צבא

טקס הענקת כומתות של חיל ההנדסה הקרבית בצה"ל. הטירונים מקבלים את הכומתה בסוף הטירונות.

מטוס קרב מדגם F-15 משגר טיל. זרוע האוויר היא אחת מזרועות הצבא.

כמעט כל החיילים בצבא עוברים הכשרה בשימוש בנשק אישי. בתמונה: מטווח בצה"ל בו חיילים לומדים לירות ברובה סער מדגם תבור CTAR-21.

צבא הוא ארגון לוחם הכפוף למדינה ריבונית או לישות מדינית, ומטרתו להגן על המדינה ולהפעיל כוח (בדרך כלל נגד גורמים חיצוניים, כגון מדינות אויב) על מנת להבטיח את האינטרסים שלה, כגון שמירה על הביטחון ולחימה בטרור, ובמצבי חירום אף מתן סיוע פנים. צבא נבדל מרוב ארגוני הביטחון, בכך שהוא פועל לרוב באופן גלוי, או גלוי-למחצה במדינות אשר כמעט תמיד נמצאות במצב עוינות עם הישות. ברוב המשטרים הדמוקרטיים התארגנות שכזו ממוסדת בחוק, והיא כפופה להחלטות הממשל הנבחר. בדרך כלל, הצבא מחזיק במונופול על שימוש בנשק כבד (כגון טנקים, תותחים, מטוסי קרב ואוניות מלחמה) במדינה (בעוד שארגוני ביטחון אחרים כגון סוכנויות ביון ומשטרה משתמשות גם הן ברובים ואקדחים), ועיקר פעילותו היא לוחמה והאימון לקראתה.

סוגי צבאות

לאורך ההיסטוריה התקיימו מספר סוגי צבאות, כשלעיתים הורכבו צבאות של מדינה מסוגים שונים, ולעיתים מסוג אחד בלבד.

צבא עממי

ערך מורחב – מודל צבא העם

צבא עממי הוא צבא המבוסס על גיוס חובה של כל האוכלוסייה, לפי קריטריונים קבועים (בדרך כלל גברים בני גיל מסוים). לצבא עממי מספר יתרונות: מאגר כוח אדם גדול מאוד, מוטיבציה גבוהה (במיוחד בהגנה) ונאמנות גבוהה. חסרונות של צבא עממי הם שככל שהוא גדול יותר, גדל הנזק לכלכלת המדינה עקב אובדן כוח עבודה למשק. צבא עממי נחשב "זול" לאחזקה מכיוון שאינו משלם משכורות לחיילים, אך כנגד עלותם הנמוכה של החיילים עומד הפסד עקב חסרונם במשק ככוח עבודה.

צבא איכרים

צבא איכרים הוא גרסה מוקדמת של צבא עממי. אחת השיטות לגיוס צבא מהעת העתיקה ועד לראשית המאה ה-19 הייתה לבצע גיוס כללי בקרב האוכלוסייה במקרה של מלחמה. שיטה זו יכלה לפעול רק למלחמות קצרות מאוד ובטווח קרוב מאוד למדינה/ממלכה, שכן גיוס כזה היה משתק לחלוטין את המשק. צבא האיכרים, שנקרא כך משום שרוב אוכלוסיית העולם עסקה בחקלאות, הורכב מאנשים פשוטים, עם הכשרה קטנה מאוד (אם בכלל) בלחימה, שהביאו את נשקם עמם מהבית - לפעמים אף היה נשק זה כלי חקלאי כקלשון או חרמש. היתרון של צבאות אלה היה המספרים האדירים שניתן היה לגייס, אך לחימתם הייתה גרועה ביותר והם נטו לברוח משדה הקרב בשעת סכנה.

