אנז' פטאסה

אנז' פטאסה
Ange-Félix Patassé

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	25 בינואר 1937 פאווה, מחוז אואם-פנדה, אובאנגי-שארי, אפריקה המשוונית הצרפתית
פטירה	5 באפריל 2011 (בגיל 74) דואלה, קמרון
מדינה	הרפובליקה המרכז-אפריקאית
מפלגה	התנועה לשחרור העם המרכז אפריקאי
נשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית 22 באוקטובר 1993 – 15 במרץ 2003 (9 שנים) → אנדרה קולינגבה פרנסואה בוזיזה ← ראש ממשלת הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1976–1978 (כשנתיים) → אליזבת דומיסיין Henri Maïdou ←
פרסים והוקרה
מסדר ההצטיינות עיטור ההכרה
חתימה

אנז'-פליקס פטאסה (בצרפתית: Ange-Félix Patassé, ‏ 25 בינואר 1938 – 5 באפריל 2011) היה פוליטיקאי מרכז-אפריקאי שכיהן כנשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית בשנים 1993–2003. לפני כן, בשנים 1978-1976 כיהן כראש ממשלה. פטאסה היה הנשיא הראשון בתולדות מדינתו (אחרי 1960) שנבחר (בשנת 1993) בבחירות דמוקרטיות בהליך שנחשב תקין למדי, אחרי שהופעלו לחצים על ידי המדינות התורמות על הנשיא אנדרה קולינגבה ובעזרת יחידת סיוע לבחירות מטעם ארגון האומות המאוחדות. פטאסה נבחר בשנית בבחירות תקינות בשנת 1999. עם זאת, בעת כהונתו הראשונה (1999-1993) נאלץ בשנים 1996–1997 להתמודד עם שלוש מרידות צבאיות שהביאו להסלמה של עימות בין ה"צפוניים" במדינה (כגון פטאסה עצמו) ל"דרומיים" (כגון קודמו בתפקיד, אנדרה קולינגבה). מתווכים מהגלות וכוחות לשמירת השלום הובאו למדינה כדי לסייע בחתימת הסכמי שלום בין פטאסה למורדים ולשמירת החוק והסדר. בעת כהונתו השנייה פטאסה איבד את תמיכת בני בריתו מבעבר, כולל תמיכתה של צרפת, שהתערבה כמה שנים קודם לכן לעזרתו. במרץ 2003 הודח על ידי הגנרל פרנסואה בוזיזה ויצא לגלות בטוגו.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

פטאסה נולד בפאווה, בירת המחוז אואם פנדה (Ouham-Pendé) בצפון-מערבי של הקולוניה אובאנגי-שארי שבאפריקה המשוונית הצרפתית ומשפחתו השתייכה לבני סארה-קאבה שמהווה רוב בסביבת העיר פאווה. אביו, פול נגאקוטו, היה ממוצא סארה-פנדה, בן לשבט גבייה וגדל בכפר קטן בצפון-מזרח בוגילה. הוא שירת בימי מלחמת העולם השנייה בכוחות צרפת החופשית ולאחר מכן שירת במנהל הקולוניאלי במחוז אואם-פנדה. האם, ורוניק גומבה, הייתה בת לקבוצה האתנית קאבה, שחיה גם היא בצפון-מערב אובאנגי-שארי.

מכיוון שפטאסה גדל כבן המחוז אואם-פנדה, רבים מתומכיו מאוחר יותר היו בני העם סארה-קאבה. אחרי שסיים את בית הספר במולדת, נסע פטאסה ללמוד במכון לחקלאות במחוז פוי דה דום בצרפת. אחרי שסיים עם תואר בוגר טכני התקבל לאקדמיה הגבוהה לחקלאות טרופית בנוז'אן-סור-מארן ואחר כך במכון האגרונומי הלאומי של פריז. הוא התמחה בזואוטכניקה במרכז להפריה מלאכותית של חיות בית ברמבוייה וסיים את לימודיו בשנת 1950, שנה לפני הכרזת עצמאות ארצו, הרפובליקה המרכז אפריקנית.

