לדלג לתוכן

דאנקן אדוארדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דאנקן אדוארדס
Duncan Edwards
פסל הנצחה בדאדלי
פסל הנצחה בדאדלי
מידע אישי
לידה 1 באוקטובר 1936
דאדלי שבאנגליה
פטירה 21 בפברואר 1958 (בגיל 21)
מינכן, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.8 מטרים
עמדה קשר מרכזי
מועדוני נוער
1952–1953 מנצ'סטר יונייטד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1953 - 1958 מנצ'סטר יונייטד 151 (20)
נבחרת לאומית כשחקן
1955 - 1958 נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה 18 (5)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דאנקן אדוארדס (באנגלית: Duncan Edwards;‏ 1 באוקטובר 1936 - 21 בפברואר 1958) היה כדורגלן אנגלי ששיחק במדי מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה. הוא היה אחד מ"תינוקות באזבי", כינויה של קבוצת שחקנים צעירים ששיחקו בשנות ה-50 במנצ'סטר יונייטד תחת שרביטו של מאט באזבי.

אדוארדס נולד בעיר דאדלי שבאנגליה והחל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד. הוא היה בזמנו השחקן הצעיר ביותר ששיחק בליגה הראשונה של הפוטבול ליג ולאחר מכן היה שחקן הנבחרת הצעיר ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הקריירה שלו נמשכה פחות מחמש שנים ובמהלכן הוא סייע ליונייטד לזכות בשתי אליפויות ולהעפיל לחצי-גמר גביע אירופה. אדוארדס נפצע בצורה אנושה באסון האווירי במינכן, ומת בבית החולים 15 ימים לאחר מכן.

השנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארדס נולד ב-1 באוקטובר 1936 בבית מספר 23 ברחוב מאלברן קרסנט (Malvern Crescent) שבפרבר וודסייד (Woodside) בדאדלי במחוז וסט מידלנדס באנגליה שבממלכה המאוחדת. אדוארדס היה הבן הבכור של גלדסטון אדוארדס (Gladstone Edwards) ושל שרה אן אדוארדס (Sarah Anne Edwards), ובנם היחיד שהגיע לבגרות כיוון שאחותו הצעירה קרול אן (Carol Anne) מתה ב-1947 בגיל 14 שבועות.[1] בתקופה מאוחרת יותר עברה המשפחה לבית המגורים הידוע בכינוי "פריורי אסטייט", גם כן בדאדלי. אדוארדס למד בבית הספר היסודי פריורי בין 1941 ל-1948, ובבית הספר התיכון וולברהמפטון סטריט בין 1948 ל-1952. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של בית ספרו ובקבוצות מקומיות נוספות, ואף ייצג את בית ספרו בריקוד מוריס. הוא נבחר להשתתף בפסטיבל לאומי בתחום זה, אך במקביל הוצע לו להיבחן באותו יום בנבחרת עד גיל 14 של התאחדות בתי הספר האנגליים, והוא בחר באפשרות זו.

אדוארדס הרשים את הבוחנים והתקבל לנבחרת בתי הספר. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במשחק מול הנבחרת המקבילה של ויילס באצטדיון ומבלי ב-1 באפריל 1950. תוך זמן קצר הוא זכה לקבל את סרט הקפטן של הקבוצה, והחזיק בו במשך שתי עונות.[2] בשלב זה הוא זכה לתשומת לבם של מועדוני הכדורגל המובילים במדינה, כאשר ב-1948 דיווח מאתר הכישרונות ג'ק אובראיין ממנצ'סטר יונייטד למאמן דאז מאט באזבי כי "היום ראיתי תלמיד בית-ספר בן 12 שראוי לתשומת לב מיוחדת. שמו הוא דאנקן אדוארדס, והוא מדאדלי".[2]

ג'ו מרסר, שאימן את נבחרת בתי הספר של אנגליה, דחק בבאזבי להחתים את אדוארדס שזכה גם לתשומת לבם של המועדונים וולבס ואסטון וילה.[3] הוא חתם ביונייטד כשחקן חובב ב-2 ביוני 1952, אך לא ברור מתי חתם על חוזה המקצוען. לפי דיווחים אחדים אירוע זה התרחש ביום הולדתו ה-17, באוקטובר 1953,[3] אך מנגד יש מקורות שלפיהם הדבר התרחש שנה אחת קודם לכן.[4] לפי הדיווחים התומכים בתאריך המוקדם יותר אחד מעובדי מנצ'סטר יונייטד (באזבי עצמו או ברט וולי) הגיע לביתו של אדוארדס לאחר חצות על מנת להבטיח את חתימתו של השחקן הצעיר בהקדם האפשרי, אך מקורות אחרים טוענים כי אירוע זה התרחש בחתימת החוזה כשחקן חובב. סטן קאליס שאימן את וולבס התאכזב מכך שהחמיץ את האפשרות להחתים שחקן מקומי מוכשר, והאשים את מנצ'סטר יונייטד בהצעה כספית לא הוגנת שהוענקה לאדוארדס או למשפחתו, אם כי אדוארדס הכחיש זאת וטען שמאז ומתמיד הוא רצה לשחק ביונייטד. אדוארדס החל להתמחות בנגרות, כדי להבטיח את היכולת להתפרנס במקרה שלא יזכה להצלחה בתחום הכדורגל.

