצחה פילדלפיה את סינסינטי בסיבוב הראשון, ופגשה בגמר המזרח את בוסטון סלטיקס בה שימש ביל ראסל מאמן-שחקן. במשחק הראשון בסדרה ניצחה פילדלפיה בזכות 39 נקודות של האל גריר וטריפל דאבל של 24 נקודות, 32 ריבאונדים, 13 אסיסטים של צ'מברלין, עליהם הוסיף 12 חסימות.[ו] פילדלפיה ניצחה גם במשחק השני בסדרה, שנערך בבוסטון, בזכות משחק ההגנה של צ'מברלין שאילץ את שחקני בוסטון לזריקות נמהרות מחשש שיחסמו, ובמשחק השלישי, בו קטף צ'מברלין 41 כדורים חוזרים. עם טריפל דאבל נוסף במשחק החמישי בסדרה, הוביל צ'מברלין את פילדלפיה לניצחון 1:4 על בוסטון, וניצח לראשונה בקריירה את ראסל ובוסטון בסדרת פלייאוף.[46] בסדרת הגמר פגשה פילדלפיה את סן פרנסיסקו ווריורס, קבוצתם הקודמת של צ'מברלין והאנום. פילדלפיה, בהובלתם של צ'מברלין שתרם 17.7 נקודות, 28.5 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים וגריר שקלע 26 נקודות למשחק,[47] ניצחה את הסדרה בשישה משחקים, וזכתה באליפות שנייה בתולדות המועדון, ואליפות ראשונה לצ'מברלין בקריירה.

לקראת עונת 1967/1968, תם חוזהו של צ'מברלין בקבוצה והוא חתם על חוזה לעונה אחת תמורת 250,000 דולר, החוזה הגבוה בהיסטוריה לשחקן בספורט קבוצתי באותה העת.[48] צ'מברלין בן ה-31 סבל מכאבים בתחילת העונה, בהם כאבי ברכיים, התכווצויות שרירים וכאבים בשוקיים, שמנעו ממנו להציג את היכולת הגבוהה שאפיינה אותו, ובמשחק השמיני של העונה מול הווריורס קלע נקודה אחת בלבד.[49] בעקבות יכולתו הירודה בפתיחת העונה, החל צ'מברלין לספוג ביקורת בתקשורת שטענה כי תקופת הדומיננטיות שלו נגמרה. צ'מברלין, נחוש להוכיח כי הביקורת איננה מוצדקת, התעלה וקלע 52 נקודות מול סיאטל סופרסוניקס, ושבועיים לאחר מכן קלע שיא עונתי של 68 נקודות מול שיקגו בולס.[50] הוא היה בהמשך העונה לשחקן היחיד בהיסטוריה שהשיג דאבל טריפל דאבל, כשרשם משחק של 22 נקודות, 25 כדורים חוזרים ו-21 אסיסטים נגד דטרויט פיסטונס, ורשם שיא NBA של תשעה משחקים רצופים בהם רשם טריפל-דאבל,[ז] הוא סיים את העונה עם 24.3 נקודות בממוצע, שלישי בליגה, היה מלך הריבאונדים פעם נוספת כשקטף 23.8 כדורים חוזרים בממוצע והיה לסנטר היחיד בהיסטוריה שמסיים את העונה כמלך האסיסטים, עם 8.6 למשחק.[ח] בפברואר אותה השנה הוא היה לשחקן הראשון בהיסטוריה שמגיע ל-25,000 נקודות בליגת ה-NBA, ובסיום העונה נבחר בפעם השלישית ברציפות, ורביעית בקריירה, ל-MVP.[51]