קריירה פוליטית

שנות ה-1960–1970. עלייתו

ב-1959 פטאסה הצטרף לשירות האזרחי בארצו, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות. הוא פעל החל מ-1963 כמהנדס אגרונום ומפקח חקלאי במשרד החקלאות תחת מנהל הנשיא דוד דקו. בדצמבר 1965 דקו מינה אותו כמנהל במנהל לחקלאות וכשר הפיתוח. ב-1966 השלטון נלקח בהפיכה על ידי ז'אן-בדל בוקאסה. פטאסה היה בן דוד של אשתו הראשית של הנשיא בוקאסה, קתרין דנגיאדה, וכבש את אמון השליט החדש. הוא כיהן בהמשך בכל ממשלותיו של בוקאסה. אחרי שלפי הדגם של הקולונל מועמר קדאפי הקים בוקאסה את מועצת המהפכה המרכז-אפריקאית, פטאסה התמנה כחבר בו עם דרגת ראש ממשלה והשר האחראי על הדואר והתקשורת, על התיירות, המים, היערות, הציד והדיג וכן כשומר על כיסאות המדינה (4 בספטמבר 1976 - 14 בדצמבר 1976). בתקופה זו בעקבות בוקאסה התאסלם גם פטאסה למשך כמה חודשים ושינה את שמו למוסטפא פטאסה. אחרי שבוקאסה הכריז את עצמו כקיסר בוקאסה הראשון, פטאסה התמנה לראש הממשלה,של האימפריה המרכז-אפריקאית. הוא נשאר בתפקיד שנתיים וחצי, עד שנת 1978 כשהתפטר מסיבות בריאות. פטאסה עזב את המדינה ונסע לצרפת, בה נשאר כגולה עד לנפילתו של בוקאסה בספטמבר 1979.

זמן קצר לפני הדחתו של בוקאסה הודיע שהתנגד לקיסר והקים את החזית לשחרור העם המרכז-אפריקאי. אחרי הדחתו של בוקאסה בהתערבות כוחות צרפתיים ב-1979 הוחזר לשלטון הנשיא דוד דקו. דקו הורה להטיל על פטאסה מעצר בית. פטאסה ניסה להימלט לצ'אד אולם נתפס ונעצר. בהמשך שוחרר ממעצר מסיבות בריאות.

המשרדים שבהם כיהן בעת שלטונו של בוקאסה

• שר הפיתוח (1 בינואר 1966 – 5 באפריל 1968)
• שר התחבורה והאנרגיה (5 באפריל 1968 – 17 בספטמבר 1969)
• שר מדינה לפיתוח, תיירות, תיבורה ואנרגיה (17 בספטמבר 1969 – 4 בפברואר 1970)
• שר מדיה לחקלאות, מים, יערות, ציד, תיירות ותחבורה (4 Février 1970 – 25 Juin 1970)
• שר מדינה לפיתוח (25 ביוני 1970 – 19 באוגוסט 1970)
• שר מדינה לתחבורה ולמסחר (19 באוגוסט 1970 – 25 בנובמבר 1970)
• שר מדינה לארגון התחבורה ביבשה בים ובאוויר (25 בנובמבר 1970 – 19 באוקטובר 1971)
• שר מדינה לתעופה האזרחית (19 באוקטובר 1971 – 13 במאי 1972)
• שר מדינה לענייני הפיתוח הכפרי, ליד נשיא הרפובליקה (13 במאי 1972 – 20 במרץ 1973)
• שר מדינה לבריאות ולרווחה (20 במרץ 1973 – 16 באוקטובר 1973)
• שר מדינה ליד נשיא הרפובליקה למשימות שונות (16 באוקטובר 1973 – 1 בפברואר 1974)
• שר מדינה לתיירות, מים, יערות, ציד ודיג (15 ביוני 1974 – 4 באפריל 1976)
• שר מדינה - יועץ לענייני חקלאות ליד ראש המדינה (10 Avril 1976 – 24 Mai 1976)
• שר מדינה לתיירות, מים, יערות, ציד ודיג (24 במאי 1976 – 4 בספטמבר 1976)
• ראש ממשלה (8 בדצמבר 1876 - יולי 1978)

שנות ה-80 – שובו לזירה הפוליטית והגלות

פטאסה חזר למולדת כדי להציג את מועמדותו בבחירות הנשיאותיות ב-1981. התמקם במקום השני אחרי הנשיא דקו, עם 38% מהקולות וטען לזיוף התוצאות. כעבור כמה חודשים, ב - בספטמבר 1981 התחוללה הפיכה ללא שפיכות דמים שבה הגנרל אנדרה קולינגבה הדיח את דקו ולקח את השלטון בידיו. נאסרה כל פעילות פוליטית ולכן פטאסה ראה לנכון לעזוב את אפריקה המרכזית ולצאת שוב לגלות. אולם ב-27 בפברואר 1982 חזר והשתתף ניסיון בהפיכה כושל נגד קולינגבה, יחד עם קומץ קצינים כולל הגנרל פרנסואה בוזיזה. כעבור ארבעה ימים, אחרי שלא הצליח לגייס את תמיכת הצבא, נמלט פטאסה בתחפושת לשגרירת צרפת. אחרי משא ומתן מתלהט בין נשיא קולניגבה לצרפת, פטאסיה הורש לצאת לצאת לטוגו. את רוב ימי גלותו בילה פטאסה בצרפת. כעבור עשור ב-1992 חזר לארפיקה המרכזית ורץ לנשיאות כראש התנועה לשחרור העם המרכז אפריקני. אחרי נפילת ברית המועצות המדינות התורמות לא ראו סיבה לתמוך במשטר קולינגבה והאיצו ארגונן של בחירות חוזרות, תוך הישענות על יחידת הפיקוח של האו"ם ועל תמיכה לוגיסטית של צרפת.