קריירת הכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארדס החל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד, והשתתף בחלק מהמשחקים של הסגל שזכה לראשונה בגביע ה-FA לנוער (ב-1953), כשעוד לפני משחק הגמר הוא ערך את הופעת הבכורה בסגל הבוגר של מנצ'סטר יונייטד. ב-4 באפריל 1953 הוא השתתף במשחק ליגה מול קארדיף סיטי (הפסד 1 - 4 של יונייטד), בעודו בן 16 שנים ו-185 יום, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר המשתתף במשחק בליגה הבכירה. באזבי היה מודאג מכך שבסגל שלו יש מספר שחקנים מבוגרים, ולפיכך שאף לשלב שחקנים צעירים יותר בשורות הסגל, ובין השחקנים שצורפו לסגל הבכיר במהלך 1953 היו אדוארדס, דניס ויולט וג'קי בלנצ'פלאואר. השחקנים הצעירים של מנצ'סטר יונייטד זכו אז לכינוי "תינוקות באזבי".[2] בביקורת על רמת המשחק שלו שהתפרסמה במנצ'סטר גרדיאן נאמר כי "הוא הפגין יכולת מבטיחה במסירה ובבעיטה, אך הוא יצטרך לנוע מהר יותר כקשר מרכזי".

בעונת 1953/1954 הפך אדוארדס לשחקן הרכב קבוע ביונייטד. הוא הפגין יכולת טובה במשחק ידידות מול קילמרנוק, וכתוצאה מכך הוחלט שהוא יחליף את הנרי קוקברן הפצוע במשחק החוץ מול האדרספילד טאון ב-31 באוקטובר. לאחר מכן הוא השתתף ב-24 משחקי ליגה נוספים ובהפסד של יונייטד לברנלי בגביע ה-FA.[5] למרות זאת הוא המשיך להשתתף במשחקים רבים של קבוצת הנוער, והיה אחד מהשחקנים שהובילו אותה לזכייה שנייה ברציפות בגביע הנוער.[1] הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת עד גיל 23 ב-20 בינואר 1954. הוא היה מיועד לזימון לנבחרת אנגליה הבוגרת, אך במשחק מול ארסנל שנערך ב-27 במרץ הוא הפגין יכולת לא טובה, ואנשי הנבחרת שצפו בו החליטו לא לזמנו.

בעונה שלאחר מכן הוא השתתף ב-36 משחקים בסגל הבכיר, והבקיע את שעריו הראשונים בליגה (שישה בסך הכול).[5] בזכות יכולתו הגבוהה הוא זומן מחדש לנבחרת אנגליה, ואחד מחברי ועדת הבחירה נשלח על מנת לצפות בו משחק מול האדרספילד טאון ב-18 בספטמבר 1954, אך לבסוף הוא לא זומן אף על פי שהיה חלק מנבחרת כדורגלני הפוטבול ליג שהתמודדה במשחק ידידות מול הקבוצה המקבילה של ליגת העל הסקוטית. במרץ הוא השתתף במשחק של נבחרת אנגליה ב' מול הנבחרת המקבילה של גרמניה, ולמרות הביקורת שספג מהפרשנים, הוא זומן לסגל בשבוע שלאחר מכן. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במשחק מול נבחרת סקוטלנד ב-2 באפריל 1955 במסגרת אליפות הבית הבריטית, וכיוון שהיה בן 18 ו-183 יום הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר המופיע לראשונה במדי הנבחרת מאז מלחמת העולם השנייה.[2] שיא זה נשבר רק ב-1998 על ידי מייקל אואן.[2] שלושה שבועות לאחר מכן התברר כי הוא עדיין יכול לשחק בקבוצת הנוער, ובמשחקים שבהם השתתף הוא הוביל אותה לזכייה שלישית ברציפות בגביע הנוער. החלטה זו התקבלה בביקורת נוקבת, ומאט באזבי נאלץ לכתוב מאמר שבו הוא מגן על אדוארדס, שהוכיח כי ההחלטה הייתה מוצדקת.