במשחקי הפלייאוף ניצחה פילדלפיה בסיבוב הראשון את ניו יורק ניקס בשישה משחקים, אולם במהלך סדרה קשוחה ואגרסיבית, נחבלו מרבית שחקני הקבוצה, בהם צ'מברלין, ובילי קנינגהם אף שבר את ידו בהתנגשות עם פיל ג'קסון, ולא שב לשחק בהמשך העונה. בגמר המזרח פגשה פילדלפיה פעם נוספת את בוסטון סלטיקס לה שימש ראסל מאמן-שחקן. ערב לפני פתיחת הסדרה ב-4 באפריל 1968, נרצח מרטין לותר קינג, לוחם למען זכויות האדם של שחורים. שמונה מתוך עשרת שחקני החמישיות של בוסטון ופילדלפיה היו שחורים, ובצל מותו של קינג קראו רבים, בהם גם צ'מברלין, לביטול הסדרה.[52] הנהלת הליגה החליטה לקיים את המשחק הראשון כסדרו, בו ניצחה בוסטון, אולם לדחות את המשחק השני ל-10 בחודש. בין המשחקים, הוזמן צ'מברלין לטוס לאטלנטה ולהיות נוכח בלווייתו של קינג, חוויה שהייתה בעיניו אחד הרגעים המשמעותיים ביותר של חייו.[53] למרות ההפסד במשחק הראשון, חזרה פילדפיה וניצחה את שלושת המשחקים הבאים, כשבמשחק השלישי והרביעי שמר ויין אמברי על צ'מברלין, ששיחק על אף חבישה על רגלו וצליעה ניכרת. לאחר שבוסטון ניצחה בשני המשחקים הבאים, הגיעה הסדרה למשחק שביעי ומכריע בפילדלפיה. במשחק השביעי, שיחק צ'מברלין היטב בהגנה וקטף 34 ריבאונדים, אולם התקשה עם שמירתו של ראסל, שצליח למנוע ממנו לקבל את הכדור בסביבת הסל והגביל אותו לשתי זריקות מהשדה בלבד במחצית השנייה של המשחק, ו-14 נקודות במשחק כולו. בוסטון ניצחה את המשחק השביעי, והייתה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שחוזרת מפיגור 1–3 לניצחון בסדרת פלייאוף, וצ'מברלין ספג ביקורת בתקשורת על כך שלא היה אגרסיבי מספיק בהתקפה במחצית השנייה.[54]

לקראת העונה הבאה, עונת 1968/1969, עזב האנום את הקבוצה וחתם כמאמנה של אוקלנד אוקס מליגת ה-ABA משום שרצה לשוב אל החוף המערבי ולהיות קרוב למקום מגוריהן של בנותיו. חברי הקבוצה סברו כי צ'מברלין עשוי להיות האיש המתאים להיות מאמנה של הקבוצה ולשמש מאמן-שחקן, אולם צ'מברלין חשב שפרנק מקגוויר או ביל שרמן יהיו מתאימים ממנו; יתר על כן, עם תום חוזהו היה צ'מברלין במשא ומתן לחתימה על חוזה חדש עם הקבוצה. במשא ומתן על החוזה החדש, עמד צ'מברלין על כך שיקבל אחוז ממניות הקבוצה כחלק מההסכם החדש, נושא שאירב קוסלוף, בעליה שלה קבוצה, התנגד לו בתוקף. באותן השנים, לא היו השחקנים חופשיים לעזוב לקבוצות אחרות בליגת ה-NBA ללא תמורה גם בתום החוזה שלהם; משלא הגיע להסכמה עם קוסלוף על חוזה חדש, דרש צ'מברלין לעבור בטרייד אל החוף המערבי או שיעזוב בלי לפצות את הקבוצה ויחתום בקבוצה בליגת ה-ABA המתחרה.[55]

לוס אנג'לס לייקרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת העונה הועבר צ'מברלין בטרייד אל לוס אנג'לס לייקרס בתמורה לשלושה שחקנים; הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הליגה בה מועבר השחקן המצטיין של העונה בטרייד לפני העונה הבאה. צ'מברלין פתח במשא ומתן לחתימת חוזה בלייקרס, ובמקביל דן עם ראשי קבוצת לוס אנג'לס סטארס, כאמצעי לחץ על ג'ק קנט קוק, בעליה של הקבוצה, להצעה כספית גבוהה; לבסוף חתם צ'מברלין בלייקרס על חוזה של כמיליון וחצי דולר נטו, לחמש שנים.[56]

