הזירה האירופית: 1939–1941

הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה 1939-1941

מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	1 בספטמבר 1939 – דצמבר 1941 (כשנתיים)
קרב לפני	הפלישה האיטלקית לאלבניה
קרב אחרי	הזירה האירופית: 1942-1945
מקום	צפון אירופה, מרכז אירופה, דרום אירופה, מערב אירופה, סקנדינביה, מזרח אירופה, חבל הבלקן, קווקז, הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, הים הבלטי, הים הצפוני, תעלת למאנש, הים השחור
עילה	חוזה ורסאי
תוצאה	התקדמות מדינות הציר באירופה
שינויים בטריטוריות	מדינות הציר כובשות את פולין, דנמרק, נורווגיה, לוקסמבורג, הולנד, בלגיה, צרפת, צ'כוסלובקיה, אלבניה, יוון, יוגוסלביה ומתקדמות לעומק ברית המועצות. בעלות הברית כובשות את איסלנד ואיי פארו.
הצדדים הלוחמים בעלות הברית: הלגיון הצ'כוסלובקי (מ-1941) ממלכת יוון (עד 1941) כוחות פולין במערב קורפוס המתנדבים השוודי קנדה בתמיכת: מדינות הציר: (החל מ-1941) ממלכת הונגריה הרפובליקה הסלובקית הראשונה המדינה העצמאית של קרואטיה (מ-1941) הדיוויזיה הכחולה (מ-1941) אלבניה תחת השלטון האיטלקי מנהיגים יוסיף סטלין ווינסטון צ'רצ'יל  אדולף היטלר בניטו מוסוליני

הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה נחלקת בחלוקה גסה לשני שלבים: שלב התקדמות מדינות הציר בשנים 1939–1941, ולעומתו שלב התקדמות בעלות ברית בשנים 1942 - 1945.

בשלב הראשון במלחמת העולם השנייה נכבשה מרבית יבשת אירופה בידי גרמניה הנאצית. בשלב זה הצדדים הראשיים היו גרמניה מול בריטניה וצרפת (עד שזו נכבשה). לאחר שסיימה את כיבושה של מערב פולין פנתה גרמניה מערבה ובקלות יחסית השתלטה על דנמרק, נורווגיה, מדינות השפלה וצרפת. לאחר מכן השתלטה על הבלקנים ולבסוף פלשה לברית המועצות, ופתחה את החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.

בשלב הראשון ההצלחה האירה פנים לגרמניה, וכמעט בכל מקום בו דרך המגף הנאצי, הוא נכבש בקלות בעיקר באמצעות אסטרגייית הבליץ קריג המפורסמת. אך עם התקפת הנגד הראשונה של ברית המועצות בדצמבר 1941 לאחר הקרב על מוסקבה ועם כניסתה של ארצות הברית למלחמה באותו זמן, הכף התהפך, וגרמניה הנאצית החלה לסבול מכשלונות רבים עד סיומה של מלחמת העולם השנייה בזירה האירופית, שהסתיימה בתבוסה נאצית מוחצת ובכניעת גרמניה הנאצית.

כיבוש פולין

ערך מורחב – המערכה בפולין

יחידה ממונעת של הוורמאכט בפולין, 1939

כוחות גרמניה פלשו לפולין ב-1 בספטמבר 1939, לאחר שאנשי SS ביימו התקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ, פרובוקציה שנועדה לשמש כעילה תעמולתית לפלישה המתוכננת זה מכבר. הצבא הפולני התקשה להילחם נגד כוחות השריון והאוויר הגרמניים. הגרמנים פרצו לפולין במלחמת בזק (Blitzkrieg). תוך 36 יום נכבשה פולין וצבאה ובו כמיליון חיילים הושמד. הממשלה הפולנית ושארית הצבא נמלטו לרומניה. ברית המועצות נכנסה גם היא לפולין ב-17 בספטמבר, על פי החלק הסודי של הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. פולין חולקה בין שתי המדינות: ברית המועצות שלטה במזרח פולין, מערב פולין סופח לרייך, ובמרכז פולין הוקם ממשל צבאי גרמני ("הממשל הכללי" – "גנרלגוברנמן").

