מומבאי

מומבאי
הינדית: मुम्बई
מראטהית: मुंबई
	פוטומונטז' של מומבאי
	פוטומונטז' של מומבאי
מדינה	הודו
מדינה	מהאראשטרה
ראש העיר	Iqbal Singh Chahal
שפה רשמית	מראטהית, הינדית, אנגלית
תאריך ייסוד	1507
על שם	Mumba
שטח	603.40 קמ"ר
גובה	8 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	15,414,288 (2018)
‑ במטרופולין	18,414,288 (2011)
‑ צפיפות	22,937 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	18°58′N 72°49′E / 18.96°N 72.82°E
אזור זמן	UTC +5:30
	http://www.mcgm.gov.in
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מהאראשטרה רגילה) מומבאי (למפת מומבאי רגילה) מומבאי

המונח "בומביי" מפנה לכאן. לערך העוסק בחתול הבית, ראו בומביי (פירושונים).

מוּמְבַּאִי (בהינדי: मुम्बई, במראטהית: मुंबई, באנגלית: Mumbai – שמה הרשמי עד לשינויו ב-1995 היה בּוֹמְבֶּיי, באנגלית: Bombay, בהינדי: बम्बई, במראטהית: बॉम्बे), היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם. נכון לשנת 2011 מונה אוכלוסיית העיר עצמה 12,478,447 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין כולה מונה 18,414,288, בצפיפות של כ-23 אלף נפש לקילומטר רבוע. מומבאי מהווה את בירתה הכלכלית של הודו, בהיותה מוקד של תעשייה, פעילות פיננסית ומסחר, ומקום משכנן של הנהלות של חברות ענק רבות. נוסף על כך, מומבאי היא מרכז של תעשיית הבידור ובפרט הקולנוע בהודו. העיר משמשת כבירת מדינת מאהאראשטרה.

מומבאי ממוקמת במקורה על מספר איים שחוברו יחדיו סמוך לחוף המערבי של הודו, ומחוברת ליבשה באמצעות גשרים.

מומבאי ובומביי

השם מומבאי בשפת המקום מראטהי, מקורו בשמה של האלה האם ההינדית מומבה (Mumbā) דווי(אנ').

השם בומביי (Bombay) נגזר מ"בּוֹן בַּאִיָה" (Bom bahia, בפורטוגזית: מפרץ טוב) שניתן על ידי הפורטוגלים. בומביי היה התאמה של השם הפורטוגזי לאנגלית, שנתנו הבריטים לאחר קבלת העיר מן הפורטוגזים. בעליית המפלגה המראטהית לאומנית שיוו סנה לשלטון ב-1995, הודיעה המפלגה על שינוי שם העיר, ואימוץ שמה של האלה המקומית, מאחר שהשם בומביי הגיע מהעבר הקולוניאליסטי שנכפה עליה. לדעת המפלגה, השם מומבאי מבטא את המסורת ההודית, מהתקופה שקדמה לכיבושים בידי האימפריות הבריטיות והפורטוגליות שפגעו במורשת המקומית.

היסטוריה

מומבאי ההיסטורית בנויה על ארכיפלג של שבעה איים. עד המאה ה-16 היו שבעת האיים של מומבאי (אנ') מאוכלסים על ידי דייגים ועברו מיד ליד. במקום שלטו לפי סדר כרונולוגי - שליטים מקומיים, שליטים מוסלמים והפורטוגלים.

כאשר נישאה הנסיכה קתרינה מפורטוגל למלך הבריטי צ'ארלס השני היא העניקה לו את המקום כחלק מהנדוניה. צ'ארלס השני מסר את המקום לחברת הודו המזרחית הבריטית שניצלה את המעגן הטבעי ובנתה בו, בשנות ה-20 של המאה ה-18, נמל מסחרי. הנמל הביא לפיתוח מסחרי ולהתפתחות אורבנית והפך לשער הכניסה להודו ולמרכז יבוא הסחורות ויצוא חמרי הגלם של חברת הודו המזרחית.

ההתפתחות המסחרית הביאה לצורך בשטחי מסחר, מגורים ואחסון, ולצורך בתחבורה נוחה ולכן מולאו התעלות הטבעיות שהפרידו בין שבעת האיים עליהם שוכנת היום העיר והאיים הנפרדים הפכו לשטח אורבני רצוף.

העיר הייתה מרכז נשיאות מומביי, מחוז בהודו הבריטית שכלל את מרבית חוף המערבי של הודו.