צ'מברלין במדי הלייקרס, בגמר ה-NBA, ‏1969

בלייקרס חבר צ'מברלין לקבוצה בה שיחקו הגארד ג'רי וסט ואלג'ין ביילור בעמדת הסמול פורוורד, שני שחקנים דומיננטיים ולימים חברי היכל התהילה של הכדורסל, תחת המאמן בוץ' ואן ברדה קולף. בין צ'מברלין לביילור שררה ידידות רבת שנים, עוד בטרם הפכו להיות חברים לקבוצה, וצ'מברלין אף הוזמן לחתונתו של ביילור ב-1958; אולם מתיחות נוצרה בין שני אלו כאשר שיחקו ביחד, מכיוון שביילור הרגיש שיכולתו על המגרש נפגעת מנוכחותו של וילט, משום שהורגל בסנטרים ניידים, שאפשרו לו לחדור לסל דרך המרכז, בעוד צ'מברלין רצה לקבל את הכדור בקרבת הסל. צ'מברלין, שהורגל במהלך הקריירה שלו לשחק פוסט אפ בו יכול היה לנצל את יתרונו הפיזי על השומר שלו, נדרש גם על ידי ואן ברדה קולף שלא להישאר מתחת לסל, ולצאת לסדר חסימה לפיק אנד רול לביילור ולרווח את המגרש כדי לאפשר לפורוורד לחדור לסל; יתר על כן, נהג ואן ברדה קולף להושיב את צ'מברלין על הספסל לדקות ממושכות ואף ברגעי ההכרעה של המשחק - דבר שהוביל לחיכוכים ומתח גם בין השחקן למאמנו.

עם הגעתו של צ'מברלין עלתה מכירת הכרטיסים של הקבוצה ב-11%, אולם הכימיה הקבוצתית שאפיינה את הקבוצה בשנים הקודמות נפגעה. צ'מברלין, שהתקשה לשנות הרגלים ישנים ולנוע יותר על המגרש, התקשה לשמור על יציבות ולצד משחקים של 66 נקודות מול פיניקס סאנס ו-60 נקודות מול סינסינטי רויאלס רשם תריסר משחקים בהם לא הצליח לקלוע מספר דו-ספרתי של נקודות, ואף רשם שפל עונתי כשקלע שתי נקודות בלבד במשחק.[57] עם שלושת הכוכבים בחמישייה, סיימה הלייקרס את העונה במאזן של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים, ובמקום הראשון במערב. צ'מברלין היה לקלעי השלישי בטיבו בקבוצה עם 20.5 נקודות, ולקוטף הריבאונדים המצטיין שלה עם 21.1 למשחק.[58]

לאחר שהפסידה את שני המשחקים הראשונים מול סן פרנסיסקו ווריורס בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, חזרה הקבוצה וניצחה את ארבעת המשחקים הבאים, המשיכה וניצחה את אטלנטה הוקס בגמר המערב בחמישה משחקים ועלתה לסדרת הגמר. בסדרת הגמר פגשה הלייקרס את בוסטון סלטיקס, עם ביל ראסל כמאמן-שחקן בעונתו האחרונה בקריירה. בוסטון עם כוכביה בשלהי הקריירה, העפילה רק מהמקום הרביעי במזרח, והלייקרס, שסיימה את העונה עם המאזן הטוב במערב ובאה עם יתרון הביתיות, נחשבה על ידי העיתונאים וסוכני ההימורים לקבוצה העדיפה. צ'מברלין התקשה לקלוע בסדרה, ובכל אחד המשחקים קלע פחות מ-20 נקודות.[59] רוברט ליפסייט (אנ'), מהניו יורק טיימס, כתב לאחר המשחק השלישי: "צ'מברלין נע בנוקשות והססנות על המגרש, כאילו מפחד לרמוס מישהו תחת משקלו.[60] הלייקרס ניצחו את שני המשחקים הראשונים, והפסידו את שני המשחקים הבאים. במשחק החמישי בסדרה, שיחק צ'מברלין בדומיננטיות רבה, ולמרות 13 נקודות בלבד, קטף 31 ריבאונדים, הגביל את ראסל ל-13 ריבאונדים בלבד, וזאת למרות שנפגע בעינו בתחילת המחצית השנייה והתקשה לראות היטב. ג'רי וסט היה דומיננטי בהתקפה, כמו כל הסדרה, והלייקרס ניצחה את המשחק. כשרק ניצחון אחד מפריד בינם לבין אליפות, חזר צ'מברלין להתקשות במשחקים הבאים, קלע שמונה נקודות בלבד וזרק רק חמש פעמים לסל במשחק השישי, והסלטיקס השוו את הסדרה.