שנות ה-90 – שובו לשלטון

אחרי שהמשטר קולינגבה חיבל בבחירות ב-1992, שבהן ניצחונו של פטאסה נראה קרוב לוודאי מובטח, התקיימו ב-19 בספטמבר 1993 בחירות חוזרות שבהן זכה פטאסה במקום הראשון (37% מהקולות) הרבה לפני מתחריו העיקריים, קולינגבה, דקו ואבל גומבה. בסיבוב נוסף ניצח פטאסה את אבל גומבה. הודות ללחצים במיוחד מארצות הברית ולתמיכה הטכנית של האו"ם הבחירות היו לראשונה הוגנות ודמוקרטיות. פטאסה היה לנשיא הראשון בתולדות אפריקה המרכזית שהגיע לשלטון בדרך זו. הוא נכנס לתפקוד ב-22 באוקטובר 1993.לראשונה בתולדות המדינה, ממשל מכהן מסר מרצונו את השלטון לאופוזיציה.

ב-22 באוקטובר 1993 הועלה לשלטון כנשיא הרפובליקה אולם מרידות שונות בצבא ומותם של כמה אישים במדינה הטילו צל על שלטונו בשנים 1995 ו-1996. הוא נהנה מתמיכתם של בני סארה-קאבה, הקבוצה האתנית אליה השתייך והגדולה ביותר במדינה, וגם של בני סומה של עירו, פאווה, ובני השבט קארה של אמו. רוב תומכיו חיו באזורי הסוואנה המאוד מאוכלסות בצפון-מערב המדינה ומשום כך כונו "הצפוניים". לעומת זאת, כל הנשיאים הקודמים היו במקור מאזור היער או אזורי הנהר אובנגי בדרום, ומשום כך תומכיהם נקראו "דרומיים". כפוליטיקאי פופוליסט, הציג פטאסה את עצמו כמועמד של רוב העם נגד הדרומיים ה"פריבילגים" שהחזיקו לדעתו מספר בלתי מידתי של משרות מכניסות במגזרים הציבורי והמקושר למדינה של הכלכלה. אחרי כניסתו לתפקיד נשיא, דאג פטאסה להחליף במשרות כאלה את ה"דרומיים" ב"צפוניים" . מדיניותו עוררה זעם בקרב בני יאקומה שנהנו קודם מחסות הנשיא קולינגבה. בשנים 1996–1997 פרצו במדינה שלוש התקוממויות, שגרמו להרס של בתים ונזקי רכוש רבים עם השלכות על הכלכלה. במרד הראשון פרץ במאי 1996 . בעזרת הצבא בפיקוד פרנסואה בוזיזה ובעזרת חיילים צרפתים הצליח פטאסה לדכא את המרד. אולם תלותו בצרפת פגעה ביוקרתו. בהמשך פנה לעזרתו של משמר נשיאותי לובי, מה שלא עזר כלל לפופולריות שלו לא בפנים הארץ ולא בחוץ לארץ. ארצות הברית סגרה זמנית את השגרירות שלה. אחרי מרד נוסף פרץ מרד שלישי , חמור יותר ושנמשך עד תחילת 1997 והסתיים עם הסכמי בנגי. הגיעו למדינה כוחות לשמירת השלום MINURCA שכלל חיילים מבורקינה פאסו, צ'אד, גבון, מאלי, סנגל וטוגו. מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את נוכחות הכוח לשמירת השלום, בכלל ב-1998 1350 חיילים מאפריקה השחורה. המרידות הגבירו את המתחים בין ה"צפוניים" וה"דרומיים" ברפוסליקה וגרמו להעמקת הקיטוב. הבחירות לנשיאות ב ספטמבר 1999 מול הנשיאים לשעבר קלוינגבה ודאקו, ניתח פטאסה בקלות עוד בסיבוב הראשון עם 51.6% מהקולות. האופוזיציה טענה לזיופים בספירת הקולות. בקדנציה השנייה, שלטונו של פטאסה הפך ליותר שרירותי וחריג. הפופולריות שלו הלכה וירדה. ב-2000 ראש הממשלה לשעבר ז'אן לוק מנדאבה, ובנו מתו ככל הנראה מהרעלה, שלפי שמועות הייתה תוכננת על ידי השלטון.^{[דרוש מקור]}. ב-2001 וב-2002 התרחשו נסיונות הפיכה שאותם זממו לפי החשדות, הגנרלים קולינגבה ובוזיזה. פטאסה ביקש לעצור את בוזיזה, אבל הגנרל ברח לצ'אד עם חיילים נאמנים לו.