בשנת 1885 ייסד אלן אוקטביאן יום הבריטי את הקונגרס הלאומי ההודי בבומביי, שסימן את תחילת המאבק על השתתפות הודית בשלטון הבריטי בהודו, שהוביל עשרות שנים לאחר מכן לעצמאות הודו.

לאחר עצמאות הודו הפכה בומביי לבירת מדינת בומביי. לאחר חלוקת מדינת בומביי ב-1960 למדינות גוג'ראט ומהראשטרה, הייתה בובמביי לבירת מהראשטרה.

גאוגרפיה

העיר מומבאי שוכנת בשפך נהר אולהאס, על חופה המערבי של תת-היבשת ההודית, באזור החוף המכונה קונקאן. העיר ממוקמת על האי סלסט, שאותו היא חולקת עם מחוז טיין. חלק ניכר מן העיר שוכן אך במעט מעל פני הים, עם גובה ממוצע הנע בין 10 ל-15 מטר מעל פני הים. צפונה של העיר הוא שטח גבעות והנקודה הגבוהה ביותר בעיר גובהה 450 מטר מעל פני הים. שטחה הכולל של העיר הוא 603 קמ"ר.

מקור אספקת המים העירונית הוא ממאגר סכר באטסה וכן שישה אגמים הנמצאים בפארק הלאומי בוריבילי, בתחומי המטרופולין. הפארק הוא מוצאם של שלושה נהרות קטנים, דהיסאר, פוינסאר ואוהיווארה. לאורך רצועת החוף של העיר מומבאי ערוצים ומפרצונים רבים. החוף המזרחי של האי סלסט מכוסה בביצות מנגרובים ובו אוכלוסיית בעלי חיים וצמחייה מגוונת. החוף המערבי הוא חולי וסלעי ברובו.

אדמת רוב השטח העירוני היא חולית. סלע היסוד של האזור הוא סלע בזלתי שחור מעידן הקרטיקון ואאוקן. העיר מומבאי יושבת על אזור סייסמי פעיל כיוון ששלושה קווי שבר עוברים בקרבתה. העיר מוגדרת כאזור III מבחינה סייסמית ומשמעות הדבר כי רעידת אדמה בעוצמה של עד 6.5 בסולם ריכטר צפויה באזור.

מזג אוויר

מומבאי שוכנת באזור טרופי סמוך לים הערבי ומזג האוויר בעיר מתחלק לשתי עונות שנה עיקריות: עונה לחה ועונה יבשה. העונה הלחה, בין החודשים מרץ עד אוקטובר, מאופיינת בלחות גבוהה וטמפרטורות מעל 30 מעלות צלזיוס. בין חודש יוני לספטמבר יורדים בעיר גשמי מונסון המספקים את עיקר כמות המשקעים השנתית, המגיעה לכ-2,200 מילימטר בשנה. שיא המשקעים השנתיים שנמדד בעיר היה 3,452 מ"מ בשנת 1954. כמות המשקעים היומית הגבוהה ביותר נרשמה ב-26 ביולי 2005, אז ירדו בעיר 944 מ"מ גשם. העונה היבשה, בין חודש נובמבר לפברואר, מאופיינת ברמות לחות בינוניות וטמפרטורות חמימות עד קרירות. רוחות צפוניות קרות גורמות לירידה בטמפרטורות בחודשים ינואר ופברואר. טווח הטמפרטורות השנתי בעיר הוא בין C°‏ 38 ל-C°‏ 11. טמפרטורת השיא שנרשמה בעיר היא C°‏ 43.3, והטמפרטורה הנמוכה ביותר הייתה C°‏ 7.4.

כלכלה

מומבאי היא העיר הגדולה בהודו. היא משמשת כמרכז כלכלי של המדינה. בעיר מועסקים כ-10% מכלל פועלי התעשייה במדינה, 40% מכלל הכנסות המדינה ממס הכנסה באות מן העיר, 60% מכלל הכנסות המדינה ממכסים מקורן במומבאי, 20% מכלל הכנסות המדינה מבלו מקורן בעיר, 40% מכלל סחר החוץ של המדינה מתנהל מן העיר מומבאי.

ההכנסה הממוצעת לנפש במומבאי היא 48,954 רופיות, כמעט פי שלושה מן הממוצע הלאומי. רבים מתאגידי הענק ההודים, בה ארבע חברות הנמנות עם 500 החברות הגדולות בעולם, קבעו את מטה החברה בעיר מומבאי. מעמדה של מומבאי, כבירתה הכלכלית של הודו, משכה אליה אף סניפי בנקים זרים רבים.