צבא אד הוק

הוא דגם מעט יותר משוכלל משני הדגמים הקודמים ונוטה להיות יותר בררן בבחירת המגויסים בו על אף שאלה מחויבים בגיוס בצו השעה אלו כן עברו הכשרה והתאמה (גם אם חלקיות, בחלק מהמקרים היה על החייל לדאוג לנשק בעצמו) לסתנדרתים שהוצבו לצבא. דגם זה הוא גם דגם ביניים לפני הדגם של צבא מילואים (המפורט בהמשך), וכמו בצבא המילואים גם בדגם זה בשיגרה היה הצבא מחזיק שלד צבאי של צבא קבע רק שלא כמילואים תדירות הקריאה לאזרחים הייתה נמוכה מלבד הכשרתם הבסיסית ובזמן מלחמה. מה שגרם לרוב הנטל לי פול על אנשי הקבע, כדי להמשיך את התפקוד השותף של המדינה/ממלכה וסיבה נוסף לכך היא שבחלק מהמקרים היה רצון לשמר את השלטון בקרב קבוצה קטנה של מקורבים. שיטות של דגם זה היו נפוצו בעת העתיקה לדוגמה: סין וממלכות יווניות כמו סלאוקוס - שבה היה נדרש לרכז את מרכז הכובד השלטוני בידיים מקורבים ממוצא הלני שהיו למיעוט בממלכה ועל כן שימוש בדגם זה היה עדיף.

צבא סדיר

צבא סדיר הוא שיפור של הצבא העממי, כשמשך השירות של המגויסים מוגבל מאוד. הצבא הסדיר גם זמין לפעולה בכל עת, בדומה לצבא מקצועי.

צבא מקצועי

ערך מורחב – צבא מקצועי

צבא מקצועי הוא צבא הבנוי מחיילים שהחיילוּת היא מקצוע עבורם. החיילים משרתים לאורך תקופה ארוכה ככל הנדרש, עוברים הכשרה יסודית והתמקצעות בתפקידם, ואף מקבלים שכר מלא. לצבא מקצועי יתרונות של יכולת לחימה גבוהה במיוחד ושל זמינות מיידית. החסרון הוא עלותו הגבוהה. צבאות מקצועיים ניתן גם לגייס גם לא מקרב תושבי המדינה/ממלכה, ובעבר נקטו שליטים בדרך זו על מנת להבטיח את נאמנות הצבא אליהם מחד, ולשלוט באוכלוסייה מאידך.

צבא מילואים

ערך מורחב – כוחות מילואים

צבא מילואים הוא צבא המורכב מחיילים ששירתו בעבר בצבא המקצועי או הסדיר, ושניתן לזמן אותם לפעילות צבאית בעת הצורך. היתרון של צבא המילואים בגודלו ובאיכותו הגבוהה יחסית, אך כדי לשמור על איכות זו יש להשקיע משאבים באימונו ובציודו. החסרון של צבא מילואים הוא איטיות בגיוסו שעלולה להיות קריטית בשעת צורך, וכמו בצבא העממי, גיוסו מתבטא בנזק כלכלי למשק.

צבא קבע

צבא קבע הוא משלימו של צבא המילואים בצבא לא מקצועי. והוא אמור להוות שלד בשיגרה עד להשלמת גיוס כוח הצבא העיקרי - אם מדובר בצבא מילואים או כל דגם אחר. והחיילים המשרתים בו רואים בו מקצוע מה שמקל על תחזוקה ותפקודו של דגם זה לטווח ארוך.

מטרות ותפקידים

המטרה הרשמית של הצבא היא להבטיח את ישומן של החלטות המשטר הדורשות פעולה מזוינת, אם בדרך ההרתעה ואם בדרך השימוש בכוח, ידע ויכולת צבאית: כלומר, באמצעות מלחמה.

השימוש בצבא הוא לרוב לשם הבטחת ריבונותה ושלמותה של קבוצה או מדינה מסוימת מפני גופים זרים (כמו מדינות אויבות או ארגוני טרור) המאיימים עליה.

המטרות העיקריות של הצבא הן, לפיכך:

• לחימה לצורך הגנה על גבולות המדינה מפני תקיפת אויב והגנה על חיי התושבים, תקיפה או כיבוש של האויב או גוף המהווה איום כלשהו על המדינה או על אזרחיה.
• פעילות ביטחון שוטף כנגד מדינות אויב, מורדים, ארגוני טרור, מיליציות, מסתננים וגופים עוינים אחרים.

השגת המטרות העיקריות כרוכה בפעולות שגרה הכוללות:

• אימונים צבאיים.
• פיתוח וייצור הן של אמצעי לחימה והן של פריטים אחרים.
• איסוף מודיעין טקטי ואסטרטגי על גופים המאיימים (והעלולים לאיים) על המדינה וסיכול פעילויות מודיעין של גופים אלה.