הניצחון הגרמני הסוחף נבע מיתרון מכריע של הוורמאכט (הצבא הגרמני) על הצבא הפולני. הם נקטו לראשונה במאה ה-20 באסטרטגיית "מלחמת בזק: שילוב מדהים של פריצה מהירה של כוחות יבשה, בעיקר כוחות השריון - "הפנצרים" בסיוע צמוד של מטוסים. הלופטוואפה (Luftwaffe) - חיל האוויר הגרמני - הצליח להשמיד את רוב מטוסי הפולנים על הקרקע, וכך השיג עליונות מוחלטת באוויר, אותה ניצל להפצצות על מחנות-צבא, שיירות פליטים, ערים מאוכלסות, אך בעיקר להשמדת כוחות האויב. לעומתם, הצבא הפולני לא היה מוכן להתמודד מול הצבא הגרמני, על אף שהאמין שמסוגל לטפל בפלישה. ציודו היה מיושן ויחידות חיל הפרשים עמדו מול טנקים בגבורה חסרת סיכוי. בנוסף, הצבא הרוסי פלש גם הוא ממזרח וכך הפולנים היו נתונים בין הפטיש לסדן.

יום הפלישה לפולין, 1 בספטמבר 1939, נחשב ליום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. יומיים לאחר מכן בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, בהתאם להסכם שלהן עם פולין. בעקבות בריטניה הכריזו מלחמה על גרמניה גם אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ודרום אפריקה. מעתה, נחלק העולם לבעלות הברית האנטי-גרמניות ומדינות הציר התומכות בגרמניה. אף על פי כן לא היה סיוע של בריטניה וצרפת לפולין. הן לא יכלו לסייע לפולין המרוחקת, ולא חשו עצמן ערוכות למלחמה כנגד הצבא הגרמני במערב.

המלחמה המדומה (זיצקריג)

ערך מורחב – המלחמה המדומה

צבאות צרפת ובריטניה לא ניצלו את המתקפה הגרמנית על פולין, לתקיפת החזית המערבית של הגרמנים שהייתה חלשה יחסית היות שרוב הכוחות היו בפולין. במקום זאת ביצעו צבאות בריטניה וצרפת מספר מהלכים הססניים, כמו כיבוש מספר כפרים והתקדמות של קילומטרים ספורים. במקום פצצות הטילו בעלות הברית כרוזי תעמולה על גרמניה, ובאופן כללי ניתן לומר כי לא התרחשה בשלב זה (בין ספטמבר 1939 למאי 1940) מלחמה של ממש בגבול גרמניה צרפת. תקופה זו נקראת המלחמה המדומה (The Phony War).

ההשתלטות על סקנדינביה

פינלנד

לאחר כיבוש פולין פנו שתי המדינות הכובשות לכיבושים נוספים. ברית המועצות פלשה לפינלנד ב-30 בנובמבר 1939. למרות יתרונו הכמותי העצום של 100 ל־1, התקשה הצבא האדום להביס את הצבא הפיני הקטן שנעזר בתנאי הסביבה הקשים של מולדתו. בעזרת כמויות עצומות של חיילים וארטילריה הצליחו הרוסים להכריע את פינלנד בפברואר 1940 וחודש לאחר מכן פינלנד נכנעה לדרישות ברית המועצות. המערב עקב באהדה אחר מאבקם העיקש של הפינים, אך לא יכל וגם לא רצה להתערב בשלב זה. נוסף על-כך סיפח סטלין את המדינות הבלטיות באמצעות לחץ על הנהגתן וכן שטחים מרומניה באמצעות כיבושם ב-1940, בהתאם לחוזה ריבנטרופ-מולוטוב.

מהקושי הסובייטי בכיבוש פינלנד נלמדו מספר לקחים. בתחום הצבאי נלמד הלקח שיש להסתגל לתנאי השטח כדי להילחם ביעילות. כמו כן טקטיקת הניידות של הפינים הוכחה שנית כמוצלחת (הפעם הראשונה הייתה כשגרמניה כבשה את פולין). כלפי חוץ, היטלר צפה באי-הצלחת הצבא הסובייטי כנגד הצבא הפיני הקטן, ומכך הסיק, שהצבא הגרמני יוכל להביס את הצבא הסובייטי למרות יתרונו המספרי. הדבר עודד אותו לתקוף את ברית המועצות ב-1941. ממשלת צרפת נפלה בשל חוסר יכולתה לעזור לפינלנד ועלתה ממשלה בראשות פול רנו.

נורווגיה ודנמרק

ערכים מורחבים – המערכה בנורווגיה, דנמרק במלחמת העולם השנייה

גרמניה פלשה לדנמרק ונורווגיה ב-9 באפריל 1940. דנמרק נכנעה תוך שעות ספורות וחתמה על הסכם שביתת נשק, אך נורווגיה גילתה התנגדות קשה בסיוע כוחות בריטיים וצרפתיים שנחתו מהים. לאחר חודשיים הצליחו הגרמנים לכבוש את מרבית שטח נורווגיה בעזרת פעילות צנחנים נועזת וסיוע מבפנים - נאצים נורווגים בראשות קוויזלינג (ששמו הפך לכינוי לבוגד). הצי הבריטי וכוחות משלוח בריטיים וצרפתיים שנחתו בנרוויק בצפון נורווגיה, ניסו להדוף את הגרמנים ללא הועיל. הכיבוש עלה לגרמניה באבדות ימיות רבות.