הדחתו והמשפטים נגדו 2003–2008

ב-2003 יצא פטאסה כדי להשתתף בוועידה בניז'ר ובהעדרו ב-15 במרץ כבש בוזיזה את בנגי ועלה לשלטון בהפיכה צבאית. אף על פי שהמהלך ספג גינויים בחוץ לארץ, לא נעשו מאמצים להדיח את המנהיג החדש. פטאסה גלה לטוגו. חרף העלאת מועמדותו לנשיאות מטעם מפלגת MLPC בנובמבר 2004, ב-30 בדצמבר 2004 בית הדין החוקתי אסר לו לרוץ לנשיאות בעילת בעיות בתעודת הלידה שלו ובעלותו על האדמות. הוא נמנה עם שבעת המועמדים שהשתתפותם בבחירות נחסמה. נותרו חמישה מועמדים, ביניהם פרנסואה בוזיזה. אחרי הסכם שנחתם ב-22 בינואר 2005 בליברוויל, בגבון הורשו לרוץ בבחירות גם המועמדים האחרים, להוציא פטאסיה, שעליו נטען כי עומד בפני חקירות משפטיות. בנסיבות אלה תמכה מפלגת MLPC במועמדות ראש הממשלה האחרון, מרטן זיגלה. פטאסה הואשם שגנב מאוצר המדינה 70 מיליארד CFA. בריאיון לכתב הסוכנות פראנס פרס ב-21 בדצמבר 2004 שלל פטאסה זאת מכל וכל וטען שאי אפשר לגנוב סכום כזה במדינה שכל תקציבה הוא רק 90–100 מיליארד CFA. הוא הואשם גם בפשעי מלחמה בעת דיכוי ניסיון ההפיכה ב-2002 כשמורדים מקונגו השכנה קמו לעזרתו ולפי ההאשמות ביצעו מעשי אלימות זוועתיים. בספטמבר 2004 הורשע פטאסה יחד עם המנהיג המורד הקונגולזי ז'אן-פייר במבה ואחרים בגין האשמות אלה.. עם זאת הממשלה לא הייתה מסוגלת לעצור אותם ואז באפריל 2006 פנתה בעיניין זה לבית הדין הפלילי הבין-לאומי.

חזרתו לבנגי, הבחירות לנשיאות ומותו

ב-7 בדצמבר 2008 הורשה פטאסה על ידי השלטון לבקר במולדת. בהגעתו לשדה התעופה בנגי, נישק את האדמה ואמר "שלא בא כדי לשפוט אלא כדי למצוא מקום להסכמה ולטפל בבעיות הרפובליקה" הוא טען שאין צורך להדיח את הנשיא בוזיזה אלא לארגן בשנת 2010 בחירות דמוקרטיות שקופות והוגנות ביוני 2009 הודיע שיעזוב את מקום מפלטו בטוגו כדי לחזור לבנגי כדי להתכונן לבחירות. עם זאת זיגלה גבר עליו בבחירות התוך מפלגתיות ב- MPLC. הוא רצה לכנס קונגרס של המפלגה כדי לדון בכך. וחזר לבנגי ב-30 באוקטובר 2009. הוא נפגש עם בוזיזה והודה לו על האווירת האחווה שאיפיין את המפגש.

בסופו של דבר השתתף בבחירות שהתקיימו בינואר 2011 וזכה במקום השני רחוק מאחורי בוזיזה, כשהוא סבל מבעיות רפואיות שהקשו עליו במערכת הבחירות. הוא סבל מסכרת וננסיעתו לטיפול בגינאה המשוונית עוכבה זמן מה על ידי השלטונות. לבסוף הוא נסע אך אושפז בבית חולים בדואלה בקמרון בדרך למלאבו. הוא מת בדואלה ב 5 באפריל 2011.

פרסים ואותות הוקרה

• 1994 בעת נשיאותו הנפיק הדואר של אפריקה המרכזית בול דואר לכבודו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנז' פטאסה בוויקישיתוף