מלבד המטרות העיקריות, עשויות להיות לצבא מטרות רשמיות נוספות, בעיקר במדינות שאינן דמוקרטיות^{[דרוש מקור]}, כגון:

• טיפול במצבי חירום ובאסונות המוניים.
• חינוך הן של החיילים והן של אזרחים.
• תרבות - פעולה בשדות של אמנות, אופנה, מוזיקה, ספורט וכו'.

מדרג צבאי

כל צבא בנוי בצורת מדרג לשם ייעול תפקודו והבאת ההחלטות לכלל ביצוע, בין אם על ידי קובעי ההחלטות ובין אם הכפופים להם בסדר המדרג (כפיפות). למדרג הצבאי מטרות רבות, ביניהן:

• הטלת מרות פנים-ארגונית. לצבא עוצמה רבה. המדרג מבטיח שהשליטה בעוצמת זו תישאר בידי הקבוצה או מערכת מצומצמת, ולא תופנה כלפיה מתוך שורות הארגון.
• יצירת מוטיבציה פנים-ארגונית להישארות בארגון ול"עליה בסולם הדרגות" (ובכך לתרום לקיום הארגון). בדומה למדרג בארגונים אחרים, המדרג הצבאי גורם לחלק מהפרטים במערכת לרצות ולהגיע לדרגה גבוהה יותר במטרה לקדם את מטרותיהם (תנאים עדיפים, יוקרה). הדבר מוקצן יותר בארגון הצבאי, מהיותו טוטאלי לגבי החברים בו. מוטיבציה זו תלויה ביכולת ניידות בין שלבי המדרג הצבאי, אשר אינה מאפיינת את כל הצבאות. עיצוב הצבא כמסגרת המאפשרת ניידות מיוחסת לנפוליאון בונפרטה. זוהי המשמעות של המשפט אותו טבע נפוליאון: "כל חייל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל."
• יעילות ביצועית: חובת הציות של חייל למפקדו, ושל בעל דרגה זוטרת לבעל דרגה בכירה יותר, נועד לאפשר ביצוע מהיר, החלטי ויעיל יותר של פקודות צבאיות, בעיקר פקודות בעת קרב, כגון להסתער או לתקוף מטרות מסוימות.

כוח אדם

ישנם הבדלים בכוח האדם המאייש את הצבאות השונים, ואף ביחידות ובתפקידים שונים בתוך כל צבא. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בקבוצות אוכלוסייה שונות המהוות מקור לגיוס, באופי השירות, במוטיבציה לשירות וכדומה. בצבאות רבים מאוישים שלבים שונים במדרג הצבאי על ידי קבוצות אוכלוסייה שונות, באופן מכוון או בלתי-מכוון. במקרים אלו ישנה נטייה לאייש את השלבים הגבוהים במדרג בבני מעמדות חברתיים גבוהים יותר.

במדינות מודרניות נהוגה ברוב המקרים שיטה לפיה הצבא הוא צבא אזרחים. זוהי תופעה המבטאת את היותן של מדינות אלו רפובליקות. בחלק מהמקרים אף חלה חובת גיוס כללית. מודל אחר הוא צבא השכירים, שבו השירות הצבאי נחשב למשלח יד ואינו מותנה באזרחות.

במקרה של צבא אזרחים, מוטיבציות השירות יכולות להיות רבות ומגוונות. המוטיבציה הרשמית היא לרוב הגנה ולחימה עבור המולדת. מלבד זאת, ברוב הצבאות נהוג תשלום שכר גם במקרה של צבא אזרחים. מניעים אחרים לשירות צבאי הם רכישת מעמד, קבלת הטבות, זכייה בשלל, יצירת רשתות חברתיות, גיבוש זהות, הכרה בשייכות לחברה ועוד. המתאם בין הנכונות של פרטים וקבוצות לשרת בצבא ולהחזיקו מבחינה תקציבית, לבין התגמולים השונים שבהם זוכים המשרתים בצבא, קרוי המשוואה הרפובליקנית.