במאי 1955 הוא נכלל בסגל הנבחרת האנגלית שטסה לאירופה על מנת לשחק מול נבחרת צרפת, נבחרת פורטוגל ונבחרת ספרד. אדוארדס פתח בכל שלושת המשחקים. כשחזר ממסע המשחקים הוא החל את תקופת השירות שלו בצבא, שהייתה אמורה להימשך שנתיים לפי החוק שהיה בתוקף באותה תקופה. הוא הוצב באזור שרוסברי ביחד עם חברו לקבוצה בובי צ'רלטון, אך קיבל אישור לעזוב על מנת להשתתף במשחקי מנצ'סטר יונייטד. כמו כן, הוא השתתף במשחקים רבים במסגרת הצבא, ובעונה הראשונה שבה היה בצבא השתתף בכ-100 משחקים בסך הכול. בעונת 1955/1956 הוא השתתף ב-33 משחקי ליגה והוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בפער של 11 נקודות מבלקפול,[5] וזאת על אף שנעדר במשך חודשיים בגלל מקרה קשה של שפעת.

בעונה שלאחר מכן הוא השתתף ב-34 משחקי ליגה, תוך שהוא משלים 100 הופעות בליגה האנגלית, והוביל את מנצ'סטר יונייטד לזכייה שנייה ברציפות באליפות הליגה.[5] הוא השתתף במשחק גמר גביע ה-FA של 1957, שהסתיים בהפסד 1 - 2 לאסטון וילה שמנע את זכיית קבוצתו בדאבל. אדוארדס השתתף בשבעה משחקים בפעם הראשונה שבה העפילה מנצ'סטר יונייטד לגביע אירופה, כולל בניצחון 10 - 0 על אנדרלכט המהווה פער שיא בתולדות המועדון.[5][6] בתקופה זו הוא כבר היה שחקן קבוע בהרכב הנבחרת, והשתתף בכל ארבעת משחקי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1958, כשבניצחון 5 - 2 על נבחרת דנמרק ב-5 בדצמבר 1956 הבקיע שני שערים. אדוארדס היה אמור להיות שחקן מפתח במונדיאל ואף להחליף את הקפטן הוותיק בילי רייט.[7]

אדוארדס הפגין יכולת טובה בתחילת עונת 1957/1958, ועד מהרה נפוצו שמועות על כך שמספר מועדונים מהסרייה א' מעוניינים בו. משחקו האחרון באנגליה היה ב-1 בפברואר 1958, והוא הבקיע את השער הראשון בניצחון 5 - 4 על ארסנל. התקשורת מתחה ביקורת על ביצועיו, והכתב של הסאנדיי פיקטוריאל טען כי הוא לא "חושב שהיכולת (של אדוארדס) במשחק זה תרשים את מאמן אנגליה וולטר וינטרבוטום, שצפה במשחק. הוא היה האשם הישיר בשער הרביעי של ארסנל, כאשר במקום להרחיק את הכדור הוא התמהמה איתו". חמישה ימים לאחר מכן השתתף אדוארדס במשחקו האחרון במדי הקבוצה, שהסתיים בתיקו 3 - 3 מול הכוכב האדום בלגרד. שני המשחקים הסתיימו בתוצאה 5 - 4 לטובת מנצ'סטר יונייטד, שהעפילה לחצי גמר גביע אירופה.

מותו והנצחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של אדוארדס בדאדלי

בזמן החזרה לאנגליה לאחר המשחק בבלגרד עצר המטוס שנשא את אדוארדס וחבריו לקבוצה על מנת לתדלק במינכן שבגרמניה. המטוס התרסק בניסיון ההמראה השלישי. שבעה שחקנים ו-14 נוסעים אחרים נהרגו במקום, ואילו אדוארדס פונה לבית חולים מקומי עם שברים רבים ברגליים, שברים בצלעות ונזק נרחב לכליות. הרופאים שטיפלו בו היו בטוחים ביכולתו להחלים, אך לא היו אופטימיים באשר לאפשרות שיחזור לשחק כדורגל.

יום אחד לאחר התאונה הביאו הרופאים כליה מלאכותית, אך האיבר המלאכותי גרם לפגיעה בתהליך קרישת הדם, ואדוארדס לקה בדימום פנימי חמור. למרות זאת נטען כי הוא שאל את עוזר המאמן ג'ים מרפי "ג'ימי, מתי בעיטת הפתיחה במשחק מול וולבס? אסור לי להחמיץ את המשחק הזה". הרופאים התרשמו מרצונו להישאר בחיים, אך אדוארדס מת ב-21 בפברואר כתוצאה מאי-ספיקת כליות.

