ברזילאים יפנים
ברזילאים יפנים או ניפו-ברזילאים הם אזרחי ברזיל שמוצאם יפני, בין אם היגרו לברזיל או נולד שם.
ברזיל היא מדינה באמריקה הלטינית שקלטה את מרבית המהגרים שהיגרו מיפן למן ראשית המאה ה-20 ועד אמצע אותה המאה. כיום, היא המדינה המכילה את מספר היפנים הגדול ביותר בעולם, מלבד יפן. לפי הערכות, חיים בברזיל בין 2.0 מיליון אזרחים ברזילאים ממוצא יפני[1][2], וזאת בהשוואה ל-150,000 בארצות הברית. הם מרוכזים בעיקר בסאו פאולו. המהגרים היפנים הראשונים הגיעו לברזיל בשנת 1908 על האונייה קאסאטו מארו שיצאה מנמל קובה. הם היו קבוצה שמנתה כ-791 נפש, והם יצאו לברזיל במטרה למצוא תנאי מחיה טובים יותר. רבים מהם (כמו גם מהגרים סינים) הפכו לפועלים בחוות קפה. באותה עת, היה בברזיל מחסור בחוואים, ולכן זו קיבלה בברכה מהגרים מאירופה, וכן זרם של עובדים יפניים על מנת לספק את הדרישה.
בדומה למקומות נוספים בעולם, הצאצאים למהגרים היפנים קיבלו כינויים: "ניקיי" לבני דור המהגרים עצמם, "ניסיי" לדור השני של המהגרים, ו"סנסיי" לדור השלישי למהגרים. חלק מהיפנים התחתנו עם ברזילאים ממגוון הקבוצות האתניות המרכיבות את אוכלוסיית ברזיל: אירופאים, אפריקאים, אינדיאנים ועוד. במפקד הברזילאי, ברזילאים שאינם ממוצא יפני, אך נישאו לברזילאים יפנים, מזהים עצמם לעיתים קרובות כברזילאים יפנים.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם השנייה, ברזיל (שהייתה מבעלות הברית) ניתקה את היחסים עם יפן (שהייתה ממדינות הציר). עיתונים ביפנית נאסרו, כמו גם ההוראה בשפה זו. בשל כך, לצאצאי היפנים לא נותר אלא ללמוד בשפה הפורטוגזית בזמן המלחמה. עיתונים בגרמנית ואיטלקית, שהופצו בקרב קהילות מהגרים הדוברים שפות אלה, נאסרו גם כן, שכן גרמניה ואיטליה היו גם ממדינות הציר.
כשהעימות נגמר, פליטים יפנים רבים החליטו להתיישב בברזיל, ובכך יצרו קהילה יפנית גדולה בברזיל. בקרב הקהילה היפנית התפרסמה מחתרת בשם שינדו רנמי (臣道連盟), אשר חבריה האמינו שיפן לא הפסידה במלחמה, וכי סיום המלחמה לא היה אלא מהלך תעמולתי מצד בעלות הברית. חברי כת זו נשארו נאמנים להירוהיטו, הקיסר היפני. לאחר שרצחו חברי המחתרת 23 בני אדם בין 1946 ל-1947 פרקה המשטרה הברזילאית את המחתרת. כ-300 מחברי הכת נעצרו וכ-80 גורשו ליפן.
מרבית צאצאי היפנים בברזיל מראים עניין מועט בלמידת השפה היפנית. רוב הניסיי והסנסיי מדברים פורטוגזית בלבד, ולומדים אנגלית בבית הספר. עם זאת, בחלק מבתי הספר היפניים מלמדים הן ביפנית והן בפורטוגזית. כיום, יפנית היא שפת אימם של כ-400,000 ברזילאים.
שנות ה-80 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצב הכלכלי ביפן השתפר והגיע לידי יציבות. במקביל, המצב הכלכלי והפוליטי בברזיל הורע. לכן, ברזילאים יפנים רבים קיבלו מיפן אשרות עבודה, היגרו ליפן, ומאוחר יותר כונו "דקסגי". אזרחות יפנית הוצעה לדקסגים הברזילאים ב-1990, על מנת לעודד את ההגירה של היפנים מברזיל. כמה ברזילאים יפנים אף היגרו לארצות הברית, קנדה ופורטוגל.
זרם המהגרים מברזיל ליפן היה וממשיך להיות גדול. מעל ל-270,000 ברזילאים יפנים חיים כיום ביפן. הם מהווים את אוכלוסיית דוברי הפורטוגזית הגדולה ביותר באסיה. מספרם אף עולה על סך דוברי הפורטוגזית במושבות העבר של פורטוגל באסיה, כמו מזרח טימור ומקאו.
מרבית הברזילאים היפנים הם נוצרים, ברובם קתולים. עם זאת, כ-25% מהם מאמינים בזן בודהיזם ובשינטו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Japan-Brazil Relations". Ministry of Foreign Affairs of Japan. אורכב מ-המקור ב-2021-02-25.
- ^ "ブラジル連邦共和国（Federative Republic of Brazil）基礎データ｜外務省". 外務省. אורכב מ-המקור ב-2021-06-03.