צבא קבע הוא חלקו המקצועי הקבוע של הצבא, המורכב מקצינים ונגדים שזו היא עבודתם הקבועה. אנשי צבא הקבע אינם משתחררים בעת שלום, מקיימים את הגוף היציב של הצבא, משמרים את מקצועיותו ומתכננים את עתידו בהיבטי תכנון אסטרטגי, לוגיסטיקה (רכש, הצטיידות ותחזוקה), תכנון וביצוע אימונים, כוננות לגיוס מילואים בעת חירום, שימור ידע וכדומה. צבא המבוסס כולו על צבא קבע נקרא צבא מקצועי.

בצבא המבוסס על שירות מילואים, משמרים אנשי הקבע שלד פיקודי ומנהלי של המסגרות הלוחמות.

גוף צבאי שאיננו נסמך על גרעין צבא קבע אלא על מתנדבים או מגויסים לעת חירום נקרא מיליציה או צבא מיליציוני.

גופי הצבא

הצבא המודרני בדרך כלל מחולק לזרועות, אגפים וחילות, הכפופים כולם לפיקוד המטה הכללי. זרועות הצבא כוללים בדרך כלל את זרוע האוויר, זרוע הים וזרוע היבשה, ולעיתים גם יחידות משמר לאומי ומשטרה צבאית שתפקידם הוא יותר אבטחת פנים. כמעט כל צבא כולל יחידות מודיעין שתפקידן לאסוף מידע על כוחות האויב ועל איומים עתידיים ולהיערך אליהם מבעוד מועד.

חילות היבשה כוללים בדרך כלל את חיל הרגלים, ובו לוחמים החמושים בנשק קל ונגמ"שים המהווים את שלד כוחו היבשתי של הצבא ומשמשים למגוון משימות; חיל השריון המפעיל טנקים המהווה כיום את המרכיב המתמרן העיקרי בצבאות המודרניים; חיל התותחנים המפעיל ארטילריה ואחראי על סיוע באש לטווחים קצרים, בינוניים וארוכים; וחיל הנדסה קרבית האחראי על פריצת סער, הבטחת תמרון, חבלה, סילוק פצצות ועיסוק בחומרי נפץ, ביצורים, בנייה והריסה.

חילות נוספים הם חילות תומכי לחימה, האחראים על לוגיסטיקה, תחזוקת ותיקון אמצעי לחימה, חימוש, רפואה צבאית ועוד.

הצבא לעומת ארגונים חמושים אחרים

טנק מערכה כבד מדגם מרכבה סימן 3. נשק כבד הוא סימן ההיכר של הצבא כגוף חמוש.

בדרך כלל, הצבא הוא לא הארגון החמוש היחיד במדינה. גם המשטרה וכוחות הביטחון השונים (כגון סוכנויות ביון וכוחות אבטחה) רשאים לשאת נשק ולהפעילו בעת הצורך בהתאם לנהלים שנקבעו על פי חוק.

כמעט תמיד, הצבא הוא הגוף היחיד המחזיק בנשק כבד כמו טנקים, מטוסי קרב וכלי שיט קרביים. גופים אחרים חמושים לרוב רק בנשק קל: אקדחים, מקלעים או רובים מסוגים שונים.

הצבא גם מובדל ממיליציות חמושות בכך שהוא ארגון חוקי ופעולת המליציות לא מוסדרת בחוק. לרוב הצבא גם הרבה יותר מאורגן וממושמע מהמליציות.

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל צבא הוא שער לכל הנושאים הקשורים צבא ומלחמה. הפורטל מציג את תחומי הצבא והמלחמה בהם היסטוריה צבאית, טכנולוגיה צבאית, דרגות ועיטורים, צבאות העולם ועוד.

• כוח צבאי
• רשימת צבאות
• שימוש צבאי בילדים ובנערים
• תורת לחימה
• ממשל צבאי

קישורים חיצוניים

• אתר לדירוג צבאות העולם (באנגלית)
• לורד ויול, ‏המשטר בצבא, מערכות 101, יוני 1956
• ישראל בר, ‏הערות לשימוש בכוחות מוביליים, מערכות 10, ינואר 1942
• דירוג צבאות העולם לפי כמות כלי הנשק, ויקיפדיה האנגלית