עד לשנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה כלכלת מומבאי מבוססת בעיקר על תעשיית הטקסטיל והנמל הנמצאים בה, אולם מאז התפתחה כלכלת העיר והתגוונה לתחומים רבים אחרים, כולל מפעלים הנדסיים, ליטוש יהלומים, תעשיית הבריאות וטכנולוגיית המידע. במומבאי נמצא אף מרכז המחקר הגרעיני באבהא ורבות מן התעשיות המתמחות של הודו. זאת הודות למאגר אדיר של כוח אדם מיומן. בזכות אלה העיר אף משכה אליה תעשיות טכנולוגיה עילית, תעשיית חלל, אופטיקה, מחקר רפואי ואלקטרוניקה. כן פועלות בעיר מספנות ותעשיית אנרגיה בת-קימא.

עובדים במגזר הציבורי, בין במשרדי הממשלה המרכזית, או הממשל המקומי, מרכיבים חלק משמעותי מכוח האדם של העיר. בעיר מאגר גדול של כוח אדם בלתי מיומן, או מיומן באופן חלקי, העובד בעבודת כפיים. הנמל ותעשיית הספנות אף הם מעסיקים בולטים בעיר. באזור דאראבני, שבמרכז מומבאי, קיימת תעשיית מיחזור מתפתחת, העוסקת בעיבוד פסולת משאר אזורי העיר. על פי הערכות בעיר פועלים כ-15,000 מפעלים זעירים, השוכנים בחדר בודד.

תעשיית התקשורת במומבאי מהווה אף היא מעסיק בולט. רוב תחנות הטלוויזיה של הודו ורשתות התקשורת של המדינה, וכן בתי ההוצאה לאור הבולטים בהודו, פועלים ממטות הנמצאים בעיר. מרכז תעשיית הסרטים ההודית הפופולרית, בוליווד, האחראית להפקת המספר הגדול ביותר של סרטים בעולם, נמצאת בעיר.

מאז שנת 1991 ידעה מומבאי צמיחה כלכלית מהירה, כמו גם שאר הודו. מעמד הביניים במומבאי אחראי יותר מכל לצמיחה מהירה זו, ככוח הצרכני הגדול ביותר בעיר. מומבאי דורגה בין עשרת מרכזי המסחר הגדולים בעולם. על פי המגזין פורבס, מומבאי דורגה במקום השביעי בעולם בין הערים בהן מספר המיליארדרים הגבוה ביותר. נכון לשנת 2008, בעיר מתגוררים 20 מיליארדרים.^[1]

בשנת 2010 החל בניית אינדיה טאואר שתוכנן להגיע לגובה של 718 מ'. הפרויקט בוטל בשנת 2016.

דמוגרפיה

מומבאי היא העיר המאוכלסת ביותר בהודו והשנייה בגודלה בעולם. לפי מפקד האוכלוסין של 2011, האוכלוסייה של מומבאי הייתה 12,479,608, ובמטרופולין כולה כ-18.5 מיליון. צפיפות האוכלוסייה היא כ-23 אלף נפש לקמ"ר. יחס המינים הוא 838 (נקבות לכל 1,000 זכרים) בעיר גופא, 857 בפרברים, ו-848 במומבאי רבתי, כל המספרים נמוכים מהממוצע הארצי של 914 נשים לכל 1,000 גברים. יחס המינים, הוא בגלל אחוז גדול של גברים הבאים לעבוד בעיר וגרים במנותק ממשפחתם. השפה הרשמית של העיר היא מראטהי, והיא אשר מדוברת ומובנת על ידי רוב התושבים. הינדי, מובנת ומדוברת אף היא על ידי התושבים. השפה האנגלית משמשת בעיר לעסקים וללימוד בבתי הספר ובאוניברסיטאות. החלוקה הדתית בעיר היא 67% הינדואים, 19% מוסלמים, 5% בודהיסטים 4% נוצרים 4% ג'יינים ו-0.6% סיקים. פרט להם יש עוד כחצי אחוז של זורואסטרים (פרסים), יהודים (כ-5,000) ואתאיסטים. גיוון תרבותי זה נוצר בעקבות התיישבות אנשים מכל רחבי הודו בעיר, ובשל האפשרויות העסקיות הרבות הקיימות בה ומושכות מהגרים רבים.

תחבורה

נמל התעופה בומביי צ'הטרפטי שיוואג'י שבעיר שימש כבסיס של חברת ג'ט איירווייז.

