דרך בית לחם

דרך **בית לחם**
Derech Beit Lechem ‎street
מידע כללי
על שם	העיר בית לחם
מיקום
מדינה	ישראל
עיר	ירושלים
שכונה	המושבה הגרמנית, תלפיות
קואורדינטות	31°45′27″N 35°13′17″E / 31.7575°N 35.22141667°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) דרך בית לחם

דרך בית לחם הוא רחוב בירושלים שעובר דרך שכונת בקעה (גאולים) וכן דרך חלקים מן המושבה הגרמנית ומתלפיות. תחילת הרחוב בהצטלבות עם רחוב המלך דוד באזור גן פעמון הדרור והוא ממשיך דרומה עד אזור בית צפאפא ותלפיות. לכל אורכו הוא מקביל לדרך חברון, ממערב לו.

הרחוב נקרא על שם הדרך העתיקה לבית לחם, בדומה לרחובות אחרים בירושלים - כגון דרך חברון, רחוב יפו, דרך יריחו, דרך שכם ועזה. הדרך העתיקה נחשפה בחפירות ארכאולוגיות, ונמצא כי החלה בשער יפו בעיר העתיקה והמשיכה במתווה הנוכחי עד לבית לחם. משני צדדיה שרדו יסודות של חנויות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימשה הדרך לדיוויזיה 53 של הצבא הבריטי לכיבוש ירושלים וב-10 בדצמבר 1917 היא עברה בנתיב בדרכה לתפיסת עמדות על הר הזיתים. במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה בנו הבריטים על דרך בית לחם את "בסיס אל-עלמיין". ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות, פונה המחנה והשתלטו עליו פלסטינים, שהשתמשו בו לתקיפת שכונות יהודיות באזור.

לאחר מלחמת העצמאות וחלוקת ירושלים על ידי הקו העירוני נותרה הדרך בשליטת ישראל. מנגד, בית לחם עברה לשליטת ירדן ובסביבותיה הוקמו מספר מחנות פליטים לפלסטינים. כדי לקשר בין חלקיה של ירושלים אשר היו בשליטת ירדן לבית לחם נסללה "דרך בית לחם ירדנית" דרך ג'בל מוכבר.

מבנים בולטים וסגנון אדריכלי

חלק מבתי הרחוב הם בתים לשימור - שנותרו מהתיישבות הטמפלרים במושבה הגרמנית או כבתי מידות של תושבי האזור לפני 1948. כיום קיימים בעיר גם בניינים שנבנו בשנים האחרונות על ידי אדריכלים מובילים, חלקם כהרחבות לבניינים הטמפלרים. כמו כן נמצאים ברחוב מבנים בסגנון הבינלאומי הירושלמי, שהוקמו בתקופת המנדט הבריטי כבתי דירות ובתים פרטיים לתושבים ערבים אמידים (בעיקר נוצרים). מן המושבה הטמפלרית נותרו מבנים רבים, וחלקים נרחבים ברחוב נחשבים ליעד נחשק לבילוים, מגורים ומסחר. מדרום להצטלבות עם חר' רבקה, משתנה אופי הרחוב, רוב המבנים באזור זה הוקמו כשיכוני עולים בראשית ימי המדינה ומוסדות ציבור וחינוך. בחלק מהמתחמים הללו מתוכננים מיזמי פינוי בינוי.

בית העם הטמפלרי ובתי הספר הטמפלריים (הישן, שנבנה ב-1877, וה"חדש", שנבנה ב-1882), בפינת דרך בית לחם עם הרחובות פטרסון ועמק רפאים. מבנה בית העם שימש בתקופת ירושלים המחולקת את הקהילה הארמנית (לפני שיכלו לשוב ולהתפלל ברובע הארמני); מבנה בית הספר החדש שימש בעבר את מכון הסיבים. כיום כלולים בנייני בית הספר במלון אוריינט, מרשת ישרוטל, מלון מפואר שהוקם על כל השטח.
בית אהמן (1905), דרך בית לחם 22
מתחם תחנת הרכבת ירושלים, שעמדה בין דרך חברון ודרך בית לחם, משמש כיום חלקית לאירועי תרבות. בשולי המתחם בלט (מבחינה ארכיטקטונית) קפה סילו - שהיה בית קפה שפעל בשנים 2019-2023 בשלוש ממגורות אכסון (סילו) גדולות, שמוגדרות כמבנים לשימור, בדרך בית לחם 7, על הגבול בין שכונת בקעה לבין מתחם התחנה הראשונה.
פינת אסתר המלכה - המדפיס הממשלתי ה"חדש" (החל משנות השישים), שהוקם כחלופה לבית המדפיס הממשלתי הסמוך לתחנת הרכבת.
בפינת דרך בית לחם עם רחוב לויד ג'ורג' (הקרוי על שם דייוויד לויד ג'ורג'), עומד מנזר האחיות הבורומאיות, על שם הקדוש קארולוס בורומיאוס (קארלו בורומיאו).
דרך בית לחם 52, מתחם בית דיור מוגן "בית מוזס". כולל שילוב מבנה קדום (ייתכן שהוקם עוד לפני המאה ה-19) עם בנייה מודרנית. במבנה זה התגורר מושל ירושלים אדוארד קית'-רואץ'. המבנה המודרני במתחם הוקם על חורבות מפעל ברזל שהשתייך לאלפרד זלצמן (יהודי יוצא גרמניה), שפעל במקום משנות השלושים ועד הריסתו בשנות השישים ועל חורבות הווילה של זלצמן ששכנה גם היא על אותו מגרש ושקשת אחת ממנה שמורה בלובי הדיור המוגן.
ליד מס' 60 - שרידי קיר מבנה עות'מאני בעל שתי קשתות ואולי שרידי קמרונות במצב בליה מתקדם. מקורו ותפקידו של המבנה המקורי לא ברורים. על פי עבודת המאסטר של יגאל צרפתי ייתכן שהיה במקום תנור שכונתי משותף.^[1]
מול דרך בית לחם 150 ניצב גלעד לזכר 23 הרוגי אסון ורסאי, שהתרחש במקום.
ברחוב גם מכללת אמונה, מכללה דתית-אקדמית לנשים.