במשחק השביעי והמכריע בסדרה שיחק צ'מברלין היטב, וכחמש וחצי דקות לסיומו של המשחק היו באמתחתו 18 נקודות ו-27 ריבאונדים אולם אז נפגע בברכו כשקפץ לכדור חוזר ונאלץ לצאת מהמשחק לקבל טיפול רפואי. על אף שהרגיש כשיר וביקש ממאמנו לחזור למשחק, החליט ואן ברדה קולף שלא להשיבו לשארית המשחק. ללא צ'מברלין על הפרקט הפסידה הקבוצה את המשחק בשתי נקודות בלבד, איבדה את האליפות וואן ברדה קולף התפטר מתפקידו. ביל ראסל, שחרף היריבות הגדולה על הפרקט היה ידידו הקרוב של צ'מברלין מחוצה לו, ביקר את צ'מברלין על כך שלא שיחק בדקות ההכרעה, ואמר בריאיון כי הוא היה ממשיך לשחק כל עוד לא היה סובל משבר בגבו או שבר ברגלו. צ'מברלין, שנפגע מביקורתו של ראסל, ניתק עמו את הקשר ולא שב לדבר איתו למשך 20 שנה.[61]

בסיכום כל הקריירה שלו, שנסתיימה בשנת 1973 במדי קבוצת סן דייגו מליגת ה-ABA, קלע צ'מברלין 30.06 נקודות בממוצע למשחק וקלט 22.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. שיא הנקודות לקריירה נשבר על ידי מייקל ג'ורדן (30.12 נקודות למשחק) ושיאו של צ'מברלין בקליטת כדורים חוזרים במשך הקריירה שריר וקיים עד היום.

בעונת 1996/1997, שנת היובל לליגת ה-NBA, נבחר כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה קבוצה משחקים אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים נקודות
1956/1957 קנזס 27 46.8% 62.7% 18.9 29.6
1957/1958 קנזס 21 47.3% 60.8% 17.5 30.1
קריירה
48 47.0% 61.9% 18.3 29.9

בעונה הסדירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1959/1960 ווריורס 72 46.4 46.1% 58.2% 27.0 2.3 37.6
1960/1961 ווריורס 79 47.8 50.9% 50.4% 27.2 1.9 38.4
1961/1962 ווריורס 80 48.5 50.6% 61.3% 25.7 2.4 50.4
1962/1963 ווריורס 80 47.6 52.8% 59.3% 24.3 3.4 44.8
1963/1964 ווריורס 80 46.1 52.4% 53.1% 22.3 5.0 36.9
1964/1965 ווריורס 38 45.9 49.9% 41.6% 23.5 3.1 38.9
1964/1965 פילדלפיה 35 44.5 52.8% 52.6% 22.3 3.8 30.1
1965/1966 פילדלפיה 79 47.3 54.0% 51.3% 24.6 5.2 33.5
1966/1967 פילדלפיה 81 45.5 68.3% 44.1% 24.2 7.8 24.1
1967/1968 פילדלפיה 82 46.8 59.5% 38.0% 23.8 8.6 24.3
1968/1969 לייקרס 81 45.3 58.3% 44.6% 21.1 4.5 20.5
1969/1970 לייקרס 12 42.1 56.8% 44.6% 18.4 4.1 27.3
1970/1971 לייקרס 82 44.3 54.5% 53.8% 18.2 4.3 20.7
1971/1972 לייקרס 82 42.3 64.9% 42.2% 19.2 4.0 14.8
1972/1973 לייקרס 82 43.2 72.7% 51.0% 18.6 4.5 13.2
קריירה
1,045 45.8 54.0% 51.1% 22.9 4.4 30.1
עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים נקודות
1959/1960 ווריורס 9 46.1 49.6% 44.5% 25.8 2.1 33.2
1960/1961 ווריורס 3 48.0 48.9% 55.3% 23.0 2.0 37.0
1961/1962 ווריורס 12 48.0 46.7% 63.6% 26.6 3.1 35.0
1963/1964 ווריורס 12 46.5 54.3% 47.5% 25.2 3.3 34.7
1964/1965 פילדלפיה 11 48.7 53.0% 55.9% 27.2 4.4 29.3
1965/1966 פילדלפיה 5 48.0 50.9% 41.2% 30.2 3.0 28.0
1966/1967 פילדלפיה 15 47.9 57.9% 38.8% 29.1 9.0 21.7
1967/1968 פילדלפיה 13 48.5 53.4% 38.0% 24.7 6.5 23.7
1968/1969 לייקרס 18 46.2 54.5% 39.2% 24.7 2.6 13.9
1969/1970 לייקרס 18 47.3 54.9% 40.6% 22.2 4.5 22.1
1970/1971 לייקרס 12 46.2 45.5% 51.5% 20.2 4.4 18.3
1971/1972 לייקרס 15 46.9 56.3% 49.2% 21.0 3.3 14.7
1972/1973 לייקרס 17 47.1 55.2% 50.0% 22.5 3.5 10.4
קריירה
160 47.2 52.2% 46.5% 24.5 4.2 22.5