מערכת רכבות מתחנות שיוואג'י (CST), מתחנת טילאק, מ-מומבאי סנטרל מ-באנדרה ועוד, מחברות את מומבאי לכל חלקי מדינת מהאראשטרה והודו כולה. חברות אוטובוסים רבות מחברות את העיר לערים במהאראשטרה ובירות סמוכות. תחבורה ימית מחברת את נמל מומבאי לכל חלקי העולם.

תחבורה עירונית מתבצעת במערכת הרכבות הסאב-אורבניות, ברכבות המונורייל והמטרו שהחלו פעולתם ב-2014, אוטובוסים עירוניים, מוניות צהוב-שחור (רגילות) וכחול-לבן (ממוזגות), מוטוריקשות בפרברים, ומעבורות במפרץ, לאלפנטה ולמומבאי החדשה. כביש אגרה שנבנה בשלבים בים לאורך החוף, וכביש מארין-דרייב מהווים את עורקי התחבורה המהירים בעיר.

אסונות ופיגועי טרור

ב-14 באפריל 1944 התרחש אסון ההתפוצצות בבומביי - שרפה שפרצה באוניית משא של בעלות הברית שעגנה בנמל בומביי הביאה להתפוצצות כמות גדולה של חומרי נפץ ואמצעי לחימה שהובלו בה. ההתפוצצות גרמה למותם של לפחות 800 איש ולהרס רב בנמל וברובעי העיר שסביבו.

משנות ה-90 הייתה מומבאי יעד למספר פיגועי טרור, חלקם בהיקף גדול מאוד. ב-1993 נהרגו למעלה מ-250 בני אדם בסדרת פיצוצים של מכוניות תופת בעיר, שבוצעו ככל הנראה על ידי ארגון פשע, בתיאום גורמי טרור אסלאמיים שבסיסם בפקיסטן. ב-2003 נהרגו 19 אזרחים בפיצוץ רכבת בעיר. ב-2006 נהרגו 209 בני אדם בסדרת פיצוצים ברכבת התחתית, שבוצעו על ידי ארגון טרור אסלאמיסטי בשם לשקאר-א-טייבה. הפצצות הונחו בתוך סירי לחץ, שתרמו להגדלת אפקט הפגיעה שלהם.

ב-26 בנובמבר 2008 אירעה בעיר מתקפת טרור משולבת בה נהרגו ונפצעו מאות אזרחים, הודים ומערביים. הפיגוע כלל מתקפה משולבת של מחבלים מתאבדים ומחבלים חמושים שהשתלטו על מספר מקומות, הרגו אזרחים ולקחו בני ערובה. המתקפה אירעה סימולטנית במספר מקומות בעיר, בהם: תחנת צ'האטראפאטי שיוואג'י, מלון טאג' מהאל, מלון אוברוי ובית חב"ד בעיר. בפיגועים נהרגו 173 אזרחים, בהם זוג שלוחי חב"ד בעיר הרב גבי ורבקי הולצברג, ו-5 ישראלים שהיו בבית חב"ד. כמו כן נפצעו מעל 300 בני אדם.

ב-13 ביולי 2011 התפוצצו 3 מטעני חבלה, שגרמו לפחות ל-21 הרוגים ו-100 פצועים.^[2]

תיירות

הפארק הלאומי סנג'אי גנדי ממוקם סמוך לעיר ומתפרש על כשישית משטח העיר. בפארק קיימת אוכלוסייה של חיות וכן נמרים בגן חיות קטן. גללי טיגריס בנגלי התגלו ב-2003, וגרמו להתרגשות בעיר, אך הטיגריס מעולם לא נראה שם.

במומבאי נמצאים שלושה אתרי מורשת עולמית בחסות אונסק"ו: תחנת צ'האטראפאטי שיוואג'י, מערות אלפנטה ומכלולי האדריכלות הוויקטוריאנית ואדריכלות האר דקו במומבאי.

יהדות מומבאי

העדות הראשונה להתיישבות יהודית במומבאי היא משנת 1730, אז עבר לעיר יוסף סמח מקהילת היהודים הבגדאדים.

עד אמצע המאה ה-18 הייתה קהילת "בני ישראל" מפוזרת בכפרים רבים באזור קונקאן, מדרום למומבאי. ב-1746 הגיעה למומבאי המשפחה הראשונה מקהילה זו ובהמשך עברו לעיר יהודים נוספים אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי בעיר. בעיר הוקמו בתי כנסת ובית ספר יהודי.

