לדלג לתוכן

OneWeb

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
OneWeb
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 2012–הווה (כ־12 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

OneWeb (שם רשמי: Network Access Associates Ltd‏)[1] היא חברת תקשורת גלובלית הבונה יכולת לספק שירותי אינטרנט לוויני פס רחב ברחבי העולם.[2] מטה החברה נמצא בלונדון, ויש לה משרדים בקליפורניה[3] ומתקן לייצור לוויינים בפלורידה. זהו מיזם משותף עם חברת Airbus Defence and Space. החברה נודעה בעבר בשם WorldVu Satellites Ltd.[4][5]

החברה הוקמה על ידי גרג וילר בשנת 2012.[6][7][8] בשנת 2015 היא הבטיחה השקעה של 500 מיליון דולר. בשנת 2016 התקבלה הלוואה מסופטבנק.

OneWeb החלה את שיגור רשת של יותר מ-650 לווייני מסלול, בפברואר 2019,[9] ועד למאי 2021 שיגרה 218 מתוך 648 לוויינים מתוכננים. מטרת OneWeb הייתה לספק שירותי אינטרנט ל"כולם, בכל מקום", לספק חיבורי אינטרנט למקומות כפריים ומרוחקים וכן למגוון שווקים. לאחר פשיטת הרגל החברה שיגרה עוד 36 לווייני OneWeb ב-18 בדצמבר 2020 ובמאי 2021.

בשנת 2020 החברה הכריזה על פשיטת רגל אך הצליחה להשתקם. בשנת 2022 הוכרז על מיזוג עם Eutelsat.

תפיסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת GPS של לוויינים קטנים. לוויינים הנראים מנקודה נתונה על פני השטח מוצגים, בהתאם לסיבוב כדור הארץ.
דגם לווין OneWeb

רעיון המערכת שייך לחברת WorldVu Satellites Ltd. (כיום OneWeb LLC), המשתמשת בשם החלופי "L5" במסמכי בקשה לאישור ברגולציות שונות.[10]

השלב הראשון של פיתוח כלל הקמת מערכת לוויין ראשונית והפעלת גרסאות ההדגמה הראשונות של מכשירי קצה עד סוף 2020, ותחילת פעילות מסחרית באזורי הים, למגזר התעופה, הממשלה והעסקים תוכננה לשנת 2021.[11] מתוכנן שהשלב הראשון של המערכת יורכב מלוויינים הממוקמים ב-18 מסלולים, 36 לוויינים כל אחד. במקביל, 588 לוויינים מגובה 1,200 ק"מ יספקו את שירותי התקשורת העולמיים, ו-60 לוויינים ייהיו במסלולים כגיבוי.[12] שיגורי הלוויין מתבצעים מקוסמודרום בייקונור, קוסמודרום ווסטוצ'ני וממרכז החלל בגויאנה.[13]

כדי ליישם את הרעיון, תוכנן להשיג עד 3 מיליארד דולר מהון פרטי כדי להפעיל את המערכת בשנים 2019–2020. התוכנית העסקית של OneWeb היא לספק גישה בפס רחב למאות מיליוני משתמשים פוטנציאליים החיים באזורים שלא מחוברים לרשת האינטרנט.[10] לאחר השקת הרשת כולה, המערכת תוכל לספק קצב העברת נתונים של 10 טרה-ביט לשנייה לאזורים מרוחקים ברחבי העולם[14], באמצעות טכנולוגיות Wi-Fi, LTE (4G), 3G ו-2G לחיבור טלפונים ניידים, טאבלטים וניידים באמצעות מכשירי קצה זולים קטנים באמצעות רשת הלוויין OneWeb. קישור אינטרנט לאזורים מרוחקים הוא הסיבה שרוסיה מסייעת בשיגור הלוויינים, משום שזה יאפשר לה לפרוס רשת אינטרנט במיקומים נידחים כמו באזור חוג הקוטב הארקטי.[15]

ניתן יהיה לחבר טלפון סלולרי, טאבלט ונייד ללוויינים דרך מכשיר הקצה של OneWeb, המורכב מצלחת לווין, מקלט ויחידת תקשורת Wi-Fi / LTE / 3G. לכל לוויין OneWeb יש אחיזה שמאפשר לחלליות אחרות להתחבר במסלול ולהחזירן לאטמוספירה של כדור הארץ כדי להישרף עם חזרתם. OneWeb מתכננת לפרק את לווייניה לאחר סיום חייהם, באמצעות מערכת הנעת פלזמה של החללית כדי להוריד את הגובה ולהיכנס שוב לאטמוספירה.[16]