חייו הפרטיים מחוץ לכדורסל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'מברלין הייתה היסטוריה של בעיות לב. בשנת 1992 הוא אושפז לזמן קצר עבור פעימות לב בלתי סדירות. בשנת 1999 מצבו התדרדר במהירות. במהלך תקופה זו הוא איבד 50 ק"ג.

ב-12 באוקטובר 1999 צ'מברלין מת מהתקף לב בבל-אייר קליפורניה בגיל 63. גופתו נשרפה לאחר מותו. חברו ויריבו על המגרש ביל ראסל אמר לאחר מותו: "התחרותיות שלו תמיד תישאר איתנו". חברו לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס ג'רי וסט אמר: "אני זוכר אותו כשחקן מאוד דומיננטי על המגרש, אך גם הומוריסטי וידידותי בו זמנית". כרים עבדול-ג'באר וס אנסלד ג'וני קר ופיל ג'קסון אמרו עליו שהוא אחד השחקנים הכי טובים ששיחקו ב-NBA אי פעם.

פרופיל כשחקן והשפעתו על הענף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הוא היה הכוח הבלתי ניתן לעצירה בכדורסל. הכוח ההתקפי הכביר ביותר שהמשחק ראה"

אנציקלופדיית ה-NBA.[18]

צ'מברלין נחשב לאחד מגדולי הסנטרים בכל הזמנים, והיה אחד הספורטאים הדומיננטיים ביותר בתולדות הליגה. נוסף על גובהו הרב, ניחן צ'מברלין ביכולות אתלטיות חריגות ודיווחים מאותן השנים מספרים כי היה מסוגל לרוץ 40 יארד (כ-36.5 מטר) ב-4.4 שניות ולנתר לגובה של 50 אינץ' (כ-1.27 מטר).[62] הוא לקח לאורך הקריירה 23,924 כדורים חוזרים, יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה של ה-NBA; היה מלך הסלים שבע פעמים ברציפות, הישג אותו שחזר רק מייקל ג'ורדן; והיה מלך הריבאונדים 11 פעמים ב-14 שנותיו בליגה.[18]

צ'מברלין מחזיק עד היום בעשרות שיאים אישיים בליגת ה-NBA. הוא השחקן היחיד שקלע מעל 4,000 נקודות בעונה, ומחזיק בארבע מחמש עונות הקליעה הטובות בהיסטוריה.[28] איש מלבדו לא הצליח מעולם לתפוס מעל 2,000 כדורים חוזרים בעונה וכל שבע עונות הריבאונד הטובות בהיסטוריה רשומות על שמו.[63] ניצב במקום הראשון ברשימת הריבאונדרים המובילים בתולדות ה-NBA. נוסף על כך, נודע צ'מברלין בכושרו הגופני החריג. הוא הוביל את ליגת ה-NBA במספר הדקות בהן שיחק במשך שמונה עונות, יותר מכל שחקן אחר, בהן חמש שנים רצופות, ומחזיק בשיא הליגה לממוצע דקות בקריירה (45.8 דקות) ובשיא לממוצע דקות למשחק בעונה אחת עם 48.5.[64]

