קרב עבר הירדן השני

קרב עבר הירדן השני

זירת קרבות בקעת הירדן ועבר הירדן
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים	30 באפריל 1918 – 4 במאי 1918 (5 ימים)
קרב לפני	כיבוש יריחו כיבוש בקעת הירדן קרב עבר הירדן הראשון
קרב אחרי	קרב עבר הירדן השלישי
מקום	עבר הירדן
עילה	כיבוש עמאן
תוצאה	הפסד לבריטים ונסיגה
הצדדים הלוחמים האימפריה הבריטית . האימפריה העות'מאנית מפקדים אדמונד אלנבי הנרי שובל אדוארד צ'ייטור ג'ון שי אוטו לימן פון סנדרס עלי פואד ביי כוחות הדיוויזיה "הלונדונית" ה-60 דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית קורפוס הגמלים הקיסרי הדיוויזיה ה-48 של הארמייה ה-4 הדיוויזיות ה-24 הדיביזה ה-3 אבדות כ-1,500 כ-830

בריגדת הפרשים ה-3 חוצה את הירדן בגשר דמיה בדרך לא-סאלט, ב-30 באפריל, במסגרת קרב עבר הירדן השני

חיילים בריטים בעיירה א-סאלט במהלך קרב עבר הירדן השני. 2 במאי 1918

חיילים בריטים בעיירה א-סאלט במהלך קרב עבר הירדן השני. 2 במאי 1918

חיילים טורקים, שנשבו בקרב עבר הירדן השני, צועדים בחוצות ירושלים

קרב עבר הירדן השני התחולל בין 30 באפריל ל-4 במאי 1918. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. הקרב נערך במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמהלכו ניסו כוחות בריטים לכבוש את מוצבי הטורקים בשונת נימרין ובא-סאלט. לאחר קרבות קשים נסוגו הבריטים בחזרה לגדה המערבית של הירדן.

רקע

לקרב עבר הירדן השני קדמו מספר מהלכים ופעולות:

• במהלך דצמבר 1917 כבשו הבריטים את ירושלים ובמקביל צלחו את הירקון.
• אלנבי הורה להקים קו הגנה בין ים התיכון לנהר הירדן (הוא קו שתי העוג'ות). הקורפוסים הבריטים ה-20 וה-21 ייצבו את הקו מחוף הים (אזור שפיים) ועד גב ההר (אזור רמאללה) ובמהלך פברואר 1918 הרחיבו הבריטים את שליטתם מזרחה לאחר שכבשו את צפון ים המלח ואת יריחו.
• במהלך פברואר ומרץ הרחיבו הבריטים את אחיזתם בבקעת הירדן ובגב ההר לכוון צפון וכן החזיקו ראשי גשר סביב גשר אלנבי, גשר עבדאללה ואום שורט (מצפון לואדי עוג'ה וזאת כדי לאפשר כיבוש עבר הירדן.
• כוחות ערבים בפיקודו של הנסיך פייסל, ששיתפו פעולה עם הצבא הבריטי, פעלו ממזרח לעמאן כנגד הכוחות הטורקים. הפיקוד הבריטי שאף לבצע פעילות צבאית בעבר הירדן כדי למשוך כוחות טורקים ולהקטין את ההתנגדות לכוחות הערבים.
• כחודש לפני הקרב השני יצא הצבא הבריטי לקרב עבר הירדן הראשון במהלכו הגיעו כוחותיו עד עמאן וניסו לחבל במסילת הברזל החג'אזית. קרב זה הסתיים בנסיגת הבריטים לאחר שסבלו ממזג אוויר גשום, מהתנגדות של כוחות טורקים חזקים ומנפגעים רבים. הפסד זה לא עצר את הבריטים מניסיונות נוספים לכבוש את עבר הירדן.
• בעקבות הקרב הראשון החליט הפיקוד הטורקי לתגבר את המוצבים שלאורך הדרך שעולה מהירדן לכוון עמאן.