גרמניה כבשה את נורווגיה משתי סיבות עיקריות - אסטרטגית וכלכלית. ראשית, הפיורדים והנמלים הנורווגיים יכלו לשמש בסיסים לצי הגרמני ובכך לאפשר לו לחלוש על דרכי האספקה לבריטניה באוקיינוס האטלנטי. כך גם יכולה הייתה להימנע שליטה בריטית בנמלים ויובטח העורף הגרמני. שנית, מנורווגיה יש גישה נוחה ומהירה לעפרות הברזל בצפון שוודיה.

שתי תוצאות חשובות נבעו מכיבוש נורווגיה: צבאית – היטלר נאלץ להחזיק בנורווגיה צבא של 300 אלף חיילים בשל חשש שהשטח ייכבש על ידי בעלות הברית ובשל הטרדות הנורווגים. פוליטית – ממשלת צ'מברלין נפלה וצ'רצ'יל עלה במקומו ב-9 במאי 1940. הוא עתיד להנהיג את בריטניה עד לניצחון הסופי על גרמניה.

כיבוש מערב אירופה

ערך מורחב – המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה

היטלר המשיך במתקפתו על אירופה לכיוון מערב לאחר ש"טיפל" בצפון ובמזרח. במאי 1940 כבשה גרמניה את הולנד, בלגיה ולוקסמבורג. בכך עקף הצבא את "קו מאז'ינו" האימתני שאמור היה להגן על צרפת מפני פלישה. כיבוש הולנד נמשך 4 ימים וההולנדים איבדו כ-14,000 חיילים. הקרבות בבלגיה היו קשים יותר. חיל המשלוח האנגלו-צרפתי שבא לעזרת הבלגים והיו בו 400 אלף חיילים בפיקודו של לורד גורט כותר על ידי הצבא הגרמני על שפת התעלה בדנקרק. במבצע מהיר, "דינמו", שהתאפשר הודות לחילוקי-דעות בצבא הגרמני, הצליחו לפנות 350 אלף חיילים (מתוכם כ-200,000 בריטים) בעזרת ספינות מכל הסוגים וכך למרות התבוסה הצבאית של בעלות-הברית החילוץ עודד אותם מוראלית.

בתחילת יוני פלשה גרמניה לצרפת ותוך קצת יותר משבוע נכבשה פריז. צרפת נכנעה ב-22 ביוני, למרות התנגדות עזה של הצבא הצרפתי לקראת סוף הפלישה. צפון ומערב צרפת היו תחת שלטון כיבוש גרמני. בדרום צרפת הוקם שלטון משתף פעולה שבסיסו בעיר וישי (ועל-כן נקרא משטר וישי) בראשות המרשל פטן (גם שם זה הפך לכינוי נרדף לבוגד) הישיש, גיבור מלחמת העולם הראשונה, אשר החליף את ראש הממשלה הלוחמני פול רנו שהתפטר, על מנת שלא להיות האדם שאישר את הכניעה.

הצבא הצרפתי בן כמה מיליוני החיילים המצויד בנשק מודרני הובס בתוך עשרה ימים. ישנם מספר גורמים לתבוסה המהירה. קודם כל הצבא הגרמני היה נייד, מהיר ושילב ביעילות כוחות קרקע ואוויר באסטרטגית מלחמת הבזק. מעל לכל הוא הצליח להפתיע את הצבא הצרפתי בכך שעקף את קו מאז'ינו ונכנס דרך יערות הארדנים שנחשבו לבלתי עבירים לשריון (2 מתוך 9 דיוויזיות השריון פלשו מהארדנים). הצרפתים היו בטוחים שקו הביצורים שעל גבול גרמניה אינו בר-הבקעה וכך הצבא היה שאנן ושבוי בקונספציה מוטעית. סיבה נוספת הייתה העדר כוחות עתודה ופיזור רוב השריון בין דיוויזיות חיל הרגלים.

צרפת עצמה הייתה מפולגת בתוכה בין ימין ושמאל, המוראל הלאומי נמצא בשפל וההנהגה הייתה חלשה. הצבא היה מעורב בפוליטיקה וסבל מהמאבקים הללו. על אף שמספרית הוא היה גדול מהצבא הגרמני, היה תחת השפעת הפחד שהטיל עליו הצבא הגרמני במלחמת העולם הקודמת. בריטניה כמעט ולא סייעה לצרפת מבחינה צבאית ואף הוציאה כוחות מצרפת לאחר הכישלון בבלגיה. צ'רצ'יל חשב שכיבוש צרפת בלתי-נמנע ולכן העדיף לשמור את כוחות בריטניה ליום הגורלי.