צ'מברלין מחזיק גם בשיא הנקודות במשחק אחד, כשקלע 100 נקודות מול ניו יורק ניקס בשנת 1962, ובשיא הריבאונדים למשחק עם 55 מול בוסטון סלטיקס באותה העונה, בה גם קלע ממוצע שיא בכל הזמנים עם 50.4 נקודות למשחק. הוא היה ארבע פעמים לשחקן המצטיין של העונה, והיה לסנטר היחיד בהיסטוריה שהוביל את הליגה באסיסטים.[40] חרף יכולתו האישית הגבוהה, ספג צ'מברלין ביקורת על כך שהוא מתרכז יתר על המידה בהשגת סטטיסטיקה אישית על חשבון ניצחונות קבוצתו. צ'מברלין ספג קריאות בוז במגרשים אליהם הגיע, עניין אותו פטר באימרה "איש אינו מריע לגוליית", ונאבק בתדמית ה"לוזר" שדבקה בו לאחר שבכל חמש הפעמים שפגשה קבוצתו את בוסטון של ביל ראסל בפלייאוף הייתה ידו של ראסל על העליונה.[40]

השפעתו על חוקי המשחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדומיננטיות הרבה של צ'מברלין הובילה את הנהלות ליגת המכללות וליגת ה-NBA לערוך שינויים בחוקת הכדורסל על מנת לנסות ולהצר את צעדיו. נקודת התורפה במשחקו הייתה זריקות העונשין, אותן היה קולע באחוזים נמוכים (לאורך הקריירה קלע 51.1% בלבד). על מנת להתגבר על חולשה זו, היה צ'מברלין לוקח תנופה של כשלושה צעדים ומטביע את הכדור לסל לאחר שזינק מקו העונשין. מהלך זה הוביל את הנהלת הליגות לשנות את החוק שאוסר לדרוך מעבר לקו העונשין לפני שחרור הכדור, לחוק המחייב לבצע את הזריקה מתוך מחצית העיגול של קו העונשין, כך שצ'מברלין נאלץ לזרוק את הכדור כיתר חבריו.[65]

חוק נוסף שנחקק עוד בימיו במכללות הוא האיסור להחזיר את הכדור למגרש מתחת לסל. זאת לאחר שצ'מברלין וחבריו החלו לעמוד בהוצאה מהחוץ מתחת לסל היריבה. השחקן שהחזיר את הכדור לתחומי המגרש היה עומד מאחורי הסל וזורק את הכדור מעל הקרש לכיוון הטבעת, וצ'מברלין היה מנצל את ממדיו וכוחו על מנת לתפוס את הכדור באוויר ולהטביעו אל הסל.[65] בעונת הרוקי ב-NBA, נהג צ'מברלין לעמוד עם הגב לסל על קצה הבקבוק לצד הסל, להישען על השחקן המגן תוך ניצול יתרונו הפיזי ולגלגל את הכדור מקצות האצבעות אל הסל. על מנת שלא יוכל לעמוד כה קרוב אל הסל, החליטה הנהלה ה-NBA להרחיב את הצבע מ-12 רגל (כ-3.6 מטר) ל-16 רגל (כ-4.8 מטר).[66]