חמישה ימים לאחר מכן נקבר אדוארדס בבית הקברות של דאדלי, לצד אחותו קרול אן. למעלה מ-5,000 אנשים נכחו ברחובות דאדלי בזמן הלוויה.[3] על המצבה שלו נכתב "A day of memory, Sad to recall, Without farewell, He left us all", ואוהדים רבים פוקדים אותה.[8]

אדוארדס הונצח במספר דרכים בעיר הולדתו דאדלי. ב-1961 חנך מאט באזבי חלון צבוע המתאר את דמותו של אדוארדס בכנסיית סנט פרנסיס המקומית, ששימשה את פריורי אסטייט.[1] ב-1999 נערך טקס במרכז העיר שבו חנכו בובי צ'רלטון ואמו של אדוארדס פסל בדמותו. ב-1993 נקראו על שמו מספר בתי מגורים הסמוכים לבית הקברות. בשנת 2001 שונה שמו של הפאב רנס נסט, הסמוך למקום שבו גדל אדוארדס, ל"דה דאנקן אדוארדס", אך חמש שנים לאחר מכן נסגר וזמן קצר לאחר מכן נהרס בעקבות הצתה. בשנת 2006 נפתח בפריורי פארק מתחם משחקים בעלות של 100,000 לירות שטרלינג, ונקרא על שמו כיוון שאדוארדס נהג לשחק באזור זה בילדותו.

אנשים שהכירו את אדוארדס ציינו לשבח את יכולותיו הרבות במגרש. בובי צ'רלטון אמר על אדוארדס שהוא היה "השחקן היחיד שגרם לי להרגיש נחות", ואמר על מותו כי "הייתה זו הטרגדיה הבודדת הגדולה ביותר שקרתה למנצ'סטר יונייטד ולכדורגל האנגלי". טרי ונבלס טען שאם אדוארדס היה חי הוא היה מניף את גביע העולם ב-1966 ולא בובי מור. טומי דוקרטי הצהיר כי "אין כל ספק בדעתי שדאנקן היה הופך לשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים. לא רק בכדורגל הבריטי, עם יונייטד ואנגליה, כי אם בעולם כולו. ג'ורג' בסט היה משהו מיוחד, כמו גם פלה ומראדונה, אך בזכרוני דאנקן היה טוב יותר במונחים של יכולת כללית וכישרון". בשנת 2002 הוכנס שמו להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי, מתוך הכרה בכישוריו הייחודיים.

סגנון משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאדוארדס ידוע בעיקר כקשר הגנתי הוא היה יכול לשחק גם בעמדות נוספות.[2] אחת הדוגמאות הבולטות לרבגוניות שלו הייתה במשחק שבו פתח כחלוץ חוד במקום שחקן פצוע, כאשר בהמשך המשחק הוא עבר למרכז חוליית ההגנה של מערך המשחק במקום שחקן פצוע נוסף. יתרונותיו הגדולים ביותר היו חוזקו הגופני והסמכותיות שלו על המגרש, שהיו חריגים עבור כדורגלן כה צעיר. בנוסף, אדוארדס היה ידוע בזכות הסיבולת הגבוהה שלו.[9] סטנלי מתיוס אמר עליו כי הוא "דומה לסלע בים סוער", ובובי מור השווה אותו לצוק גיברלטר כאשר הוא משחק בהגנה ומנגד תיאר אותו כדינמי בהתקפה. אדוארדס זכה לכינויים "ביג דאנק" ו"הטנק" בזכות חזותו הגדולה,[8] והוא נחשב לאחד השחקנים הקשוחים ביותר בכל הזמנים.

אדוארדס היה ידוע בעוצמה ובתזמון של תיקוליו, כמו גם ביכולתו למסור ולבעוט בשתי הרגליים.[8] הוא נודע בזכות ריצותיו המתפרצות לעבר רחבת היריבה, והוא היה מוכשר במידה שווה בנגיחת הכדור ובבעיטות מטווח רחוק. לאחר שהבקיע שער נגד נבחרת גרמניה המערבית ב-1956, זכה לכינוי "בום בום" על ידי כלי התקשורת המקומיים, שהשוו את בעיטתו לירייה מתותח הוביצר.