יישום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2015 בלונדון, חברת Arianespace (צרפת) ו-OneWeb (ג'רזי) חתמו על חוזה לשיגור 672 לוויינים של מערכות תקשורת לוויינית ניידת מבית Oneweb באמצעות 21 משגרים סויוז בשנים 2017 עד 2019, עם אפשרות לחמישה משגרים מדגם "סויוז-ST-B" מבסיס החלל קורו לאחר 2020 ו15 שיגורים באמצעות סויוז-2.1b[17] ששוגרו ומתוכננים להיות משוגרים מקוסמודרום בייקונור וווסטוצ'ני. כדי לשגר לוויינים למסלול נתון, משתמשים בטיל שלב עליון (RB) מסוג "פרגאט". החוזה קובע שיגור לוויינים במשקל של כ-150 ק"ג למסלול מעגלי בגובה 1,200 ק"מ. כל שיגור היה צפוי לכלול כ-36 לוויינים.

מפעל ייצור לוויינים OneWeb, מריט איילנד, פלורידה, 2019

10 הלוויינים הראשונים לשיגור נבנו על ידי איירבוס.[14] השאר נבנו על ידי מיזם משותף בין OneWeb ו-Airbus Defense במפעל פלורידה.

ככדי לספק שירותים ברוסיה בשנת 2017, הוקם מיזם משותף בהשתתפות OneWeb (עם נתח ראשוני של 60%) וחברת "גונץ למערכות לוויין" הרוסית (40%).[18][19] בינואר-פברואר 2019 הוגדל חלקו של הצד הרוסי לנתח שליטה של 51%; OneWeb - 49%.[20] כמו כן, על פי מנכ"ל רוסקוסמוס דמיטרי רוגוזין, תוכנן לקבל חלק בפרויקט הראשי OneWeb.[21]

בדצמבר 2017, ועדת המדינה הרוסית לתדרי רדיו לא הקצתה תדרים עבור OneWeb לפעול ברוסיה מבלי לחשוף את הסיבה בפומבי. תדרים התבקשו ברצועות 27.5-29.1 GHz, 29.5-30 GHz, 14-14.5 GHz (Earth-to-space) ו-17.8-18.6 GHz, 18.78-19.3 GHz ו-10.7-12.7 GHz (space-to-Earth). לפני ישיבת הוועדה נתן משרד ההגנה תגובה חיובית לפניית OneWeb. שירות האבטחה הפדרלי ותאגיד המדינה רוסקוסמוס השיבו בחיוב, אך בתנאים מסוימים, בעוד שרגולטור האינטרנט הממשלתי, סוכנות רוסקומנדזור, התנגד לבקשת החברה.[22]

על פי הצהרות העיתונות, באוקטובר 2018 אמרו גורמים בשירות הביטחון הפדרלי הרוסי כי OneWeb מהווה איום על ביטחון המדינה ברוסיה, מכיוון שחלק מהאזורים ברוסיה עשויים להיות תלויים לחלוטין בשירות לוויינים זר וכי המערכת יכולה לשמש לצורכי מודיעין. לדעתם, ניתן לארגן מערכת תקשורת לוויינית מקומית יחד עם הודו, סין ומדינות אחרות ש"אינן נוקטות מדיניות אגרסיבית כלפי רוסיה".[23].[24][25] באוקטובר 2018 עלו דיווחים כי OneWeb מוכרת את גרעין השליטה שלה במיזם המשותף.[23] בינואר-פברואר 2019, חברת הבת של רוסקוסמוס, גונץ, קיבלה את השליטה במיזם המשותף וחלקה הוגדל ל-51%, כך גונץ הפכה לבעלים העיקרי של המיזם המשותף.[20]

באביב 2022 החברה החליטה להפסיק שיגורי לוויינים מאתרים בתוך רוסיה. עד אז בוצעו 11 שיגורים מוצלחים, רובם במהלך 2020. בדצמבר 2022 בוצע שיגור ממרכז החלל סאטיש דאוון ובשנת 2023 מנמל החלל קייפ קנוורל ובסיס חיל האוויר ונדנברג. מספר לוויינים פעילים במאי 2023 היה 634. מהנדסי החברה החלו בבדיקות לקראת הפעלה מסחרית של המיזם במהלך שנת 2023.[26]

ב-20 במאי 2023 בוצע שיגור ראשון של לווין ניסוי מהדור השני.

קשיים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 היו מגעים לאיחוד עם חברת אינטלסט שלא הגיעו להסכמה.

ב-28 במרץ 2020 הגישה OneWeb בקשה לפשיטת רגל לבית המשפט במדינת ניו יורק, על פי הודעה לעיתונות באתר האינטרנט שלה נאמר כי "החברה וכמה מחברות הבת הנשלטות שלה הגישו מרצונן הגנה במסגרת פשיטת רגל פרק 11 בבית המשפט לפשיטת רגל במחוז דרום ניו יורק", נכתב בהודעתה.[27] תהליך השגת המימון הדרוש היה קשה בשל המצב עם התפשטות נגיף COVID-19. בנובמבר 2020 OneWeb יצאה מהליך פשיטת רגל הודות להשקעות של ממשלת בריטניה ושל חברת בהארטי העולמית שמבוססת בהודו בשווי של יותר ממיליארד דולר.

