הגימנסיה העברית במונקאץ'

ספר לימוד בהפקה עצמית של הגימנסיה במונקאץ' לצד בניינהּ.

הגימנסיה העברית במונקאץ' הייתה גימנסיה יהודית-חילונית-ציונית, בעלת רמה לימודית גבוהה שפעלה במונקאץ', צ'כוסלובקיה והונגריה. במשך כ-20 שנה, מספטמבר 1924 ועד אפריל 1944.

רקע

לפני מלחמת העולם הראשונה חיו במונקאץ' ציונים בודדים. עם תום המלחמה חדרו השפעות חיצוניות ליהדות קרפטורוס המסוגרת. חיילים יהודים שחזרו מהשבי הרוסי באו במגע עם פעילים ציוניים, הושפעו מהם והתקשו לחזור לאורח החיים הקודם. הקשרים עם יהודים מכל רחבי צ'כוסלובקיה התהדקו ויהודי קרפטורוס נחשפו אל עולם מודרני. האגודה הציונית הראשונה שהוקמה במונקאץ' הייתה התחיה והצטרפו אליה רבים מעסקני הציבור החשובים בקהילה. האגודות הציוניות הקימו בקרפטורוס קורסים ללימוד עברית – פעילות שטופחה גם על ידי נשים ציוניות - ובהמשך הוקמו גם בתי ספר עבריים. ב-1920 הוקמה במונקאץ' "ההסתדרות של בתי הספר העבריים בקרפטורוס" ובאותה שנה הוקם בעיר בית ספר עברי עממי עם 45 תלמידים בכיתה א'.

הקמת הגימנסיה ופעילותה

הגימנסיה העברית במונקאץ' הייתה גולת הכותרת של הפעילות החינוכית הציונית בעיר והפכה לשם דבר בקרב יהדות מרכז אירופה ומזרחהּ. במשך עשרים שנות קיומה למדו בה כ-1,400 תלמידים ותלמידות.

ד"ר חיים קוגל, מקים הגימנסיה ומנהלה. לימים נבחר להיות ראש עיריית חולון.

בספטמבר 1924 נפתחה הגימנסיה העברית במונקאץ' תחת ניהולו של מייסדה ד"ר חיים קוגל. בשנת 1925 סייעה העירייה בהקצאת מגרש ברחוב מרכזי בעיר לשם הקמת בנין הגימנסיה. במהלך השנים הורחב המבנה ושופץ, בסיוע יהודים מרחבי קרפטורוס וכן ארגונים יהודיים שונים וביניהם הג'וינט, ויצו, בני ברית ו"תרבות".

בית הספר העממי העברי שנוסד בשנת 1920, התמזג עם הגימנסיה עם הקמתה, ומאז למדו בה תלמידים מכתה א' ועד י"ב. שפת הלימוד הייתה עברית. החל מקיץ 1926 זכה בית הספר להכרה רשמית של שלטונות צ'כוסלובקיה ולבוגריו הוענקה תעודת בגרות ממשלתית. הכיתות היו מעורבות, אבל הבנים והבנות ישבו בטורים נפרדים ובמוסד הונהגה משמעת חזקה. בניין בית הספר היה מפואר והיו בו אולמות רבים ואולם התעמלות עם מכשירים. הבניין שימש גם כמרכז תרבותי חשוב ונערכו בו הרצאות, ועידות וכינוסים. המוסד הפך בהדרגה למרכז רוחני ציוני לכל יהדות קרפטורוס, בעוד מורי המוסד נותנים את הטון. מספר התלמידים עלה בהדרגה. בשנת הלימודים 1938–1939 למדו בגימנסיה 390 תלמידים ותלמידות.

במסגרת בית הספר פעלו תנועות הנוער הציוניות ורוב התלמידים היו מאורגנים ב"השומר-הצעיר". במרוצת הזמן הופיעו נציגים של בית"ר, המזרחי והחלוץ הצעיר ותלמידים הצטרפו גם לתנועות אלה. פרץ ליטמן, בוגר הגימנסיה, כותב בספרו כדלקמן: "למדנו לטינית, אנגלית וספרות (בנוסף לעברית). קראנו את לנין ומרקס, טולסטוי, קרונין וסופרים אחרים. התווכחנו ושוחחנו בלהט ואהבנו להפגין את הידע שלנו בפני הנערות". בוגרת אחרת, ממחזור 1941, שרה האופט אבני מספרת בביוגרפיה שלה, שהחיים הציוניים בגימנסיה קיבלו ביטויים רבים כמו: פלקטים על ארץ ישראל על קירות הכתות, מחזות על ארץ ישראל, תרומה שמשיא כל תלמיד לקרן קיימת בכל יום שישי, ומעקב אחר האירועים בארץ ישראל כמו למשל ענידת סרט שחור על דש הבגד כאשר הגיעה הידיעה על רצח חיים ארלוזורוב.

הכתה שסיימה את לימודיה בגימנסיה בשנת 1941.

רשמית נפסקו הלימודים בגימנסיה העברית במונקאץ' ב-3 בנובמבר 1938 עם כניסת ההונגרים לעיר (בעקבות הסכם מינכן) והתלמידים שולחו לבתיהם. בחודש ינואר 1939 נפתח המוסד מחדש בשם "גימנסיה יהודית", והלימודים בו חודשו כאשר שפות הלימוד היו עברית והונגרית. בית הספר פעל עד 18 באפריל 1944, אותו יום בו פורסמה הודעה שחייבה את היהודים להיכנס לגטו.

מאבקים אידאולוגיים פנימיים

הרב חיים אלעזר שפירא, ממתנגדיה החריפים ביותר של הגימנסיה

כאמור, הגימנסיה העברית היוותה מוקד לימוד ופעילות אידאולוגיים של התנועה הציונית. האורתודוקסים במונקאץ' ראו בגימנסיה יציאה לתרבות רעה. לעיתים התקיימו קטטות בין תלמידי הגימנסיה לתלמידי הישיבות בעיר. הרב חיים אלעזר שפירא היה ממתנגדיה החריפים ביותר של הגימנסיה, אותה כינה 'בית התיפלה', ורדף את מנהלהּ, את מוריה ואת הורי התלמידים בה.

ראו גם

• חיים קוגל

קישורים חיצוניים

• ילדי התקווה, סרט בהפקת 'כאן' המתאר את חיי הקהילה המגוונת במונקאטש לרבות החיים הציוניים והעימותים בין החסידים לציונים.
• תלמידי הגימנסיה העברית שרים "התקווה", מונקאץ', שנות ה-30.