מחוץ לכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארדס התנזר כליל משתיית משקאות חריפים מחוץ למגרש, והיה ידוע כאדם הקנאי לפרטיותו. תחביביו היו דיג, משחקי קלפים וצפייה בקולנוע.[10] אף על פי שביקר במסיבות עם חבריו לקבוצה, הוא מעולם לא נחשב כבעל ביטחון עצמי בחברת אנשים. ג'ים מרפי תיאר אותו כ"ילד לא מפונק" שדיבר במבטא ייחודי שזכה לחיקויים על ידי חבריו.[1] ב-12 בפברואר, לאחר הפסד בדרבי למנצ'סטר סיטי, הוא נעצר על ידי המשטרה בחשד לכך שנהג על אופניו ללא אורות דולקים. הוא נקנס בחמישה שילינגים על ידי הרשויות ובמשכורת של שבועיים על ידי המועדון.

לפני מותו הוא התגורר בדירה בגורס אווניו שבסטרטפורד. הוא היה מאורס והתכוון להתחתן עם מולי ליץ', שהייתה בת 22 ועבדה במשרדים של יצרן מכונות טקסטיל. הזוג נפגש כשנה לפני האירוסים, והיו סנדקים לבתו של אחד מחבריה של ליץ'.[10]

אדוארדס השתתף בפרסומות לטבליות גלוקוז, וכתב ספר בשם "Tackle Soccer This Way", שנועד להשלים את שכרו שעמד על 15 לירות שטרלינג לשבוע בזמן העונה ו-12 לירות שטרלינג לשבוע בקיץ.[1] הספר יצא לאור זמן קצר לאחר מותו באישור משפחתו.

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירת מועדונים[5]
מועדון עונה הליגה הראשונה
של הפוטבול ליג 		גביע ה-FA גביע אירופה מגן הצדקה סך הכול
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
מנצ'סטר יונייטד 1952/1953 1 0 0 0 0 0 0 0 1 0
1953/1954 24 0 1 0 0 0 0 0 25 0
1954/1955 33 6 3 0 0 0 0 0 36 6
1955/1956 33 3 0 0 0 0 0 0 33 3
1956/1957 34 5 6 1 7 0 1 0 48 6
1957/1958 26 6 2 0 5 0 1 0 34 6
סך הכול בקריירה 151 20 12 1 12 0 2 0 177 21
קריירה בינלאומית[11]
נבחרת לאומית עונה הופעות שערים
נבחרת אנגליה 1954/1955 4 0
1955/1956 5 1
1956/1957 6 3
1957/1958 3 1
סך הכול 18 5

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Holt, Nick; Guy Lloyd, Total British Football, Flame Tree, 2006. ISBN 1-8445-1403-X.
  • Horne, John; Alan Tomlinson, Garry Whannel, Understanding Sport: An Introduction to the Sociological and Cultural Analysis of Sport, Taylor & Francis, 1999. ISBN 0-4191-3640-1.
  • McCartney, Iain, Duncan Edwards: The Full Report, Britespot, 2001. ISBN 0-9539-2885-3.
  • Meek, David, Legends of United: The Heroes of the Busby Years, Orion Books, 2006. ISBN 0-7528-7558-2.
  • Wagg, Stephen; David L. Andrews (ed), Manchester United: A Thematic Study, Routledge, 2004. ISBN 0-4153-3333-4.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאנקן אדוארדס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 "Tragedy of the golden boy whose talent knew no bounds",‏ The Times (London)‎,‏ 1.2.2008 (הקישור אינו פעיל, 3.8.2016)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 אתר למנויים בלבד Robert Philip, ‏Duncan Edwards could have been the greatest, The Telegraph, 6 February 2008
  3. ^ 1 2 3 דאנקן אדוארדס במדור השחקנים האגדיים של מנצ'סטר יונייטד
  4. ^ Duncan Edwards- 50 years on,‏ Dudley News,‏ 30.1.2008
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 דאנקן אדוארדס באתר Stretfordend.co.uk
  6. ^ השיאים של מנצ'סטר יונייטד באתר Soccerbase
  7. ^ Busby Babes were destined for great things,‏ David Meek,‏ The Guardian,‏ 6.2.2008
  8. ^ 1 2 3 A rock in a raging sea,‏ Manchester Evening News, ‏ פורסם: 20.4.2010, עודכן: 12.1.2013
  9. ^ Munich remembered,‏ Nabil Hassan,‏ BBC,‏ 6.2.2008
  10. ^ 1 2 Remembering a legend,‏ Simon Greenhalgh,‏ Messenger Newspapers,‏ 22.1.2008
  11. ^ "Duncan Edwards". The FA. נבדק ב-2008-02-27.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דאנקן_אדוארדס&oldid=39447537"