נקודת מפנה חשובה חלה עם הגעה של משפחת דוד ששון מבגדד. יהודים מאירופה התחילו להגיע לעיר רק בשנות ה-30 של המאה ה-20.

בשיאה, מנתה הקהילה היהודית במומבאי קרוב ל-30,000 איש. לאחר הקמת מדינת ישראל החלו היהודים לעלות ארצה וכיום מונה הקהילה היהודית במומבאי פחות מ-4,000 איש.

שלושה יהודים כיהנו כראשי העיר במהלך התקופה הבריטית, ששון דוד (1921) מאיר נסים (1929) ומשה אליהו, בעקבות הנהגת שיטה בה בכל ארבע שנים כיהן מועמד הינדואי, פרסי, מוסלמי ובן לעדה אחרת.^[3] בין בני הקהילה נמנה גם נסים איזיקיאל, משורר הודי בשפה אנגלית.

גלריית תמונות

מלון טאג' מהאל הוא אחד ממלונות היוקרה הידועים בעיר. המלון הוקם בשנת 1903 בסגנון ויקטוריאני
הספרייה העירונית ע"ש הנדבן היהודי דוד ששון
בית הכנסת "כנסת אליהו" הסמוך לרובע קולבה
פנים בית הכנסת "כנסת אליהו"

ערים תאומות

יפן יוקוהמה, יפן
ארצות הברית לוס אנג'לס, ארצות הברית

ראו גם

תחנת צ'האטראפאטי שיוואג'י (ויקטוריה טרמינוס)
נבי מומבאי (מומבאי החדשה)
השער להודו
וורלד ואן - גורד שחקים למגורים במומבאי, שבסיום בנייתו יהיה הגבוה בעולם

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של מומבאי
אימי גינזבורג, בנק הזונות הראשון בעולם, באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2012
באצ'י קרקריה, הגרדיאן, גיהנום אורבני ושמו מומבאי, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2014
ניסים קריספין, מטונפת, רועשת, יפה ומכוערת: מומבאי היא שער הכניסה להודו האמיתית, באתר הארץ, 11 במרץ 2019
אמנון דירקטור, צורת מגורים בסכנת הכחדה: מגורי הצ'ול במומבאי, באתר שפת רחוב, 1 בנובמבר 2016
מומבאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סורנגה גלית יצחקי, ‏יום טיול במומבאי: העיר בה המציאות עולה על הדמיון, באתר GoTravel
מומבאי (הודו), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Vorasarun, Chaniga (30 באפריל 2008). "Cities Of The Billionaires". Forbes. נבדק ב-2017-08-11. {{cite news}}: (עזרה)
^ לפחות 21 הרוגים בשלושה פיצוצים עזים במומבאי, באתר הארץ, 13 ביולי 2011
^ Joan G. Roland, The Jewish Communities of India - Identity in a Colonial Era, Transaction Publishers, 1989, עמ' 125. (באנגלית)

[1] Vorasarun, Chaniga (30 באפריל 2008). "Cities Of The Billionaires". Forbes. נבדק ב-2017-08-11. {{cite news}}: (עזרה)

[2] לפחות 21 הרוגים בשלושה פיצוצים עזים במומבאי, באתר הארץ, 13 ביולי 2011

[הקהילה-3] Joan G. Roland, The Jewish Communities of India - Identity in a Colonial Era, Transaction Publishers, 1989, עמ' 125. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים
20,000,000+	שאנגחאי • בייג'ינג • סאו פאולו • דלהי
10,000,000+	קראצ'י • לאגוס • איסטנבול • טוקיו • מומבאי • מוסקבה • גואנגג'ואו • פריז • שנג'ן • צ'נגדו • קינשאסה • קהיר • ג'קרטה • לאהור • סוג'ואו
5,000,000+	סיאול • מקסיקו סיטי • לונדון • לימה • דאקה • ניו יורק • בנגלור • בנגקוק • דונגגוואן • צ'ונגצ'ינג • נאנג'ינג • טהראן • שניאנג • בוגוטה • הו צ'י מין סיטי • הונג קונג • בגדאד • צ'נאי • צ'אנגשה • ווהאן • טיינג'ין • היידראבאד • האנוי • ריו דה ז'ניירו • פושאן • סנטיאגו דה צ'ילה • ריאד • אחמדאבאד • שאנטואו • סנקט פטרבורג • ח'רטום • אנקרה • ג'ינאן • האנגג'ואו • סינגפור • יאנגון • לואנדה

סמל האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: מומבאי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מומבאי