מטרות המבצע

מטרות המבצע כפי שהגדירו אדמונד אלנבי והנרי שובל (מפקד קורפוס המדבר הרכוב) היו:

• הרחבת האחיזה הבריטית בבקעת הירדן עד גשר דמיה שהיווה דרך רוחב ראשית בין הכוחות טורקים (הארמייה ה-4 בעמאן, הארמייה ה-8 בטולכרם והארמייה ה-7 בשכם)
• כיבוש העיירות א-סאלט ושונת נימרין על מורדות הרי מואב.
• פתיחת הדרך לעמאן.

הכוחות המשתתפים

הצבא הבריטי

• כמפקד הפעולה מונה לוטננט גנרל הנרי שובל
• קורפוס המדבר הרכוב (בפיקוד הנרי שובל):
  • דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק בפיקוד מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור.
  • דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית בפיקוד מייג'ור גנרל הנרי הודג'סון
  • קורפוס הגמלים הקיסרי בפיקוד בריגדיר גנרל קלמנט לזלי סמית'
  • כוחות מהדיוויזיה הרכובה "יומנרי" (הבריגדה ההודית ה-20 וכוחות מהבריגדות הרכובות ה-6 וה-8)
• הקורפוס ה-20 (בפיקוד לוטננט גנרל פיליפ צ'טווד):
  • הדיוויזיה ה"לונדונית" ה-60 בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון שיי

הצבא הטורקי / גרמני

הכוחות שהתבצרו באזור א-סאלט ושונת נימרין כללו כ-6,000 לוחמים שהשתייכו לקורפוס ה-8 (מהארמייה ה-4) בפיקוד עלי פואד ביי וכללו את:

• הדיוויזיה ה-48 הטורקית.
• דיוויזיה משולבת של כוחות טורקים, גרמנים ואוסטרים.
• כוח רגלים גרמני.
• יחידת ארטילריה אוסטרית

בנוסף הועמדו בהיכון הדיוויזיות ה-24 וה-3 ששהו מצפון לאזור הקרבות והיוו עתודה למקרה שיהיה צורך בתמיכה בכוחות הלוחמים.

הכוחות הערבים

לוחמים מהשבט הבדואי "בני-סאכר" הבטיחו לאלנבי את תמיכתם ואת נכונותם להשתלב בתוכנית הקרב.

תוכנית הקרב

תוכנית הקרב שטווה הנרי שובל הייתה כדלקמן:

• קורפוס הגמלים הקיסרי יתקדם צפונה, במעלה בקעת הירדן, תשתלט על גשר דמיה ותחסום כוחות טורקים שיתקפו בבקעת הירדן.
• הבריגדה ה-4 מדיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית תשתלט על הציר מגשר דמיה לא-סאלט ותגן מפני כוחות מצפון.
• הדיוויזיה ה"לונדונית" ה-60 תחצה את הירדן ותתקיף את שונת נימרין ממערב בהתקפה חזיתית.
• דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק ודיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית יתקדמו לא-סאלט דרך גשר דמיה, יכבשו אותה ויתקפו את שונת נימרין ממזרח.
• לוחמים ערבים משבט בני-סאכר יחסמו את כביש הגישה מעמאן לא-סאלט (באזור הכפר עין-א-סיר) וימנעו את תגבור הכוחות ממזרח.

מהלך הקרב

30 באפריל

• הדיוויזיה ה-60 תקפה את שונת נימרין, הצליחה להאחז בעמדות הקדומניות אך לא הצליחה לפרוץ אל לב המערך הטורקי.
• דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית נעה צפונה על הגדה המערבית של הירדן בהובלת בריגדת הפרשים ה-4.
• בריגדת הפרשים ה-4 ניסתה לכבוש את גשר דמיה אך לא הצליחה ולכן נערכה לחסום את הדרך העולה לא-סאלט כדי למנוע תגבורות ממערב.
• בריגדת הפרשים ה-3 (מדיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית) עלתה בדרך מגשר דמיה מזרחה וכבשה בערב את א-סאלט.
• בריגדת הפרשים ה-5 (מדיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית) יחד עם בריגדות הפרשים ה-1 וה-2 (מדיביזיית אנזא"ק) עלו מזרחה מגשר אום שירט לכוון א-סאלט.