בשנת 2022 דווח על מיזוג החברה עם חברה צרפתית Eutelsat. תהליכי המיזוג צפויים להסתיים במחצית השנייה של שנת 2023.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא OneWeb בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Privacy Policy". OneWeb World. נבדק ב-20 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "£18m for OneWeb satellite constellation to deliver global communications". UK Space Agency. 2019-02-18.
  3. ^ Yamazaki, Makiko (19 בדצמבר 2016). "SoftBank to invest US$1 billion in U.S. venture OneWeb as part of US$50 billion pledge". Reuters. נבדק ב-28 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ de Selding, Peter B. (15 בינואר 2015). "Virgin, Qualcomm Invest in OneWeb Satellite Internet Venture". SpaceNews. נבדק ב-15 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "OneWeb Announces Plans to Launch a New Satellite Constellation to Bring High-Speed Internet to Underserved Areas Around the World". PR Newswire. 15 בינואר 2015. נבדק ב-15 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Podcast: The satellite boom that threatens to clog the skies". MIT Technology Review. נבדק ב-2020-05-04.
  7. ^ "Soyuz launches 34 OneWeb satellites". SpaceNews. 2020-03-21. נבדק ב-2020-05-04.
  8. ^ Brodkin, Jon (2020-03-30). "OneWeb goes bankrupt, lays off staff, will sell satellite-broadband business". Ars Technica. נבדק ב-2020-05-04.
  9. ^ שיגור לוויין OneWeb ראשון
  10. ^ 1 2 de Selding, Peter B. (2014-05-30). "Google-backed Global Broadband Venture Secures Spectrum for Satellite Network". SpaceNews. נבדק ב-2014-06-14.
  11. ^ "OneWeb Confirms Launch Date from Baikonur, Kazakhstan | OneWeb" (באנגלית). www.oneweb.world. 2020-01-30. נבדק ב-2020-02-06.
  12. ^ "СМИ узнали дату следующего запуска спутников OneWeb с Байконура" (ברוסית). רי"א נובוסטי. 2020-02-08. נבדק ב-2020-02-08.
  13. ^ "Государственная корпорация по космической деятельности «Роскосмос»". www.roscosmos.ru. 2020-02-07. נבדק ב-2020-02-07.
  14. ^ 1 2 "Концерн Airbus намерен построить 900 спутников для обеспечения доступа к интернету" (ברוסית). טאס"ס. 2015-06-16. נבדק ב-2016-08-02.
  15. ^ "OneWeb" (באנגלית). oneweb.world. נבדק ב-2016-08-02.
  16. ^ Stephen Clark (2020-02-07). "Successful Soyuz launch deploys 34 satellites for OneWeb network – Spaceflight Now" (באנגלית). נבדק ב-2020-02-08.
  17. ^ "РКЦ «Прогресс»: летный образец ракеты «Союз-5» ожидаем к 2022 году" (ברוסית). רי"א נובוסטי. 2015-08-18.
  18. ^ "Великобритания и Россия попали в спутниковую сеть. OneWeb и «Гонец» создают совместное предприятие". Коммерсант. 2017-06-02.
  19. ^ "Роскосмос создаст национальную систему покрытия территории Земли доступом в интернет". ТАСС (ברוסית). 2018-05-10.
  20. ^ 1 2 "«Дочка» «Роскосмоса» получила контроль над совместным с OneWeb бизнесом". rbc.ru. 2019-02-18.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  21. ^ "Рогозин — РБК: «Формула «космос вне политики» не работает»". rbc.ru. 2019-01-10.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  22. ^ "Российские власти отказались дать частоты для глобального спутникового интернета". www.cnews.ru (ברוסית). 2018-02-14. נבדק ב-2019-01-14.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  23. ^ 1 2 "Exclusive: Russia opposes U.S. OneWeb satellite service, cites security concerns". reuters (באנגלית). 2018-10-24.
  24. ^ Ведомости (2018-10-24). "ФСБ увидела угрозу в проекте глобального интернета OneWeb". נבדק ב-2018-10-25.
  25. ^ "Reuters: ФСБ выступила против развертывания в России глобальной сети спутниковой связи OneWeb — Meduza". Meduza (ברוסית). נבדק ב-2018-10-25.
  26. ^ החלו בדיקות לקראת הפעלה מסחרית
  27. ^ הודעה על פשיטת רגל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=OneWeb&oldid=36740140"