הקרב על בריטניה

ערך מורחב – הקרב על בריטניה 1940

בקיץ 1940 גרמניה שלטה למעשה ברוב אירופה. יריבתה היחידה, בריטניה, לא נחשבה כחלק מ"מרחב המחיה" על פי הנאציזם. אף על פי כן רצה היטלר לפלוש אליה כדי להוציאה מהמלחמה ולהגשים תוכניות נוספות.

הגרמנים תכננו את צליחת תעלת למאנש ופלישה לאי הבריטי - מבצע ארי-הים, אך הוחלט שהמבצע אינו בר-ביצוע - פלישה דרך הים לבריטניה לא הייתה מעשית בגלל חולשת הצי הגרמני. היטלר הטיל על רייכסמרשל הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה - חיל האוויר שלו, להפציץ את בריטניה ולהשמיד את חיל האוויר המלכותי בעזרת 3,000 מטוסים.

ב-13 באוגוסט נפתח מבצע נשר - הקרב האווירי על בריטניה. המטוסים הגרמניים הפציצו ללא הרף שדות תעופה, בסיסי צבא ויעדים אזרחיים. חיל האוויר הבריטי נעזר בהמצאה הבריטית החדשה, מכ"ם, ולחם במטוסי האויב ואף תקף את ברלין (הייתה לכך השפעה מוראלית יותר מנזק מוחשי), אך מצבה של בריטניה היה קשה. בספטמבר 1940 שינו הגרמנים את יעדם ותקפו את ערי בריטניה, ובמיוחד את לונדון, במטרה לשבור את המוראל של הבריטים ולהביא לכניעתם. זו הייתה טעות אסטרטגית חמורה מכיוון שאפשרה לצבא הבריטי לשקם את כוחו, לתקן שדות תעופה שנפגעו ולשפץ מתקני-צבא שנהרסו. חיל האוויר הבריטי התאושש והחל לגרום לאבדות כבדות לחיל האוויר הגרמני ובכך נחלשה המתקפה הגרמנית עד הפסקתה לקראת סוף ספטמבר 1940.

כיבוש הבלקנים

ערך מורחב – המערכה בבלקן במלחמת העולם השנייה

גרמניה אילצה את רומניה, הונגריה, סלובקיה ובולגריה להצטרף אל "הברית המשולשת" (שהוקמה בספטמבר 1940, בין גרמניה איטליה ויפן). גם יוגוסלביה חתמה על הצטרפות למדינות הציר, אך בתגובה התחוללה במדינה הפיכה אנטי גרמנית. מדינות הציר פלשו ליוגוסלביה ב-6 באפריל 1941 והכניעו אותה תוך 11 ימים. יוגוסלביה חולקה בין המדינות הכובשות - גרמניה, איטליה, הונגריה ובולגריה, ובקרואטיה הוקמה מדינת בובות גזענית.

באותו חודש, אפריל 1941, פלש היטלר ליוון כדי לעזור לבעלת בריתו, איטליה הפשיסטית, אשר פלשה באוקטובר 1940 ליוון. מלחמת איטליה–יוון החלה בהדיפת הכוח הפולש האיטלקי, ולאחר כחצי שנת מלחמה היה מצבם של האיטלקים חמור. צבאם לחם בתוך אלבניה שנכבשה על ידי איטליה ב-1939, ומספר מתקפות עזות של הצבא האיטלקי נהדפו. שיקול נוסף של היטלר היה רצונו להביס את הכוח הבריטי שנכח ביוון. תוך 3 שבועות נכנעה אתונה, ואחריה התמוטטה השליטה היוונית בדרום יוון. עם זאת בריטניה שוב הצליחה לפנות את רוב חיל המשלוח, ולגרמניה נגרמו אבדות כבדות למדי כשצנחניה כבשו את האי כרתים.

המערכה בבלקנים אמנם נסתיימה בניצחון מדינות הציר, אך גרמה לדחיית המתקפה על ברית המועצות ("מבצע ברברוסה"), ובהמשך התברר שלדחייה הזו היו השלכות מרחיקות לכת על התפתחות המלחמה.

הפלישה לברית המועצות

ערך מורחב – מבצע ברברוסה

ראו גם

• הטקטיקה והאסטרטגיה האירופית בעת החדשה

הקודם:

מהלך מלחמת העולם השנייה

הבא: הקרב על האטלנטי