1 במאי

• הדיוויזיה ה-60 תקפה שוב את המערך הטורקי השונת נימרין.
• הבריגדות הרכובות ה-1, ה-2 וה-3 הקיפו את א-סאלט הכבושה כדי למנוע הגעת כוחות טורקים לזירת הקרבות.
• הבריגדה ה-5 החלה לרדת מא-סאלט לכוון שונת נימרין כדי לתקוף את הכוחות שם ממזרח (במקביל לתקיפה שביצעה הדיוויזיה ה-60 ממערב).
• הבריגדה ב-4, שהגנה על הדרך מא-דמיה לא-סאלט, הותקפה על ידי כוחות טורקים מהדיוויזיות ה-24 וה-3. חלק מכוחות אלו חצו את הירדן מדרום לא-דמיה והתקיפו את כוחות הבריגדה מ-3 כיוונים. הבריגדה נלחמה על חייה, תוך שהיא נעזרת בכוחות סיוע מהעתודה של הקורפוס, ובסופו של דבר נאלצה לסגת ולוותר על השליטה על הדרך לא-סאלט.

2 ו-3 במאי

• הדיוויזיה ה-60 המשיכה לתקוף את המערך הטורקי המבוצר בשונת נימרין אך ללא הצלחה.
• הבריגדה ה-5 שתקפה את שונת נימרין מאחור נתקלה אף היא בהתנגדות חזקה ולא הצליחה להגיע לתוצאות.
• כוחות שבט בני-סאכר שהיו אמורים לחסום את הדרכים מעמאן לא-סאלט ולמנוע הגעת תגבורות לא ביצעו את תפקידם ולכן הבריגדות ה-1, ה-2 וה-3 שהגנו על א-סאלט הותקפו גם ממזרח (עמאן) וגם מצפון וממערב (א-דמיא).
• בסופו של 3 במאי הורה מפקד הפעולה הנרי שובל על נסיגת הכוחות.

4 במאי

במהלך היום נסוגו ארבע הבריגדות שבאזור א-סאלט מערבה על הדרך לגשר אום-שורט. במקביל נסוגה הדיוויזיה ה-60 מערבה דרך גשר אלנבי. הנסיגה הושלמה עד סוף היום.

תוצאות הקרב

• הבריטים סבלו מכ-1,500 הרוגים (רובם בדיוויזיה ה-60)
• כ-1,000 שבויים טורקים נלקחו בקרב.
• כוחות טורקים נוספים הועברו לגזרה, דבר ששירת את מטרותיו של אלנבי לצמצם כוחות טורקים בקו החוף.
• נלמד לקח לגבי היכולת להישען על שבטים בדואים מקומיים.

הנרי הודג'סון (מפקד דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית) זכה להערכה רבה ממפקדיו על הנסיגה המסודרת שביצעה דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית, מא-סאלט לאחר שכותרה על ידי כוחות טורקים מ-3 עברים:

פסגת ההישגים של הודג'סון הייתה, כנראה, הנסיגה של דיוויזיית הרגלים הרכובים האוסטרלית מא-סאלט אותה הוביל הודג'סון במהלך "קרב עבר הירדן השני" וזאת לאחר בגידת בני הברית הערבים וההתמודדות עם כוחות טורקים נחושים שהקיפו את הדיביזיה מ-3 עברים. קור רוחו ונחישותו, בשילוב אומץ הלב של כוחותיו הביאו להצלת הדיביזיה ולמניעת נפגעים רבים

— גנרל הנרי שובל

לקריאה נוספת

• פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007. עמודים 164–160

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב עבר הירדן השני בוויקישיתוף