תארים והישגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילט צ'מברלין בוויקישיתוף
  1. ^ עד שנת 1971 לא הורשו שחקני השנה הראשונה באוניברסיטה לשחק במדי קבוצת הכדורסל בליגת המכללות. בליגת ה-NCAA לקחו חלק רק שחקני הנבחרת הבוגרת, שהורכבה מתלמידי השנה השנייה עד הרביעית.
  2. ^ לצורך ההשוואה, המשכורת הממוצעת לשחקן בליגת ה-NBA באותן השנים הייתה כ-9,000 דולר לשנה.
  3. ^ עד עונת 1973/1974 לא נרשמו חסימות כדור כסטטיסטיקה רשמית.
  4. ^ בשנת 1960 העפילו לפלייאוף שש קבוצות בלבד, שלוש מהמזרח ושלוש מהמערב. הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בכל אזור העפילה אוטומטית לגמר האזורי, שהתקיים בשיטת "הטוב מ-7" ואילו שתי הקבוצות הנותרות התחרו על הכרטיס לגמר האזורי בסדרת "הטוב מ-3".
  5. ^ מלבד צ'מברלין, היה מייקל ג'ורדן השחקן היחיד שהצליח לקלוע 3,000 נקודות בעונה אחת
  6. ^ מכיוון שחסימות נספרו, אך לא נחשבו באותה העת לנתון רשמי לא נרשם לזכותו של צ'מברלין קוודראפל דאבל
  7. ^ השיא נשבר בעונת 2018/2019 על ידי ראסל וסטברוק
  8. ^ אוסקר רוברטסון מסר בממוצע 9.0 אסיסטים למשחק באותה העונה, אולם לא קיבל את תואר מלך האסיסטים של ה-NBA משום שהחמיץ 17 משחקים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Robert Cherry, Wilt:Larger than life p.3
  2. ^ Wilt:Larger than life p.9
  3. ^ Wilt:Larger than life p.8
  4. ^ Wilt:Larger than life p.19
  5. ^ 1 2 Wilt:Larger than life p.22
  6. ^ Wilt:Larger than life p.19-20
  7. ^ Wilt:Larger than life p.25–26
  8. ^ 1 2 Wilt:Larger than life p.27–35
  9. ^ Wilt:Larger than life p.35
  10. ^ Wilt:Larger than life p.26–37
  11. ^ Wilt:Larger than life p.36–38
  12. ^ Wilt:Larger than life p.46–47
  13. ^ Wilt:Larger than life p.48
  14. ^ Wilt:Larger than life p.52–53
  15. ^ 1 2 Wilt:Larger than life p.54:57
  16. ^ College basketball's greatest games באתר ESPN
  17. ^ 1 2 Wilt:Larger than life p.68–71
  18. ^ 1 2 3 וילט צ'מברלין באנציקלופדיית ה-NBA
  19. ^ Wilt:Larger than life p.78–83
  20. ^ 'Doing just fine, my man' באתר ספורטס אילוסטרייטד
  21. ^ Wilt:Larger than life p.149
  22. ^ Wilt:Larger than life p.89-90
  23. ^ Wilt:Larger than life p.93-95
  24. ^ 1 2 NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Total Rebounds באתר basketball-reference.com
  25. ^ Wilt:Larger than life p.96–99
  26. ^ Most rebounds by one player in singel game
  27. ^ Wilt:Larger than life p.99–100
  28. ^ 1 2 NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Points
  29. ^ NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Minutes Per Game
  30. ^ Wilt:Larger than life p.115:116
  31. ^ McGuire named SC Cage coach כתבה בעיתון "The Tuscaloosa News", ‏13 במרץ 1964
  32. ^ 1961-62 Philadelphia Warriors Roster and Stats
  33. ^ 1 2 Wilt:Larger than life p.125
  34. ^ A tip of the cap / There's still more to Mieuli than meets the eye
  35. ^ Wilt:Larger than life p.128–129
  36. ^ 1963-64 NBA Leaders
  37. ^ Wilt:Larger than life p.129
  38. ^ Wilt:Larger than life p.131–133
  39. ^ Wilt:Larger than life p.138–139
  40. ^ 1 2 3 Wilt battled 'loser' label
  41. ^ Wilt:Larger than life p.143–145
  42. ^ Wilt:Larger than life p.163–165
  43. ^ Wilt:Larger than life p.169–170
  44. ^ Wilt:Larger than life p.172
  45. ^ Regular Season Records: Field Goals באתר NBA.com
  46. ^ Wilt:Larger than life p.173–174
  47. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 1967
  48. ^ Wilt:Larger than life p.186
  49. ^ דו"ח המשחק באתר basketball-reference.com
  50. ^ רשימת משחקיו של צ'מברלין בעונת 1967/1968
  51. ^ Wilt:Larger than life p.186–188
  52. ^ Wilt:Larger than life p.191
  53. ^ Wilt:Larger than life p.193
  54. ^ Wilt:Larger than life p.193–199
  55. ^ Wilt:Larger than life p.203–206
  56. ^ Wilt:Larger than life p.206–207
  57. ^ רשימת משחקיו של צ'מברלין בעונת 1968/1969
  58. ^ Wilt:Larger than life p.213–217
  59. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 1969
  60. ^ Wilt:Larger than life p.219
  61. ^ Wilt:Larger than life p.219–224
  62. ^ The Big Dipper died at age 63, but his legend will live on forever באתר הווריורס(הקישור אינו פעיל, 10.06.2018)
  63. ^ NBA & ABA Single Season Leaders and Records for Total Rebounds
  64. ^ Wilt Chamberlain’s NBA Records באנציקלופדיית ה-NBA
  65. ^ 1 2 Stilt, Wilt, Responsible For 2 Rule Changes כתבה בעיתון "טולדו בלייד", 28 בנובמבר 1956
  66. ^ Wilt Chamberlain: An Appreciation באנציקלופדיית ה-NBA