הרחוב כמרכז של מסעדות ובתי קפה

במאה ה-21 הרחוב משופע במסעדות ובבתי קפה, והוא מהווה יחד עם רחוב עמק רפאים הסמוך לו, את הריכוז השני הגדול ביותר של מסעדות ובתי קפה במערב-ירושלים (אחרי מרכז העיר ושוק מחנה יהודה). ריכוז זה של מקומות אכילה ומשתה הופך את האזור גם למקום שבו ניתן למצוא אוכל אתני ממקומות רבים בעולם, וגם לנקודת מפגש חשובה מבחינה חברתית ותרבותית.

להלן המסעדות ובתי הקפה הבולטים בדרך בית לחם מצפון לדרום, על פי מספרי הבתים, קודם הצד המזרחי של הרחוב (מספרים אי-זוגיים), ואחר כך הצד המערבי של הרחוב (מספרים זוגיים):^[2]

הצד המזרחי של הרחוב

בר מיצים מיץ-פטל, דרך בית לחם 7, ממוקם בבית מחסום הרכבת הישנה, במפגש בין פארק המסילה לדרך בית לחם. מהווה נקודת רענון להולכי רגל ורוכבי אופנים המבלים בפארק.
הסנדוויץ' של רָשל, דרך בית לחם 17, מזנון המתמחה באוכל ביתי תוניסאי: חריימה, קוסקוס וסנדביץ' תוניסאי.
קומקום-בית תה, דרך בית לחם 23, בית תה בסגנון אנגלי לשתיית תה של אחר הצהרים. בית התה מתמחה בהכנת סקונס והתה מוגש בספלי חרסינה בעלי עיצוב וינטאג'. המקום בבעלות ד"ר מיכל ווזנר.^[3]
בְרַזַאוּלה, דרך בית לחם 27, נקניקרי-באר ומסעדת טאפס, דֶלי איטלקי עם תפריט נקניקיות בעבודת יד ונקניקים שונים.
ציגה, דרך בית לחם 31, גלידריה שכונתית ("ציגה" הוא הכינוי של סיגל, אחת ממנהלות הגלידריה).
קפה קאלו, דרך בית לחם 31, מגיש כריכים, מאפים וסלטים. שם בית הקפה הוא דו-משמעי, ומתייחס הן לציירת המקסיקנית פרידה קאלו והן לכינויו של בעל המקום (ששמו הוא יעקב). בית הקפה פועל משנת 1997.
המקום של איציק, דרך בית לחם 33, בית קפה שמגיש כריכים, סלטים, פסטות וקינוחים. מהווה גם מקום מפגש לאוהדי הפועל ירושלים. בית הקפה, שראשיתו הייתה כקיוסק, פועל במתכונתו הנוכחית משנת 2003.
קאסה לביא (Casa Lavi), דרך בית לחם 41, בית קפה, שהקפה מוגש בו, בכלי קרמיקה מעוצבים. המקום בבעלות אלפונסו ומיטל חלפון שעלו ממקסיקו.^[4]
אמריקן פאי פיצה, דרך בית לחם 51, פיצרייה עם שירות משלוחים.
מעדני גָ'קוֹ קָנֵטִי, דרך בית לחם 51, מעדניה שהחלה כחנות מכולת בשוק מחנה יהודה. הייתה בבעלותו של ג'קו קנטי, שעלה מאיסטנבול בשנת 1935. כיום יש למעדניה 3 סניפים באזור ירושלים.^[5]

הצד המערבי של הרחוב

סופר המזרח (KIRIN), דרך בית לחם 34, מסעדה אסייתית המדגישה שימוש בחומרי גלם מהמזרח הרחוק.
גרנד קפה, דרך בית לחם 70, מסעדה חלבית באווירה אירופית. המקום חביב על היהודים-הצרפתים שהשתקעו בשכונה.
קפה בגינה, דרך בית לחם 74, המקום מתמחה באוכל כורדי ובאוכל צרפתי. בית הקפה פועל משנת 1988.
פלאפל עובד, דרך בית לחם 78, דוכן הפלאפל השכונתי.
שַרוֹלֶה (Le Charolais), דרך בית לחם 84, מעדניית בשרים.
רֶנְדֶבוּ (Rendez-vous), דרך בית לחם 110, פיצות, פסטות ומאפים בסגנון צרפתי ואיטלקי.

דרך בית לחם בספרות

דרך בית לחם והשכונה שסביבה ממלאות תפקיד חשוב בספרה של בתיה גור "רצח בדרך בית לחם". ברקע לסיפור, גופת נרצחת המתגלה בבית האמור לעבור שיפוץ ולהימכר, בדרך בית לחם. דרך החקירה נחשף מארג החיים בשכונה והג'נטריפיקציה שהיא עוברת.